הרב יצחק רובינשטיין
 | |||||
| לידה |
1880 תר"מ דטנובה, ליטא | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
31 באוקטובר 1945 (בגיל 65 בערך) כ"ד בחשוון תש"ו ניו יורק, ארה"ב | ||||
| מדינה | ליטא, ארה"ב | ||||
| למד ב | בוגר ישיבת סלבודקה, בעל תואר במשפטים | ||||
| מקום מגורים | וילנה, ניו יורק | ||||
| השתייכות | תנועת המזרחי | ||||
| תפקידים נוספים | רב מטעם בהניצ'סק, שר לענייני יהודים, ציר בסיים, סנטור הסנאט של פולין. | ||||
| |||||
| |||||
הרב יצחק רובינשטיין (נולד בתר"מ 1880 בדטנובה, ליטא, נפטר בכ"ד בחשוון תש"ו, 31 באוקטובר 1945 בניו יורק, ארה"ב) היה רב העיר וילנה ופעיל ציבור ציוני דתי בליטא שבין שתי מלחמות העולם. כיהן כציר בסיים וכסנאטור בסנאט של פולין.
ביוגרפיה
הרב רובינשטיין נולד בשנת תר"מ (1880) בדטנובה שבליטא. למד בישיבת סלבודקה. בשנת תרנ"ז (1897) נשלח על ידי רבי נתן צבי פינקל "הסבא מסלבודקה" יחד עם עוד שלושה עשר תלמידים מבחירי הישיבה ("הי"ד החזקה") לייסד את ישיבת סלוצק[1]. מתחילת שנת תר"ס (1899) למד בישיבת וולוז'ין אצל רבי רפאל שפירא[2]. בסוף שנת תרס"ב נשא את חיה אסתר, בת הרב חיים ירמיהו פלנסברג רב העיר שאקי[3]. לאחר מכן סיים בית ספר למשפטים באוניברסיטת מוסקבה[4], שעל ידי כך התאפשר לו להתמנות לרב מטעם. הוא הוסמך לרבנות בשנת 1906 והתמנה לרב מטעם בהניצ'סק, אוקראינה באותה שנה[5]. בשנת 1910 בעת ביקורו של הרב רובינשטיין בוילנה, התבקש על ידי רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי להגיש מועמדות למשרת הרב מטעם בעיר בתמיכת החוגים החרדיים, כמשקל נגד למועמדותו של חיים טשרנוביץ, שפעל להקמת בתי ספר חילוניים באודסה ועורר את חששם של רבני וילנה ממינויו[6]. רובינשטיין נעתר לבקשה וזכה בבחירות לתפקיד ב-58 אחוזים[7]. הוא התגלה כבעל כשרונות מעולים ונואם דגול, שסייע רבות לקהילה היהודית בעניניה הפנימיים ואל מול השלטונות. בזכות קשריו עם השלטונות, הוא מנע את חילול בית הקברות שבעיר, ואת סגירת בית החולים העירוני. הוא אף נאסר מספר פעמים בעקבות פעילותו[8].
תפקידים פוליטיים
במהלך הכיבוש הגרמני של ליטא במלחמת העולם הראשונה שימש רובינשטיין כנשיא הוועד היהודי המרכזי. לאחר מכן שימש כשר לענייני יהודים בממשלתו הראשונה של אוגוסטינס וולדמאראס, ראש הממשלה הראשון של ליטא, בין שנת 1920 ל-1922.
לאחר שהוחזר שלטון פולין בליטא, בתקופת הרפובליקה הפולנית השנייה, נבחר רובינשטיין לציר בסיים ובשנת 1928 נבחר לסנאטור בסנאט של פולין מטעם רשימת "גוש המיעוטים הלאומי" ושימש בתפקיד עד 1939[5].
הרב רובינשטיין היה ממקימי סניף המזרחי בוילנה, שימש כנשיא המזרחי בגבולות המזרחיים, והיה חבר פעיל בהסתדרות הציונית העולמית.
