הפיגוע בשגרירות ארצות הברית בביירות (1983)
השגרירות, 3 ימים לאחר הפיגוע | |
תאריך | 18 באפריל 1983 |
---|---|
מקום | שגרירות ארצות הברית בביירות (אנ'), ביירות, לבנון |
סוג | פיגוע תופת |
נשק | מסחרית עמוסה בכ-900 ק"ג של חומר נפץ |
מבצע |
|
מפגעים הרוגים | 1 |
הפיגוע בשגרירות ארצות הברית ב-18 באפריל 1983 היה פיגוע תופת שבוצע בידי מחבל מתאבד בביירות, בירת לבנון, שבו נרצחו 32 לבנונים, 17 אמריקאים ו-14 מבקרים ועוברי אורח. הקורבנות היו בעיקר אנשי צוות השגרירות וה- CIA, אך כללו גם כמה חיילים אמריקאים ומאבטח חיל הנחתים של ארצות הברית. זו הייתה המתקפה הקטלנית ביותר על נציגות דיפלומטית של ארצות הברית עד אז, ונחשבת לסמל לתחילת ההתקפות האיסלאמיסטיות על מטרות ארצות הברית.
התקיפה אירעה לאחר תחילת ההתערבות של ארצות הברית במדינה לצד צרפת בכוח הרב-לאומי בלבנון (אנ').
ב-20 בספטמבר 1984, אירע פיגוע תופת במבנה השגרירות החדש (אנ') של ארצות הברית בביירות בידי "חזבאללה".
הפיגוע
מכונית התופת פוצצה על ידי מחבל מתאבד שנהג בוואן שנשא כ-900 קילוגרם של חומר נפץ, בשעה אחת בערך אחר הצהריים, 18 באפריל 1983. הטנדר, שנמכר במקור בטקסס, נקנה משומש ונשלח למפרץ,[1] קיבל גישה למתחם השגרירות וחנה מתחת לאכסדרה בחזית הבניין, שם התפוצץ. לפי עדותו של פעיל ה-CIA לשעבר, רוברט בר, הטנדר פרץ דרך בניין חיצוני, התרסק דרך דלת הלובי והתפוצץ שם.[2]
הפיצוץ מוטט את כל החזית המרכזית של הבניין דמוי-הפרסה, ובכך הותיר את הריסות המרפסות והמשרדים בשכבות גדושות עם פלט שברי בנייה, מתכת וזכוכית בפיזור רב. הפיצוץ נשמע ברחבי מערב העיר ביירות, ושבר חלונות עד למרחק של קילומטר. כוחות ההצלה פעלו מסביב לשעון וחשפו את ההרוגים והפצועים.
רוברט ס. דילון (אנ'), אז שגריר ארצות הברית בלבנון, סיפר על הפיגוע בתולדותיו בעל פה:
פתאום, החלון התנפץ פנימה. התמזל מזלי, כי הזרוע שלי והחולצה היו מול הפנים שלי, מה שהגן עלי מהזכוכיות המתעופפות. מצאתי את עצמי שרוע על גבי. מעולם לא שמעתי את הפיצוץ. אחרים אמרו שזה היה הפיצוץ הכי רועש ששמעו אי פעם. הוא נשמע ממרחק רב.
בעודי שוכב על הרצפה על גבי, קיר הלבנים שמאחורי השולחן שלי התפוצץ החוצה. הכל נראה כאילו קורה בהילוך איטי. הקיר נפל על רגליי; לא יכולתי להרגיש אותן. חשבתי שהן נעלמו. המשרד התמלא בעשן, אבק וגז מדמיע. מה שקרה היה שהפיצוץ תחילה ניפץ את החלון ואז עבר דרך פיר אוורור מהקומה הראשונה לאחורי השולחן שלי. היו לנו מכלי גז מדמיע בקומה הראשונה. הפיצוץ הפעיל אותם כך שזרם האוויר שעלה דרך הפיר הביא איתו את הגז המדמיע וגם גרם לקריסת הקיר.
