התייחסות עצמית

התייחסות עצמית היא תופעה, בשפה טבעית או מתוכננת, שבה משפט מתייחס אל עצמו, במישרין או בעקיפין.

התייחסות עצמית עומדת בבסיסם של פרדוקסים רבים, שלחלק מהם תפקיד חשוב בפילוסופיה ובמתמטיקה. התייחסות עצמית ממלאת תפקיד חשוב במדעי המחשב, הן בצד התאורטי והן בצד התכנותי (רקורסיה), היא עומדת בבסיסם של פרקטלים רבים, וממלאת תפקיד מרכזי גם באמנות, וכן בשעשועים לשוניים ומתמטיים רבים.

באמנות המונח "ארס פואטיקה" מתאר יצירות המתייחסות לעצמן או לאמנות באופן כללי, וישנן דוגמאות רבות לכך בשירה, בפרוזה, בציור ובפיסול.

התייחסות עצמית במודעה על תחנת אוטובוס גורמת למודעה להפר את הדרישה המופיעה בה עצמה

התייחסות עצמית בפילוסופיה

האורובורוס, דרקון הבולע את זנבו, נחשב לסמל ההתייחסות העצמית.

פרדוקס השקרן

פרדוקס השקרן סובב סביב המשפט: "המשפט הזה הוא שקר". הפרדוקס טמון בכך שהמשפט הנ"ל לא יכול להיות אמת (שכן אז לפי המשפט הוא שקר), ולא יכול להיות שקר. לפרדוקס זה חשיבות רבה בלוגיקה, משום שהוא מצריך בחינה מחודשת של המושגים 'משפט', 'אמת' ו'שקר'. דרך אחת לפתור את הפרדוקס היא להגדיר בצורה מדוקדקת מהם משפטים בצורה של שלבים: משפטים רגילים מדברים על עצמים, ישנם מטה-משפטים: שהם משפטים שמדברים על משפטים רגילים, מטה-מטה משפטים: משפטים שמדברים על מטה-משפטים וכך הלאה. בבנייה כזאת לא ניתן לבנות משפט המתייחס לעצמו ולכן הפרדוקס נמנע. אפשרות אחרת להתמודדות עם המשפט היא בלוגיקה עמומה: למונח 'אמת' מייחסים את הערך 1, למונח 'שקר' מייחסים את הערך 0, וערך של משפט יכול להיות 0,1 או כל מספר ביניהם. כך, למשל, הערך של "המשפט הזה הוא שקר" הוא 0.5.

לפרדוקס השקרן וריאציות רבות בלוגיקה, במתמטיקה ובמדעי המחשב.

ה'קוגיטו' של דקארט

הפילוסופיה המודרנית בכלל והפילוסופיה של המדע בפרט מבוססת במידה רבה על שיטתו הפילוסופית של רנה דקארט. השלב הראשון של משנתו היה ניסיון להטיל ספק בכל דבר, על מנת שיוכל לבסס את הפילוסופיה על הנחות יסוד ודאיות. הדבר היחיד שבו לא היה יכול להטיל ספק, הייתה העובדה שהוא מטיל ספק; מכאן המשיך דקארט והסיק את קיומו הוא. את המהלך הלוגי ניסח דקארט באמרתו הידועה 'קוגיטו ארגו סום' ('אני חושב, משמע אני קיים'; מכונה בקיצור ה'קוגיטו' של דקארט). משפט זה מכיל התייחסות עצמית עקיפה, שכן הטענה 'אני חושב' נגזרת מעצם יכולתו של דקארט לנסח את הטענה.

