הפארקים הלאומיים של קנדה

הפארקים הלאומיים של קנדה (באנגלית: Canada's National Parks) הם פארקים לאומיים, אתרים, שמורות טבע, פארקים עירוניים לאומיים ואזורי טבע בבעלות ממשלת קנדה, המוגנים מכוח חוק הפארקים הלאומיים של קנדה. האתרים מנוהלים במטרה להגן על אזורי הטבע למען הדורות הבאים, ולחנך למען הגנת הסביבה, באמצעות נופש ופנאי.[1] האתרים מנוהלים על ידי רשות הפארקים של קנדה - רשות ממשלתית השייכת למשרד להגנת הסביבה של קנדה.
היסטוריה
הפארק הלאומי הראשון של קנדה הוכרז בשנת 1885, באמצעות דבר המלך במועצה במטרה להגן על שטח של 26 קמ"ר סביב האתר ההיסטורי הלאומי קייב אנד בייסין. בהשראתו של הפארק הלאומי ילוסטון, בארצות הברית נחקק בשנת 1887 חוק פארקי הרי הרוקי, שהקים את פארק הרי הרוקי (כיום הפארק הלאומי באנף). פארק לאומי זה הפך לפופולרי ביותר, ומשרד הפנים הקנדי החל לשקול הקמת פארקים לאומיים נוספים לאורך מסילת הרכבת הקנדית פסיפית (הפארק הלאומי יוהו); ולאורך מסילת הרכבת גראנד טראנק פסיפיק (הפארק הלאומי ג'ספר). חוק פארקי הרי הרוקי בוטל בשנת 1911 והוחלף בחוק שמורות הטבע והפארקים של הדומיניון, אשר הקים את רשות הפארקים הלאומית הראשונה בעולם, במטרה שזו תנהל את הפארקים. בשנת 1922, הוקם הפארק הלאומי ווד באפלו, שנועד להגן גם על האומות הראשונות שפעלו בשיטחו (בדומה לשמורות האינדיאנים בארצות הברית). בשנת 1972 הגדירה רשות הפארקים של קנדה את שמורות הפארק הלאומי; אדמות המנוהלות על ידי הסוכנות שנועדו להפוך לגנים לאומיים בהמתנה להסדר זכויות על אדמות האומות הראשונות והסכמים להמשך השימוש המסורתי באדמות.
נכון לשנת 2019, ישנם 38 פארקים לאומיים, 10 שמורות פארקים לאומיים (אתרים המוגנים במטרה להפוך בעתיד לפארקים) ופארק עירוני לאומי המשתרעים על שטח כולל של 328,198 קמ"ר (שהם 3.3% משטחה הכולל של קנדה) ומייצגים 30 מתוך 39 אזורי הטבע בקנדה.
ישנו לפחות פארק לאומי אחד בכל אחד מהפרובינציות והטריטוריות של קנדה.
בין השנים 17–2016, ביקרו בפארקים 15,449,249 מבקרים, ומהם למעלה מ-4 מיליון מבקרים בשטח הפארק הלאומי באנף (העמוס מבין הפארקים) ורק שני מבקרים בשטח הפארק הלאומי טוקטוט נוגייט.
הפארקים הלאומיים ושמורות הפארקים הלאומיים
שמורות הפארק הלאומי מסומנות על ידי "(שמורה)" ליד שם הפארק. הפארקים העירוניים הלאומיים מסומנים על ידי "(עירוני)" ליד שם הפארק.
