ברוך פפירמייסטר
.jpg) | |||||
| לידה |
1842 טוקום, לטביה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 באוקטובר 1925 (בגיל 83 בערך) שיקגו, ארצות הברית | ||||
| השכלה | אדריכלות והנדסה | ||||
| עיסוק | איכר ואדריכל-מהנדס | ||||
| |||||
| |||||
ברוך פפירמייסטר (1842, תר"ב, טוקום שבלטביה - 26 באוקטובר 1925, תרפ"ו, שיקגו, ארצות הברית) מהנדס ואדריכל,[1] ממתיישביה הראשונים של המושבה ראשון לציון. בשנים 1902–1909 כיהן כחבר ועד המושבה ונבחר פעמיים לעמוד בראשה. תכנן את בית הכנסת הגדול בראשון לציון, את בית הסארייה ביפו ובניינים נוספים.
ילדותו ולימודיו
כשסיים את לימודיו בחדר ובישיבה, נסע לברלין ולמד הנדסה ואדריכלות בבית ספר גבוה לאדריכלות (Bauakademie(גר')).[2]
עבר לקווקז ועבד בבאקו ובטשקנט.
החיים כאיכר במושבה ראשון לציון
הצטרף לתנועת "חובבי ציון" ובשנת 1885, בגיל 43, עלה לארץ והתיישב במושבה ראשון לציון. הוא כתב לאחיו הבכור, אהרון פפירמייסטר, שנותר בגולה והציע לו לרכוש קרקע במושבה. בכספו של אחיו נקנו במושבה אלף דונמים עבור שניהם. את האדמה נטע ועיבד עבורם אשר לוין שהיה בראשית דרכו במושבה.[3][4][1]
פפירמייסטר נעזר בידע שלו בתחום הכימיה וערך ניסיונות בכרם שנטע, בשטח של 400 דונם, כדי לשפר את איכות הענבים, אך נקלע למצוקה כלכלית עם אחיו, שכן לא היו להם מספיק אמצעים כספיים עד שהכרם יניב פרי. הנדבן יצחק ליב גולדברג הסכים להלוות לפפירמייסטר חמשת אלפים רובל. בתמורה, ברוך הסכים כי בתום שבע שנים בהן יוכל הכרם להתפתח, יוכל הנדבן לקחת חלק במשק או לקבל את כספו חזרה בתוספת ריבית מתאימה. בהמשך התברר לברוך שאדמת המושבה מתאימה רק לנטיעות של עצים ולא לכרם.[5]
פפירמייסטר הקים משק עופות שנחשב הלול המודרני הראשון בארץ ישראל עם תרנגולות גזעיות מגרמניה, שהטילו ביצים רבות יותר.[2][1]
בהיותו כבן 50 נישא להלנה פרליס, מורה במקצועה, ונולדו להם שני ילדים: עמנואל (בשנת 1892) ואליסף (בשנת 1893) שעברו לשיקגו, ארצות הברית.[1][6]
פעילותו ב"חובבי ציון"
פפירמייסטר השתתף בכינוסים השנתיים של חובבי ציון בווילנה. הוא נהג להביא לישיבות מפירות המשק שלו.
ב-1888 השתתף באספה של "חובבי ציון" שהתכנסה כדי לדון, יחד עם גדולי הרבנים בגולה, בשאלת שנת השמיטה בארץ ישראל. פפירמייסטר ניסה לשכנע את הרבנים לבטל את שנת השמיטה, בנימוק שהמושבות החדשות רק החלו להתפתח והשבתת העבודה החקלאית בהן למשך שנה עלולה לפגוע קשות בחידוש היישוב היהודי והחקלאות במושבות.[5] הרבנים הציעו למכור את הקרקע באופן זמני לנוכרים וכך היהודים יוכלו להמשיך לעבוד את האדמה בלי לעבור על מצוות היהדות.[7]
במאבק נגד משטר הפקידות של הברון רוטשילד
פפירמייסטר היה אחד ממנהיגי המרד נגד שיטת האפוטרופסות שנקט הברון רוטשילד במושבות, ביניהן ראשון לציון. בשנת 1901 הוא הגיע לפריז, יחד עם איכר נוסף, כדי להסביר לרוטשילד את טענות המתיישבים ולהביא לשיפור במעמדן העצמאי של המושבות. הברון קיבל חלק מטענותיו והדיח את הפקיד במושבה, אבל מינה אחר תחתיו, אדולף בלוך, שהיה גרוע מקודמו.
