קרב צושימה
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת רוסיה-יפן | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 27 במאי 1905 – 28 במאי 1905 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מצר צושימה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון יפני מכריע | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
קרב צושימה הוא קרב ימי ששהתרחש בין 27 ו-28 במאי 1905, והיה אחד מהקרבות המכריעים במלחמת רוסיה-יפן. הוא היה גם הקרב הגדול ביותר בו לקחו חלק אוניות מערכה מדגם פרה דרדנוט.
לאחר פתיחת המלחמה עם יפן נלכדו חלק גדול מאוניות צי האוקיינוס השקט הרוסי בנמל פורט ארתור, שהיה נתון תחת מצור יפני. כתוצאה מכך החליט הפיקוד הרוסי לשלוח חלק גדול מאוניות הצי הבלטי, תחת פיקוד תת-אדמירל זינובי רוז'סטבנסקי, כדי לסייע לצי הרוסי במזרח הרחוק. כוח התגבורת, שאורגן במסגרת שתי שייטות - השייטת השנייה של צי אוקיינוס השקט והשייטת השלישית של צי האוקיינוס השקט - הגיע לזירת האוקיינוס השקט לאחר מסע ימי ארוך (מסע הצי הבלטי) סביב כף התקווה הטובה. הצי הרוסי הובס והושמד בקרב המכריע על השליטה בזירה הימית על ידי הצי הקיסרי היפני המשולב תחת פיקודו של האדמירל היאצ'ירו טוגו. הקרב נערך במצר צושימה וזהו מקור שמו.
קרב צושימה סיפק את הניסיון המבצעי הנדרש להוכחת התפיסה החדשה של בניית הדור הבא של אוניות מערכה, הופעתה של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט.
רקע
כדי ליצור ריכוז כח משמעותי באוקיינוס השקט, החליט הפיקוד הרוסי העליון להעביר חלק ניכר מכוחו בים הבלטי לאוקיינוס השקט ולשכנו בנמל ולדיווסטוק. הפיקוד הרוסי העליון חשב שדי בכוח זה כדי להתגבר על הצי היפני, המתקדם יותר מבחינה טכנולגית, באוקיינוס השקט.
שני הצדדים האמינו כי הקרב הזה יקבע את כיוון המלחמה כולה. ניצחון רוסי יוביל לשליטה רוסית על הים ממערב לאיי יפן וכתוצאה מכך לשליטה על מעבר סחורות ואנשים ליבשת אסיה. דבר זה היה יכול לאפשר לצבא האימפריה הרוסית למחוץ את כוחות היבשה היפנים במנצ'וריה ולהכריע את המלחמה.
לכוחות הימיים הרוסים תחת פיקודו של זינובי רוז'סטבנסקי היה יתרון כמותי משמעותי במספר אוניות המלחמה ובתותחים בעלי קוטר גבוה, שני גורמים בעלי משמעות רבה בקרב ימי. היו לו 41 תותחים בקוטר 254 ו-305 מ"מ (10 ו-12 אינץ') בעוד שלאדמירל טוגו היו רק 17 תותחים בעלי קליבר זהה. לעומת זאת ליפנים היה יתרון משמעותי בכמות התותחים בקוטר בינוני וכן בכמות המשחתות (16 לעומת 8) וכמות ספינות הטורפדו (69 לעומת 9). יתרון משמעותי נוסף ליפנים היה המהירות: אוניות המערכה היפניות יכלו לנוע במהירות של 15 קשר לעומת 11 או פחות של הרוסים. כלי השייט היפנים היו באיכות בנייה גבוהה יותר והיפנים עצמם היו בעלי מוטיבציה ורוח לחימה גבוהה יותר משל הרוסים. האימונים היפניים היו אינטנסיביים יותר ומעל לכל היה להם ניסיון קרבי מקרב הים הצהוב, יתרון משמעותי שהיה קשה להעריך את תרומתו לפני שהקרב הסתיים.
