הפיגוע בשגרירות ארצות הברית בביירות (1983)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפיגוע בשגרירות ארצות הברית בביירות
השגרירות, 3 ימים לאחר הפיגוע
השגרירות, 3 ימים לאחר הפיגוע
תאריך 18 באפריל 1983
מקום שגרירות ארצות הברית בביירות (אנ'), ביירות, לבנוןלבנון לבנון
סוג פיגוע תופת
נשק מסחרית עמוסה בכ-900 ק"ג של חומר נפץ
מבצע
מפגעים הרוגים 1

הפיגוע בשגרירות ארצות הברית ב-18 באפריל 1983 היה פיגוע תופת שבוצע בידי מחבל מתאבד בביירות, בירת לבנון, שבו נרצחו 32 לבנונים, 17 אמריקאים ו-14 מבקרים ועוברי אורח. הקורבנות היו בעיקר אנשי צוות השגרירות וה- CIA, אך כללו גם כמה חיילים אמריקאים ומאבטח חיל הנחתים של ארצות הברית. זו הייתה המתקפה הקטלנית ביותר על נציגות דיפלומטית של ארצות הברית עד אז, ונחשבת לסמל לתחילת ההתקפות האיסלאמיסטיות על מטרות ארצות הברית.

התקיפה אירעה לאחר תחילת ההתערבות של ארצות הברית במדינה לצד צרפת בכוח הרב-לאומי בלבנון (אנ').

ב-20 בספטמבר 1984, אירע פיגוע תופת במבנה השגרירות החדש (אנ') של ארצות הברית בביירות בידי "חזבאללה".

הפיגוע

נזק לשגרירות ארצות הברית לאחר פיגוע התופת

מכונית התופת פוצצה על ידי מחבל מתאבד שנהג בוואן שנשא כ-900 קילוגרם של חומר נפץ, בשעה אחת בערך אחר הצהריים, 18 באפריל 1983. הטנדר, שנמכר במקור בטקסס, נקנה משומש ונשלח למפרץ,[1] קיבל גישה למתחם השגרירות וחנה מתחת לאכסדרה בחזית הבניין, שם התפוצץ. לפי עדותו של פעיל ה-CIA לשעבר, רוברט בר, הטנדר פרץ דרך בניין חיצוני, התרסק דרך דלת הלובי והתפוצץ שם.[2]

הפיצוץ מוטט את כל החזית המרכזית של הבניין דמוי-הפרסה, ובכך הותיר את הריסות המרפסות והמשרדים בשכבות גדושות עם פלט שברי בנייה, מתכת וזכוכית בפיזור רב. הפיצוץ נשמע ברחבי מערב העיר ביירות, ושבר חלונות עד למרחק של קילומטר. כוחות ההצלה פעלו מסביב לשעון וחשפו את ההרוגים והפצועים.

רוברט ס. דילון (אנ'), אז שגריר ארצות הברית בלבנון, סיפר על הפיגוע בתולדותיו בעל פה:

פתאום, החלון התנפץ פנימה. התמזל מזלי, כי הזרוע שלי והחולצה היו מול הפנים שלי, מה שהגן עלי מהזכוכיות המתעופפות. מצאתי את עצמי שרוע על גבי. מעולם לא שמעתי את הפיצוץ. אחרים אמרו שזה היה הפיצוץ הכי רועש ששמעו אי פעם. הוא נשמע ממרחק רב.

בעודי שוכב על הרצפה על גבי, קיר הלבנים שמאחורי השולחן שלי התפוצץ החוצה. הכל נראה כאילו קורה בהילוך איטי. הקיר נפל על רגליי; לא יכולתי להרגיש אותן. חשבתי שהן נעלמו. המשרד התמלא בעשן, אבק וגז מדמיע. מה שקרה היה שהפיצוץ תחילה ניפץ את החלון ואז עבר דרך פיר אוורור מהקומה הראשונה לאחורי השולחן שלי. היו לנו מכלי גז מדמיע בקומה הראשונה. הפיצוץ הפעיל אותם כך שזרם האוויר שעלה דרך הפיר הביא איתו את הגז המדמיע וגם גרם לקריסת הקיר.