שם | תצלום | מיקום | תאריך הקמה | שטח (2017) | אזור | תיאור |
---|---|---|---|---|---|---|
הרי מילי (שמורה) |
![]() |
![]() 53°24′N 59°22′W / 53.400°N 59.367°W |
2015 | 10,700 קמ"ר | החוף הצפון מזרחי | אזור זה כולל את הרי מילי, החל מאגם מלוויל ועד מפרץ סנדוויץ', וכן מספר חופים לחוף ים לברדור. |
אולאביק | ![]() 73°42′N 119°55′W / 73.700°N 119.917°W |
1992 | 12,200 קמ"ר | השפלה הארקטית המערבית | הפארק ממוקם על חופי הצפוני של האי באנקס. אזור זה הוא שפלה חסרת עצים, ובה מספר בעלי חיים בסכנה הכחדה (ובהם כבש המושק ואייל פירי). | |
אויואיטאוק | ![]() |
![]() 67°53′N 65°01′W / 67.883°N 65.017°W |
2001 | 19,089 קמ"ר | אזור דייוויס הצפוני | אחד הפארקים הלאומיים הגדולים בקנדה. הפארק ממוקם כולו בתחום החוג הארקטי, על האי באפין, ומשמר נוף פראי אנטארקטי, ואת הפסגות הגבוהות ביותר של אזור "המגן הקנדי". |
![]() |
![]() 51°30′N 116°0′W / 51.500°N 116.000°W |
1885 | 6,641 קמ"ר | הרי הרוקי הקנדיים | הפארק הלאומי הראשון אשר הוקם על ידי הממשלה הפדרלית של קנדה. הפארק כולל את עמק עשר הפסגות, שדה הקרח ואפטה, שדה הקרח ואפוטיק ואת העיירות לייק לואיז ובאנף. הפארק מהווה חלק מאתר המורשת העולמית הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים, יחד עם הפארק הלאומי קוטניי, הפארק הלאומי יוהו, והפארק הלאומי ג'ספר. | |
חצי האי ברוס | ![]() |
![]() 45°14′N 81°37′W / 45.233°N 81.617°W |
1987 | 125 קמ"ר | שפלת סנט לורנס | הפארק כולל אזורים אשר תוכננו להיכלל בשטח הפארק הפרובינציאלי אגם סיפרוס בפרובינציית אונטריו. הפארק משמר את קו החוף הייחודי של אזור ניאגרה, ומהווה חלק מאזור ניאגרה המוגן על ידי אונסקו. שביל ברוס, אחד משבילי ההליכה הארוכים ביותר בקנדה עובר דרך הפארק הלאומי הזה. הפארק מגן על אוכלוסיית נחשי הפעמונים מסוג מאסאסאוגה, המצוייה בסכנת הכחדה, וכן הפארק מכיל את אוכלוסיית הדובים השחורים, הדרומית ביותר בקנדה. |
רמות כף ברטון | ![]() |
![]() 46°43′N 60°40′W / 46.717°N 60.667°W |
1936 | 948 קמ"ר | הרמות האקדיות שלחוף האוקיינוס | הפארק הלאומי הראשון הקנדי שהוקם באזור האוקיינוס האטלנטי. הפארק מגן על יערות אקדיים ויערות צפוניים באזור רמות כף ברטון. כשליש משביל אבוט עובר במרכזו של הפארק. רוב אוכלוסיית השונרים של קנדה מצויה בפארק זה, ולחופיו מצויי הלווייתן הצפון אטלנטי, המצוי בסכנת הכחדה. בפארק מצויים איילי קורא מסוג Alces alces andersoni, אשר הובאו לפארק בין השנים 1947 - 1948, לאחר שהאוכלוסייה האזורית של איילים אלה במערב קנדה נכחדה. |
האי אלק | ![]() |
![]() 53°37′N 112°52′W / 53.617°N 112.867°W |
1913 | 194 קמ"ר | דרום המישורים הצפוניים | שמורת טבע שמטרתה להגן על האייל הקנדי ועל ביזון היערות וכן היא מהווה שמורת שמיים חשוכים. |
פורילון | ![]() |
![]() 48°54′N 64°21′W / 48.900°N 64.350°W |