לא ידענו מה קרה. גרם המדרגות המרכזי נעלם, אבל לבניין היה גרם מדרגות נוסף, שבו השתמשנו כדי לרדת, תוך שאנו מפלסים את דרכנו בין ההריסות. היינו המומים לראות את הנזק מתחתינו. לא הבנתי שכל האגף של הבניין מתחת למשרד שלי נהרס. עדיין לא קלטתי את זה. אני זוכר שהערכתי שללא ספק אנשים נפגעו. כשירדנו, ראינו אנשים פצועים. לכולם היה מראה לבן מוזר כי כולם היו מכוסים באבק. הם היו מתנודדים סביב.
הגענו לקומה השנייה, עדיין לא מבינים לגמרי עד כמה זה היה גרוע, למרות שהבנתי שנגרם נזק משמעותי. עם כל שנייה, עוצמת הפיצוץ הפכה ברורה יותר. ראיתי את מרילי מקינטאייר עומדת; היא לא יכלה לראות כי הפנים שלה נחתכו והעיניים שלה היו מלאות דם. הרמתי אותה ולקחתי אותה לחלון ומסרתי אותה למישהו. דקה לאחר מכן, מישהו ניגש אליי ואמר שביל מקינטאייר מת; הוא רק ראה את הגופה. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאנשים נהרגו. לא ידעתי כמה, אבל התחלתי להבין עד כמה הפיצוץ היה נורא.
מניין ההרוגים
בסך הכל נרצחו בפיגוע 63 אנשים[3][4], בהם 17 אמריקנים. מבין האמריקנים שנרצחו, נמנים 8 עובדי סוכנות הביון המרכזית (CIA) – כולל מנהל גזרת המזרח התיכון, רוברט קלייטון איימס, והמזכיר ג'יימס לואיס (אנ'). הפיגוע נחשב למתקפה החמורה ביותר על ה-CIA, ונופליו מונצחים בכותל הזיכרון בווירג'יניה.[4]
בנוסף, נרצחו סגן המנהל של הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי, וויליאם ר. מקינטאייר, לצד שניים מסגניו, והעיתונאית, פעילת זכויות האדם וחוקרת הספרות הערבית, ג'אנט לי סטיבנס (אנ'). במתקפה נרצחו גם אזרחים לבנונים עובדי השגרירות, אורחים ועוברי אורח מחוץ לשגרירות. מעל 100 איש נפצעו בפיגוע.[4]
תגובות
- ארצות הברית
- נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, גינה ב-18 באפריל את "פיגוע הטרור הנבזי"[א], ואמר כי ”מעשה הפשיעה על מתקן דיפלומטי לא ירתיע אותנו ממטרות השלום שלנו באיזור”.[ב].
- ישראל
- למחרת הפיגוע, ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, שיגר לנשיא רייגן הודעת תנחומים על הפיגוע באמצעות ממלא מקום שגריר ישראל בארצות הברית, בנימין נתניהו: ”אני כותב בשם כל ישראל, כשאני מביע בפניך את זעזועי העמוק מהזוועה שגבתה את חייהם של רבים כל כך בשגרירות האמריקאית בביירות אתמול. אנו מתאבלים על המתים, ומביעים את תנחומינו העמוקים למשפחות השכולות ומתפללים להחלמה המהירה של הפצועים.”[5]
- נתניהו הביע את תנחומיו בפני תת-מזכיר המדינה קנת דאם (אנ').[6]
- צבא ההגנה לישראל הציע לסייע באמצעות היחידה לקשר עם הכוח הרב-לאומי בלבנון, אך הצעתו נדחתה.[7]
- איראן
- שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן, עלי אכבר ולאיתי, דחה כל מעורבות של איראן בפיגוע וטען כי מדובר בתעמולה.[8]
לאחר הפיגוע
ארגון טרור אסלאמיסטי לבנוני התומך באיראן בשם "הג'יהאד האסלאמי" לקח אחריות על הפיגוע.[דרוש מקור]
ב-8 בספטמבר 2003 ניתן פסק דין בבית משפט מחוזי בוושינגטון די. סי. מפי השופט ג'ון בייטס (אנ'), שהעניק בברירת מחדל (לאחר שאיראן לא התייצבה בבית המשפט) פיצוי בסך 123 מיליון דולר ל-29 נפגעים וקרובים של נרצחים.[9] מוקדם יותר, השופט רויס למברת' (אנ') קבע ב-30 במאי שהפיגוע בוצע על ידי ארגון הטרור "חזבאללה", באישור ומימון בכירים איראניים[10] – מה שסלל את דרכם של התובעים לדרוש פיצויים גבוהים יותר בגין הנזק שנגרם להם.
