השפעת הספרדית
 | |
| חיילי צבא ארצות הברית, מאושפזים בבית חולים בקנזס בשל השפעת הספרדית. | |
| תקופת המגפה | פברואר 1918 – אפריל 1920 (כשנתיים ו־8 שבועות) |
|---|---|
| מקרי מוות | 20 מיליון – 50 מיליון |
| מקרי הדבקה | 500 מיליון (הערכה) |
מגפת השפעת הספרדית הייתה מגפת שפעת מהקטלניות שידע העולם, שנגרמה על ידי זן אלים במיוחד של נגיף מתת-המין H1N1 של המין Influenza A. שיא המגפה נמשך כשנה, מאפריל 1918 עד אפריל 1919, ועל פי מרבית ההערכות נדבקו בה כ-500 מיליון בני אדם (כשליש מאוכלוסיית העולם באותה עת), ומתו ממנה בין 20 ל-50 מיליון נפש.[1] השפעת הספרדית פגעה בעיקר באנשים בגילאי 20–40 והייתה יוצאת דופן ביחס למגפות אחרות בהן המתים הם בעיקר תינוקות, קשישים וחולים כרוניים.
המגפה פרצה בשלהי מלחמת העולם הראשונה. למלחמה לא היה קשר ישיר להתפרצות השפעת, אך נראה שהתנאים שנוצרו במלחמה, כגון המגורים הצפופים ותנועת הכוחות ההמונית, האיצו את התפשטותה. ישנן הערכות כי מערכת החיסון של החיילים נחלשה כתוצאה מלחץ הקרבות ומהתקפות כימיות, וכך הפכו פגיעים יותר. במדינות ההסכמה קראו למגפה "השפעת הספרדית", בעיקר כי בספרד זכתה המגפה לפרסום גדול יותר מאשר בשאר העולם, היות שספרד לא השתתפה במלחמת העולם ולא פעלה בה צנזורה בזמן המלחמה. נוספה לכך העובדה שמלך ספרד אלפונסו השלושה עשר חלה במחלה בתחילת ההתפרצות, מה שגרם למחלה לקבל סיקור נרחב יותר במדינה.
מחקרים שנעשו באמצעות דגימות רקמה שנלקחו מגופות שהשתמרו העלו את הסברה כי הנגיף גרם למוות עקב תגובת יתר קיצונית של מערכת החיסון, תופעה המכונה ברפואה "סערת ציטוקינים". תאוריה זו מסבירה את מהלכה הקשה של המחלה ואת חתך הגילים הייחודי של אלו שחלו ומתו ממנה. המגפה הייתה יוצאת דופן בכך שגרמה למותם של צעירים וכן של אנשים בריאים בדרך-כלל.
היסטוריה
הדיווחים הראשונים על מחלת שפעת אלימה במיוחד הגיעו עוד בתחילת 1918 מארצות הברית. באפריל 1918 הכתה השפעת בצרפת ופגעה בחיילים אמריקאים, בריטים וצרפתים ובאוכלוסייה אזרחית. דיווחים ראשונים על מגפת שפעת בקנה מידה גדול החלו להגיע במאי 1918 מספרד, שבה, כמדינה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה, הייתה צנזורה מעטה יחסית בניגוד למדינות אחרות שהשתתפו במלחמה ושבהן הוצנעו הידיעות על המגפה. במגפה שפגעה בספרד דווח על 8 מיליון חולים במאי בלבד, בהם גם אלפונסו השלושה עשר מלך ספרד. בהמשך נודעה המחלה בפי האמריקאים כ-"three day fever" ("קדחת שלושת הימים") או כ-"purple death" ("המוות הסגול"), אצל הצרפתים נודעה כ-"la grippe", ובקרב הגרמנים כ-"Blitzkatarrh" או כ-"Flandern-Fieber".
