הפארק הלאומי קוטניי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים

אתר מורשת עולמית
בריכת בוץ
בריכת בוץ
בריכת בוץ
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1984, לפי קריטריונים 7, 8
מדינה קנדהקנדה קנדה
הערות הורחב ב-1990

הפארק הלאומי קוטניי (אנגלית: Kootenay National Park) הוא פארק לאומי השוכן בדרום-מזרח פרובינציית קולומביה הבריטית שבקנדה, ומשתרע על פני 1,406 קילומטרים רבועים. ב-1984 הכריז אונסק"ו על הפארק כאתר מורשת עולמית ביחד עם פארקים לאומיים ופרובינציאליים נוספים בקנדה, תחת השם הקיבוצי "הפארקים בהרי הרוקי הקנדיים".

היסטוריה

לאור מחקרים ארכאולוגיים שנערכו באזור הפארק הועלתה השערה ולפיה המקום מיושב מזה אלפי שנים, וכי האומות הראשונות השתמשו במעיינות החמים זמן רב לפני בואו של האדם הלבן. ובנוסף ייחסו קדושה לבריכות הבוץ. אזורים אלו בפארק שימשו כאתרי עריכת טקסים עבור אינדיאנים מכל הרי הרוקי. הועלתה גם השערה כי האומות הראשונות השתמשו בפארק באופן עונתי כנתיב תנועה מכיוון מזרח לכיוון מערב. בני שבט הקטונאקסה נהגו להגיע לשטחי הציד שלהם דרך מספר מעברי הרים באזור הפארק.

ככל הנראה הזרים הראשונים שהגיעו לפארק היו סוחרי פרוות והרפתקנים. התיעוד הראשון לביקור כזה מתוארך לשנת 1841, כאשר סר ג'ורג' סימפסון עבר דרך הפארק במהלך הקפת כדור הארץ. לאחר מכן עבר במקום ג'יימס סינקלייר, שהוביל משלחת מתיישבים לכיוון העיר ואללה ואללה באזור שבו נמצאת כיום מדינת וושינגטון בארצות הברית. ב-1858 הגיעה לקצה הצפוני של הפארק משלחת פאליסר.

בתחילת המאה ה-20 הופעל לובי למען בניית כביש שיקשר בין וינדרמיר לבאנף. הפארק הוקם ב-1920 מתוקף הסכם בין פרובינציית קולומביה הבריטית לממשלת קנדה, שבו נקבע כי ייבנה כביש מהיר ששני צדדיו יוכרזו כשטח מוגן. רצועת קרקע ברוחב 8 קילומטרים מכל צד של כביש באנף-וינדרמיר החדש הוכרזה כפארק הלאומי קוטניי. במשך השנים הורחב תפקידו של הפארק להגנה גם על נכסי תרבות, וכיום יש בו 97 אתרים ארכאולוגיים, אתר היסטורי לאומי ואתר ועדת המונומנטים, בניין מורשת פדרלי אחד, ועתיקות רבות.

גאוגרפיה, אקלים וגאולוגיה

גובהו של הפארק הוא בין 918 מטרים בכניסה הדרום-מערבית, והנקודה הגבוהה ביותר בו היא פסגת הר דלתאפורם (3,424 מטרים). קוטניי הוא אחד מבין ארבעה פארקים הרריים בהרי הרוקי הקנדיים. הפארקים האחרים הם הפארק הלאומי באנף במזרח, הפארק הלאומי יוהו בצפון, והפארק הלאומי ג'ספר שאינו גובל בקוטניי. בשל הסמיכות הגאוגרפית והמבנה הגאולוגי-גאוגרפי הדומה, הפלורה והפאונה של הפארק דומות במידה רבה מאד לפלורה ולפאונה של הפארקים הסמוכים אליו (יוהו ובאנף). הפארק קרוי על שמו של נהר קוטניי, שהוא אחד משני הנהרות העיקריים הזורמים דרך הפארק ביחד עם הנהר ורמיליון. נהר ורמיליון נמצא כולו בתוך הפארק, ובניגוד לו מוצאו של נהר קוטניי נמצא בסמוך לגבול הפארק והוא מצטרף לבסוף לנהר קולומביה.

האטרקציות העיקריות בפארק הן המעיינות החמים, אגם אוליב, קניון השיש, קניון סינקלייר ובריכות הבוץ. במעיינות החמים ניתן להתרחץ בטמפרטורת מים שנעה בין 35 ל-47 מעלות צלזיוס. בריכות הבוץ הן מקבץ של מעיינות עשירים בברזל, המבעבעים במספר בריכות קטנות שצבע המים בהן הוא אדום-כתום. עד למאה ה-20 השתמשו בני האומות הראשונות בבריכות הבוץ כמקור עיקרי להפקת הפיגמנט הדרוש לייצור צבע האוכרה. כיוון שהפארק צר מאד (שמונה קילומטרים מכל צד של הכביש), רוב האטרקציות נגישות מהכביש. כמו כן, מהכביש ניתן לצפות באזורים של הפארק שנהרסו בסדרת שריפות שפקדה אותו ב-2003 וב-2004 בנהר סימפסון, מעבר ורמיליון ופלו קריק.

הכניסה הצפון-מזרחית של הפארק מתחברת אל צומת קאסל שבפארק הלאומי באנף ואל הכביש המהיר טראנס-קנדה דרך מעבר ורמיליון, שהוא מעבר הרים בגובה 1,651 מטרים הנמצא על קו פרשת המים של אמריקה בגבול בין אלברטה לקולומביה הבריטית.

מזג האוויר בפארק נקבע בהתאם לקו הרוחב, הגובה ותופעת מדבר צל גשם. עונת הקיץ קצרה יותר לעומק החורף. טווח הטמפרטורות בעמקים שבפארק פארק הוא מינוס 7 מעלות צלזיוס (ינואר) עד 22 מעלות צלזיוס (יולי). הטמפרטורה יורדת ככל שעולים בגובה. כמות המשקעים השנתית היא בין 380 מילימטרים ל-1,250 מילימטרים.

הגאולוגיה של הפארק נשלטת על ידי הרים העשויים מסלעי משקע חשופים, ומעמקים המכילים מרבץ מורנה קרחוני שנוצר בפלייסטוקן. מחוץ לשטח הפארק ובסמוך לפינתו הצפון-מערבית נמצא מחדר פלוטוני הידוע כקומפלקס נהר הקרח, ובו נמצאים מרבצים של סודליט. הגבעות שמסביב למעיינות החמים בפארק מורכבות בעיקר מטופה, שהוא מרבץ עשוי מסידן פחמתי הנוצר על ידי שקיעה של מי מעיין חם רוויים בעודף כאשר הם מגיעים לפני השטח הקרים. הסלעים בפינה הדרום-מערבית של הפארק הם חלק מרכס פרצל העתיק, וההרים שבמזרח הפארק הם חלק מרכס הרי הרוקי הצעיר יותר.

קישורים חיצוניים