נפילת משטר אל-אסד
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
| |
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך |
.jpg) | ||
| מפת השליטה של המורדים בסוריה | ||
| מערכה: מתקפת המורדים הסורים (2024) | ||
| מלחמה: מלחמת האזרחים בסוריה | ||
| סוג העימות | עימות מוגבל | |
|---|---|---|
| תאריך | 8 בדצמבר 2024 | |
| קרב אחרי | מבצע חץ הבשן | |
| תוצאה |
| |
|
| ||
נפילת משטר אל-אסד בסוריה אירעה ב-8 בדצמבר 2024, כאשר השלימו כוחות האופוזיציה הסורית את השתלטותם על הערים המרכזיות בסוריה ועל עיר הבירה דמשק, במתקפת הפתע שבה פתחו 11 ימים קודם לכן, ב-27 בנובמבר 2024. בכך הושלמה נפילת משטרו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד והשושלת שהחלה עם נשיאותו של חאפז אל-אסד ב-1971.
משפחת אסד, משפחה מהמיעוט העלווי, שלטה בסוריה מאז תפס חאפז אל-אסד את הנשיאות ב-1971, תחת מפלגת הבעת'. חאפז בנה משטר עם פולחן אישיות מובהק. לאחר מותו ב-2000, בנו בשאר אל-אסד ירש את השלטון,[1] והפולחן סביב המשפחה המשיך להתפשט, תוך שהוא נתפס כ"תקוות העם". עם התפשטות הביקורת הציבורית על הפיכת סוריה ל"גומלוכיה" פרצה המהפכה הסורית ב-2011, שהובילה למלחמת אזרחים שבמהלכה נהרגו כ-580,000 אנשים, מהם 306,000 אזרחים. בזמן המלחמה הושמעו האשמות חמורות כלפי אסד על פשעי מלחמה, לרבות שימוש בנשק כימי כמו פגיעת סארין בע'וטה ב-2013.
רקע
ערכים מורחבים – מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת חרבות ברזל
ב-2011 פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, שבמהלכה ניסו כוחות המורדים הסורים, המשויכים לקבוצות אתניות ואידאולוגיות מגוונות, להפיל את משטרו של בשאר אל-אסד.
רוסיה, איראן וחזבאללה התערבו בלחימה לטובת שלטון אסד, וסייעו לו לבלום את כוחות המורדים ולהשתלט מחדש על חלק גדול מהשטחים שאיבד. בסטטוס קוו החדש שנוצר, שגם עוגן בהסכמים ב-2019, אסד שלט על מרבית שטח המדינה, אך שלטונו הסתמך במידה רבה על סיוע של רוסיה, איראן וחזבאללה.[2]
הכוחות הללו איבדו מיכולתם לסייע לשלטון אסד עקב פריצת מלחמת רוסיה–אוקראינה בפברואר 2022, ומלחמת חרבות ברזל בין חמאס והציר השיעי לישראל ב-2023. בשתי המלחמות הללו ספגו רוסיה, איראן וחזבאללה אבדות כבדות שלא אפשרו להם לסייע לשלטון הסורי.
ב-27 בנובמבר 2024 נחתם הסכם הפסקת האש בין ישראל ללבנון. עם כניסת הפסקת האש לתוקף, פתחו ארגוני המורדים הסורים במתקפת פתע על משטר אסד.[3]
מתקפת המורדים
- ערך מורחב – מתקפת המורדים הסורים (2024)
ב-27 בנובמבר 2024, פתחו המורדים הסורים, ובראשם הצבא הסורי החופשי והיאת תחריר א-שאם, בתמיכת טורקיה, במתקפת פתע על צבא אסד בסוריה. במסגרת המתקפה, הותקף אזור חלב ובהמשך את מחוזות חמה וחומס עד שלבסוף את דמשק. המתקפה כללה שלושה מבצעים שונים: מבצע הרתעת התוקפנות, שהחל ב-27 בנובמבר 2024; מבצע שחר החירות, שהחל ב-30 בנובמבר 2024; ומבצע קרב השיבה, שהחל ב-2 בדצמבר 2024.
