הסכסוך האיראני-סעודי

סכסוך פרוקסי איראן–ערב הסעודית

איראן   ערב הסעודית   מוקד סכסוך במלחמה הפרוקסית
תאריכים	1979–הווה (כ־45 שנים)
מקום	בעיקר המזרח התיכון; כמה אזורים מוסלמים באפריקה (בעיקר ניגריה), מרכז אסיה ודרום אסיה (בעיקר אפגניסטן ופקיסטן)
עילה	מאבק דתי סוני–שיעי, מאבק על דומיננטיות אזורית
הצדדים הלוחמים תומכות: הצבא הסורי החופשי תומכות: הכוחות המזוינים של סוריה מנהיגים סלמאן, מלך ערב הסעודית  עלי ח'אמנאי

המלחמה הפרוקסית של איראן וערב הסעודית, המכונה לעיתים גם המלחמה הקרה במזרח התיכון, היא המאבק המתמשך להשפעה במזרח התיכון ובאזורים מוסלמים אחרים בין איראן וערב הסעודית המתבצעה באמצעות שליחים. שתי המדינות סיפקו דרגות שונות של תמיכה לצדדים מנוגדים בסכסוכים סמוכים, כולל מלחמות האזרחים בסוריה ובתימן; וסכסוכים בבחריין, לבנון, קטר ועיראק. הוא משתרע גם על אזורים אחרים כגון ניגריה, פקיסטן, אפגניסטן וחלקים אחרים של צפון ומזרח אפריקה, דרום אסיה, מרכז אסיה, דרום-מזרח אסיה, הבלקן והקווקז.

התואר מלחמה קרה מתאים לסכסוך שמתנהל במספר רב של רמות על השפעה גאופוליטית, כלכלית ועדתית במרדף אחר הגמוניה אזורית. התמיכה האמריקנית בסעודיה ובעלות בריתה, כמו גם התמיכה הרוסית והסינית באיראן ובעלות בריתה עוררה השוואות לדינמיקה של עידן המלחמה הקרה, וקונפליקט הפרוקסי אופיין לחזית במה ראש ממשלת רוסיה לשעבר דמיטרי מדבדב כינה "המלחמה הקרה החדשה".

היריבות כיום היא בעיקר מאבק פוליטי וכלכלי המוחרף על ידי הבדלים דתיים, והעדתיות באזור מנוצלת על ידי שתי המדינות למטרות גאופוליטיות כחלק מסכסוך גדול יותר. איראן היא ברובה מוסלמית שיעית, בעוד שערב הסעודית רואה את עצמה כמעצמה המוסלמית הסונית המובילה.

רקע

הסכסוך הערבי–איראני

הסכסוך הערבי–איראני או הסכסוך הערבי–פרסי הוא מונח המשמש בהתייחסות לסכסוך המודרני בין מדינות הליגה הערבית לאיראן. במובן הרחב יותר, המונח משמש גם בהתייחסות למתחים האתניים ההיסטוריים שהתקיימו במשך מאות שנים בין ערבים לפרסים (הקשור לסכסוך העדתי-דתי-היסטורי בין מוסלמים שיעים וסונים).

נקודה ראויה לציון בסכסוך זה היא שלאיראן יחסים חיוביים מאוד עם מדינות ערביות רבות כמו עיראק, סוריה, לבנון, אלג'יריה ותוניסיה. קטאר גם יצרה קשרים הדוקים עם איראן, למרות חילוקי הדעות שלהם בנוגע למלחמת האזרחים בסוריה, יחד עם טורקיה, איראן הן שתי המדינות (לא ערביות) אשר תמכו בקטר נגד ערב הסעודית ומדינות המפרץ האחרות במשבר הדיפלומטי בקטאר שנמשך למעל משנתיים. בהקשר זה, היריבות והמתח נתפסים לעיתים קרובות כנמצאים בין איראן למדינות מפרץ מונרכיות ערביות (כולן מזדהות יותר עם ממשל תיאוקרטי), כמו מדינות המועצת שיתוף הפעולה המפרץ ובעלות בריתם: כלומר מצרים, סודאן, ירדן ומרוקו. היריבות הגדולה ביותר בסכסוך הערבי–איראני היא בין ערב הסעודית לאיראן, שמנהלות מלחמת פרוקסי קשה זו מול זו מאז סוף שנות ה-70.