הגל הראשון הכה באביב 1918, ולא היה קטלני משמעותית יותר משפעת עונתית רגילה. בקיץ 1918 נראה היה כי המגפה שככה, אולם בסוף אוגוסט הכה גל שני של המגפה, קטלני הרבה יותר, שאף התגבר בספטמבר ובאוקטובר. בשיאו של גל זה העריכו רשויות הבריאות הפרוסיות והשווייצריות כי שניים מכל שלושה אנשים חלו במחלה. המגפה פחתה בחורף 1918, בחודשים נובמבר ובדצמבר, אלא שאז פרץ גל שלישי שהכה מפברואר עד אפריל 1919. גל זה היה חלש מעט מהגל השני, אולי משום שבני אדם ששרדו במהלך הגל השני פיתחו חסינות, ולכן היו עמידים יותר בפני הנגיף שהגיע בגל השלישי.[2]
בארצות הברית חלו במחלה כ-28% מהאוכלוסייה, ובין 500,000 ל-675,000 מתו. מספר החיילים האמריקאיים באירופה שמתו במגפה נאמד במספר דומה למספר האמריקאיים שנהרגו בקרבות מלחמת העולם הראשונה. בבריטניה גבתה המחלה את חייהם של 200,000 איש ובצרפת יותר מ-400,000 איש. כפרים שלמים נמחקו באלסקה ובדרום אפריקה. באוסטרליה נאמד מספר הקורבנות בכ-10,000 נפש, באיי פיג'י 14 אחוז מהאוכלוסייה מתו במהלך שבועיים בלבד, ובסמואה המערבית 22% מהאוכלוסייה. מספר המתים בהודו מוערך בכ-17 מיליון, כ-5% מאוכלוסייתה באותה עת. כמעט 22% מחיילי צבא הודו שנדבקו במחלה מתו ממנה, וכל זאת בשנה אחת בלבד.
אפילו במקומות שבהם הייתה התמותה נמוכה, הותירה המחלה אנשים רבים במצב של נכות קשה. מספרם של אלו היה כה גדול, עד שבמקומות רבים שותקו חיי היומיום. בקהילות מסוימות נסגרו כל החנויות, או שהלקוחות נדרשו שלא להיכנס לחנות אלא להשאיר את הזמנותיהם מחוץ לחנות. היו דיווחים רבים על מקומות שלא נותרו בהם עובדי בריאות שיוכלו לפקח על החולים כיוון שהעובדים עצמם חלו, והיו מקומות שבהם הקברנים לא היו מסוגלים לקבור את המתים. קברים המוניים נחפרו באמצעות מכונות ובמקומות רבים נקברו גופות ללא ארונות מתים.
מקומות שלא הושפעו
מקום היישוב היחיד שהיה מאוכלס במידה רבה למדי, אך לא תועדה בו המגפה בשנים 1918–1919, הוא האי מרז'ו בשפך נהר האמזונאס בברזיל. באוקיינוס השקט, סמואה האמריקנית והמושבה הצרפתית של קלדוניה החדשה הצליחו גם הן למנוע את המחלה, ולא נרשם בהן אף מקרה מוות משפעת, הודות להסגרים יעילים.
בארץ ישראל
ארץ ישראל, שאוכלוסייתה עמדה על כ-400,000 נפש, הייתה באותה עת דלילה יחסית, וכפרית בעיקרה, והמחלה לא פגעה בה בחומרה. ב-1920 אחרי גלי ההתפרצות הגדולים בעולם עדיין נתבקשו התושבים לעמוד בכללי היגיינה וטיפול מחמירים. מלבד ניקיון כללי של כלי המיטה והבית, הורו לבודד חולים ואף להודיע לשלטונות על קיומו של חולה.
על פי הדיווחים מאותה עת, מספר הנפגעים בערי הארץ היה נמוך בהשוואה לאלו מאירופה. על סמך מחקר שערך הד"ר זלמן גרינברג (מיקרוביולוג ירושלמי) בנושא, ישנם בסך הכול כ-40 רישומים על חולים בשפעת בבית החולים שערי צדק בירושלים בשנת 1918, וזהו התיעוד היחיד שנותר על חולים במחלה בארץ. עוד הוא מספר, כי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, ישנן שלוש מצבות שעליהן נכתב כי בעליהן נפטרו מן "המחלה הספרדית".[3][4] עוד ידוע כי ישראל גלעדי, ממקימי ארגון השומר, נפטר ב-2 באוקטובר 1918 מן השפעת הספרדית.
