ויטבסק
 | |
| פוטומונטאז' של ויטבסק | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| מחוז |
 ויטבסק |
| תאריך ייסוד | 974 |
| שטח | 124.54 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 366,299 (2015) |
| ‑ צפיפות | 2,900 נפש לקמ"ר (2015) |
| קואורדינטות | 55°11′N 30°10′E / 55.183°N 30.167°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.vitebsk.gov.by | |
וִיטֵבְּסְק (בבלארוסית: Ві́цебск; ברוסית: Ви́тебск) היא העיר הרביעית[1] בגודלה בבלארוס, השוכנת ליד הגבול עם רוסיה. העיר משמשת כמרכז המנהלי של מחוז ויטבסק ומונה 363,061 תושבים (נכון ל-1 בינואר 2014).[2]
היסטוריה
ויטבסק התפתחה מנמל לחוף נהר, במקום בו נהר הויטבה (Віцьба) (שממנו נגזר שמהּ) נשפך לנהר דווינה המערבית הגדול יותר. העיר מוזכרת במסמכים היסטוריים משנת 1021, אך שנת ייסודה הרשמית היא 974, לפי הוראתה של אולגה, נסיכת קייב לבנות במקום עיר.
במאות ה-12 וה-13 הייתה ויטבסק עיר מפותחת בהצטלבות נתיבי הנהרות המובילים בין הים הבלטי, הים השחור והים התיכון. בתקופה הזו נשלטה העיר על ידי וצ'ה, אספה של ראשי שבטים. ב-1320 שולבה העיר בהדוכסות הגדולה של ליטא וב-1569 הפכה לחלק מהקהילייה הפולנית ליטאית. ב-1597 הוענקו לה זכויות מגדבורג וב-1772 השתלטה עליה רוסיה בחלוקה הראשונה של פולין.
ויטבסק השתייכה לבלארוס הסובייטית בין 1919 ל-1991 ומאז התפרקות ברית המועצות היא בשטח בלארוס העצמאית. במהלך מלחמת העולם השנייה, בין 1941 ל-1944, הייתה העיר תחת כיבוש גרמני ורוב העיר העתיקה נהרסה בקרבות בין הגרמנים והצבא האדום.
יהדות ויטבסק
תחת שלטון האימפריה הרוסית, הפכה ויטבסק לעיר חשובה בתחום המושב. לאחר גירוש מוסקבה בשנת 1891 גדלה מאד האוכלוסייה היהודית בעיר. בהתאם לתוצאות המפקד משנת 1897 מסך 65 אלף תושבי העיר, 52% היו יהודים. במחצית הראשונה של המאה ה-20 היו כחצי מאוכלוסייתה יהודים.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה היה בעיר גרעין קטן של חסידי גור שנמלט מפני התקדמות הגרמנים, ביניהם רבי משה בצלאל אלתר והרב מנחם מנדל אלתר, אחי האדמו"ר ה'אמרי אמת'[3]. בשנות ה-30 התקיימה בעיר ישיבת חב"ד המרכזית בברית המועצות.
בעיר נולדו הרב מנחם מנדל מויטבסק הנושא את שמה, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 2000 היהודי ז'ורס אלפרוב; ראש המוסד בשנות ה-50 איסר הראל; ושופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים הפרופסור מרים בן פורת. שאגאל עסק בעיירה בציורים רבים, גם לאחר שעזב אותה לטובת חיים בפריז. ב-1991 החלו חוגגים בוויטבסק פסטיבל לזכר מארק שאגאל. ב-1992 הוקמה אנדרטה לזכרו ברחוב פוקרובסקיה בו גר בילדותו, ועל קיר ביתו הוצבה כתובת זיכרון. בשנים האחרונות הוקם בעיר מוזיאון שאגאל.
בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין, בשנת 1939 כ-23% מאוכלוסיית העיר היו יהודים, כ-37,000 איש. עם כיבוש העיר בידי הגרמנים בתחילת יולי 1941, ערכו אלו מספר מעשי טבח ביהודיה, בהם רצחו למעלה מ-1,000 איש. בסוף חודש יולי נצטוו יהודי העיר לעבור לגטו שהוקם בה, בו הוחזקו בתנאי רעב, וממנו נלקחו מדי יום לעבודות כפייה מפרכות. ב-8 עד ה-10 באוקטובר 1941 רצחו הגרמנים את 4,090 היהודים שנותרו בגטו שבעיר, לאחר שנלקחו במשאיות לתעלת אילובסקי הסמוכה לעיר. במהלך הכיבוש הגרמני נרצחו בעיר כ-16-18 אלף יהודים. לאחר הכיבוש הנאצי, הקהילה היהודית בעיר לא השתקמה. בשנת 1999 בעיר התגוררו פחות מ-3,000 יהודים (פחות מאחוז מאוכלוסיית העיר).
קישורים חיצוניים
- Vitebsk.com
- Vitebsk.net
- סמל העיר
- צילומים מוויטבסק
- ויטבסק, שטעטל
- צילומים היסטוריים של ויטבסק
- ויטבסק (Vitebsk), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ספר יזכור לקהילת וויטעבסק, בספריית העיר ניו יורק
- ספר יזכור לקהילת ויטבסק, בספריית העיר ניו יורק
- הבזאר הסלאבי
- Vitebsk on-line
- Vitebsk Museum of Modern Art, בוויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ אחרי מינסק, הומל ומוהילב
- ^ ראו: Belarus: The regions of the Republic of Belarus as well as all cities and urban settlements of more than 10,000 inhabitants, City Population (באנגלית)
- ^ בנימין מינץ, מאיר ווידיסלאבסקי ז"ל, הצופה, 1 במרץ 1945