המהפכה האיראנית

ערך מורחב – המהפכה האיראנית

ניתן לייחס את סכסוך הפרוקסי למהפכה האיראנית ב-1979, כאשר המדינה הקיסרית האימפריאלית הנתמכת על ידי ארצות הברית הפכה לרפובליקה אסלאמית. המהפכנים קראו להפלת מונרכיות כשממשלות חילוניות יוחלפו ברפובליקות אסלאמיות, מה שגרם להבהלתם של המונרכיות הערביות באזור; ערב הסעודית, עיראק, כווית ושאר מדינות המפרץ הפרסי. רובן היו מונרכיות ולכולן היו אוכלוסיות שיעיות גדולות. מורדים אסלאמיסטים עלו בערב הסעודית ב-1979, במצרים ובבחריין ב-1981, בסוריה ב-1982 ולבנון ב-1983.

לפני המהפכה האיראנית, שתי המדינות היוו תוצר של מדיניות "תאומה" של דוקטרינת ניקסון במזרח התיכון. המונרכיות, במיוחד איראן מאז ההפיכה במעורבות ארצות הברית ב-1953, היו בעלות ברית עם ארצות הברית כדי להבטיח יציבות באזור המפרץ ולשמש מעוז נגד ההשפעה הסובייטית במהלך המלחמה הקרה הערבית בין ערב הסעודית למצרים בפיקודו של גמאל עבדל נאצר. הברית פעלה כהשפעה ממתנת על יחסי ערב הסעודית–איראן.

במהלך תקופה זו ערב הסעודית סגננה את עצמה כמנהיגה של העולם המוסלמי, וביסס את הלגיטימיות שלה בין השאר על שליטתה בערים ה"קדושות" מכה ומדינה. בשנת 1962, היא נתנה חסות לוועידה האסלאמית הכללית המכוננת במכה, שבה התקבלה החלטה ליצור את הליגה העולמית המוסלמית. הארגון מוקדש להפצת האסלאם וטיפוח סולידריות אסלאמית תחת התחום הסעודי, והצליח לקדם את האסלאם, במיוחד את הדוקטרינה הווהאבית השמרנית בה דוגלת ממשלת ערב הסעודית. ערב הסעודית גם עמדה בראש הקמת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ב-1969.

תדמיתה של ערב הסעודית כמנהיגת העולם המוסלמי התערער בשנת 1979 עם עליית הממשלה התיאוקרטית החדשה של איראן תחת האייתוללה חומייני, שערער על הלגיטימיות של שושלת אל-סעוד וסמכותה כאפוטרופוס של שני המסגדים ה"קדושים". המלך חאלד בירך בתחילה את איראן והצהיר כי "סולידריות אסלאמית" יכולה להיות הבסיס ליחסים הדוקים יותר בין שתי המדינות, אך היחסים החמירו באופן משמעותי במהלך העשור הבא.

סכסוכים פנימים

סכסוך בקטיף

בעקבות המהפכה האיראנית, ב-1979 במחוז קטיף (בערב הסעודית), בעל המיעוט השיעי הגדול, ביצעו התושבים תהלוכת אבל לציון החג הדתי השיעי בעשוראא. אסור היה לחגוג אותו בפומבי בערב הסעודית. הצעדות והמחאות שלאחר מכן הובילו להסלמה במתיחות שהובילה לעימותים עקובים מדם בין המפגינים לכוחות הביטחון הסעודים. בעקבות זאת גדל המתח בין השלטון הסעודי לבין המיעוט השיעי במדינה. את המתח הזה איראן מחזקת ומנצלת לצורכה.

סכסוך בח'וזסטן

בתוך המהפכה האיראנית והמשבר הפוליטי שלאחר מכן, הבדלנים בעיר אהוואז (באיראן), בעל המיעוט הערבי הסוני גדול ראו סיכוי להשיג את מטרותיהם, אך המשטר החדש ריסק את הניסיון הזה. בתחילת ההפגנות דרשו את הפסקת האפליה נגד ערביי איראן וכללו תלונות ארוכות שנים נוספות, אך המתיחות הסלימה ומאה ערבים מתו במהומה שהתחוללה.