התפרצות השפעת גרמה לכ־1,000 מקרי מוות בחיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי בפריצה הגדולה צפונה באוקטובר 1918 במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה.[5]
מקור שם "השפעת הספרדית"
מקורה של המחלה אינו בספרד. הכינוי "השפעת הספרדית" נובע מכך שרוב הדיווחים הראשוניים על המחלה הגיעו מספרד הנייטרלית, שלא לקחה חלק במלחמת העולם הראשונה ולא הפעילה צנזורה על העיתונות. עם זאת, העיתונים העבריים בהחלט מיהרו ליישר קו עם שאר העיתונים בעולם ולשייך את המחלה למדינה האיברית. חלק מהעיתונים מספרים על "המחלה הספרדית".
ביידיש מעדיפים את הצירוף "המגפה הספרדית (שפאנישע מגפה)", ובעיתונים הללו שיצאו באירופה ובארצות הברית הדיווחים רבים ותכופים יותר – בהתאם לקהל היעד שהתגורר במדינות שנפגעו בצורה חמורה יותר. אט-אט צבר תאוצה גם הצירוף "השפעת הספרדית".
ניסיונות לריסון המגפה
להתפשטות המהירה של המגפה היו השפעות חברתיות חמורות. ערים ומדינות רבות הגבילו טיולים והתאספויות המונים כדי לעצור את המגפה. במקומות רבים נסגרו תיאטראות, אולמות ריקודים, כנסיות ומקומות הומים אחרים למשך יותר משנה. הסגרים נאכפו בהצלחה מועטה. קהילות מסוימות הציבו שומרים חמושים בגבולות ושלחו חזרה או בודדו כל מטייל. בעיר אחת בארצות הברית אף נאסרה לחיצת ידיים.
ביפן יוחסו לשפעת 257,363 מקרי מוות ביולי 1919, המתאימים לשיעור תמותה של 0.425% - נמוך בהרבה מכמעט כל מדינות אסיה בהן תועדה המחלה. משהכתה המגפה, הגבילה הממשלה היפנית באופן נוקשה מסעות ימיים אל איי יפן ומהם.
הרשויות נקטו בצעדים שונים בכדי למגר את המגפה. בארץ ישראל הד"ר הלל יפה פרסם הנחיות להתמודדות עם המגפה. בין ההנחיות:[6][7]
הנחיה נוספת התייחסה למי שמופיעים אצלו תסמינים ראשונים של המחלה:
"עם התחלת כל נזלת צריך להשתמש במטפחת אף, אשר אותן צריך לשמור בארגזי פח עם חתיכות של קמפור או נפטלין. במקרה של נזלת לשפשף את הגרון באיזה רפואה אנטיספטית ולהשתמש במשחות"
אחת ההמלצות הייתה להיחשף לאוויר טהור. המלצה נוספת הייתה להתרחץ במים קרים. בעיתוני התקופה נכתב:
"להיזהר מאספות צפופות במקום מסוגר, ולא לתת יד בשעת אמירת שלום. מי שנדבק הושם בחדר מיוחד. הומלץ להעבירו לבית חולים למחלות מידבקות, ואם בלתי אפשרי להשגיח עליו בבית על ידי אחות רחמנייה מנוסה. הומלץ אחרי תום המחלה לטהר את חדר החולה, להרתיח את לבניו במים, על הכרים שלו להעביר סיד, לנקות את יתר חפציו או לטהרם על ידי פורמלין"
שלטונות הבריאות המליצו לאנשים לחבוש מסכות מבד גזה[8], והמוני אנשים תפרו מסכות לעצמם ולמכירה, על פי מודעות של הצלב האדום, המסכות הבטיחו 99% הגנה בפני השפעת. המסכות כונו 'גדרות שפעת' ו'מפרשי סנטר'. במקומות שונים נדרשו מספר שכבות שונה של הגזה. החל מארבע שכבות ויותר. בעיתון במונטנה הומלץ לקחת פיסת גזה גדולה ולקפלה מספר פעמים רב לפני שמקפלים את שלושת הקפלים ותופרים, כמו כן הומלץ לסמן את אחד מצידי המסכה בחוט שחור, כדי להבדיל בין הצד הפנימי לחיצוני.