1970 | 240 קמ"ר | הרי נוטרה דאם ומגאנטיק | אדמות פארק זה (הפארק הראשון בקוויבק), היו אדמות הציד והדיג של האומות הראשונות מיקמאק ואירקווי שגרו באזור. 225 משפחות גורשו מהאזור על מנת להקים את הפארק. |
פנדי | ![]() |
![]() 45°36′N 64°57′W / 45.600°N 64.950°W |
1948 | 206 קמ"ר | הרמה האקדית הסמוכה לים | אזור זה, המהווה שמורה ביוספרית של אונסקו, הוא אזור של הפרשים גדולים ביותר בין הגאות והשפל (16 מטרים), והוא מגן על הצמחייה הייחודית על שטחו של המפרץ הנחשפת בעת השפל, ומכוסה בעת הגאות. |
איי מפרץ ג'ורג'יאן | ![]() |
![]() 44°53′N 79°52′W / 44.883°N 79.867°W |
1930 | 14 קמ"ר | אזור האגמים הגדולים | איים המהווים חלק מהשמורה הביוספרית של אונסקי |
גלאסייר | ![]() 51°18′N 117°31′W / 51.300°N 117.517°W |
1886 | 1,349 קמ"ר | הרי קולומביה | הפארק משמר את האזור הטבעי של הרי קולומביה, וכולל את קרחון אילסילוואט, מערות נקימו, הר סר דונלד והר דוסון | |
גראסלנדז | ![]() 49°12′N 107°43′W / 49.200°N 107.717°W |
1981 | 730 קמ"ר | ערבות עשבוניות | הפארק גובל במדינת מונטנה שבארצות הברית וכלל עקבות עשבוניות, בהם התגלו מאובנים רבים ובהם מאובני טירנוזאורוס רקס וטריצרטופס | |
![]() |
![]() 49°41′N 57°44′W / 49.683°N 57.733°W |
1973 | 1,805 קמ"ר | רמות מערב ניופאונדלנד | הרכס הוא שריד לרכס עתיק והתבלה עד לצורתו הנוכחית. תהליכי הבליה הנראים באזור הפארק הם חלק מהנימוקים להכרזת הפארק כאתר מורשת עולמית. | |
איי גאלף (שמורה) |
![]() |
![]() 48°51′N 123°27′W / 48.850°N 123.450°W |
2003 | 37 קמ"ר | שפלת מצרי ג'ורג'יה | הפארק מייצג את אזור השפלה של מצרי ג'ורג'יה, כמו כן הפארק כולל 6 קמ"ר של אזור ימי ו-15 איים. |
![]() |
![]() 52°23′N 131°28′W / 52.383°N 131.467°W |
1988 | 1,474 קמ"ר | הרי חוף האוקיינוס השקט | השמורה מהווה את החוף הדרומי של ארכיפלג היידה גוואי. הפארק הוא הקצה המערבי של קנדה, וכולל 138 איים. | |
איבאביק[2] | ![]() |
![]() 69°31′N 139°31′W / 69.517°N 139.517°W |
1984 | 9,750 קמ"ר | צפון יוקון | הפארק צמוד לפארק הלאומי וונטוט, ולאזור הבר הלאומי הארקטי של ארצות הברית; הפארק משמר טונדה ארקטית, שלא הייתה מכוסה קרחונים בעידן הקרח האחרון. |
![]() |
![]() 52°48′N 117°54′W / 52.800°N 117.900°W |
1907 | 11,228 קמ"ר | הרי הרוקי | חלק מאתר המורשת העלומית של הרי הרוקי הקנדיים. הפארק צמוד לפארק הלאומי באנף, ולפארקים הפרובינציאליים הר רובסון, והאמבר שבקולומביה הבריטית. פארק זה כולל את שדה הקרח קולומביה, מפל אתבסקה, מפלי סאנואפטה ואגם מאליין. | |
הפארק הלאומי קג'ימקוג'יק | ![]() |
![]() 44°24′N 65°13′W / 44.400°N 65.217°W |
1967 | 404 קמ"ר | מישור החוף האטלנטי | האזור המקיף את אגם קג'ימקוג'יק נרכש על ידי הממשל הפדרלי במטרה להקים במקום פארקט לאומי, בשנת 1967. בשנת 1985 נוסף לפארק אזור חוף ששטחו 22 קילומטרים רבועים. שטחו היבשתי של הפארק הוכר בשנת 1995 כאתר מורשת היסטורי לאומי, בשל היותו מקום המושב של האומה הראשונה מיקמאו. |