גורמים מעורבים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

תומכים ונציגי סעודיה

• ו-: מועצת שיתוף הפעולה של המפרץ, ברית של מדינות ערב הסוניות באזור המפרץ כולל ערב הסעודית, תוארה לעיתים קרובות כברית בראשות סעודיה למאבק באיראן, שעסקה באינטרסים פרו-סעודיים בבחריין.
• הצבא הסורי החופשי
• – כאשר התרחשה המהפכה האיראנית, המהפכנים החלו לתמוך במרידות אחרות ברחבי העולם המוסלמי, כולל בבחריין ובערב הסעודית. איראן השתמשה במדיניות זו כדי לערער את ריבונותה תוך כדי לחימה בלוחמת פרוקסי. דבר זה גרם לסעודיה ולשאר בעלות ברית המפרץ לפנות לארצות הברית לתמיכה. ארצות הברית וערב הסעודית תמכו יחדיו בעיראק בפיקודו של סדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן-עיראק וארצות הברית ואיראן תקפו ישירות זו את זו במהלך המלחמה. ארצות הברית ואיראן שוב פתחו בחוסר אמון במהלך מלחמת עיראק, כאשר ארצות הברית והמועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ האשימו את איראן במימון ובמיליטריזציה של שלוחותיה וקבוצות השיעיות שלה בתוך עיראק. הנקודה הגבוהה ביותר של חוסר אמון הדדי התרחשה בשנת 2005 לאחר שהדלפו פרטים על תוכנית הגרעין של איראן, והוקמו סנקציות על ידי האו"ם. הסנקציות הופעלו עד 2015, אז יושם הסכם הגרעין. הן נקלעו גם למתיחות עקב המלחמות בסוריה, אפגניסטן, עיראק, וסכסוכים סביב מיצר הורמוז. הן הגיעו לסף מלחמה במהלך משבר המפרץ הפרסי 2019–2021, כאשר ארצות הברית התנקשה בחייו של קאסם סולימאני ואבו מהדי אל-מוחנדיס. זה היה לאחר התקיפות האוויריות של ארצות הברית בעיראק ובסוריה בדצמבר 2019 ואיראן הגיבה בהפצצת בסיס אוויר אל אסד בעיראק וההתקפה על שגרירות ארצות הברית בבגדד. שר החוץ האמריקני מייק פומפאו גינה את ההתקפות על תעשיית הנפט הסעודית, ב-14 בספטמבר 2019, כ"אקט מלחמה". הנשיא דונלד טראמפ קרא להגביר את הסנקציות נגד איראן המתנגדת לתקיפות. הנשיא טראמפ אישר את הצבתם של חיילים אמריקאים נוספים לסעודיה ולאיחוד האמירויות בעקבות התקיפה על מתקני הנפט הסעודים שארצות הברית האשימה את איראן. יחסי ארצות הברית-סעודיה הידרדרו עקב מלחמת האזרחים בתימן ומלחמת האזרחים בסוריה. ערב הסעודית תמכה בעבר בחזית אלנצרה, שלוחת אל-קאעידה בסוריה. ערב הסעודית הייתה מעורבת גם בפשעי מלחמה בתימן עקב תקיפות אוויריות אזרחיות ומצור הומניטרי. ארצות הברית תמכה בפלישה בהנהגת ערב הסעודית עד 2022, כאשר ג'ו ביידן ביטל את התמיכה בה והפסיק את מכירת הנשק לסעודיה ולאיחוד האמירויות.
• – יו"ר הפרלמנט האיראני, עלי לריג'אני, הצהיר כי ערב הסעודית נתנה מידע מודיעיני "אסטרטגי" לישראל במהלך מלחמת לבנון השנייה. לאחר תקיפת מתקני הנפט בערב הסעודית ארצות הברית הציבה סוללת כיפת ברזל במתקני הנפט כדי למנוע פגיעה חוזרת. נכון לשנת 2022, מספר מקורות תיארו קשרים מודיעיניים לכאורה בין ערב הסעודית וישראל כ"ברית סמויה", עם אינטרס משותף לסיכול איראן באזור. הניו יורק טיימס ציין כי שיתוף פעולה כזה הקשה יותר בשל מחלוקת על יחסה של ישראל לפלסטינים. לפי הפרסומים בשנה הקרובה ישראל וסעודיה היו חלק מברית ההגנה האווירית של המזרח התיכון (MEAD).
• /כורדיסטן הסורית - סעודיה סיפקה לכאורה תמיכה לחמושים הכורדים בתוך ה-KDPI באמצעות הקונסוליה שלה בארביל, בירת הממשל האזורי של כורדיסטן העיראקית. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות תמכו גם במינהל האוטונומי של צפון ומזרח סוריה בראשות הכורדים, כחלק ממבבצע ניחשות טבועה.