פולמוס הרבנות
ערך מורחב – פולמוס הרבנות בוילנה
בשנת 1928 החליטה מועצת הקהילה בוילנה, שנשלטה בידי רוב חילוני וציוני, למנות לקהילה רב ראשי, בניגוד להחלטת הקהילה והמנהג הקדום מאז הנהגת רבי שמואל בן אביגדור. המועצה בחרה למנות את רובינשטיין שכבר פעל רבות לטובת יהודי העיר במהלך מלחמת העולם הראשונה. הקהילה החרדית בעיר התנגדה למהלך שהתפרש כפגיעה בכבודו של רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, ואף איימה בפיצול אם המהלך יצא לפועל. הפרשה גררה תגובות רבות ודיונים סוערים בכל רחבי העולם היהודי, עם מאמרי מערכת רבים בעיתונים היהודיים בעד ונגד המהלך. המהלך ספג ביקורת קשה מצד גדולי ישראל שבדור, ביניהם החפץ חיים, החזון איש ורבי יוסף חיים זוננפלד. רובינשטיין מונה לתפקיד רב הקהילה ב-5 בנובמבר 1928 על אף התנגדות המיעוט החרדי במועצה, ושימש בתפקיד עד 1940. המחלוקת נמשכה עד למינויו של רבי חיים עוזר לרב במקביל בשנת 1932. על אף המחלוקת, נשמרו היחסים הטובים בין רובינשטיין ובין הרב גרודזינסקי. לאחר פטירת רבי חיים עוזר הגיע הרב רובינשטיין להלוויתו וביקש את סליחתו אם פגע בכבודו[4].
מעבר לאמריקה
בשנת 1939, בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה רובינשטיין בקונגרס הציוני בז'נבה, וכששמע על פרוץ המלחמה שב לוילנה שם סייע בפעולות עזרה וסיוע לפליטים. בשנת 1940, לאחר כיבוש ליטא על ידי הצבא האדום, עזב רובינשטיין את וילנה, והגיע ב-1941 לארצות הברית בעזרת ועד ההצלה הציוני-אמריקאי[4]. לאחר בואו לניו יורק לימד בישיבה יוניברסיטי עד פטירתו ממחלת לב בכ"ד בחשוון תש"ו (31 באוקטובר 1945)[5]. נקבר בבית העלמין הר הכרמל שבקצה ברוקלין- קווינס[9]. בנו הוא ד"ר יוסף אבן אודם.
קישורים חיצוניים
- הרב יצחק רובינשטיין בראש המצעד לציון שנה למרד גטו ורשה
- פטירתו של הרב רובינשטיין בארכיון הסוכנות היהודית
הערות שוליים
- ^ דב כץ, תנועת המוסר, ג, ירושלים תשע"ו, עמ' 39.
- ^ הרב משה שפירא (שמוקלר), ר' משה שמואל ודורו, ניו יורק תשכ"ד, עמ' 86.
- ^ ראה עץ המשפחה.
- ^ 4.0 4.1 4.2 הרב יצחק רובינשטיין באתר איגוד יוצאי וילנה והסביבה בישראל
- ^ 5.0 5.1 5.2 Rubinstein, Yitsḥak באתר אנציקלופדיית ייווא ליהודי מזרח אירופה
- ^ אהרן סורסקי, אחיעזר- פרקי חיים, בסוף קובץ אגרות אחיעזר כרך ב' בני ברק תש"ל, עמ' תרפ"ו; ישראל קלוזנר, וילנה, ירושלים דליטא, תל אביב תשמ"ג, עמ' 83
- ^ שמואל רוטשטיין, האחיעזר- חייו ופעולותיו, תל אביב תש"ב, עמ' 36-37
- ^ ראה אצל אברהם מאיר, מוסף שבת קודש יתד נאמן, חוקת תשמ"ח עמ' 7.
- ^ ראה תיאור פטירתו בהפרדס שנה י"ט חוברת י', טבת תש"ו, עמ' 9.