חזון העצמות היבשות
חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל[1]. הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא,
בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלקים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.
...וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת... וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.... וְהִנַּבֵּאתִי, כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי; וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל-רַגְלֵיהֶם--חַיִל, גָּדוֹל מְאֹד-מְאֹד. וַיֹּאמֶר, אֵלַי, בֶּן-אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל-בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה...
— יחזקאל ל"ז, פסוקים 2-1, 11-10
הנבואה נקראת בהפטרה בשבת של פסח.
פירוש הנבואה
בדברי חז"ל זכתה הנבואה לשני הסברים:
- דברי הנביא פשוטם כלשונם וכוונתו לתחיית המתים באחרית הימים.
- גישה אחרת טוענת כי על רקע נטייתו של הנביא להציג את עמדותיו בעזרת דברי משל, הרי העצמות היבשות מסמלות את עם ישראל, הקבר מסמל את גלות העם והשיבה למולדת משולה לתחיית העצמות אותה מזכיר יחזקאל בחזונו.
בתלמוד הבבלי[2] נחלקו התנאים האם נבואה זו אכן התרחשה במציאות או שהיא רק משל. "רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו", כלומר מדובר במשל, ואילו "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". כלומר הוא סובר שהיה להם המשך במציאות עד כדי כך, שר' יהודה בן בתירא מעיד: "עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם".
זהות המתים
על דמותם של המתים אותם החיה יחזקאל נחלקו אמוראים באותו דף בגמרא. האמורא רב אומר כי מדובר בקבוצה של בני אפרים אשר ממצרים שלושים שנה קודם ליציאת מצרים ונהרגו על ידי אנשי גת. "שמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים... רבי ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצווה... רבי יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים", ר' יוחנן אמר אלו מתים שבבקעת דורא, שנבוכדנצר הרג אותם בגלל יופיים. ועל פי הגמ' שם החזון התקיים באותו זמן שנבוכדנצר מפיל את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש.
בנוסף, קיימים מפרשים המרחיבים את החזון גם מעבר לתחום תחיית המתים הרגילה. למשל ה"בית יעקב" (רבי יעקב ליינר) פירש שה"מתים" שזקוקים לתחייה הם בעצם החלומות והמאווים שהיו באדם ונתיישנו, אבדו כביכול. לדבריו יש להבין את הנבואה כמשל לפיו שום דבר לא מת, דבר לא הולך לאיבוד. אין להתייאש, תמיד יש תקווה עמוקה לישועה, לאור, לרוח שתחזיר את הפנימיות והחדווה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
טקסט בוויקיטקסט: חזון העצמות היבשות |
הערות שוליים
- ^ ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוק א'-יד
- ^ מסכת סנהדרין דף צב,ב
24950579חזון העצמות היבשות