הרב מנדל רוזנבאום

רבי מנדיל רוזנבאום (תקמ"ד, 1783 - תרכ"ט, 1868) היה בנו של הדיין מטלהיים רבי איציק ליב רוזנבאום. שימש כראש הקהל בווירצבורג שבחבל פרנקוניה הבווארית.

חייו

רבי מנדל רוזנבאום נולד בשנת התקמ"ד (1783) בעיירה טאלהיים שבמדינת בוואריה שבדרום גרמניה (ממשפחתו נתקיים "מנהג בני דרייפוס" - המנהג בקהילות מבני גרמניה לסעוד בשמיני עצרת סעודה שלישית בסוכה. ראה בספרו של הרב יעקב עטלינגר על הלכות סוכה "בכורי יעקב" סימן תרס"ח) רבי מנדל הצטיין באהבתו לתורה, ועד שנתו השמונה עשרה עמל ושקד בה בלי הפוגות, ומילא כריסו בש"ס ובפוסקים. בן עשרים שנה נשא אישה, שלח ידו במסחר והתעשר. עם היותו טרוד במסחר הרבה לעסוק בתורה, והחזיק בביתו על חשבונו צעירים שעסקו בתורה יומם ולילה והיה לומד עמם שיעורים קבועים. בהם היה רבי אליעזר ברגמן שלימים הפך לחתנו.

רבי מנדל נפטר בראשית שנת תרכ"ט (1868) בצל (Zell am Main). מותו היה אבל גדול ליהודים שקוננו עליו ברחבי בוואריה כולה.

פעילותו הציבורית

הוכר כשתדלן הראשי של יהודי בוואריה ועמד בראשם, היה נחשב בין שרי ויועצי לודוויג הראשון מלך בוואריה ובנו המלך מקסימיליאן יוסף, שכיבדוהו ואף כינוהו בתואר החשמן היהודי. רוזנבאום עשה רושם גם על מקסמיליאן יוסף עצמו, ובהשתדלותו בוטלו כמה גזירות שהוטלו על יהודי המדינה.

על אחת מפגישותיו עם המלך, מובאת מסורת משפחתית: "המועד הראשון שקבע לו מלך בוואריה היה ביום שבת, ובהיות שהדבר דחוף מאד לא רצה רבי מנדיל שידחו אותו לאחר השבת, אבל בהיות שבית המלון שהתאכסן בו היה רחוק כמהלך מיל מהיכל המלך עשה דרכו ברגל כו', כשנכנס בפרוזדור הרגיש במנעליו שהיו מכוסים אבק, ויפשט את מטפחתו שהייתה קשורה על צווארו ויתחיל להסיר את האבק מעל נעליו, נתמלא השר העומד על הפתח חימה ויקפוץ ממקומו כאילו כפאו שד, ויצעק עליו בכעס ורוגז על עשותו מעשה כזה בבית המלך. ולקול הצעקות יצא המלך מחדרו לראות בשל מי קמה הסערה, בראותו את הישיש כאילו היה משותק ממראהו לקח אותו בידו וינהלהו אל חדרו וישאלהו למה הלך כל הדרך ברגל אילו ידע זאת היה שולח לו את מרכבתו להביאו אליו, הודה לו רבי מנדיל ויצטדק לפניו שהוא הוכרח ללכת ברגליו כדי שלא לחלל את השבת, והמלך הקשיב לבקשתו ברוב עניין ויתן צו למלאות מבוקשו, כשנפטר מעל המלך נתן לו המלך משענת מקושטת בכסף למען ישען עליה בשובו לביתו, וכאשר הסביר לו רבי מנדיל שלא יוכל לקבל מתנתו מפני איסור משא בשבת ציווה על אחד ממשרתיו ללוותו ולשאת את המשענת אל ביתו למען תהיה לו למזכרת אהבתו אליו, רבי מנדיל השתמש במשענת ההיא מהיום ההוא והלאה עד שנפטר מהעולם כו'" (בדרך לציון, א.ר. מלאכי, תלפיות שנה ו' גיליון א-ב).