לא ידענו מה קרה. גרם המדרגות המרכזי נעלם, אבל לבניין היה גרם מדרגות נוסף, שבו השתמשנו כדי לרדת, תוך שאנו מפלסים את דרכנו בין ההריסות. היינו המומים לראות את הנזק מתחתינו. לא הבנתי שכל האגף של הבניין מתחת למשרד שלי נהרס. עדיין לא קלטתי את זה. אני זוכר שהערכתי שללא ספק אנשים נפגעו. כשירדנו, ראינו אנשים פצועים. לכולם היה מראה לבן מוזר כי כולם היו מכוסים באבק. הם היו מתנודדים סביב.

הגענו לקומה השנייה, עדיין לא מבינים לגמרי עד כמה זה היה גרוע, למרות שהבנתי שנגרם נזק משמעותי. עם כל שנייה, עוצמת הפיצוץ הפכה ברורה יותר. ראיתי את מרילי מקינטאייר עומדת; היא לא יכלה לראות כי הפנים שלה נחתכו והעיניים שלה היו מלאות דם. הרמתי אותה ולקחתי אותה לחלון ומסרתי אותה למישהו. דקה לאחר מכן, מישהו ניגש אליי ואמר שביל מקינטאייר מת; הוא רק ראה את הגופה. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאנשים נהרגו. לא ידעתי כמה, אבל התחלתי להבין עד כמה הפיצוץ היה נורא.

המקור באנגלית

All of a sudden, the window blew in. I was very lucky, because I had my arm and the T-shirt in front of my face, which protected me from the flying glass. I ended up flat on my back. I never heard the explosion. Others said that it was the loudest explosion they ever heard. It was heard from a long distance away.

As I lay on the floor on my back, the brick wall behind my desk blew out. Everything seemed to happen in slow motion. The wall fell on my legs; I could not feel them. I thought they were gone. The office filled with smoke, dust, and tear gas. What happened was that the blast first blew in the window and then traveled up an air shaft from the first floor to behind my desk. We had had tear gas canisters on the first floor. The blast set them off so that the air rush that came up through the shaft brought the tear gas with it and also collapsed the wall.

We didn't know what had happened. The central stairway was gone, but the building had another stairway, which we used to make our way down, picking our way through the rubble. We were astounded to see the damage below us. I didn't realize that the entire bay of the building below my office had been destroyed. I hadn't grasped that yet. I remember speculating that some people had undoubtedly been hurt. As we descended, we saw people hurt. Everybody had this funny white look because they were all covered with dust. They were staggering around.

We got to the second floor, still not fully cognizant of how bad it was, although I recognized that major damage had been done. With each second, the magnitude of the explosion became clearer. I saw Marylee MacIntyre standing; she couldn't see because her face had been cut and her eyes were full of blood. I picked her up and took her over to a window and gave her to someone. A minute later, someone came up to me and said that Bill MacIntyre was dead; he had just seen the body. That was the first time I realized that people had been killed. I didn't know how many, but I began to understand how bad the blast had been.

מניין ההרוגים

בסך הכל נרצחו בפיגוע 63 אנשים[3][4], בהם 17 אמריקנים. מבין האמריקנים שנרצחו, נמנים 8 עובדי סוכנות הביון המרכזית (CIA) – כולל מנהל גזרת המזרח התיכון, רוברט קלייטון איימס, והמזכיר ג'יימס לואיס (אנ'). הפיגוע נחשב למתקפה החמורה ביותר על ה-CIA, ונופליו מונצחים בכותל הזיכרון בווירג'יניה.[4]

בנוסף, נרצחו סגן המנהל של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, וויליאם ר. מקינטאייר, לצד שניים מסגניו, והעיתונאית, פעילת זכויות האדם וחוקרת הספרות הערבית, ג'אנט לי סטיבנס (אנ'). במתקפה נרצחו גם אזרחים לבנונים עובדי השגרירות, אורחים ועוברי אורח מחוץ לשגרירות. מעל 100 איש נפצעו בפיגוע.[4]

תגובות

לאחר הפיגוע

ארגון טרור אסלאמיסטי לבנוני התומך באיראן בשם "הג'יהאד האסלאמי" לקח אחריות על הפיגוע.[דרוש מקור]

כוחות חיל הנחתים של ארצות הברית וחברים אחרים בכוח הרב-לאומי בלבנון (אנ') אומדים את נזקי הפיגוע, ומניפים במקום את דגל ארצות הברית, 29 באפריל

