ג'ורג' הרברט מיד

ג'ורג' הרברט מיד (באנגלית: George Herbert Mead; ‏27 בפברואר 1863 - 26 באפריל 1931), היה פילוסוף אמריקאי מאסכולת הפרגמטיזם; פסיכולוג וסוציולוג, ממייסדי הפסיכולוגיה החברתית. תרומתו החשובה ביותר בפסיכולוגיה חברתית היא שירטוט תהליך צמיחתו של האני האנושי בתהליך האינטראקציה החברתית במיוחד בדרך של תקשורת לשונית (אינטראקציה סימבולית).

חייו

אביו של ג'ורג' הרברט מיד היה איש דת ופרופסור לתאולוגיה ואימו הייתה מורה ששימשה גם כנשיאת קולג'. בגיל 24, לאחר ניסיון קצר כמורה, נרשם מיד ללימודי תואר שני בהרווארד בתחומי הפילוסופיה והפסיכולוגיה. עם סיום לימודיו עבר להתגורר בלייפציג שבגרמניה, שם נרשם ללימודי דוקטורט בפילוסופיה ופסיכולוגיה פיזיולוגית. בהמשך עבר מיד לאוניברסיטת ברלין כדי להתמחות בלימודי תאוריות האבולוציה ותורת הכלכלה. בגיל 28 נישא לידידתו האמריקאית הלן קאסטל. בטרם סיים את הדוקטורט, קיבל מיד הצעה לעבוד כמרצה בפילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן, הוא קיבל את ההצעה ומעולם לא השלים את הדוקטורט.

במישיגן התוודע מיד לעבודתו של הסוציולוג צ'ארלס הורטון קולי, אשר השפיע עליו עמוקות, שם גם הפך לחברו של הפילוסוף ג'ון דיואי. ב-1892 קיבל מיד משרה באוניברסיטת שיקגו החדשה הודות לקשריו עם דיואי ושם נשאר כל חייו. בגיל 40 מונה לפרופסור. אשתו הלן נפטרה ב-1929, והוא נפטר שנתיים אחריה.

עיקרי הגותו

תקשורת בין-אישית

מ-1934, בספר "נפש, עצמי וחברה" (Mind, Self and Society), שהוא אסופת הרצאות של מיד שנכתבו על ידי תלמידיו, מסביר מיד את הופעת ה"עצמי" והתפתחותו בתוך תהליך חברתי. מיד תוקף את הפסיכולוגיה האטומיסטית המניחה את העצמי והנפש בכלל, כתופעה ייחודית, פרטית ומולדת לאדם. מיד מנתח את ההתנסות האנושית כאינטראקציה חברתית שבבסיסה תקשורת בין-אישית, הוא ראה בתהליך החברתי את המקור להתפתחות העצמי ותודעתו. עבור מיד (בדומה להגל, או לפילוסופים המרקסיסטיים), התהליך החברתי קודם למבנים ולתהליכים של ההתנסות האישית.

השפה, בגישתו של מיד, היא תקשורת באמצעות סמלים בעלי משמעות. סמל בעל משמעות הוא מחווה (לרוב, מחווה קולית) בעלת מובן משותף הן למשמיע אותה, והן למאזיניו או צופיו. מכאן, שהשפה עצמה היא תהליך חברתי של תקשורת בין משתתפים, אשר מעצב את המציאות באופן דיאלקטי:

1. מחווה ראשונית מצדו של המשתתף,
2. תגובה למחווה זו על ידי משתתף אחר, אשר מעניקה משמעות חדשה ושונה,
3. תוצאת הפעולה בה פתח המשתתף הראשון, שהיא סינתזה בין 1 ו-2.

ההשתתפות האינטראקטיבית בסיטואציה ובפעולת התקשורת, היא הבסיס ליצירתה של משמעות.