רלטיביזם

התייחסות עצמית משמשת לעיתים ככלי ביקורת כנגד תאוריות רלטיביסטיות. המשותף לתאוריות אלה היא הטענה כי לא קיים ערך אחיד של אמת או נכונות. הטענה הבסיסית של רלטיביזם מוסרי, לדוגמה, היא כי אין ערכים מוסריים נכונים, וכי הערכים המוסריים המצויים בתרבות מסוימת הם אלה הנכונים לתרבות זו. השימוש בהתייחסות עצמית ככלי ביקורתי מראה כי הטענה הבסיסית של רלטיביזם מוסרי כלל אינה רלטיביסטית אלא אובייקטיבית. מסקנה כזו מובילה לסתירה בין הבסיס של התאוריה ובין תוצאותיה. ביקורת כזו אפשר להפעיל על כל משפחת התאוריות הרלטיביסטיות.

התייחסות עצמית במתמטיקה ופיזיקה

תורת הקבוצות

ערך מורחב – תורת הקבוצות

בשנת 1901 הציג הפילוסוף והמתמטיקאי האנגלי ברטרנד ראסל את הפרדוקס של ראסל: נבנה קבוצה המכילה את כל הקבוצות שאינן מכילות את עצמן. בנייה זאת היא פרדוקסלית מכיוון שקבוצה זו איננה יכולה להכיל את עצמה, ואיננה יכולה שלא להכיל את עצמה, ומכאן שקבוצה זו אינה יכולה להתקיים. פרדוקס זה הביא לפיתוחה של תורת הקבוצות האקסיומטית שבה המושג קבוצה מוגדר בצורה שיטתית ולא מאפשר לקבוצה להכיל את עצמה.

משפט האי-שלמות של גדל

ערך מורחב – משפטי האי שלמות של גדל

העיסוק בשאלה 'מהי אמת' העסיק את הפילוסופיה במשך אלפי שנים, וסביבו מבוסס ענף הלוגיקה. בתחילת מאה ה-20 נוסתה גישה מתמטית לשאלה העתיקה הזאת, בניסיון לזהות משפט מתמטי המבטא אמת (אמיתי) כמשפט בר הוכחה. הרעיון, הקרוי 'הפרוגרמה של הילברט', היה לנסח בצורה מתמטית מדויקת את האקסיומות הבסיסיות (משפטים המקובלים כאמיתיים ללא צורך בהוכחה) ואת הדרכים המותרות לנסח משפט אמיתי חדש על סמך משפטים אמיתיים קודמים. באופן זה ניתן, למשל באמצעות תוכנת מחשב, לייצר משפטים אמיתיים בזה אחר זה, ובאופן תאורטי לפחות, לקבל את כל המשפטים האמיתיים, ולזהות משפט שקרי בכך שאינו נמצא ברשימת המשפטים האמיתיים. כך ניתן יהיה להחליט חד-משמעית אם משפט נתון הוא אמיתי או שקרי.

הפרוגרמה הזאת נחלה מפלה ניצחת בזכות עבודותיו של הלוגיקאי קורט גדל. גדל הצליח להראות שישנם משפטים שלא ניתן להוכיח אותם ואף לא לסתור אותם, ועל כן אי אפשר לקבוע אם הם אמיתיים או שקריים. ההוכחה של גדל, הנקראת משפטי האי-שלמות של גדל מבוססת על וריאציה של פרדוקס השקרן. היא מבוססת על כך שניתן להצמיד לכל משפט מספר. באופן זה משפטים במתמטיקה המתייחסים למספרים, ניתן לראות אותם גם כמשפטים המתייחסים למשפטים אחרים, ובפרט ניתן ליצור משפט המתייחס לעצמו. באופן זה הצליח גדל ליצור מקבילה מתמטית לאמירה 'המשפט הזה אינו בר הוכחה', וליצור פרדוקס: אם המשפט אמיתי אז אכן אין דרך להוכיחו, מה שהופך אותו לשקרי. כדי להימנע מהפרדוקס חייבים להכיר בכך שקיימת אפשרות שלישית - משפט שאינו אמיתי ואינו שקרי.