בלוך נקט מדיניות נוקשה כלפי האיכרים ורובם קיבלו את הוראותיו ואחרים הורחקו מהמושבה. בלוך פעל לחסל את שרידי העצמאות של האיכרים במושבה ואילץ אותם לחתום על "מכתב תודה" לברון על הקמת בניין היקב במושבה, ובתמורה הם נדרשו לוותר על זכויותיהם במושבה בעבר, בהווה ובעתיד. פפירמייסטר סירב לחתום ולכן נתקפחו זכויותיו, אף על פי שהיה בעל קרקע, וענביו הוכרזו "טרפה" ולא התקבלו ליקב בראשון לציון. לכן הוא נאלץ במשך שנתיים-שלוש להעביר את הענבים שגידל אל היקב של הטמפלרים בשרונה כדי ל'מוכרם' שם חינם אין כסף. פפירמייסטר גם סייע לאנשי גדרה שהפקידות סירבה לקבל את ענביהם ליקב בראשון לציון, ולימד אותם בהתנדבות לייצר ליקר וקוניאק. בסופו של דבר, פפירמייסטר נכנע וקיבל את דרישות הפקידים, שכן הכרם היה מקור הכנסה עיקרי לו ולאחיו, אהרון.[3][8][1]
במסגרת התנגדותו למשטר הפקידות במושבה, יזם פפירמייסטר בשנת 1896 הקמתה של אגודה ספרותית, "ערבי קריאה", לקריאת ולשיחה על נושאים תרבותיים ולאומיים, וכיהן כחבר הנהלתה. "ערבי הקריאה" וספריית המושבה היו במטבח ביתו.[9] האגודה פעלה בחשאי עקב הפיקוח הנוקשה של הפקידות על כל הפעילות של האיכרים במושבה, כולל דיווח על ביקורי אורחים, ועקב התנגדותו של בלוך לכל פעילות תרבותית של איכרי המושבה. הפקידות ראתה בהשכלה ובקריאת ספרים דבר מזיק ומסוכן, וייתכן גם שחששה שהאיכרים זוממים לפעול נגדה במסווה של פעילות תרבותית.[1]
בשנת תרנ"ז, 1897, היה פפירמייסטר בין החותמים על ספר התקנות המחודש של המושבה.
ביקור הרצל במושבה בשנת 1898
בחשון תרנ"ט, אוקטובר 1898, ביקר הרצל במושבה ראשון לציון. הוא נפגש עם המתיישבים בבית העם, שקיבלו אותו בתשואות גיל ובמחיאות כפיים. ברוך פפימייסטר בירך אותו כראש הוועד של המושבה [אף כי ידוע שהוא נבחר לתפקיד הזה רק ב-1902]. הרצל השיב שהוא מאושר לראות את חלוצי העם שמאסו בחיי עבדות בגולה וסללו נתיב לתחיית העם והארץ והחזיקו מעמד בתנאים קשים, הודות לסיוע של הברון רוטשילד. הרצל ביקר ביקב ובמספר בתים של איכרים ולן בבית הפקידות.[10]
פועלו בוועד המושבה 1902–1909
בשנים 1902–1909 הוא כיהן כחבר ועד המושבה ופעמיים, ב-1903-1902 וב-1909, הוא נבחר לראש הוועד השישי של המושבה. בשנות כהונתו כראש הוועד נטעו כרמים חדשים רבים והפקידות הכשירה 15 איכרים בעלי אדמות חדשים וסיפקה להם בתים.
בנוסף, ברוך יחד עם דוד יודילוביץ הכניסו 12,000 פרנק זהב לקופת המושבה על ידי מכירת מניות הבנק הציוני שהיו מוחזקות בידי הרצל. בעזרת הכסף שגויס נחפרה בשנת 1903 הבאר השלישית במושבה ורוצף הרחוב מבית הכנסת הגדול עד לבית הפקידות.