כשהחלה תנועת הרפורמים להתפשט בגרמניה התייצב רוזנבאום נגדה, ונטרל את השפעת הרפורמים בקהילת וירצבורג להציב רפורמי כרב לאחר פטירת רבה הרב אברהם בינג והושיב במקומו את הרב יצחק דוב הלוי במברגר. כאשר פרצה המחלוקת בין החרדים והרפורמים בפיורדא ורבם של הרפורמים ד"ר אייזק לוי כמעט והכריע את הרב החרדי רבי אברהם וואלף המבורג, קם רוזנבאום לו למושיע, נסע למינכן שהייתה עיר הבירה הבווארית, להשתדל לטובת החרדים, ולא עזב את עיר הבירה עד שהממשלה פקדה על ד"ר לוי שנבחר לרב ברוב דעות, "שלא יזיד להעביר את היהודים על המנהגים העומדים מאז ומימים".

רוזנבאום מוזכר גם כשר האוצר של לויטפולד נסיך ועוצר של בוואריה.

בשנת ה'תקע"ט פרצו מהומות דמים בוירצבורג שנודעו בשם פרעות הפ-הפ והיהודים נאלצו לגלות מהעיר, כשבין הגולים היו רבי מנדיל והאחים רוזנטל שרכשו מנזר עזוב ובנו שם, בית כנסת, בית מדרש, בית מלאכה, וטחנת מים. כן התקינו שם מקוה לתועלת הגולים, וכך קמה הקהילה היהודית בעיר צעהל, במרחק חמישה ק"מ מוירצבורג.

היה חותנו של רבי אליעזר ברגמן, ממייסדי כולל הו"ד, ומתוך יומנו של ברגמן נראה שגם חותנו רבי מנדיל התכונן לעלות לארץ ישראל. חתן אחר היה אברהם גרינבאום אשר בשנת 1884 הגיע לא"י יחד עם עוד כמה יהודים במטרה לקנות מגרש ולהקים עליו בית חולים לרווחת עניי ירושלים, ואכן כך הוקם בית החולים שערי צדק. בשנת 1921 נפטר במהלך ביקור נוסף ונקבר בהר הזיתים. אחד מניניו הרבים של א. גרינבאום הוא הפרופ' אהרן קלרמן נשיא מכללת צפת לשעבר.

לקריאה נוספת

• The rosenbaums of Zell :A study of a family. By Berthold [Baruch] Strauss. London. Hamakrik book & binding Co. 1962 _ עם תמונה של ר' מנדל רוזנבאום וחוברת של נכדו ר' הילה וכסלר מהוכברג בשם "דבר אזהרה לישראל" בגרמנית בו התנבא על חורבן יהדות אירופה בשואת גרמניה.
• הרב מאיר צבי ברגמן, תולדות רבי אליעזר ברגמן, מבוא לספר שערי אביב,בני ברק תשכ"ט.
• Article from "The Encyclopedia of Jewish life before and During the Holocaust".
• פנקס הקהילות, גרמניה בוואריה, יד ושם, ירושלים תשל"ג, עמ' 501-502
• אספקלריא, עמ' 159, מצבת זיכרון הרב הופמן ז"ל, מאת הרב ד"ר שמשון רפאל וייס, מכון מדעי טכנולוגי להלכה
• מדמויות ירושלים, יעקב גליס, הוצאת "ירושלים" תשכ"ב
• ההר הטוב הזה, פועה שטיינר
• ב-der Israelit חשון תרכ"ט (1868) מופיע הספד ר' יונה רוזנבוים על אביו, בגרמנית.
• "לוח צאצאיו של ר' מנדל צעל", בעריכת דוד טכויאר ת"א 1957-7

קישורים חיצוניים

• משפחת רוזנבאום מטילהיים
• באיירען - על פטירת רבי מנדיל רוזנבוים, הלבנון, 11 בנובמבר 1868

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0