הפריגטות מסדרת ריבר
 | |
אה"מ טואי (K294) | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | פריגטה |
| צי |
 הצי המלכותי הצי המלכותי האוסטרלי הצי המלכותי הקנדי |
| סדרה עוקבת | סדרת לוך |
| אוניות בסדרה | 151 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תקופת הפעילות | 1942–הווה (כ־83 שנים) |
| מידות | |
| אורך | 149.9 מטר |
| רוחב | 20.8 מטר |
| שוקע | 16.1 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | כ-26 קשר (48 קמ"ש) |
| טווח שיוט | כ-7,000 מיילים ימיים (13,000 ק"מ) |
סדרת הפריגטות ריבר (באנגלית: River-class frigate) היא סדרה של 151 פריגטות שהושקו במהלך מלחמת העולם השנייה ושירתו במספר ציים ברחבי העולם, כולל בחיל הים הישראלי.
סדרת ריבר פותחה בעיקר למטרות לוחמה נגד צוללות וליווי שיירות במהלך המערכה באוקיינוס האטלנטי, כתגובה לאיום הגובר של צוללות האויב וכחיזוק לקורבטות מסדרת פלאואר הקטנות יותר שנשאו ברוב נטל ליווי השיירות. כל אוניות הסדרה (בשירות הצי המלכותי) נקראו בשמותיהם של נהרות, ומכאן שמה של הסדרה; הפריגטות הראשונות מסדרה זו הושקו ב-1941, ועד סוף המלחמה נבנו 151 בבריטניה, קנדה ואוסטרליה[1].
תתי-סדרה
קבוצה I - הצי המלכותי
קבוצת הפריגטות הראשונה שהושקה כללה 23 אוניות שנבנו במספר מספנות בצפון אנגליה, סקוטלנד ומספנה באזור בריסטול.
האוניות מקבוצה זו נבנו בין יוני 1941 למרץ 1943, כאשר אה"מ רות'ר הייתה הראשונה להשיק ב-3 באפריל 1943, אה"מ צ'למר הייתה האחרונה בקבוצה שהושקה ב-29 בספטמבר 1943. אה"מ ספרי (K246) שהושקה במאי 1942, שירתה בצי המלכותי לאוחרך המלחמה והועברה לידי הצי המצרי ב-1948, שם שירתה בשם "רשיד" (رشيد) עד לשנת 1994 – היא האחרונה בתת-סדרה זו לצאת משירות מבצעי.
קבוצה II - הצי המלכותי
הקבוצה השנייה כללה 54 פריגטות שנבנו בבריטניה ובקנדה. גרסה זו של הפריגטה כללה שינויים קלים בהם הורדה של יכולות שולת המוקשים שהתבררו כלא מועילים באופי הפעילות של הפריגטות, ותוספת למאגר הדלק להגדלת הטווח המבצעי.
אה"מ לוגן הייתה הפריגטה הראשונה בקבוצה II, כאשר בנייתה החלה ב-7 בינואר 1942, האחרונה להשיק הייתה אה"מ סטרול שהושקה ב-25 בספטמבר 1944 והועברה לצי הצרפתי החופשי בשם "קרוס ד'לוראין". חלק גדול מהפריגטות בקבוצה II הועברו לשירות ציי בעלות ברית, בהן הצי האמריקאי והצי המלכותי הקנדי. לאחר המלחמה אוניות רבות הועברו לציים שונים ברחבי העולם; בין היתר הועברה אה"מ אסק למצרים ב-1948 שם קיבלה את השם "אבוקיר" (أبو قير), אה"מ מונאו הועברה לדנמרק ב-1945 שם שירתה בשם "הולגר דנסק" (Holger Danske) עד 1959, ואה"מ פל הועברה לצי מיאנמר שם שירתה כאוניית דגל בשם אא"מ מיו (Mayu) עד שהוצאה משירות ב-1979 וכיום משמשת אוניית מוזיאון.
קבוצה I - הצי המלכותי האוסטרלי
קבוצת פריגטות שיוצרו באוסטרליה עבור הצי המלכותי האוסטרלי. סך הכל יוצר שמונה פריגטות מקבוצה זו, בניית הראשונה אאה"מ גסקויין (K354) החלה ב-3 ביולי 1942 והאחרונה — אאה"מ ברואון (K406) הושלמה אחרי המלחמה ונכנסה לשירות ב-12 בינואר 1946. אאה"מ דיאמנטינה (K377) שהושקה באפריל 1945, המשיכה לשרת שנים רבות לאחר המלחמה ושימשה אוניית סקר בין 1959 ל-1980, עת הוצאה משירות וכיום משמשת אוניית מוזיאון העוגנת במבדוק יבש בבריזבן.