תומכים ונציגי איראן

• – הארגון קיבל נשק מאיראן דרך סודן ששימשה למרות הסכם הפסקת האש משנת 2005 שסיים באופן רשמי את האינתיפאדה השנייה, נוצרו חיכוכים כשישראל ניסתה להשיג גישה לרצועת עזה. חמאס יזם תוכנית לבניית מנהרות כדי להתגבר על הבידוד הפיזי. ההיסטוריה של המנהרות הללו חוזרת עוד לפני הסכם השלום בין ישראל למצרים משנת 1979. הם שימשו למגוון פונקציות שונות: מתמיכה בפעילות כלכלית דרך הברחת סחורות, אך גם נשק, וכלה בחדירה לשטח ישראל, חטיפות והתקפות על חיילים. מבוך המנהרות סיפק גישה לבתים, מסגדים, בתי ספר ומבני ציבור. לדברי המומחה ללוחמה תת-קרקעית. חמאס קיבל תמיכה רטורית חזקה ממנהיגי המשטר עלי חמינאי, הנשיא מחמוד אחמדינז'אד ודובר המג'לס עלי לריג'אני. ביולי 2008, נחשב כחלק מקו ההגנה של איראן נגד מתקפה ישראלית יחד עם חזבאללה, על ידי ראש משמרות המהפכה עלי ג'עפרי.
• – חזבאללה הוא אחת הקבוצות העיקריות במזרח התיכון המתוארות כ'פרוקסי איראני'. חזבאללה נלחם לצד חיילים איראנים בסוריה ותומך בחות'ים. חזבאללה שימש גם השראה לחות'ים בהצלחתם בהוצאת צה"ל מלבנון. איראן שואפת להשתמש בחזבאללה כמודל פרוקסי להקמה ברחבי אפריקה. חזבאללה כבר מחזיק בתמיכה במערב אפריקה, לאור הנוכחות הגדולה של הפזורה הלבנונית. יתרה מכך, הקבוצה שימשה גם את איראן בחימוש והדרכה של מורדים בניגריה, והיא הייתה מעורבת בסיירה לאון, חוף השנהב וסנגל.
• – איראן ובעלות בריתה תמכו לכאורה בחות'ים, עם זאת, זה כמעט מעולם לא היה תמיכה 'רשמית'. החות'ים הפילו את הממשלה בתימן בהפיכה של 2014–15, בתמיכת איראן בזמן שסעודיה ניסתה להחזיר את השלטון המרכזי באמצעות מערכה צבאית. מאז המרד, הם התפתחו למיליציה מאורגנת ומאובזרת בתימן. החות'ים דומים בתגובתם לחמאס, ולא לחזבאללה, בהתחשב בדרגות השונות של התמיכה והקשר לאיראן. למרות האיפוק המייעץ של איראן. גורמים רשמיים סעודים מאמינים שהחות'ים יהפכו ל"חזבאללה הבא" שפועל קרוב לשטח הסעודי. יתרה מכך, החות'ים נתמכו במאבקם נגד ממשלת תימן באמצעות שער להברחת נשק ואספקה מאיראן דרך סומליה. בין היתר החות'ים תוקפים באמצעות טילים ומל"ט את עירי סעודיה ואת מתקני הנפט שלה. מערכה צבאית נגד החות'ים החלה על ידי קואליציה בראשות סעודיה לבקשת הנשיא המודח מנסור, וחילקה את המדינה בין כוחות פרו-חות'ים הנתמכים על ידי איראן לבין כוחות פרו-מנצור הנתמכים על ידי ערב הסעודית.
• – סוריה תחת בשאר אל-אסד הייתה בעלת ברית אסטרטגית לאינטרסים האיראניים והרוסים כאחד. מאז 2011, השנה שבה פרצה מלחמת האזרחים, איראן ובעלות בריתה מעורבות באופן פעיל במלחמת האזרחים בסוריה, עם שלוחים רבים. בעקבות התסיסה האזרחית שהופעלה נגד משטר אסד עם ההתקוממויות הערביות, התנועה קיבלה תמיכה ממערב במטרה להפיל את שלטון אסד. במקביל, סוריה מילאה תפקיד מנחה, על קשריה של איראן עם חזבאללה. סוריה, יחד עם איראן וחזבאללה, נחשבו והוגדרו כ"ציר ההתנגדות" נגד ישראל ומדינות אזוריות מתחרות. למעשה, מתוך כוונה לשמר את משטר אסד, שלחה איראן את הגנרל קאסם סולימאני, בין יתר המפקדים הצבאיים, לספק הכשרה וסיוע. כוח קודס התערב במשבר הסורי על ידי שליחת אלפי איראנים ועל ידי גיוס והכשרת שיעים ממדינות אחרות. הסיוע האיראני הגיע גם לצורה של טכנולוגיות ניטור תקשורת ומודיעין מהסוג העדכני ביותר. המרד קיבל אפוא לגיטימציה עם הנפקת פתות על ידי סעודים ומופתים אחרים לטובת הג'יהאד נגד המשטר בסוריה. האינטרס האסטרטגי ארוך הטווח של איראן בסוריה הובטח עם הכרזת ניצחונם המשוער של בשאר-אל-אסד ובני בריתו נגד דאעש וכוחות המורדים
• – רוסיה שיתפה פעולה עם איראן וסוריה במשך שנים. היא התערבה בסוריה כדי לספק תמיכה לממשלת אסד כנגד מורדים, תוך עבודה משותפת עם איראן והשתמשה בבסיסי אוויר איראניים לביצוע תקיפות אוויריות. היא גם הצטרפה לאיראן, עיראק וסוריה בהקמת קואליציה משותפת לשיתוף מודיעין כחלק מהמאבק בדאעש. הברית הייתה משקל נגדי לקואליציה בראשות ארצות הברית שנוצרה שנה קודם לכן כדי להילחם בדאעש. הפעולות הצבאיות נתפסו כחלק מסכסוך פרוקסי גדול יותר בין ארצות הברית לרוסיה. עם זאת, כמו כן, מאז סוף העשור השני של המאה ה-21, התגלה סימן לחיכוך איראני-רוסי, בעקבות הניסיון של איראן להפוך את בשאר אל-אסד ליישר קו עם האידאולוגיה האיסלאמיסטית של המשטר האיראני, המתנגדת לרצונה של רוסיה במדינה חילונית. יחסה של רוסיה לאיראן גם הופך לשלילי יותר בשל הרצון האיראני לשלוט במזרח התיכון, וכתוצאה מכך שיתוף הפעולה הגובר של רוסיה עם ערב הסעודית. למרות הבדלים רבים, ובכך השפיע לפעמים על עמדתה של איראן ביחסים עם רוסיה. עם זאת, היחסים הודקו בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. במהלך פלישת רוסיה לאוקראינה איראן סיפקה לרוסיה נשק ומל״טים, ועל פי דיווחים במערב, איראן ורוסיה סיכמו על הקמת מפעל לייצור ופיתוח מל"טים איראניים על אדמת רוסיה^{[דרוש מקור]}.
• – קבוצות עיראקיות שונות, רבות מהן כחלק מכוחות הגיוס העממיים, תוארו כמקורבים איראניים.

