הרמן פגליין

הרמן פגליין
Hermann Fegelein

הרמן פגליין
לידה	30 באוקטובר 1906 אנסבאך, האימפריה הגרמנית
הוצאה להורג	28 באפריל 1945 (בגיל 38) ברלין, גרמניה הנאצית
השתייכות
תקופת הפעילות	1925–1945 (כ־20 שנה)
דרגה	אובר-גרופנפיהרר
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית האס אס ה-8
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה
עיטורים
צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון וחרבות צלב הברזל דרגה ראשונה צלב הברזל דרגה שנייה הצלב הגרמני בזהב

הרמן פֶגליין (גרמנית: Hermann Fegelein‏; 30 באוקטובר 1906–28 באפריל 1945) היה גנרל בוואפן אס אס ופושע מלחמה. היה נשוי לאחותה של אווה בראון, פילגשו של אדולף היטלר. בשלהי מלחמת העולם השנייה הוצב במטה של היטלר ונמנה עם מקורביו. בימי המלחמה האחרונים ניסה להימלט מן המפקדה, נתפס והוצא להורג כעריק בפקודה אישית של היטלר.

ביוגרפיה

קריירה מוקדמת

האנס גאורג אוטו הרמן פגליין נולד בעיירה אנסבאך (Ansbach) שבבוואריה בשנת 1906. אביו היה קצין צבא בדימוס שניהל בית ספר לרכיבת סוסים במינכן. כילד עבד בבית הספר של אביו והתמחה בדילוג על מכשולים ברכיבה. אז גם פגש את כריסטיאן ובר (אנגלית: Christian Weber), מראשוני חברי המפלגה הנאצית, שיהפוך לאחר זמן לקצין אס אס (ה"שוצשטאפל") בדרגת גנרל. ב-1925, לאחר תקופת לימודים קצרה באוניברסיטת מינכן, התגייס פגליין לרגימנט פרשים בצבא גרמניה, הרייכסווהר. ב-1927 התגייס כצוער למשטרת בוואריה, וכבר ב-1930 נרשם כחבר המפלגה הנאצית. ב-10 באפריל 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, הצטרף פגליין לאס אס כמפקד פלוגת פרשים. באולימפיאדת ברלין (1936) מונה פגליין לאחראי על הכנת מסלולי ומתקני הרכיבה. ב-1937 הקים ראש האס אס, היינריך הימלר, את בית הספר לרכיבה של הארגון, ופגליין נתמנה למפקדו - בדרגת קולונל אס אס (שטנדרטנפיהרר). פגליין, שתואר כאופורטוניסט, נדחף לתוך סביבתו של הימלר, דבר שסייע מאוחר יותר לקידומו במעלה דרגות האס אס.