בעקבות המתקפה, השגרירות הועתקה לאזור מאובטח יותר, במזרח ביירות. ב-20 בספטמבר 1984 אירע גם שם פיגוע תופת (אנ'), בו נרצחו 20 לבנונים ונפלו 2 חיילים, מצבא וצי ארצות הברית.
כ-8 חודשים לאחר האירוע, התרחשו הפיגועים בבסיסי הכוח הרב-לאומי בידי חזבאללה, גם בביירות. בפיגועים שתי משאיות תופת נהוגות בידי מחבלים מתאבדים, פרצו אל מתחמי המגורים של חיילים אמריקאים וצרפתיים, התפוצצו וגרמו למותם של 305 אנשים, רובם אמריקניים, והובילו לעזיבת הכוח הרב-לאומי את לבנון. בנובמבר אירע אסון צור השני[ג] – פיגוע תופת נגד צה"ל ומשמר הגבול שהובילה למותם של 59 אנשים, ובדצמבר הותקפה שגרירות ארצות הברית בכווית סיטי (אנ') במהלך הפיגועים בכווית. האחריות לשני האירועים מיוחסת לארגון הג'יהאד האסלאמי.
בעקבות הפיגוע וההתקפה על הבסיסים הרב-לאומיים, הופק ב-1985 "דוח אינמאן" (אנ') שהמליץ על דרכים לשיפור אבטחת מתקנים דיפלומטיים במדינות זרות. הדוח הוביל להקמת הרשות לביטחון דיפלומטי (אנ') ושירות הביטחון הדיפלומטי במחלקת המדינה של ארצות הברית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Never Forgotten: The Deadliest Day in CIA History, CIA, 18 באפריל 2023 (באנגלית)
ביאורים
- ^ ”vicious terrorist bombing” (באנגלית)
- ^ ”This criminal act on a diplomatic establishment will not deter us from our goals of peace in the region.” (באנגלית)
- ^ כשנה לאחר אסון צור הראשון
הערות שוליים
- ^ Baer, Robert, See No Evil: The True Story of a Ground Soldier in the CIA's War on Terrorism, Crown Publishers, 2002, pp.67–68
- ^ Baer, Robert, See No Evil: The True Story of a Ground Soldier in the CIA's War on Terrorism, Crown Publishers, 2002, p.66
- ^ 40th Anniversary of the April 18, 1983 Embassy Bombing, שגרירות ארצות הברית בלבנון, 18 באפריל 2023 (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 Never Forgotten: The Deadliest Day in CIA History
- ^ מנחם בגין, בנימין נתניהו, מכתב לנשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, מראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, באתר הספרייה הנשיאותית והמוזיאון על שם רונלד רייגן, 19 באפריל 1983 (באנגלית)
- ^ יוסף פריאו, הפיגוע בביירות לא ירתיע ארה"ב ממאמציה – מבטיח רייגן, דבר, 19 באפריל 1983
- ^ נדחתה הצעת צה"ל להגיש עזרה, דבר, 19 באפריל 1983
- ^ Associated Press, Iran Denies Any Involvement In Bombing of U.S. Embassy, הניו יורק טיימס, 20 באפריל 1983 (באנגלית)
- ^ Carol D. Leonnig, Damages Awarded In Beirut Bombing, וושינגטון פוסט, 9 בספטמבר 2003 (באנגלית)
- ^ Allan Lengel, Judge: Iran Behind '83 Beirut Bombing, וושינגטון פוסט, 31 במאי 2003 (באנגלית)
אירועים מרכזיים במלחמת האזרחים בלבנון | |
---|---|
|
ההיסטוריה של לבנון | ||
---|---|---|
|
39648993הפיגוע בשגרירות ארצות הברית בביירות (1983)