נטרלים

• סין
• – המעורבות הטורקית בסכסוך זה בגדול היא ניצול הקשיים של שני הצדדים כדי להחזיר את הנאו-עות'מאני שלהם, במיוחד תחת נשיאות ארדואן, טורקיה ראתה זה מכבר בהתרחבות איראן איומים אך גם תפסה את השפעתה של סעודיה בקבלת פנים דומה, והיא מבקשת לבנות את עצמה כתחליף חלופי להשפעות הסעודיות והאיראניות.
• – עומאן היא חברה במועצת שיתוף הפעולה של המפרץ ולכן, מקיימת מערכת יחסים קרובה עם ערב הסעודית. עם זאת, בניגוד לרוב מדינות המועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ, עומאן לא תופסת את איראן כאיום. עומאן קידמה את עצמה זה מכבר ככוח המייצב העיקרי בתוך הסכסוך האיראני-סעודי המתעצם ולעיתים קרובות מעדיפה פתרון דיפלומטי לסיום מלחמות הפרוקסי
• קטר

מעורבות בסכסוכים אזוריים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

ראו גם

• העימות בין ארצות הברית לאיראן (2019–הווה)
• קואליציית איראן-סוריה-עיראק-רוסיה
• המשבר הדיפלומטי הקטרי
• הסכסוך האיראני-ישראלי
• יחסי איראן–ערב הסעודית
• שיתוף פעולה ישראלי-ערבי נגד איראן
• יחסי סונים–שיעים
• ציר ההתנגדות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הסכסוך האיראני-סעודי38045200Q22948406