בהמשך, אפילו בחוג הפנימי שסביב היטלר, "החצר", שם לא חסרו דמויות שליליות, התבלט פגליין לרעה: ההיסטוריון איאן קרשו מתאר את פגליין כ"איש ציני, רברבן, רודף נשים ואופורטוניסט", ובמקום אחר כ"גיסה המופקר והברוטלי של אווה בראון". קרשו מספר כי פגליין הִרבה לצפות בסרטים שתיארו הוצאות להורג איטיות ואכזריות, בהן ניתלו על מיתרי פסנתר משתתפי קשר העשרים ביולי - "באורח דוחה". ויליאם שיירר מתאר אותו בספרו המונומנטלי עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי כ..."נציגו של הימלר ב"חצר", טיפוסי לגרמני שעלה לגדולה במשטרו של היטלר: מהיותו סייס בתחילה, אחר כך פרש-מרוצים..."; לימים, נהיה בן-חסותו של כריסטיאן ובר הנודע לשמצה, אחד מוותיקי חבריו של היטלר ובעצמו חובב סוסים, שבמרמה צבר הון ובנה אורוות סוסי-מרוץ גדולה אחרי 1933. בעזרת ובר טיפס פגליין די מהר במדרג המשטר הנאצי. דווקא תכונות אלה חיבבו אותו גם על היינריך הימלר, אשר התייחס אליו כאל בן, הטיל עליו את המשימות הטובות ביותר (בעיקר בכל הקשור לסוסים), היקצה לו את הצוות הטוב ביותר והעניק לו תקציבים נדיבים. פגליין זכה בשל כך לכינוי "נער הזהב של הימלר"^{[דרוש מקור]}.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939 הצטרף פגליין לאחיו וולדמר, גם הוא איש אס אס, בראש יחידת פרשים, ללחימה בפולין. בקרב על וורשה נפגע הרמן ונשלח להחלמה. לאחר הניצחון הנאצי במערכה בפולין נתמנה פגליין למפקד של רגימנט פרשים שנקרא בשם Totenkopf Reiterstandarte- "רגימנט הרכיבה גולגולת המת". הרגימנט שהה בוורשה הכבושה ואז פוצל לשני רגימנטים שפגליין היה מפקדו של אחד מהם. הרגימנט השתתף בפעולות נגד פרטיזנים ובין היתר הרג כ-1,700 אזרחים ביער מערבית לוורשה. באפריל 1941 נתפסו פגליין ופיקודיו כשהם גונבים מהשלל כסף וחפצי מותרות שהיו מיועדים למשלוח לגרמניה. הרכב של בית דין צבאי שנועד לשפוט את פגליין פוזר בהוראת פטרונו הימלר.

עם תחילת מבצע הפלישה לברית המועצות – מבצע ברברוסה, ב-22 ביוני 1941 מינה ראש האס אס היינריך הימלר את קצין האס אס אריך פון דם באך-צלבסקי למפקד כוחות המשטרה והאס אס שנעו במהלך המבצע עם "קבוצת ארמיות מרכז". ב-17 ביולי 1941 הכפיף ראש האס אס היינריך הימלר את הרגימנט שבפיקודו של פגליין לפיקודו של באך צלבסקי והוטל עליו לסרוק באופן שיטתי את ביצות הפריפיאט שבאזור דרום בלארוס וצפון-מערב-אוקראינה כדי להשמיד את היהודים שגרו באזור ואת הפרטיזנים שפעלו בו. המבצע החל ב-19 ביולי והתנהל בשני שלבים. בתום השלב הראשון דיווח פגליין לבאך צלבסקי שאנשיו חיסלו 13,778 יהודים. בתום השלב השני שנערך במהלך המחצית השנייה של חודש אוגוסט דיווח פגליין כי שארית התושבים היהודים של האזור, כ־3,500 במספר חוסלו.

בדצמבר 1941 נפצע פגליין בקרב מיריות צלפים רוסים. לאחר שהחלים מפציעתו נתמנה ב-20 באפריל 1942 למפקד אוגדת פרשים בחזית המזרחית, בה שירת עד ספטמבר 1943. הוא נפצע פעמיים נוספות ולאחר פציעתו השלישית הציב אותו הימלר ב-1 בינואר 1944 למטהו של היטלר, כקצין קישור וכנציג של האס אס במטה. ב-10 ביוני 1944 הועלה לדרגת גרופנפיהרר (גנרל) של האס אס ובמקביל לגנרל לויטננט של הוואפן אס אס.

ב-3 ביוני 1944 נשא פגליין לאשה את גרטל בראון, אחותה הצעירה של אווה בראון, בת זוגו של היטלר. אווה בראון טרחה בארגון החתונה. ההיסטוריונים שירר וקרשו סבורים כי היו אלה נישואי נוחות, שמטרתם מבחינת פגליין הייתה לקדם את מעמדו בחצרו של היטלר. העדים בטקס הנישואין היו הינריך הימלר ומרטין בורמן, מזכירו האישי של היטלר ואחד האנשים רבי ההשפעה ביותר ברייך השלישי.

פגליין היה נוכח במטה הקדמי של היטלר, מאורת הזאב בפרוסיה המזרחית ב-20 ביולי 1944, כאשר התחולל קשר העשרים ביולי ופצצה שהניח הקולונל שטאופנברג התפוצצה, אך לא גרמה למותו של היטלר. בהתפוצצות נפצע פגליין קלות בירך רגלו השמאלית.