לפי פרובינציה/טריטוריה
פרובינציה/טריטוריה | מספר | פארקים |
---|---|---|
![]() |
6 | איי מפרץ ג'ורג'יאן, אלף איים, חצי האי ברוס, פוינט פליי, פוקאסקווה, רוג' |
![]() |
1 | אי הנסיך אדוארד |
![]() |
5 | אגמי ווטרטון, אי האלק, באנף, ג'ספר, ווד באפלו |
![]() |
6 | אולאביק, ווד באפלו, טוקטוט נוגאית, נאהאני, נאטאשיצ'יהו, תיידן ננה |
![]() |
3 | איוואוויק, וונטוט, קלואן |
![]() |
2 | הר רוכב, וואפוסק |
![]() |
3 | האי סייבל, הר קייפ ברטון, קצ'ומיצ'יק |
![]() |
5 | אויוטאק, אוקושיקאסליק, סירמיליק, קואשוטוג, קוטנירפאאק |
![]() |
2 | פונדי, קוצ'יבוגואק |
![]() |
4 | גרוס מורן, הרי טורנגט, הרי מיילי, טרה נובה |
![]() |
2 | גראסלאנדס, הנסיך אלברט |
![]() |
3 | ארכיפלג מינגן, לה מאוריסי, פורילון |
![]() |
7 | איי המפרץ, גוואי האנאס והיידה, גלאסייר, הר רבלסטוק, חוף האוקיינוס השקט, יוהו, קוטניי |
שמורות לאומיות מוצעות לפארקים לאומיים
שם | מיקום | שטח | אזור טבעי |
---|---|---|---|
שפלות מניטובה | ![]() 53°46′N 99°4′W / 53.767°N 99.067°W |
משוער כ־5,000 קמ"ר | שפלות מניטובה |
דרום אוקנגן (אנ') | ![]() 49°4′N 119°41′W / 49.067°N 119.683°W |
משוער כ־284 קמ"ר | מישור קולומביה (אנ') |
פארקים לאומיים מבוטלים
שם | מיקום | תאריך הקמה | תאריך ביטול |
---|---|---|---|
פארק אגם דומיניון בררטון (אנ') | ![]() |
1922 | 1930 |
הפארק הלאומי באפלו (אנ') | ![]() |
7 במרץ 1908 | 17 ביולי 1947 |
הפארק הלאומי מניסוווק (אנ') | ![]() |
31 במאי 1922 | 30 במאי 1930 |
הפארק הלאומי נמיסקאם (אנ') | ![]() |
1914 | 17 ביולי 1947 |
פארק המחוז קאטפווה פוינט (אנ') | ![]() |
31 באוקטובר 1921 | 30 במאי 1930 |
הפארק הלאומי וואוואסקי (אנ') | ![]() |
31 במאי 1922 | 24 ביוני 1938 |
שמורות טבע ימיות לאומיות
שמורות טבע ימיות לאומיות (באנגלית: The National Marine Conservation Areas, בראשי תיבות: NMCAs) היא תוכנית שהוקמה בשנת 2002 במטרה לשמור על מערכות אקולוגיות ימיות המייצגות את 29 האזורים הימיים של קנדה. להלן 29 האזורים הימיים של קנדה:
אוקיינוס הקרח הצפוני
- האגן הארקטי (אנ') #
- ים בופור
- הארכיפלג הארקטי הקנדי
- מפרץ מלכת מוד (אנ')
- לנקסטר סאונד (אנ') *
- מדף האי באפין
- אגן פוקס (אנ')
- מפרץ הדסון
- מפרץ ג'יימס #
האוקיינוס השקט
- מיצר הקט (אנ') *
- אגן המלכה שרלוט (אנ') *
- המלכה שרלוט סאונד (אנ')
- מדף האי וונקובר
- מצר ג'ורג'יה #
האוקיינוס האטלנטי
- מצר הדסון
- מדף לברדור
- מדף ניופאונדלנד
- מדף המפרץ הצפוני
- שפך נהר סנט לורנס *
- גדות מגדלנה #
- תעלת לורנטיאן
- הרמות הגדולות של ניופאונדלנד (אנ')
- המדף הסקוטי
- מפרץ פאנדי
הימות הגדולות
הערה: # שמורת טבע ימית לאומית קיימת * שמורת טבע ימית לאומית מוצעת
שם | תצלום | מיקום | תאריך הקמה | שטח (2017) | אזור ימי | תיאור |
---|---|---|---|---|---|---|