לפנות בוקר 8 בדצמבר 2024, הנשיא אסד עזב במטוס פרטי שיצא מנמל התעופה הבינלאומי דמשק. שבוע לפני כן ברחו אשתו, אסמה אל-אסד, עם שלושת ילדיו. הם השתקעו ברוסיה, שהעניקה להם "מקלט על בסיס הומניטרי".[4] בעקבות זאת, תושבים סורים פלשו אל מעונו הריק של אסד בשכונת אל-מאלכי בדמשק.[5] עוד באותו היום הודחו מתפקידם חברי ממשלה שונים.[6] מנהיג תנועת היאת תחריר א-שאם, אבו מוחמד אל-ג'ולאני,[7] הצהיר כי מוסדות הציבור הסוריים לא יימסרו באופן מיידי לכוחות המורדים, ובמקום זאת יוחזקו זמנית על ידי ראש ממשלת סוריה "לשעבר", מוחמד ראזי אל-ג'לאלי, עד להשלמת המעבר המדיני המלא. אל-ג'לאלי הודיע בסרטון מדיה חברתית כי הוא מתכנן להישאר בדמשק ולשתף פעולה עם העם הסורי, תוך הבעת תקווה שסוריה תוכל להפוך ל"מדינה נורמלית".[8] אולם, לאחר נפילת המשטר שלטון אסד נצפו מקרים של הוצאות להורג ללא משפט, באופן פומבי, של אישים המזוהים עם השלטון הקודם.[9]
תגובות בין לאומיות
- ערך מורחב – מבצע חץ הבשן
ישראל – בעקבות הפלת שלטונו של אסד והשתלטות המורדים על המדינה, טנקים וכוחות חי"ר של צה"ל הוצבו בתוך רצועת השטח המפורז שבגבול ישראל-סוריה ברמת הגולן, כדי למנוע אפשרות לכניסת מורדים לשטח ישראל בחסות ההפיכה.[10] באותו היום יחידת שלדג השתלטה על עמדות צבא סוריה בחרמון הסורי, עם נטישתם.[11][12][13] חיל האוויר הישראלי הפציץ מספר שדות תעופה צבאיים בסוריה, מערכות הגנה אווירית, טילי קרקע-קרקע, ומספר רב של מחסני אמל"ח ומפעלי ייצור נשק.[14]
ארצות הברית – פיקוד מרכז תקף 75 מטרות, בהם בכירי דאעש ומחנות שלו, במטרה למנוע מהארגון לשתמש בכאוס כדי לחזק את עצמו.
טורקיה – חיל האוויר הטורקי ביצע תקיפות אוויריות במרחב.[15]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ירון דרוקמן, ליאור בן ארי, האב טובח המונים, הבן כיוון לרפואת עיניים: שלטון הרודנים לבית אסד תם אחרי 54 שנים, באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ^
AFP, מזכ"ל נאט"ו: איראן ורוסיה שותפות לפשעים של אסד בסוריה, בעיתון מקור ראשון, 9 בדצמבר 2024
- ^ ליאור בן ארי, עם סיוע רוסי, הבטחות איראניות - ובלי חיזבאללה: אסד מתכונן למתקפת הנגד, באתר ynet, 2 בדצמבר 2024
- ^ ליאור בן ארי, נעה לוצקי, סוכנויות הידיעות, אסד נמלט לרוסיה: "הוא ומשפחתו זכו למקלט במוסקבה", באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ^ السياسة (2024-12-08). "فيديو لمنزل بشار الأسد في دمشق بعد فراره". السياسة (בערבית). נבדק ב-2024-12-08.
- ^ "Syria rebellion: Rebels say Syria free of Assad after reports he has fled". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2024-12-08.
- ^ נורית יוחנן, מוחמד אבו אל-ג'ולנאי נולד ובגולן והפך למנהיג כוחות המורדים בסוריה, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 8 בדצמבר 2024
- ^ איתמר בן כליפא, משטר אסד, הסוף: הרודן נמלט, המורדים השתלטו על דמשק | תיעודים היסטוריים, באתר JDN, 8 בדצמבר 2024
- ^ המורדים נוקמים: הוצאות להורג בלתי פוסקות בסוריה, באתר סרוגים (בעברית)
- ^ יואב זיתון, יאיר קראוס, ליאור בן ארי, "טנקים וכוחות חי"ר חצו את הגבול ונכנסו לאזור החיץ בגולן, הותקף מאגר נשק כימי", באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ^ דיווח: צה"ל כבש את החרמון הסורי, באתר ערוץ 7, 8 בדצמבר 2024
- ^ צה"ל השתלט על החרמון בצידו הסורי; ההחלטה אושרה אמש בקבינט בפה אחד, באתר ישראל היום, 8 בדצמבר 2024
- ^ לאחר נפילת משטר אסד: לוחמי שלדג כבשו את הגולן הסורי, באתר מאקו, 8 בדצמבר 2024
- ^ יואב זיתון, ליאור בן ארי, צה"ל כבש את החרמון הסורי. נתניהו וכ"ץ בגבול: זה יום היסטורי, באתר ynet, 8 בדצמבר 2024
- ^ Subham Tiwari, Why are Israel, US and Turkey bombing Syria's airbases after Assad's fall?, India Today, 9 בדצמבר 2024
40144844נפילת משטר אל-אסד