למשפטי האי שלמות של גדל יש השלכות החורגות מתחום תורת המספרים: כל מערכת סופית של חוקים וכללים המאפשרת התייחסות עצמית, מביאה בהכרח למצבים שאי אפשר לקבוע אם הם ״חוקיים״ או לא.

הגדרות רקורסיביות

ערך מורחב – הגדרה רקורסיבית

במתמטיקה, הגדרה רקורסיבית מגדירה משפחה של אובייקטים באמצעות אובייקטים מהמשפחה עצמה. הגדרה כזו זקוקה לרוב ל"תנאי עצירה", כלומר אובייקטים ראשוניים המוגדרים ישירות. דוגמה להגדרה רקורסיבית היא הגדרת סדרת פיבונאצ'י, בה כל איבר בסדרה הוא סכום שני הקודמים לו, מלבד שני האיברים הראשונים, להם מוגדר "תנאי עצירה":

• $\ F_{0}=0$
• $\ F_{1}=1$
• $\ F_{n>1}=F_{n-1}+F_{n-2}$.

פרקטלים

ערך מורחב – פרקטל

משולש שרפינסקי

פרקטלים הם צורות בעלות דמיון עצמי. לדוגמה משולש שרפינסקי (הנראה באיור) מכיל שלושה עותקים מוקטנים של עצמו (וכל אחד מהם מכיל שלושה עותקים מוקטנים של עצמו, עד אינסוף). אלו החלו להתגלות לקראת סוף המאה ה-19, ושמם ניתן להם על ידי בנואה מנדלברוט. אחת התכונות המעניינות בצורות הללו היא שהממד שלהן אינו שלם. לצורות רבות בטבע, כגון עלים, קווי חוף, פסגות הרים ועוד, יש מבנה פרקטלי.

לפרקטלים ודמיון עצמי שלהם חשיבות רבה בתחומים שונים של הפיזיקה. תורת הרנורמליזציה המשמשת בעיקר לתיאור מעברי פאזה, מבוססת על מערכות המציגות דמיון עצמי. על-פי התורה, כאשר למערכת יש דמיון עצמי, ניתן לתאר התנהגויות שונות של המערכת באמצעות כללי חזקה. דמיון עצמי ופרקטלים משחקים תפקיד חשוב גם בתורת הכאוס.

התייחסות עצמית במדעי המחשב

רקורסיה

מגדלי האנוי

ערך מורחב – רקורסיה

בתכנות, רקורסיה מתארת שגרת מחשב (פונקציה או פרוצדורה) הקוראת לעצמה. דוגמה נפוצה לשימוש ברקורסיה היא פתרון חידת מגדלי האנוי. כדי להעביר מגדל של n דיסקיות השגרה קוראת לעצמה על מנת להעביר את n-1 הדיסקיות העליונות מהמגדל הראשון לשלישי, אחר כך מעבירה את הדיסקית התחתונה מהמגדל הראשון לשני, ולבסוף קוראת לעצמה על מנת להעביר את n-1 הדיסקיות מהמגדל השלישי אל המגדל השני.

בשיטות רקורסיביות נעשה שימוש רב גם בציור של צורות פרקטליות.

בעיית העצירה

ערך מורחב – בעיית העצירה

המתמטיקאי האנגלי אלן טיורינג, שהניח את היסודות לתורת החישוביות, השתמש בהתייחסות עצמית על מנת להראות שבעיית העצירה איננה פתירה. תורת החישוביות עוסקת במודלים לחישוב ובפונקציות הניתנות לחישוב במסגרתם. בעיית העצירה היא אחת הבעיות המרכזיות בתחום, והיא שואלת האם בהינתן תוכנת מחשב, יכולה תוכנת מחשב אחרת לבדוק אותה בזמן סופי ולקבוע האם התוכנה אי פעם תעצור. טיורינג הצליח לבנות אנלוג של פרדוקס השקרן לבעיה הזאת, ובכך להראות שלא ניתן לקבוע לכל תוכנה אם היא תיעצר או לא.