ב-8 בספטמבר 2003 ניתן פסק דין בבית משפט מחוזי בוושינגטון די. סי. מפי השופט ג'ון בייטס (אנ'), שהעניק בברירת מחדל (לאחר שאיראן לא התייצבה בבית המשפט) פיצוי בסך 123 מיליון דולר ל-29 נפגעים וקרובים של נרצחים.[9] מוקדם יותר, השופט רויס למברת' (אנ') קבע ב-30 במאי שהפיגוע בוצע על ידי ארגון הטרור "חזבאללה", באישור ומימון בכירים איראניים[10] – מה שסלל את דרכם של התובעים לדרוש פיצויים גבוהים יותר בגין הנזק שנגרם להם.

בעקבות המתקפה, השגרירות הועתקה לאזור מאובטח יותר, במזרח ביירות. ב-20 בספטמבר 1984 אירע גם שם פיגוע תופת (אנ'), בו נרצחו 20 לבנונים ונפלו 2 חיילים, מצבא וצי ארצות הברית.

כ-8 חודשים לאחר האירוע, התרחשו הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בידי חזבאללה, גם בביירות. בפיגועים שתי משאיות תופת נהוגות בידי מחבלים מתאבדים, פרצו אל מתחמי המגורים של חיילים אמריקאים וצרפתיים, התפוצצו וגרמו למותם של 305 אנשים, רובם אמריקניים, והובילו לעזיבת הכוח הרב-לאומי את לבנון. בנובמבר אירע אסון צור השני[ג] – פיגוע תופת נגד צה"ל ומשמר הגבול שהובילה למותם של 59 אנשים, ובדצמבר הותקפה שגרירות ארצות הברית בכווית סיטי (אנ') במהלך הפיגועים בכווית. האחריות לשני האירועים מיוחסת לארגון הג'יהאד האסלאמי.

בעקבות הפיגוע וההתקפה על הבסיסים הרב-לאומיים, הופק ב-1985 "דוח אינמאן" (אנ') שהמליץ על דרכים לשיפור אבטחת מתקנים דיפלומטיים במדינות זרות. הדוח הוביל להקמת הרשות לביטחון דיפלומטי (אנ') ושירות הביטחון הדיפלומטי במחלקת המדינה של ארצות הברית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ ”vicious terrorist bombing” (באנגלית)
  2. ^ ”This criminal act on a diplomatic establishment will not deter us from our goals of peace in the region.” (באנגלית)
  3. ^ כשנה לאחר אסון צור הראשון

הערות שוליים

  1. ^ Baer, Robert, See No Evil: The True Story of a Ground Soldier in the CIA's War on Terrorism, Crown Publishers, 2002, pp.67–68
  2. ^ Baer, Robert, See No Evil: The True Story of a Ground Soldier in the CIA's War on Terrorism, Crown Publishers, 2002, p.66
  3. ^ 40th Anniversary of the April 18, 1983 Embassy Bombing, שגרירות ארצות הברית בלבנון, ‏18 באפריל 2023 (באנגלית)
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Never Forgotten: The Deadliest Day in CIA History
  5. ^ מנחם בגין, בנימין נתניהו, מכתב לנשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, מראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, באתר הספרייה הנשיאותית והמוזיאון על שם רונלד רייגן, ‏19 באפריל 1983 (באנגלית)
  6. ^ יוסף פריאו, הפיגוע בביירות לא ירתיע ארה"ב ממאמציה – מבטיח רייגן, דבר, 19 באפריל 1983
  7. ^ נדחתה הצעת צה"ל להגיש עזרה, דבר, 19 באפריל 1983
  8. ^ Associated Press, Iran Denies Any Involvement In Bombing of U.S. Embassy, הניו יורק טיימס, ‏20 באפריל 1983 (באנגלית)
  9. ^ Carol D. Leonnig, Damages Awarded In Beirut Bombing, וושינגטון פוסט, ‏9 בספטמבר 2003 (באנגלית)
  10. ^ Allan Lengel, Judge: Iran Behind '83 Beirut Bombing, וושינגטון פוסט, ‏31 במאי 2003 (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39648993הפיגוע בשגרירות ארצות הברית בביירות (1983)