אדמירל טוגו קיבל מידע סדיר ורציף על התקדמות הצי הרוסי ותכנן להתעמת איתו ברגע שיגיע לקרבת יפן. הוא העריך כי רוז'סטבנסקי יעבור דרך מצרי צושימה ולכן החליט למקם את הצי שלו באזור לפני הגעת הרוסים. רוז'סטבנסקי אכן החליט לעבור דרך מיצרי צושימה ולאחר ששלח את ספינות האספקה שלו לשנגחאי, חילק את אוניותיו לשני טורים. בטור המזרחי מוקמו שבע אוניות המלחמה העיקריות כשבראש הטור הובילו ה"קניאז סובורוב", "אלכסנדר השלישי", "בורודינו", "אוריול" וסיירת נוספת, בעוד בטור השני שטו במקביל כל שאר כלי השייט כשבראשם אוניית המלחמה "אוסליאביה" תחת פיקודו של תת-אדמירל ניקולאי נבוגטוב.
הקרב
ערפל כבד כיסה את אזור המעבר המשוער של הצי הרוסי במשך יותר מ-10 ימים, בניגוד לכל התוכניות של טוגו, מה שגרם לו לאבד מביטחונו העצמי. אך ב–26 במאי 1905 הצליחה אחת מהספינות היפניות לזהות את הצי הרוסי ומיד קראה לתגבורת. במשך הבוקר כולו ליוו הספינות היפניות את השייטות הרוסיות החזקות אך המגושמות, בעוד אדמירל טוגו צובר כח ללא הפרעה.
הרוסים הבחינו בכוחות היפנים בערך בשעה 13:15 ב-27 במאי 1905, ובשלב זה טוגו ועיקר הכוח שלו כולל ארבע אוניות המערכה שלו, מיקאסה, שיקישימה, אשאי ופוג'י ובנוסף שתי סיירות משוריינות: קשוגה ונישהין, פנו דרומה. טור הספינות היפני נע בכיוון 90 מעלות לחרטום השיירה הרוסית ואז ביצע תמרון מסוכן הידוע בשם חציית ה-T: הצי היפני ביצע פניה מתוזמנת תוך שהוא משלים את המעבר הקלאסי לטור במיקום מושלם. הצי הרוסי בפיקוד רוז'סטבנסקי נכשל בריכוז אש לנקודה זו והחמיץ את נקודת המפנה האפשרית.
כשהוא נהנה מיתרון המהירות, טוגו החל שוב בחציית הטור הרוסי כשהוא שוב מנסה להגיע לתצורת ה -T הקלאסית מול הצי הרוסי בדיוק כפי שביצע בעבר בהצלחה חלקית בלבד בקרב הים הצהוב. לאחר הפנייה הצטרפו אליו השייטת השנייה תחת פיקודו של תת אדמירל קמימורה היקונוג'ו. הקו היפני המחוזק ריכז בתחילה אש לכיוון האונייה הרוסית הראשונה בכל טור הקניאז סובורוב והאוסליאביה. רוז'סטבנסקי הגיב בניסיון לשנות כיוון למזרח אולם ספינת הדגל שלו נפגעה קשות ויצאה מחוץ למעגל הלחימה. האוסליאביה טבעה בשעה 14:45. כתוצאה מכך, האונייה הקיסר אלכסנדר 3 קיבלה את הובלת הכוח הרוסי, וניסתה לחצות מאחורי הטור היפני במאמץ להגיע לולדיווסטוק.
טוגו הגיב בשינוי קורס למסלול חלופי שאילץ את הרוסים לפנות דרומה. המרחק בין הכוחות עמד כעת על בערך 1,500 מטר אולם הראות הייתה לקויה עקב הערפל שכיסה את הזירה. כתוצאה מכך, כאשר הרוסים פנו שוב צפונה בערך בשעה 17:00 איבדו היפנים באופן זמני מגע עם הרוסים. הצי הרוסי, ללא מפקדו, איבד עוד הזדמנות להחלץ מהקרב. לאחר שעה טוגו איתר שוב את ספינות הקרב הרוסיות ופתח שוב באש. הנפגעת הראשונה הייתה אלכסנדר השלישי שנפלה בשבי, בורודינו התפוצצה כאשר פגז פגע במחסני התחמושת שלה והקניאז סובורוב הוטבעה על ידי טורפדו.