הנפש

כאשר אנו מבינים מחוות לשוניות כסמלים משמעותיים, ניתן להבין נפש או אינטליגנציה. החשיבה, שעל פי מיד אינה אלא השתקפות של שיחה פנימית של היחיד עם עצמו – יכולה להתקיים רק על בסיס סמלים משמעותיים. הנפש, אם כן, היא צורה של השתתפות בתהליך בין-אישי והיא תוצר לקיחת עמדתם של אחרים כלפי המחוות של עצמנו (או כלפי התנהגותנו בכלל). הנפש איננה מהות הממוקמת בתחום טרנסצנדנטי מופשט, וגם איננה רצף אירועים המתרחשים במבנה הפיזיולוגי האנושי, אלא השימוש הקונקרטי המתפתח בסמלים משמעותיים.

הופעתה של הנפש תלויה באינטראקציה בין האורגניזם האנושי והסביבה החברתית שלו; דרך השתתפות בפעולה החברתית של התקשורת, היחיד מממש את הפוטנציאל (הפיזיולוגי והנוירולוגי) להתנהגות המבוססת על סמלים משמעותיים. על-פי מיד לא קיימת כל חשיבה או פעילות נפשית, שאיננה תלוית שפה. והשפה (תכניה של הנפש) היא רק פועל יוצא ותוצר של מפגש חברתי. לפיכך, לא ניתן להפחית את הנפש לכדי פעילות נוירופיזיולוגית של הגוף, אלא צריך לראותה כתהליך המופיע מתוך תהליך מתמשך ודינמי אשר מהווה את ההתנסות האנושית עצמה.

אני לא מכיר שום צורת התנהגות אחרת פרט לזו הלשונית אשר בה אנחנו מתייחסים לעצמנו כמושאי התייחסות. כשהעצמי מופיע הוא תמיד קשור בהתנסות במפגש עם אחר, לא קיימת אפשרות להתנסות של העצמי פשוט עם עצמו. הצמח, או החיה הפשוטה, מגיבים לסביבה שלהם, אבל אין להם התנסות של העצמי ללמוד מתוכה

— Mind, Self and Society p.195

פעולה חברתית

האורגניזם החברתי, איננו יחיד ממשי, אלא קבוצה חברתית של אורגניזמים יחידים. כלומר היחיד החברתי תמיד ממוקם בתוך קבוצה חברתית. היחיד, הוא תמיד חבר בקבוצה של אורגניזם חברתי ויש לבחון את פעולותיו בהקשר של הפעולות החברתיות המערבות יחידים אחרים. החברה איננה אוסף של יחידים מבודדים שיש להם קיום טרום חברתי כלשהו (כפי שטענו הובס, לוק ורוסו), אלא מכלול תהליכי אשר בתוכו יחידים מגדירים את עצמם באמצעות השתתפות בפעולות חברתיות. פעולות היחיד, לפי מיד, הנם היבטים של פעולות אשר להם קיום שהוא מעבר ליחיד:

"עבור הפסיכולוגיה החברתית, החברה כולה קודמת ליחיד, ולא היחיד קודם למכלול; והיחיד מוסבר במונחיו של המכלול ולא המכלול מוסבר על ידי היחיד"

— Mind, Self and Society, p. 7

הפעולה החברתית היא פעולה קולקטיבית בה משתתפים שני אנשים או יותר. באופן דומה, האובייקט החברתי הוא אובייקט קולקטיבי אשר לו משמעות משותפת עבור כל משתתפי הפעולה. קיימים סוגים רבים של פעולות חברתיות, חלקן פשוטות מאד וחלקן מורכבות מאד. ניתן לראות אותן כמסודרות על הטווח בין אלו המשקפות אינטראקציות פשוטות יחסית של שני משתתפים (ריקוד, אינטראקציה, משחק כדור יד) לבין אלו המשקפות פעולות מורכבות יותר, בהם משתתפים יותר משנים (משחק גדול, טקס דתי, מסע ציד). ישנן גם פעולות המורכבות הרבה יותר ומתבצעות על ידי ארגונים ומוסדות חברתיים (אכיפת חוק, חינוך, חליפין כלכלי). חייה של חברה, מכילים בתוכם את הצבר כל סוגי הפעולות החברתיות בכל רמות המורכבות.