בימיו האחרונים של הרייך השלישי, כאשר היטלר היה נצור בפיהררבונקר מתחת לחצר משרד הקנצלר בברלין וכוחות הצבא האדום נלחמו ברחובות בקרב על ברלין, החלו הנאמנים של היטלר לנסות ולהציל את נפשותיהם. הרמן גרינג מראשי המשטר ומפקד הלופטוואפה שלח ב-23 באפריל 1945 שדר להיטלר, שבו התיימר ליטול את תפקידיו, בתואנה שהיטלר נצור בברלין ואינו יכול למלא עוד את תפקידיו, ומכיוון שכך יש להכניס לתוקפו את הצו הממנה אותו ליורשו של היטלר. גרינג קיווה להתחיל במגעים עם צבאות ארצות הברית ובריטניה בחזית המערבית כדי שגרמניה תוכל להיות בעלת בריתן ולהילחם ביחד איתן נגד ברית המועצות. כשנודע הדבר להיטלר הוא ראה במכתבו של גרינג בגידה, ובתגובה פיטר אותו מכל תפקידיו והורה על מעצרו. בצוואתו הפוליטית, שנכתבה ב-29 באפריל 1945, הורה היטלר על הרחקתו של גרינג מן המפלגה. אלא שגרינג לא היה אז בהישג ידו ולא נעצר.

הוצאתו להורג

היינריך הימלר ראש האס אס והגסטפו (שכבר בשנת 1943 הגיע למסקנה כי המלחמה אבודה), החל לחשוש לעורו. ופתח בניסיונות להתקשר לבעלות הברית המערביות כדי להציע שלום נפרד עמן. באביב 1945 יצר הימלר קשר עם הדיפלומט השוודי הרוזן פולקה ברנדוט וניסה לדון איתו על כניעה נפרדת, או על מתן חסינות אישית, תוך שהוא מחזיק בחיי מיליוני האסירים במחנות הריכוז כקלף מיקוח אישי. באפריל 1945 הגיע הימלר לפגישה עם ברנדוט וביקש ממנו להודיע לגנרל דווייט אייזנהאואר המפקד העליון של כוחות בעלות הברית המערביות על נכונות לכניעת הכוחות הגרמנים במערב, ואף חתם על מסמך שניסח ברנדוט.

גם הרמן פגליין החליט לבחור בחיים. ב-26 באפריל 1945 יצא בחשאי מן הבונקר בלווית שני לוחמים מדיוויזיית הלייבשטנדרטה. למחרת אחר הצהרים הבחין היטלר בהיעלמו. חשדותיו נתעוררו והוא שלח פלוגת אנשי אס אס חמושים לנסות למוצאו. הוא נמצא נח בביתו שברובע שרלוטנבורג בברלין, שהצבא האדום עמד לכובשו, לבוש בבגדים אזרחיים, שיכור בחברת אישה, כשהוא מתכוון להימלט לשוודיה או שווייץ. ברשותו נמצאו כספים גרמניים ומטבע זר ותכשיטים, חלקם תכשיטיה של גיסתו אווה בראון. פגליין התקשר לאווה בראון על מנת שתפעל לשחרורו וניסה אף לשכנע אותה לעזוב את הבונקר. משהוחזר ללשכתו של היטלר ניטלה ממנו דרגת הגנרל שלו כותפותיו ותגי הצווארון שלו הוסרו והוא הושם במעצר.