רוד'סטבנסקי, שהיה פצוע קשה ומחוסר הכרה כבר משלב הלחימה המוקדם הועבר קודם לטביעת האוניה למשחתת "בואיני". עם ירידת החשיכה הורה טוגו ליחידות המשחתות וספינות הטורפדו לתקוף את אניות המלחמה הרוסיות הישנות באמצעות טורפדו. בשלב הזה הנברין טבעה והסיסוי ווליקי נפגעה קשות וחוררה מאוחר יותר. מגורל דומה סבלו הסיירת הוותיקה וולדימיר מונומך ואדמירל נחימוב שהוטבעו למחרת בבוקר.
במהלך הלילה, מספר ספינות רוסיות התנתקו מהכוח הכללי תחת פיקודו של ניקולאי נבוגטוב. נכון לסוף יום 28 במאי 1905, אלו היו היחידים מבין האוניות הרוסיות הכבדות ששרדו. למראה הכוח היפני שהופיע באופק בשעה 10:00, החליט ניקולאי נבוגטוב להיכנע. כתוצאה מכך גם רוז'סטבנסקי נפל לידי היפנים כאשר המשחתת בדובי, אליה הוא הועבר נכנעה באותו יום אחה"צ.
הוא היה חסר הכרה בכל מהלך התבוסה והכניעה הרוסית. רק מספר קטן של כלי שיט רוסיים כגון 3 סיירות קלות עליהם פיקד תת-אדמירל אוסקר אנקוויסט הצליחו להימלט למנילה. כל אניות המלחמה הרוסיות הושמדו: 8 הוטבעו ו-4 נלקחו בשבי. רק שתי משחתות והיכטה החמושה אלמז הצליחו להשלים את המסע ולהגיע לולדיווסטוק ללא פגע.
אבדות
אבידות הרוסים
במהלך הקרב נהרגו 4,380 חיילים רוסים ויותר מ-5,917 נשבו. רוב השבויים היו פצועים ונכללו בהם שני אדמירלים, ו-1,862 אנשי צוות שהוחזקו בהסגר בנמלים נייטרליים. כמעט כל כלי השייט הרוסיים שהשתייכו לצי הבלטי הוטבעו או נלקחו בשבי על ידי האויב. בעקבות ההפסד, איבדו הרוסים את כח הרצון להמשיך במלחמה והם פתחו במשא ומתן לשלום שהוביל להסכם פורטסמות' שנחתם שלושה חודשים מאוחר יותר.
אבידות היפנים
במהלך הקרב נהרגו 117 חיילים יפנים ו-587 נפצעו. היפנים איבדו 3 ספינות טורפדו בלבד, ואף לא אחת מאוניות המלחמה הכבדות, אף על פי שכמה מהן ספגו פגיעות קשות.
השפעות פוליטיות
יוקרתה של רוסיה בעיני העולם נפגעה קשות. כמעט כל הצי הרוסי אבד בקרב צושימה, רק שתי המשחתות, הגרוזני והבראווי, והיאכטה אלמז הצליחו להגיע לולדיווסטוק. ניתן לומר שההשפלה הפוליטית וההפסד במלחמה תרמו לקיום המהפכה הרוסית ב-1905.
לניצחון היו השפעות פוליטיות ותרבותיות ביפן, זו הייתה הפעם הראשונה בה מעצמה מערבית מובסת על ידי מדינה אסיאתית תוך שימוש בטכנולוגיות מודרניות. הניצחון הביא את הצי היפני למעמד של הכוח השישי בגודלו, בעוד שהצי הרוסי ירד מגדולתו. הניצחון עודד את חיזוק כוחה הפוליטי והצבאי של יפן.
השפעות טכנולוגיות
קרב צושימה סיפק את הניסיון המבצעי הנדרש להוכחת התפיסה החדשה של בניית הדור הבא של אוניות מערכה, הופעתה של אוניית המערכה המהפכנית אה"מ דרדנוט. בקרב זה הצי היפני שהיה מצויד באוניות מודרניות יותר, רובן מתכנון וייצור בריטי, הביס את הצי הרוסי. מסקנות הקרב הוכיחו, שהנשק העיקרי בקרב ימי כזה היה התותחים בעלי הקוטר הגדול. הנזק שגרמו תותחים אלה היה משמעותי בהרבה מהנזק שגרם החימוש המשני; מעבר לכך, הוכח שניתן לנהל קרב יעיל גם בטווחים גדולים, מעל 11 קילומטר, טווח גדול מדי לחימוש המשני. ארצות הברית, יפן ובריטניה למדו את לקחי הקרב והחלו בתכנון הדור הבא של אוניות המערכה.
