הצי הבלטי
 | |
| סמל הצי הבלטי של רוסיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | הצי הבלטי |
| מדינה |
 רוסיה |
| שיוך | משרד ההגנה הרוסי |
| סוג | צי לכל דבר |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 18 במאי 1703 – הווה (321 שנים) |
| מקים היחידה | פיוטר הגדול |
| מלחמות |
מלחמת הצפון מלחמת קרים מלחמת רוסיה-יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה מלחמת העולם השנייה המלחמה הקרה המאבק בשוד הימי לחופי סומליה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | לוחמים בשירות סדיר |
| ציוד עיקרי | ספינות קרב, צוללות אטומיות |
| פיקוד | |
| יחידת אם | הצי הרוסי |
| מפקדים | פירוט בהמשך הערך |
הצי הבלטי (ברוסית: Балтийский флот ВМФ России) הוא הצי הרוסי אשר נמצא בים הבלטי. הצי הוקם בשנת 1703 כחלק מהצי הרוסי הקיסרי ולאחר מכן היה חלק מהצי הסובייטי אשר זכה פעמיים בעיטור "הדגל האדום". הבסיס הראשי נמצא בקלינינגרד ובעיר בלטייסק שבמחוז קלינינגרד. שתי הערים הללו הן היחידות בכל המחוז בהן קו החוף לא קופא לאורך כל השנה. בסיס נוסף נמצא באי קוטלין לחופי המפרץ הפיני בעיר קרונשטט, סמוך לסנקט פטרבורג.
היסטוריה
האימפריה הרוסית
הצי הבלטי הוקם בזמן המלחמה הצפונית הגדולה, בה השתתפו מספר מדינות מאזור הים הבלטי נגד שוודיה. יום 18 במאי 1703 בו לראשונה ספינות רוסיות הצליחו לנהל קרב ימי ולהביס את השוודים נחשב ליום הולדת הצי הבלטי. המפקד הראשון של הצי היה הולנדי בשם קורנליוס קרויס אשר הוחלף על ידי עמיתו הרוסי פיודור אפרקסין בשנת 1713.
בסיסו של הצי היה בתחילה בסנקט פטרבורג ובשנת 1702 הועבר לעיר קרונשטט. ב-1701 הוקמה אקדמיה להכשרת ימאים ונווטים במוסקבה. בשנת 1715 היא עברה לסנקט פטרבורג. עד היום סנקט פטרבורג מהווה מרכז למוסדות השכלה בתחום הימי ורוב המוסדות של רוסיה נמצאים בו. בהתאם לכך, הצי הבלטי מהווה התשתית העיקרית ללימודיהם.
הצי הבלטי היה בסיס להקמת צי הים השחור כאשר גבולות האימפריה הרוסית התרחבו עד לחופי הים השחור בסוף המאה ה-18. בתחילת המאה ה-19, כאשר הדוכסות הגדולה של פינלנד סופחה לאימפריה הרוסית, הוקם בסיס ימי גדול בהלסינגפורס. במהלך המאה ה-19 בפיקוד קציני הצי הבלטי יצאו מספר משלחות מדעיות שביצעו בין היתר הקפות סביב העולם והשתתפו בגילוי איים באוקיינוס השקט ואנטארקטיקה.
במהלך מלחמת קרים הצי הצליח להגן באופן יעיל על חופי המדינה בחוף הים ולמנוע נחיתות כוחות שוודיה.
בשנת 1905, במהלך מלחמת רוסיה-יפן החל מסע הצי הבלטי שהסתיים בתבוסה בקרב צושימה. במהלך מהפכת 1905, גם בצי הבלטי התרחש מרד של אוניית קרב ומרד באחד הבסיסים בקרבת הלסינקי. תוך פרק זמן קצר כוחות נאמנים לממשלה הצליחו להחזיר לעצמם שליטה על המצב.
ברית המועצות
במהלך מהפכת אוקטובר היו מלחי הצי בין התומכים המובהקים של הבולשביקים, ירייה של סיירת של הצי הייתה לסימן לתחילת המתקפה על ארמון החורף. מלחי הצי השתתפו במספר קרבות בזמן מלחמת האזרחים הרוסית אל מול הצבא הלבן והכוחות הזרים שפלשו לרוסיה. במהלך פברואר–מרץ ואפריל 1918 ספינות הצי הועברו מבסיסים בטאלין והלסינקי, אשר הרוסים עמדו להתפנות מהם, לקרונשטט במבצע שכונה מסע הקרח של הצי הבלטי. אולם היחסים עם השלטון הסובייטי חוו מורדות לאורך השנים, ששיאן היו במרד קרונשטט בשנת 1921.
לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה הצי איבד את רוב הבסיסים שהיו לו בתקופת האימפריה הרוסית והתבסס בקרונשטט בלבד. עם סיפוח לטביה ואסטוניה לברית המועצות הצי הבלטי חזר לבסיסיו במדינות אלו וטאלין הפך להיות לבסיסו הראשי.