באמצעות פעולה חברתית בני החברה יוצרים את המציאות היומיומית שלהם. האובייקטים של העולם החברתי (אובייקטים משותפים כגון בגדים, רהיטים, כלים או אף אובייקטים מדעיים כגון אטומים ואלקטרונים) הם מה שהנם כתוצאה מהיותם מוגדרים ומשמשים מטרות ואנשים בתוך מרקם פעולות חברתיות ספציפי. בדרך זו, הופך עור החיה למעיל בהתנסותם של אנשים העסוקים בפעולה החברתית של איתור כסות או קישוט וטיפוח גופם; האלקטרון מוצג (כאובייקט היפותטי) בקהילה המדעית כחלק מפרויקט של חקר מהותה של המציאות הפיזיקלית.

תקשורת דרך סמלים משמעותיים היא ההופכת את הארגון האינטליגנטי של הפעולות החברתיות לאפשרי. תקשורת משמעותית, כפי שכבר נטען, מתבססת על הבנת המשמעות, כלומר, על אימוץ עמדתם של אחרים כלפי המחוות של עצמנו. תקשורת משמעותית בין יחידים, יוצרת עולם של משמעות סימבולית משותפת אשר בתוכו פעולות חברתיות מתקדמות יותר ומכוונות, מתאפשרות. הפעולה האנושית, במילים אחרות, מעוגנת ויוצאת מתוך תקשורת משמעותית והיא למעשה, מוסדרת על ידי שיחת הסימבולים המשמעותיים. מכאן, שהשפה, כסדרת הסימבולים-המשמעותיים, היא המכוננת את המציאות ולא המתארת אותה.

העצמי החברתי

העצמי, בדומה לנפש, הוא תופעה חברתית המופיעה בתוך תהליך חברתי. התפיסה החברתית של העצמי יוצאת מתוך הנחה לפיה אנחנו תוצרים של מפגש חברתי ולא תנאי מוקדם (לוגי או ביולוגי) עבור המפגש הזה. מיד מנגיד את התאוריה החברתית שלו על העצמי עם תאוריות אינדיווידואליסטיות של העצמי (למשל תאוריות המניחות כי העצמיות קודם לתהליך החברתי). העצמי הוא מהות מתפתחת; לא נכון לחשוב על העצמי כמגיע כבר בלידה. להפך, הוא מופיע לאט בתוך ההתנסות והפעילות החברתית, כלומר, מתפתח בתוך יחיד מסוים כתוצאה מיחסיו עם התהליך כמכלול ועם יחידים אחרים בתהליך באופן דיאלקטי. (בנקודה זו ניכרת מחויבותו של מיד להגל, וברור שהוא מושפע מן התיאור של התפתחותה הדיאלקטית של התודעה העצמית, באמצעות המפגש עם תודעות אחרות).

מיד רואה ברפלקסיה את הקריטריון המבחין בין העצמיות לבין אובייקטים אחרים ובין העצמי והגוף:

אמת לאמיתה שהעין יכולה לראות את הרגל, אך העין אינה יכולה לראות את הגוף כמכלול. איננו יכולים לראות את הגב שלנו; אנחנו יכולים לחוש חלקים מסוימים של הגב, אם אנחנו גמישים מספיק, אבל אין לנו אפשרות להגיע להתנסות בגוף שלנו כמכלול בהיותנו חלק ממנו..חלקי הגוף נפרדים בעצם מהאני. אנחנו יכולים לאבד חלקי גוף מבלי שהדבר יפגע בעצמי שלנו וישנה אותו. עצם היכולת לחוות חלקים שונים של הגוף אינה שונה מההתנסות במגע של שולחן. כשאנו נוגעים בשולחן, נחוש אותו אחרת מהאופן בו נחוש את גופנו תוך נגיעה בו. אבל בשני המקרים ההתנסות היא חוויה של מגע. הגוף אינו חווה את עצמו כשלם במובן שבו האני מתנסה בעצמו.