באותו זמן פורסמו מספר מחקרים מדעיים שהטילו ספק ביעילותן של המסכות. האיגוד האמריקני לבריאות הציבור התכנס בשיקגו בדצמבר 1918, וקבע שאין לחייב את הציבור לחבוש מסכה, אלא רק אנשי צוות רפואיים. בסן פרנסיסקו קמה תנועת מחאה נגד ההוראה לחבוש מסכות.
דפוסי המחלה
המגפה הייתה יוצאת דופן בכך שגרמה למותם של צעירים וכן של אנשים בריאים בדרך-כלל, וזאת בניגוד לשפעת רגילה שהמתים ממנה הם בעיקר תינוקות, קשישים וחולים כרוניים.
אנשים שלא הראו כל תסמיני מחלה היו עלולים להיתקף בשפעת באופן פתאומי, ובתוך שעות ספורות להיחלש עד כדי כך שלא יכלו ללכת. רבים מהחולים מתו יום למחרת הופעת התסמינים הראשונים. תסמיני המחלה כללו גון פנים כחול, ושיעול מלווה בדם שנגרם מפגיעה חמורה בריאות. בשלבים מאוחרים יותר גרם הווירוס לדימום בלתי נשלט שמילא את הריאות בדם וגרם לחנק.
מהירות התפשטותה של השפעת הספרדית מבוטאת בשיר ילדים שהיה מקובל בתקופה:
במקרים שבהם התפתחה המחלה במהירות, נגרם המוות בעיקר מדלקת ריאות כתוצאה של מיצוק שזורז על ידי הווירוס. מקרים שהתפתחו לאט יותר התאפיינו בדלקות ריאות שנגרמו על ידי חיידקים משניים וייתכן שהייתה הסתבכות עצבית שהובילה להפרעות פסיכיאטריות בחלק מהמקרים.
דעיכת המחלה
לקראת תחילת 1920 דעכה המחלה, עד שהוכחדה לחלוטין. לא ידועות באופן ודאי הסיבות לכך שהמגפה דעכה, על פי אחד המחקרים, הנגיף עבר מוטציה והמחלה הפכה לפחות קטלנית. מדובר בתופעה שכיחה במגפות השפעת השונות[9].
חקר השפעת הספרדית
ההיסטוריון גיא ביינר הראה שעל אף שייתכן שמגפת השפעת העולמית של 1918–1919 גרמה לשיעור תמותה יותר גדול מכל אירוע שנמשך פרק זמן דומה בכל תולדות האנושות, חקר השפעת הספרדית (שביינר מכנה "השפעת הגדולה") הוזנח במשך תקופה ארוכה, וקיבל תנופה רק לקראת סוף המאה ה-20.[10]
על פי אחת התאוריות, הווירוס נוצר במחנה צבאי אמריקני בקנזס כתוצאה מפעולת שני מנגנונים גנטיים - סחיפה גנטית והעברה אנטיגנית - בווירוסים בעופות ובחזירים שגודלו במחנה. ברם, ראיות מבנייה מחדש של הווירוס שנעשתה לאחר מכן רומזות שהווירוס דילג לבני אדם היישר מעופות, בלי שעבר דרך חזירים.[11]
בפברואר 1998, קבוצה בראשותו של ג'פרי טאובנברגר מהמכון האמריקאי לפתולוגיה של הכוחות המזוינים שחזר דוגמות מהשפעת של 1918 מגופתה של אישה מאלסקה שהייתה קבורה במשך כמעט שמונה עשורים באדמה קפואה. אחת מארבע הדוגמות ששוחזרו הכילה חומר גנטי של הווירוס שהשתמר. בזכות הדוגמה, יכלו החוקרים לחקור את הווירוס, שהוצא מכלל פעולה בעזרת התרכובת הכימית Guanidinium thiocyanate, לפני שהועבר למכון. הדוגמה אפשרה לחוקרים לנתח לגמרי את מבני הגנים הקריטיים של הווירוס מ-1918.