קבוצה II - הצי המלכותי האוסטרלי (סדרת בֶאיִ)
קבוצת פריגטות שיוצרו באוסטרליה עבור הצי המלכותי האוסטרלי וכללו שדרוגים והתאמות לצרכיו, הפריגטות בקבוצה II כונו גם סדרת באי (Bay; מפרץ). סך הכל יוצרו ארבע מתוך 14 שתוכננו; אלו כללו את אאה"מ מורצ'יזון (K442), אאה"מ קלגואה (K408), אאה"מ קונדמיין (K698), ואאה"מ שולהייבן (K535). כל ארבעת הפריגטות החלו את בנייתן במהלך 1943 אך נכנסו לשירות רק אחרי סיום המלחמה, אולם הן לקחו חלק במלחמת קוריאה (1952–1953), האחרונה בהן לשרת בצי הייתה אאה"מ שולהייבן שהוצאה משירות בדצמבר 1955.
קבוצת הצי המלכותי הקנדי
קבוצת הייצור הגדולה ביותר של סדרת ריבר; היא כללה 60 פריגטות שיוצרו בקנדה, 24 פריגטות נוספות שתוכננו אך לא יוצרו לבסוף, ועוד שבעה שיוצרו בקנדה במפרט של הצי המלכותי הבריטי ובהמשך הותאמו למפרט הקנדי. שלוש מבין הפריגטות הקנדיות נמכרו לאחר המלחמה לישראל והוכנסו לשירות שייטת המשחתות ב-1949–1950, כאשר אקה"מ אורקני (K448) הפכה לאח"י מבטח (ק-28); אקה"מ סטרת'רדאם (K682) הפכה לאח"י משגב (ק-30); ואקה"מ הלוואל (K666) הפכה לאח"י מזנק (ק-32), השלושה הוצאו משירות חיל הים הישראלי ב-1958–1959.
מפרט
נתונים כללים:
- הדחק: 1,860 טון; בגרסת הצי הקנדי: 2,144 טון; בקבוצה I של הצי האוסטרלי: 2,220 טון; בקבוצה II האוסטרלית: 2,052 טון[2]
- אורך: 91.8 מטר
- רוחב: 11.1 מטר
- צוות: 107; בגרסת הצי הקנדי: 157; בקבוצה I של הצי האוסטרלי: 140; בקבוצה II האוסטרלית: 177[2]
הנעה:
- 2 מנועי קיטור אדמירלטי 5,500 כ"ס (4,100 קילו-ואט)
- מהירות: 20 קשר (37 קמ"ש)
- קיבולת דלק: 450 טון; בקבוצה II וגרסת הצי הקנדי: 656 טון; בגרסאות האוסטרליות: 510 טון
- טווח: 7,200 מייל ימי (13,300 ק"מ) במהירות 12 קשר (22 קמ"ש); בקבוצה II וגרסת הצי הקנדי: 7,500 מייל ימי (13,890 ק"מ) במהירות 15 קשר (27.8 קמ"ש); בגרסאות האוסטרליות: 5,180 מייל ימי (9,593 ק"מ) במהירות 12 קשר[2]
חימוש:
- 2 תותחי QF ימיים 4 אינץ' (102 מילימטר) סימן XIX; בגרסת הצי הקנדי: 2 תותחי 4 אינץ' סימן XVI, ותותח נוסף 12 ליטראות 3 אינץ' (76.2 מ"מ); בגרסת הצי האוסטרלי קבוצה I: 2 תותחי 4 אינץ' סימן XVI; בקבוצה II האוסטרלית: 4 תותחי 4 אינץ' סימן XVI[1]
- 10 תותחי אורליקון כפולים 20 מ"מ (נגד מטוסים); בגרסה הקנדית: 8 תותחי אורליקון כפולים 20 מ"מ; בגרסאות האוסטרליות: 8 תותחי אורליקון (יחידים) 20 מ"מ, ובהמשך 4 תותחי אורליקון כפולים 20 מ"מ ו-3 תותחי בופורס L-60 40 מ"מ (נגד מטוסים)[2]
לוחמה ימית ונגד צוללות:
- מרגמה נגד צוללות הדג'הוג בעלת 24 פצצות 178 מ"מ[2]
- 8 משגרי פצצת עומק על גבי 2 מסילות שיגור, עד 150 פצצות עומק; בגרסת הצי האוסטרלי רק עד 50 פצצות עומק[2]
משתמשות עיקריות
במהלך מלחמת העולם השנייה, בעלות הברית:
- הצי המלכותי הבריטי
- הצי המלכותי הקנדי
צי ארצות הברית
כוחות צרפת החופשית- הצי ההודי המלכותי
הצי המלכותי ההולנדי
הצי הדרום-אפריקאי
לאחר המלחמה:
הצי הארגנטינאי
הצי הצ'ילאני
הצי המלכותי של ציילון
צי הרפובליקה הדומיניקנית
חיל הים ההודי
חיל הים הישראלי
הצי המלכותי של ניו זילנד- הצי הדרום-אפריקאי
הצי המלכותי המלאזי
הצי המלכותי המרוקאי
הצי הפורטוגלי
הצי הפקיסטני
הצי הפרואני
קישורים חיצוניים
- Mitch Williamson, River Class frigate, Weapons and Warfare, 11 בפברואר 2021
- River class, UBoat.net
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 River class Frigates (1942), Naval Encyclopedia, 27 באוקטובר 2022
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Mitch Williamson, River Class frigate, Weapons and Warfare, 11 בפברואר 2021
הפריגטות מסדרת ריבר40174385Q2500278