בשנת 1909 הגיעו למושבה עולים מתימן וברוך תכנן עבורם בתים ונבנתה להם שכונה חדשה על אדמות הקרן הקיימת לישראל.[2][1]
פועלו כאדריכל ומהנדס
פפירמייסטר תכנן מספר מבנים היסטוריים. בשנת 1885 החל לתכנן את בית הכנסת הגדול בראשון לציון, על פי התכנון של בתי כנסת בדרום צרפת. לאחר השלמת הבנייה של הקומה הראשונה, עצר השלטון העות'מאני את הבנייה. רק בשנת 1889 המשיך פפירמייסטר את התכנון והבנייה לאחר שקיבל מימון מהברון רוטשילד.[11][12]
כמו כן, הוא תכנן את אורוות הברון רוטשילד בראשון לציון בשנת 1888.[13][14]
בשנת 1897 תכנן ברוך את בית הסארייה בכיכר השעון ביפו, שהחליף את בית הסראייה הישן. פפירמייסטר תכנן את הבניין המפואר שנועד לשקף את כוח השלטון.[15]
ברוך תכנן את בית העם העברי הראשון בארץ ישראל בראשון לציון בין השנים 1898-1896. המבנה הוקם ביוזמתם ובמימונם של איכרי המושבה שגייסו 11,000 פרנק זהב מ-75 משפחות. המבנה הוקדש לברון רוטשילד ואשתו ובו התארחו ונאמו הרצל, הברון רוטשילד, המושל הטורקי ג'מאל פאשה ואלברט איינשטיין.
- מבנים ידועים אותם תכנן פפירמייסטר
בית הכנסת הגדול בראשון לציון
אורוות הברון בראשון לציון
בית הסראייה ביפו
ימיו האחרונים ופטירתו
עקב האכזבה מכישלונו לשנות את משטר הפקידות במושבה, לצד גירושיו והגעגועים העזים לבניו, עזב פפירמייסטר את ראשון לציון לאחר 25 שנים, ועבר לשיקגו בארצות הברית, שם בילה את שנותיו האחרונות עם בניו ושם נפטר והובא לקבורה.[16]
ראו גם
לקריאה נוספת
- דוב חביב-לובמן וזרובבל חביב. ראשון לציון מיום ייסודה עד פרוץ מלחמת ששת הימים (ראשון לציון, 1971).
- דוד יודילוביץ. ראשון לציון 1841-1882 (ראשון לציון, חברת כרמל מזרחי, 1941).
קישורים חיצוניים
- ברוך פפירמייסטר, בארכיון הציוני המרכזי.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 פפירמייסטר ברוך, באתר אלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון
- ^ 2.0 2.1 2.2 דוד יודילוביץ, ראשון לציון, כרמל מזרחי, 1941, עמ' 418
- ^ 3.0 3.1 דוד יודילוביץ, ראשון לציון, כרמל מזרחי, 1941, עמ' 169
- ^ דוד יודילוביץ, ראשון לציון, כרמל מזרחי, , 1941, עמ' 330
- ^ 5.0 5.1 יהודה ליב אפל, בתוך ראשית התחייה, באתר פרויקט בן-יהודה
- ^ דוד תדהר (עורך), "ברוך פפירמייסטר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 909
- ^ אחיעזר ארקין, המאבק על שמירת השמיטה בשנת תרמ"ט במזכרת בתיה
- ^ דוד יודילוביץ, ראשון לציון, כרמל מזרחי, 1941, עמ' 170
- ^ בלוך אדולף, באתר אלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון
- ^ דוד יודילוביץ, ראשון לציון, כרמל מזרחי, 1941, עמ' 317
- ^ בית כנסת הגדול, באתר ראשון לציון
- ^ בית הכנסת הגדול, באתר מוזאון ראשון לציון
- ^ יעל עברי-דראל, ראשל"צ: כך הפך מבנה היסטורי למפגע סביבתי, באתר Ynet, 24.06.08
- ^ אורוות הברון, באתר מוזאון ראשון-לציון
- ^ שובה של האמפריה- מרכז תרבות טורקיה נפתח ביפו, באתר MyTurkey - טורקיה שלא הכרת
- ^ דוד יודילוביץ, ראשון לציון, כרמל מזרחי, 1941, עמ' 418