בפברואר 2004 פורסם בכתב העת Science דיווח על כך ששתי קבוצות, אחת בראשותו של סר ג'ון סקאל, מנהל המכון הלאומי למחקר רפואי בלונדון, ואחרת בראשותו של יאן וילסון ממכון המחקר סקריפס בסן דייגו, הצליחו לסנתז את חלבון ההימאגלוטינין שהיה אחראי להתפרצות השפעת הספרדית ב-1918. הם עשו זאת באמצעות חיבור DNA מדגימה מריאה של אישה בטונדרה האלסקית ומספר דגימות משומרות מחיילים אמריקאיים ממלחמת העולם הראשונה. הקבוצות ניתחו את מבנה הגן, וגילו כיצד שינויים קלים במבנה מולקולת החלבון אפשרו לווירוס לעבור מעופות לבני אדם עם השפעות כה הרסניות.
באוקטובר 2005 פרסמו חוקרים בראשות דוקטור טרנס טמפי ב-CDC שהרצף הגנטי של זן השפעת של 1918 שוחזר באמצעות דגימות של רקמות היסטוריות. הם התבססו על מחקרו של טאובנברגר.[12]
אזכור בספרים
בסדרת הספרים דמדומים סופר כי אדוארד קאלן גסס מהשפעת הספרדית לפני שהפך לערפד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ג'ינה קולָטָה, תרגום: יעל זיסקינד-קלר, שפעת – עולם בצל מגפה: ההשתוללות ... בשנת 1918 וכיצד נוכל למנוע אסון נוסף בעתיד, תל אביב: מטר, תשס"א 2000 (הספר בקטלוג ULI) יצא לאור מחדש ב-2020 בשם וירוס: עולם בצל מגפת השפעת בשנת 1918
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- The Influenza Pandemic of 1918
- The Spanish Lady and the Newfoundland Regiment
- גיא ביינר, גילויה מחדש של מגפת השפעת הגדולה, זמנים 113 / חורף 2011
אסף רונאל, מאה שנה אחרי השפעת הספרדית, המגפה הבאה עוד לפנינו, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2019- עמית נאור, מה קרה בארץ ישראל בעת התפרצות השפעת הספרדית?, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, מרץ 2020
- אטילה שומפלבי וסיריל כהן, הסכת על המגפה, דצמבר 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ NAP
- ^ 100 שנה לשפעת הספרדית, באתר 100 שנה לשפעת הספרדית, 12 בנובמבר 2018
- ^ פעם ב-100 שנה: מה קרה כאן בהתפרצות המגפה העולמית הקודמת? עמית נאור, הספרנים (בלוג הספרייה הלאומית), 17 במרץ 2020
- ^ ממה מתו תושבי ירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה זלצן גרינברג, קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה, יד יצחק בן צבי, חוברת 165, תשרי תשע"ה, עמוד 145
- ^ G.D. Shanks, ‘Simultaneous Epidemics of Influenza and Malaria in the Australian Army in Palestine in 1918’, MJA, 191, 11 (2009), pp. 654–657
- ^ ממה מתו תושבי ירושלים בתקופת מלחמת העולם הראשונה זלצן גרינברג, קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה, יד יצחק בן צבי, חוברת 165, תשרי תשע"ה, עמוד 150
- ^ ד"ר ה' יפה, "על אֹדות טיפוס הבהרות", החרות, ז' באייר תרע"ו 10 במאי 1916 (עמ' 1)
- ^ Christina Garton, Protect Your Jaws from Septic Paws: Making Masks During the Spanish Flu, PIECEWORK, 10 באפריל 2020 (באנגלית)
- ^ John M. Barry, The great influenza : the epic story of the deadliest plague in history, New York : Viking, 2004, מסת"ב 978-0-670-89473-4
- ^ גיא ביינר, גילויה מחדש של מגפת השפעת הגדולה, זמנים 113, 2013, עמ' 4-13
- ^ Chapter Two : Avian Influenza by Timm C. Harder and Ortrud Werner
- ^ The 1918 flu virus is resurrected, במגזין Nature
30297970השפעת הספרדית