ניסיונו של פגליין לערוק עורר מיד את חשדו של היטלר לגבי הימלר, שנעדר דווקא אז מברלין ב-28 באפריל, יום שהיה קשה להיטלר בלאו הכי, שבו הצבא האדום הלך והתקרב לבונקר, ובו נתברר כי התקפת הנגד שציווה היטלר על הגנרל ולטר ונק לא יצאה כלל אל הפועל, הגיעה ידיעה שנקלטה משידורי הבי בי סי על ידי תחנת ההאזנה של משרד התעמולה, כי הימלר מנהל משא ומתן סודי עם ברנדוט על כניעת צבאות גרמניה במערב לכוחותיו של אייזנהאואר. היטלר שלא הטיל ספק מעולם בנאמנותו המוחלטת של הימלר וכינה אות בשם "דר טרוייה היינריך" – "היינריך הנאמן", השתולל מזעם, ולאחר מכן שקע למשך זמן מה בעלפון חושים. לכך נצטרפה ידיעה נוספת שהגיעה לבונקר, כי הצבא האדום נמצא במרחק של גוש בניינים אחד מן הבונקר וקרוב לוודאי שיכבוש את הבונקר בבוקר ה-30 באפריל. היטלר החליט לשים קץ לחייו, נשא את אווה בראון לאישה, וערך את צוואתו הפוליטית. בצוואתו ציווה היטלר כי "לפני מותי אני מגרש מן המפלגה וכן מכל משרותיו הממלכתיות את הרייכספירר של האס.אס. ושר הפנים לשעבר, היינריך הימלר"^{[דרוש מקור]}.

היטלר ציווה לעצור את הימלר כבוגד, אך הימלר, שהיה אז בצפון גרמניה, לא היה אז בהישג ידו. לא נותר להיטלר, לאחר שהחליט כבר להתאבד, להמתין לנטילת נקמתו מהימלר, אך בידיו היה נתון פגליין, איש הקשר של הימלר. פגליין הובא מן המעצר, נחקר על ידי היטלר על בגידתו של הימלר, הואשם בסיוע לבגידתו, ננזף והורד בדרגה. הוא הועמד למשפט צבאי מאולתר וקצרצר ונידון למוות. לטענת רוכוס מיש, היוזמה להעמדתו לדין לא באה מהיטלר, כי אם מצד פטר הגל, מפקח משטרה ואיש אס אס. פגליין נלקח מיד אל גן לשכת הקאנצלר ושם נורה על ידי כיתת יורים. גיסתו, אווה בראון, לא עשתה כל מאמץ להצילו. קרשו מתאר כי "כמה משוכני הבונקר היו מזועזעים מעצם הדבר שאחד מאנשי 'החוג הפנימי' נמצא אשם ב'בגידה' חמורה כל כך וחוסל במהירות שכזאת. מבחינתו של היטלר, היה זה הדבר הקרוב ביותר לנקמה ברייכספיהרר עצמו".

דמותו בקולנוע

סיפור הוצאתו להורג של הרמן פגליין מופיע ב-8 סרטי קולנוע וטלוויזיה. הידוע בהם הוא סרט הקולנוע הגרמני "הנפילה" (בגרמנית: Der Untergang) המתאר את ימיהם האחרונים של אדולף היטלר וגרמניה הנאצית.

לקריאה נוספת

• ויליאם שיירר, עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, שוקן, 1976, עמ' 920 - 922
• איאן קרשו, הסוף, עם עובד, 2011, עמ' 344
• איאן קרשו, היטלר, עם עובד, 2005, עמ' 686
• אנטוני ביוור, נפילת ברלין, יבנה, 2003
• קורנליוס ראיין, הקרב האחרון, הוצאת א. לוין אפשטין, 1985
• ג'ון טולאנד, 100 ימים אחרונים, מערכות, 1968
• יואכים פסט, בתוך הבונקר של היטלר : 14 הימים האחרונים, אחוזת בית, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הרמן פגליין בוויקישיתוף

• "הצדקותו של היינריך הימלר" (הקטע "חדר בבונקר של היטלר") באתר המולטי יקום של אלי אשד
• על הרמן פגליין באתר greyfalcon.us
• על הוצאתו להורג באתר על הוצאות להורג executedtoday
• על הסרט "הנפילה" במסד הנתונים Allmovie (באנגלית)
• "על הסרט "הנפילה"", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• תמונותיו. ניתנות להגדלה באתר Foto Time

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30844485הרמן פגליין