— Mind, Self and Society p. 136

חשיבות המשחק

במשחק כמו בפעילות לשונית, המפתח ליצירת מודעות עצמית הוא התהליך של לקיחת תפקידים. במשחק (play) פשוט, ילד או ילדה לוקחים תפקיד של אחר ופועלים כאילו הם היו באמת בעלי התפקיד (אמא, אבא, חיה, תפקיד וכדומה). צורה מורכבת יותר של משחק תפקידים (game), היא הפנמה לא רק של דמות אחרת ספציפית, אלא גם של תפקידי כל האחרים המשתתפים במשחק. במשחק המורכב, המופיע בשלב מאוחר בהתפתחותנו, אנו מבינים ומפנימים גם כללי-משחק, מה שמאפשר לנו לתפוש את העמדות של כל המשתתפים כאחידות סימבולית: אחידות זו היא האחר המוכלל. האחר המוכלל הוא "עמדה מוכללת מאורגנת" אשר ההתייחסות אליה היא המאפשרת לנו להגדיר את ההתנהגות שלנו עצמנו בתוך הקונטקסט התפקידי. כשאנחנו יכולים לראות את עצמנו מנקודת מבטו של האחר המוכלל, אנחנו משיגים בעצם את המודעות העצמית במלוא מובנו של המושג.

המשחק, במובן של game, הוא השלב בתהליך החברתי בו אנחנו משיגים את העצמיות שלנו. אחת התרומות החשובות ביותר של מיד להתפתחות חשיבה חברתית ביקורתית היא, הניתוח שלו את המשחק במובן game, והצגת המשמעות החברתית והפסיכולוגית של המשחק ככלי של פיקוח חברתי:

המשחק עובר מרמת ה-play של אימוץ התפקיד היחיד, לרמת ה-game של המפגש עם האחר. הילד מוצא את עצמו "חייב" לשחק במשחק.

המרכיבים המוסריים של המשחק (מותר ואסור) מחלחלים לתוך עצמיותו של הילד באופן ישיר ומוחשי יותר מאשר הכללים המוסריים של הקהילה כולה.

הילד עובר לתוך ה-game, שהופך לחלק משמעותי מחייו, והמשחק מבטא מצב חברתי אליו הילד יוכל להיכנס בצורה מלאה; ייתכן שכללי המוסר של המשחק יאחזו בו בצורה חזקה יותר מכללי המוסר של המשפחה אליה הוא שייך או הקהילה שבה הוא חי.

תהליך החיברות מתרחש מול סוגים שונים של ארגונים חברתיים, אשר לחלקם כוח התמדה בעוד האחרים זמניים יחסית, אליהם נכנסים הילד והילדה, ומשחקים בהם משחקים חברתיים שונים. הילדות (בחלקה), היא תקופה בה אנו אוהבים להשתייך ונכנסים לתוך ארגונים שונים אשר מתקיימים ונעלמים כבעלי משמעות בעולמנו. אנו רוכשים את המסוגלות לתפקד במכלול המאורגן, ולפיכך, מפתחים נטייה לקבע את עצמנו בתוך מערכות היחסים שלו עם הקבוצה אליה אנו משתייכים ושאת כלליה אנחנו מכירים. כל התהליך כולו, מרכזי להתפתחות המוסרית של ילדות וילדים (רעיון שמופיע מאוחר יותר אצל פיאז'ה). הוא מכונן אותם כחברים מודעים לעצמם בקהילה.

ה-me וה-I

למרות שהעצמיות היא תוצר של אינטראקציה סוציו-סימבולית, היא אינה רק השתקפות פסיבית של האחר המוכלל. התגובה של האדם לעולם החברתי היא תגובה פעילה - האדם מחליט מה יעשה לאור עמדותיהם של האחרים. התנהגותו אינה נקבעת בצורה פשוטה וישירה על ידי מבני העמדות המוכללות. לעיתים התנהגותו משקפת את העמדות המוכללות ואז הן בגדר "הפנמה", ולעיתים הן בבחינת תגובה לאחר או לחברה.