התייחסות עצמית באמנות

התייחסות עצמית משמשת ככלי חשוב בתחומי אמנות רבים, בדרך כלל למילוי אחת משתי מטרות: יצירת דיון פילוסופי בשאלות הנוגעות לאמנות, או יצירת אפקט הומוריסטי או מבדר. התייחסות עצמית ברמה גבוהה יותר היא הארס פואטיקה בה יצירות אמנות עוסקות באמנות באופן כללי, ובכך הן מתייחסות בעקיפין לעצמן.

אמנות חזותית

• באמנות מודרנית, במיוחד אמנות מופשטת, דנים רבות בסוגיית הגדרת האמנות ובשאלה מה הופך יצירה לאמנות, בין השאר בעקבות אמני רדי מייד, שנטלו חפצים פרוזאיים והציבו אותם במוזיאון. יש מבקרים הטוענים שבכך שהיצירה מעלה את השאלה, "האם אני אמנות?" הופכת היצירה לאמנות.
• הצייר מאוריץ קורנליס אשר עסק רבות בנושא ההתייחסות העצמית. אחת התמונות המפורסמות ביותר שלו בהקשר זה, "ידיים רושמות", מתארת ידיים שכל אחת מהן אוחזת בעיפרון ומשרטטת את קווי המתאר של היד האחרת, ושתיהן ביחד מציירות את היצירה "ידיים רושמות". בתמונות אחרות שלו ניתן לראות השתקפות בראי של האמן בעודו מצייר את עצמו משתקף בראי.
• בציור בגידת הדימויים של רנה מגריט מופיע בתחתית ציור של מקטרת המשפט 'זו אינה מקטרת'. ניתן לראות משפט זה כהתייחסות עצמית לפיה האמן מזכיר שזו אינה מקטרת אלא ציור של מקטרת. ברמה הבאה, גם המשפט עצמו הוא חלק מהציור, ועל כן הוא אינו משפט אלא ציור של משפט.

ספרות

• בחלקו השני של דון קיחוטה לסרוונטס מוצא עצמו דון קיחוטה מתהלך בעולם כשהוא כבר מוכר על ידי הבריות כגיבור ספרותי לאחר פרסום חלקו הראשון של הספר. באמצעות דיאלוגים בין קיחוטה לדמויות אחרות אודות הספר וגיבורו, דן המחבר בסוגיות ההשפעה הספרותית של סוגת הרומן וגיבורה. הברקה זאת של סרוונטס היא אחת הסיבות לכך שהספר נחשב לרומן המודרני הראשון.
• ספרו של איטלו קאלווינו "אם בלילה חורפי עובר אורח" מתחיל בפנייה לקורא, המתייחסת ישירות לספר עצמו.
• ספריו האחרונים של רוברט היינליין כוללים התייחסויות של דמויות אליו, כסופר הכותב אודותיהן.
• סדרת הספרים מדריך הטרמפיסט לגלקסיה מכילה מקרים רבים של התייחסות עצמית. בין השאר, על גב הספר הראשון מופיעות המילים 'בלי פאניקה', מכיוון שהן מופיעות על גב הספר שנקרא 'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' המתואר בסדרה.

הומור

• למדען המחשב דאגלס הופשטטר מיוחס משפט שהוא פועל יוצא של חוקי מרפי, הקרוי חוק הופשטטר - ולפיו כל פעולה תיקח יותר זמן ממה שמתוכנן בשבילה, אפילו אם התכנון לקח בחשבון את חוק הופשטטר.
• "מיליון פעם אמרתי: 'לא להגזים'" - קביעתו של הדובר "מיליון פעם אמרתי" היא הגזמה, הנמצאת בסתירה להמשך דבריו "לא להגזים".
• תאמין לי, אל תאמין לאף אחד.
• תעשה לי טובה, אל תעשה לי טובות.