בשנת 1941 לאחר תחילת הקרבות נגד גרמניה הנאצית הצי השתתף בהגנת על חופי הים הבלטי. במהלך אוגוסט 1941 הצי נאלץ לעזוב את בסיסו הראשי בטאלין. במהלך פינוי הצי הבלטי מטאלין הגרמנים הטביעו חלק משמעותי של האוניות המועברות. מלחי הצי גילו תושייה ואומץ רב כשנטלו חלק במבצעים במלחמת העולם השנייה והיה מן המגינים על לנינגרד בתקופת המצור על לנינגרד. אמנם בפעילות ימית הצי לא בלט ולא הצליח לתת עזרה של ממש לכוחות היבשה בשלבים מתקדמים של המלחמה, חוץ מפעילות צוללות הצי שגרמו לצי הסוחר הנאצי אבידות משמעותיות. בשנת 1943 הכוחות הגרמנים בעזרת פינלנד הצליחו לחסום את המפרץ הפיני אך החל משנת 1944, כאשר פינלנד יצאה ממעגל הלחימה, צוללות הצי הבלטי המשיכו בפעילות בים.
ב-1946 הצי הבלטי פוצל לצי הרביעי והצי השמיני וב-1955 הם אוחדו מחדש. בשנות ה-60 הוענק לצי הבלטי עיטור הדגל האדום, על השתתפותו במבצעים ההרואיים להגנת העיר לנינגרד. לאחר מלחמת העולם השנייה בסיסי הצי היו בקרונשטט, אסטוניה, לטביה, בלטייסק (מחוז קלינינגרד) ופולין. בשנת 1991 הצי כלל 232 ספינות (כולל 32 צוללת), 328 מטוסים ו-70 מסוקים. בהתחשב בכך שפולין וגרמניה המזרחית היו בעלות ברית, הצי הבלטי שלט בכל שטח הים הבלטי.
רוסיה
לאחר התפרקות ברית המועצות הצי עזב את כל הבסיסים שמחוץ לגבולות רוסיה והוא מרוכז עתה בבסיסים במחוז קלינינגרד וקרונשטט. חלק מספינות הצי הועברו לציי מדינות הבלטיות. הצי מהווה בסיס לתוכניות הכשרה שונות לימאים וקציני הצי הרוסי.
מפקדי הצי (מאז 1925)
- מיכאיל ויקטורוב (1925–1932)
- לב גאלר (1932–1937)
- אלכסנדר סיבקוב (1937)
- איוואן איסקוב (1937–1938)
- גורדיי לצ'נקו (1938–1939)
- ולדימיר טריבוץ (1939–1946)
|
הצי הרביעי: |
הצי השמיני: |
הצי הבלטי:
- ארסניי גולובקו (1955–1956)
- ניקולאי חרלאמוב (1956–1959)
- אלכסנדר אוריול (1959–1967)
- ולדימיר מיכאיילין (1967–1975)
- אנאטולי קוסוב (1975–1978)
- ולדימיר סידורוב (1978–1981)
- איוואן קאפיטנץ (1981–1985)
- קונסטנטין מקארוב (1985)
- ויטאלי איוואנוב (1985–1991)
- ולדימיר ייגורוב (1991–2000)
- ולדימיר ואלוייב (2000–2006)
- קונסטנטין סידנקו (2006–2007)
- ויקטור מרדוסין (2007–2009)
- ויקטור צ'ירקוב (2009–2012)
- ויקטור קרבצ'וק (2012–2016)
- אלכסנדר נוסאטוב (2016–)
הרכב הצי
הרכב הצי (נכון לשנת 2013)
ספינות:
- משחתות – 2
- פרגטות – 2
- קורבטות – 3
- ספינות טילים – 11
- צוללות – 3
- ספינות לוחמה נגד צוללות – 7
- ספינות נחיתה חמושות – 6
- ספינות נחיתה לא חמושות – 6
יחידות יבשתיות:
- חטיבת נחתים
- חטיבת חרמ"ש
- חטיבת טילי חוף
- חטיבת תותחי חוף
- רגימנט חרמ"ש עצמאי
- רגימנט נ"מ
- רגימנט לוחמה אלקטרונית
- גדוד הנדסה
- גדוד קשר עצמאי
- יחידת ספצנאז ימית.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הצי הבלטי |
| הכוחות המזוינים של האימפריה הרוסית | ||
|---|---|---|
| פיקוד | המפקד העליון • משרד המלחמה • המטה הכללי הרוסי (הפיקוד במלחמת העולם הראשונה) | 
|
| חילות הצבא | הצי הרוסי הקיסרי • חיל האוויר הרוסי הקיסרי • צבא האימפריה הרוסית | |
| ציי האימפריה הרוסית | הצי הבלטי • צי הים השחור • צי האוקיינוס השקט • שייטת הים הכספי | |
| רפורמות ומוסדות צבאיים | גזרת הקנטוניסטים • הגווארדיה הרוסית • הרפורמה הצבאית של אלכסנדר השני | |