אוניית הצי הקיסרי היפני סאטסומה הייתה האונייה הראשונה בעולם שתוכננה והוחל בבנייתה כאוניית מערכה מן הדגם החדש, בעלת חימוש עיקרי גדל קוטר בלבד. שדרית האונייה הונחה חמישה חודשים לפני הנחת זו של אה"מ דרדנוט, ואולם מחסור בתותחים הביא לכך שחימושה כלל רק ארבעה תותחי 12 אינץ' ולא שנים עשר, כפי שתוכנן.
גם בארצות הברית נעשתה עבודה בכיוון זה. ב-1904 הובאה לאישור הקונגרס הצעה לבניית שתי אוניות מערכה שתוכננו על פי העיקרון האמור, ואולם רק באביב 1905 אושרה ההצעה ורק בסתיו 1906 הונחו השדריות של שתי האוניות, כאשר אה"מ דרדנוט כבר הושקה. פריסת התותחים עליהן הייתה שונה מזו שעל דרדנוט, ומנועיהן לא היו משוכללים כשלה.
ציר הזמן
27 במאי 1905
- 04:45 שיננומרו (יפן) מבחינה בצי הבלטי ושולחת הודעת טלגרף
- 05:05 הצי היפני המשולב עוזב את הנמל ושולח טלגרף למטה "היום מזג האוויר טוב, אך הגלים גבוהים"
- 13:39 הצי היפני המשולב מבחין בצי הרוסי בעיניו ומניף את דגל הקרב.
- 13:55 במרחק: 12,000 מטר, מיקאסה מניפה את דגל ה-Z
- 14:05 במרחק: 8,000 מטר, הצי היפני מתחיל בתפנית שמאלה.
- 14:07 במרחק: 7,000 מטר. מיקאסה משלימה את התפנית. הצי הרוסי מתחיל לירות בתותחים.
- 14:10 במרחק: 6,400 מטר, כל הספינות היפניות משלימות את הסיבוב.
- 14:12 במרחק: 5,500 מטר, מיקאסה נפגעת ראשונה.
- 14:16 במרחק: 4,600 מטר, הצי היפני מרכז כוח אש לעבר קניאז סובורוב.
- 14:43 אוסליביה וקניאז סובורוב נפגעות, עולות באש ושוברות את הקו.
- 14:50 אוניית הקרב הקיסר אלכסנדר ה-III מתחילה לפנות לצפון ומנסה לעזוב את קו הלחימה.
- 15:10 האוסליביה טובעת, והקניאז סובורוב מנסה להימלט.
- 18:00 שני הציים מתקרבים זה לזה (מרחק 6,300 מ')יש חילופי אש.
- 19:03 הקיסר אלכסנדר ה-III טובעת.
- 19:20 הקניאז סובורוב, בורודינו, וסיסוי וליקי מוטבעות.
28 במאי 1905
- 09:30 הצי היפני המשולב מאתר את הצי הרוסי שוב.
- 10:34 המפקד הרוסי מאותת "XGE" הקוד המקובל באותם ימים שאומר "אני נכנע".
- 10:53 הצד היפני מקבל את הכניעה.
סרט
ב-1969 יצא סרט בשם הקרב של ימת יפן ( 日本海大海戦) אשר מתאר את הקרב. בסרט השחקן היפני טושירו מיפונה גילם את היהאצ'ירו טוגו. את האפקטים המיוחדים של הסרט ביצע אייג'י צובוראיה, אמן האפקטים המיוחדים של הסרט גודזילה.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Kowner Rotem, Historical Dictionary of the Russo-Japaneese War, The Scarecrow press, 2006
- History of the Russo-Japanese war,Volume V, Cassell's 1905-1906
- Famous Sea Battles.David Howarth. Little'Brown and Company. Boston.
- The WAr between Russia and Japan.
ספר בעברית " המערכה הנשכחת" מאת רותם קובנר שעוסק במלחמת רוסיה יפן ומורשתה.
קישורים חיצוניים
- 1969 Film Battle of the Japan Sea—directed by Seiji Maruyama
- אגודת המחקר של מלחמת רוסיה יפן: http://www.russojapanesewar.com/tsushima.html
23469074קרב צושימה