מיד עורך הבחנה בין ה-me וה-I. ה-me הוא האני החברתי, וה-I הוא התגובה אל ה-me, ולכן מאוחר לו מבחינה לוגית (וגם מבחינת התפתחות השפה אצל ילדים).

ניתן להבין את המשמעות המבנית והתפקודית של ה-I, אולם ניתן לזהותו רק בדיעבד. האדם זוכר את התגובות של ה-I כלפי ה-me; וזהו האופן הקרוב ביותר שדרכו ניתן להגיע לידיעת ה-I. הפיכת ה-I למושא ידיעה אפשרית רק באמצעות מודעות לעבר, כזיכרון. אך באופן זה ה-I הוא מושא-לידיעה ולכן, אין לו בעצם מעמד כמפעיל את התנסות ההווה. ה-I, האני של האדם, אינו אלא דמות היסטורית הנושאת את הזיכרון של עצמו.

השפעות

תורתו של מיד מעולם לא הוצגה באופן מאורגן בימי חייו. הוא לא פרסם שום ספר למרות שכתב למעלה ממאה מאמרים, ורק לאחר מותו טרחו תלמידיו להוציא את כתביו במספר כרכים. למעשה, במחצית הראשונה של המאה ה-20, נשכח מיד (במיוחד על רקע הדומיננטיות של תורת פרויד) והיה זה פיאז'ה אשר בעבודתו על המשמעות החברתית-מוסרית של ההתפתחות בילדות, החזיר את העניין בו. מאז שנות השישים של המאה ה-20 נודעה לתורתו השפעה רבה, הן בפסיכולוגיה החברתית והן בסוציולוגיה ובפילוסופיה. מושגים רבים שטבע הופיעו במהלך השנים כחלק מן השיח המקובל ("משחקי-תפקידים"), וגם כחלק מתורות אחרות, כשלעיתים הם משנים את משמעותם. כך שאל ממנו פרויד את מושג ה"הפנמה"; הסוציולוגים את מושג "האינטראקציה הסימבולית"; וה"אינטרסובייקטיביות" הפכה בשנים האחרונות לזרם בפסיכואנליזה.

מאמרים בולטים

• Suggestions Towards a Theory of the Philosophical Disciplines" (1900)

• What Social Objects Must Psychology Presuppose" (1910)

• The Mechanism of Social Consciousness" (1912)

• The Social Self" (1913)

• Scientific Method and the Individual Thinker" (1917)

• A Behavioristic Account of the Significant Symbol" (1922)

• The Genesis of Self and Social Control" (1925)

• The Objective Reality of Perspectives" (1926)

• The Nature of the Past" (1929)

לקריאה נוספת

• Selected Writings: George Herbert Mead, edited by Andrew J. Reck, Bobbs-Merrill, The Liberal Arts Press (1964).

• Mind, Self, and Society, ed. C.W. Morris, University of Chicago (1934).

• Aboulafia, Mitchell. "Mead, Sartre: Self, Object & Reflection," Philosophy & Social Criticism, 11 (1986: 63-86).

• Aboulafia, Mitchell. "Habermas and Mead: On Universality and Individuality", Constellations, 2 (1995: 95-113).

• Ames, Van Meter. "Buber and Mead," Antioch Review, 27 (1967: 181-91).

• Hamilton, Peter. George Herbert Mead: Critical Assessments, Routledge (1993).

• Goff, Thomas. Marx and Mead: Contributions to a Sociology of Knowledge, Routledge (1980).

• Hanson, Karen. The Self Imagined: Philosophical Reflections on the Social Character of Psyche, Routledge (1987).

• Joas, Hans. G.H. Mead: A Contemporary Re-Examination of His Thought, MIT Press.

• ברום ל., סלזניק פ., סוציולוגיה: יסודות עקרונות גישות, צ'ריקובר, תל אביב, 1987; עמ' 107–115.

קישורים חיצוניים

• George Herbert Mead בתוך The Internet Encyclopedia of Philosophy (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25920338ג'ורג' הרברט מיד