פאתום חמש (אנ') | ![]() |
20 ביולי 1987 | 114 קמ"ר | מפרץ ג'ורג'יאן | המקביל הימי לפארק הלאומי ברוס (אנ'), פאתום חמש, נקרא על שם קו ב"הסערה" של שייקספיר. היחידה הימית הראשונה במערכת הפארקים הלאומיים משמרת סביבה ימית ייחודית וכמה איים קטנים כולל "אי העציצים" (אנ'). המים הצלולים בצורה יוצאת דופן וספינות טרופות (אנ') רבות על שרטוני מפרץ ג'ורג'יאן הופכים את הפארק ליעד פופולרי עבור צוללנים. | |
גוואי האנאס (שמורה) | ![]() |
![]() 52°0′N 131°12′W / 52.000°N 131.200°W |
11 ביוני 2010 | 1,500 קמ"ר | מיצר הקט, אגן המלכה שרלוט | יחד עם שמורת הפארק הלאומי באותו שם, גוואי האנאס מגן על שטח המשתרע מקרקעית האוקיינוס של מיצר הקט ואגן המלכה שרלוט ועד להרי היידה גוואי. השמורה הימית משמרת את השימוש המסורתי של אנשי היידה במים תוך הגנה על האזור מפני חיפושי נפט ודיג מסחרי. |
ימת סופיריור | ![]() |
![]() 48°26′N 89°13′W / 48.433°N 89.217°W |
1 בספטמבר 2015 | 10,880 קמ"ר | ימת סופיריור | אגם סופריור סמוך לפארק הלאומי אייל רויאל בארצות הברית ולכמה פארקים פרובינציאליים באונטריו, ומהווה חלק משמורת המים המתוקים הגדולה בעולם. |
סאגנאי - סנט לורנס (אנ') | ![]() 48°4′N 69°40′W / 48.067°N 69.667°W |
8 ביוני 1988 | 1,245 קמ"ר | שפך נהר סנט לורנס | ממוקם במפגש הנהרות סגואני וסנט לורנס ובצמוד לפארק הלאומי פיג'רד סגנואי של קוויבק, סאגנאי - סנט לורנס מגן על חלק משפך סנט לורנס, שטח הזנה משותף ליונקים ימיים כמו לוויתן הבלוגה בסנט לורנס. |
אזורי שמורות טבע ימיות לאומיות מוצעות
אזור מחקר | מיקום | שטח | אזור ימי |
---|---|---|---|
איי מגדלנה (אנ') | ![]() 47°35′N 61°32′W / 47.583°N 61.533°W |
16,500 קמ"ר | גדות מגדלנה |
דרום מצר ג'ורג'יה (שמורה) | ![]() 49°18′N 123°48′W / 49.300°N 123.800°W |
1,400 קמ"ר | מצר ג'ורג'יה |
טולורוטיפ אימנגה | ![]() 74°13′N 84°0′W / 74.217°N 84.000°W |
109,000 קמ"ר | לנקסטר סאונד (אנ') |
אתר מורשת לאומי
אתרי מורשת לאומיים (אנ') היא תוכנית שהוקמה בשנת 1978 במטרה להגן על מאפייני טבע ספציפיים הנחשבים "יוצאים מן הכלל, יוצאי דופן, ייחודיים או נדירים למדינה זו. מאפיינים טבעיים אלה יהיו בדרך כלל ישויות מבודדות ובעלי עניין מדעי."
שם | תצלום | מיקום | תאריך הקמה | שטח (2017) | תיאור |
---|---|---|---|---|---|
פינגו | ![]() |
![]() 69°24′N 133°05′W / 69.400°N 133.083°W |
25 ביולי 1984 | 16 קמ"ר | ממוקם על חוף האוקיינוס הארקטי, אתר המורשת הלאומי היחיד בקנדה משמר שמונה גבעות ליבות קרח המכונות פינגו (אנ'), כולל איביוק פינגו הגדולה ביותר בקנדה, יחד עם תצורות קרקע וקרח אחרות המיוחדות לסביבת הקפאת-עד. |
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ מטרת הפארקים הלאומיים של קנדה
- ↑ בעת שהפארק נוסד, בשנת 1984, הוא נקרא "הפארק הלאומי צפון יוקון", שמו שונה בשנת 1992.
הפארקים הלאומיים של קנדה32763830Q2291417