שעשועים העוסקים בהתייחסות עצמית

נוסף על התחומים החשובים שבהם התייחסות עצמית משחקת תפקיד, ריתק הנושא מאז ומתמיד חידונאים ואנשים העוסקים בשעשועים לשוניים ומתמטיים. כתוצאה נוצרו מגוון משפטים הומוריסטיים וחידות המשתמשים בהתייחסות עצמית כדי ליצור פרדוקסים משעשעים. במקרים רבים, מדובר ביישום כלשהו של אחד הפרדוקסים הלוגיים או המתמטיים העוסקים בהתייחסות עצמית (כגון פרדוקס השקרן או הפרדוקס של ראסל). לדוגמה:

• פרדוקס בוחן הפתע המורה מכריזה "בשבוע הבא יתקיים בוחן והוא יבוא בהפתעה". התלמידים חושבים, ומגיעים למסקנה שבוחן הפתע לא יכול להתרחש ביום שישי, מכיוון שאחרת כאשר יום חמישי ועדיין לא היה להם בוחן, אזי הוא צריך להתקיים למחרת ולכן הוא לא יבוא כהפתעה. מכאן שהבוחן גם לא יכול להתרחש ביום חמישי, אחרת ביום רביעי בערב הם יוכלו לדעת שמכיוון שהבוחן לא קרה עד עכשיו, ומכיוון שהוא לא יכול להתרחש ביום שישי, אזי הוא חייב להתרחש ביום חמישי, אבל אז אם הוא אכן מתרחש ביום חמישי אזי הבוחן לא מגיע כהפתעה. מכאן שהבוחן לא יכול להתרחש ביום חמישי. ניתן להמשיך את ההוכחה ולהראות שהבוחן לא יכול להתקיים באף יום אחר בשבוע. לכן התלמידים מגיעים למסקנה שהבוחן לא יכול להתרחש בשבוע הבא, וכאשר המורה נותנת להם בוחן ביום שלישי, הם מופתעים!
• הפרדוקס של ברי: "מהו המספר הקטן ביותר שאינו ניתן לתיאור באמצעות פחות ממאה אותיות?", ההגדרה הזאת מהווה תיאור של אותו מספר בפחות ממאה אותיות!
• בדומה לפרדוקס של ברי ניתן להוכיח שכל המספרים הטבעיים הם מיוחדים. מתמטיקאים אוהבים מספרים המקיימים תכונות מיוחדות, כך לדוגמה המספר 6 הוא מספר מיוחד מכיוון שהוא המספר המושלם (מספר השווה לסכום מחלקיו: 6=1+2+3) הקטן ביותר. ניתן להוכיח שכל המספרים הם מיוחדים, וההוכחה מתבצעת על דרך השלילה. נניח שישנם מספרים שאינם מיוחדים ונביט על המספר הקטן ביותר בקבוצה הזאת. מספר זה הוא מעניין מכיוון שהוא המספר הלא מיוחד הקטן ביותר, מה שהופך אותו למספר מיוחד בפני עצמו.

פתרון אפשרי הוא להגדיר היטב את המושג "מספר מיוחד".

• "לכל כלל יש יוצא מן הכלל"- חוץ מהכלל הזה, שאין לו יוצא מן הכלל, וזהו הכלל היוצא מן הכלל (עצמו)
• "כל ההכללות שגויות" או "כולם עושים הכללות".
• דף שמצדו האחד כתוב "המשפט על צדו האחר של הדף שגוי" ועל צדו השני "המשפט על צדו האחר של הדף נכון".
• ערך זה עוסק בהתייחסות עצמית ומשפט זה מתייחס אליו.
• לא ניתן לדעת שום דבר בוודאות, כולל טענה זו.

ראו גם

• רקורסיה
• פרדוקס
• לולאה מוזרה
• חוק הופשטטר

לקריאה נוספת

• דאגלס הופשטטר, Gödel, Escher, Bach: an Eternal Golden Braid‏ , 1980.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התייחסות עצמית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31410355התייחסות עצמית