הפארק הלאומי גרוס מורן
 | |
| מבט מדרום על הרמות שבפארק | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1987, לפי קריטריונים 7, 8 | |
| מדינה |
 קנדה |
|---|---|
הפארק הלאומי גרוס מורן (אנגלית Gros Morne National Park; צרפתית Parc national du Gros-Morne) הוא אתר מורשת עולמית הממוקם בחוף המערבי של ניופאונדלנד, בקנדה. זהו הפארק הלאומי השני בגודלו בחלקה האטלנטי של קנדה.
הפארק נקרא בשמו של הר גרוס מורן המתנשא לגובה 806 מטרים, הנמצא בשטח הפארק. משמעות השם בצרפתית היא "הר גדול העומד לבדו", מילולית: "העגון הגדול". ההר הוא חלק מרכס הנקרא הרי הרכס הארוך (Long Range Mountains). רכס זה עובר לאורך כל החוף המערבי של האי, ומהווה את הזרוע הצפונית ביותר של הרי האפלצ'ים, רכס הרים המתמשך מניופאונדלנד עד אלבמה, לאורך 2,400 קילומטרים, תהליכי הבליה הנראים באזור הפארק הם חלק מהנימוקים להכרזת הפארק כאתר מורשת עולמית.
גאולוגיה
הסלעים בפארק ובחלקים סמוכים של ניופאונדלנד המערבית ידועים בשל האור שהם שופכים על ההתפתחות הגאולוגית של רכסי הרים עתיקים.[1] הגאולוגיה של הפארק מדגימה היטב את תהליכי טקטוניקת הלוחות, וזו אחת מן הסיבות העיקריות להחלטת אונסק"ו.
טבע וחי
הצומח בפארק מגוון למדי: נמנו 700 מינים של צמחים בעלי פרחים, 400 מיני טחבים וכ-400 מיני חזזיות. הגיוון הרב נובע ממגוון בתי הגידול הנמצאים בפארק: תשתיות הסלע השונות, סוגי האדמה, המרחק המשתנה מהים והגובה מעל פניו. בחלקים ההרריים יותר של הפארק ישנן רוחות חזקות יותר, הטמפרטורות נמוכות יותר, והלחות גבוהה יותר. לאורך החוף ישנם יערות של עצי אשוחית ואשוח מבושם (Balsam Fir). עצים אלו מוכים על ידי הרוח והסערות הנושבות מן הים: העצים מעוותים וגדילתם פגומה. באזורים מזרחיים יותר, על סלע גרניט, גדלים היערות טוב יותר, אך לא בהרבה. הצמיחה הטובה ביותר של היערות באזור היא בנוכחותם של עצי לבנה היוצרים מגן מהרוח, ובאזורים מוגנים על קרקע של סלע משקע[2].
חלק מבעלי החיים הנמצאים כיום בניופאונדלנד הגיעו לאי לפני כ-15,000 שנים, בסוף עידן הקרח האחרון, כאשר הים שבין האי והיבשת היה קפוא. סיום עידן הקרח הביא לניתוק האי מן היבשת, והמינים שהיו בו התפתחו באופן עצמאי: תשעה מתוך 14 מיני היונקים שבאי הם תת-מינים השונים מקרוביהם שביבשת. בעלי חיים אחרים הובאו לאי על ידי בני אדם, במתכוון או במקרה; גם כיום ישנם מיני בעלי חיים המגיעים לאי, עצמאית או על ידי בני אדם.
מבין בעלי החיים המקוריים באי ניתן למנות שני מיני עטלפים, ארנבת הקוטב (שהיא נדירה בפארק), בונה קנדי, שני מיני נברנים, זאב, זאב ערבות, שועל מצוי, דוב שחור אמריקני, הרמין, צובל, לוטרה, שונר קנדי, ואת אייל הצפון. בין בעלי החיים שהובאו לפארק ניתן למצוא את החדף, ארנבת השלג, שני מיני סנאים, שני מיני עכברים ושני נברנים (מעבר למינים המקוריים), חולדה, דוב קוטב (שהובא לאי במקרה), חורפן, ומספר גדל והולך של איילי קורא, שהובאו לאזור. בפארק זוהו 239 מיני עופות, מהם 105 מינים המקננים בפארק, ועוד 11 מינים שייתכן ומקננים בפארק. לסקירת כמה ממיני העופות הנמצאים בפארק ואתרי תצפית בציפורים, ראו כאן.
בפארק נחלים רבים, אך אף אחד ממיני הדגים שבהם אינו דג מים מתוקים; כל מיני הדגים חיים חלק מזמנם במים מלוחים. בין מיני הדגים בנהרות הפארק סוגי אלתית וסוגי שמך שונים[3]. בחופי הפארק ובים ישנם לוויתנים.
גלריה
-
תצפית מכביש 431 למפרץ בון (Bonne) -
נוף מכביש 430 -
נוף מאגם Westren Brooke -
הרמות במבט מכביש 431
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
  | ||
|---|---|---|
| הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים | באנף, ג'ספר, קוטניי, יוהו (פצלי ברג'ס), האמבר, הפארק הפרובינציאלי הר אסיניבוין והפארק הפרובינציאלי הר רובסון | |
| בשיתוף עם ארצות הברית | קלואן, הפארק הלאומי ראנגל-סנט אליאס, הפארק הלאומי גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק • פארק השלום הבין-לאומי ווטרטון-גליישר | |
| פארקים לאומיים ופרובינציאליים | דינוזאור • גרוס מורן • מיגואשה • נאהאני • ווד באפלו • מיסטייקן פוינט • רייטינג-און-סטון/אייסינאיפי | |
| אתרי טבע | צוקי מאובני ג'וגינס • אנטיקוסטי | |
| אתרי תרבות | ל'אנס או מדוז • המרכז ההיסטורי בקוויבק סיטי • הד סמאשד אין • לוננבורג • תעלת רידו • נינסטינטס • גראן פרה • תחנת ציידי הלווייתנים הבאסקים ברד ביי • טרונדק-קלונדייק (פורט ריליאנס, דוסון סיטי, פורטי מייל, טרוצ'ק, מוסהייד) | |
| אתרים מעורבים | פימצ'יואין אקי | |