הפארק הלאומי דורמיטור

הפארק הלאומי דורמיטור

**אתר מורשת עולמית**
	האגם השחור
	האגם השחור
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1980, לפי קריטריונים 7, 8, 10
מדינה	מונטנגרו
	(למפת מונטנגרו רגילה) פודגוריצה ניקשיץ' ביילו; פולה; פלייבליה הרצג; נובי; בר צטיניה בראן אולצין קר. בוסניה; והרצגובינה; סרביה קוסובו אלבניה הים; האדריאטי; הפארק; הלאומי; דורמיטור;

הפארק הלאומי דורמיטור (סרבית Национални парк Дурмитор; Nacionalni park Durmitor) הוא אחד מארבעה פארקים לאומיים במונטנגרו, והוא שוכן בצפון-מערבה של המדינה. הפארק קרוי על שמו של רכס הרים בשם זה באלפים הדינרים, וייתכן שמקור שמו הוא במילה הרומאנית המזרחית שמשמעותה "ישן" או בצירוף המילים הקלטי "הר עם מים".

גאוגרפיה

הפארק הלאומי ששטחו 390 קמ"ר, הוכרז בשנת 1952 ובשנת 1980 הכליל אותו ארגון אונסק"ו ברשימת אתרי המורשת העולמית^[1]. הוא משתרע בין גבהים של 450 ל-2,525 מטר מעל פני הים, והוא מתחלק לאזור ההררי, לרמה בגובה ממוצע של 1,500 מטר, ולמספר קניונים. בגלל המגוון הטופוגרפי של נוף הפארק ומיקומו הגאוגרפי הוא מושפע משני אזורים אקלימיים שונים - אקלים ים תיכוני ואקלים אלפיני.

האזור ההררי כולל 48 פסגות מעל גובה של 2,000 מטר, ומגיע לשיאו בהר בובוטוב קוק (Bobotov Kuk) הנישא לגובה של 2,525 מטר.

בפארק ארבעה קניונים עיקריים שהידוע שבהם הוא קניון נהר טארה (Kanjon reke Tare; Кањон реке Таре) הנמתח לאורך של 68 ק"מ והוא השני בגודלו בעולם אחרי הגרנד קניון. עומקו המרבי של הקניון הוא 1,333 מטר, והוא חלק מנהר באורך כולל של 144 ק"מ הנשפך בסופו של דבר לדרינה. הטארה הוא אתר פופולרי לחובבי ראפטינג. הוא ידוע גם בזכות גשר ג'ורג'וויצ'ה (Đurđevića) שאורכו 365 מטר וגובהו של 172 מטר, ואשר הוקם בשנים 1937-1940. מבחינה גאולוגית הקניונים עשויים ממסיב סלעי שמקורו בטריאס התחתון עד לרביעון, והמאפיין העיקרי שלהם הוא אבן גיר מהטריאס המרכזי ועד לקרטיקון העליון.

ברמה 18 אגמים קרחוניים קטנים שזכו לכינוי "עיני ההר", ואלה שוכנים בגבהים שבין 1,140 ל-2028 מטר^[2]. הידוע שבאגמים הוא האגם השחור (Црно језеро; Crno jezero) השוכן ברום של 1,442 מטר. שטחו של האגם הוא כחצי דונם ועומקו המרבי 24.50 מטר. אגם זה מזין את מימיהם של שני אגני ניקוז, זה של הטארה, ובאופן תת-קרקעי גם את אגנו של נהר קורמניצה (Komarnica) המתחבר לאחר מכן אל הטארה.

החי והצומח

הצמחייה בפארק רב גונית וכוללת למעלה מ-1,300 מיני צמחים^[3]. היא מכסה שטח של כ-200 קמ"ר בפארק^[4], שרובו עשוי מיערות עצים נשירים ומיערות מחטניים וכן כרים אלפיניים. העצים השכיחים הם עצי אורן, אשוח ואשור, ולהם נוספים 37 מינים אנדמיים.

מימי הנהרות והאגמים עשירים בדגים, בייחוד דגי סלמון, ועל היונקים נמנים הדוב החום, הזאב המצוי, חזיר הבר וחתול הבר. העופות כוללים מספר סוגי עיט, את הקורא ועוד.

השפעת האדם

בתחומי הפארק מתגוררים כ-4,000 איש, והעיירה הגדולה ביותר היא ז'אבליאק (Žabljak) שבה מתגוררים כמחצית מהם. היא משמשת כמרכז ספורט החורף במדינה, ובשנת 2005 הורה ארגון אונסק"ו על הוצאתה מתחומי הפארק הלאומי בשל בנייה והתפתחות בלתי שקולים, ועל הוספת שטחים אחרים הראויים להגנה. לפי החלטת אונסק"ו, על צעד זה להתקיים לפני שנת 2010 ובסופו יעמוד שטחו הכולל של הפארק על 340 קמ"ר^[5].

המקום הוא יעד ביקור ונופש פופולרי בכל עונות השנה, ובקיץ פוקדים אותו מטפסי הרים ומטיילים. בתחומי הפארק אתרים היסטוריים מתקופת יוון העתיקה ורומא העתיקה ובייחוד מימי הביניים. על אלה נמנים תילי קבורה, מצבות ונקרופוליסים, שרידי מנזרים ומבנים מבוצרים, וכן כנסיות מהמאה ה-19^[6].