המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול
	מוזיאון לארכאולוגיה באיסטנבול, המבנה הראשי
	מוזיאון לארכאולוגיה באיסטנבול, המבנה הראשי
מידע כללי
סוג	מוזיאון לארכאולוגיה

המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול (בטורקית: İstanbul Arkeoloji Müzeleri) הם שלושה מוזיאונים לארכאולוגיה הנמצאים בצד האירופי של איסטנבול בטורקיה בשטח ארמון טופקאפי, השוכן ברצועת האדמה שבין קרן הזהב מצפון וים מרמרה מדרום.

שלושת המוזיאונים הם:

המוזיאון לארכאולוגיה ‎–‎ המבנה הראשי. מורכב מהמבנה הישן שנבנה בשנת 1891, ותוספת שנבנתה בסמוך אליו, שנקרא המבנה הראשי, הבניין החדש.
המוזיאון למזרח הקדום
מוזיאון לאמנות אסלאמית ‎–‎ שוכן ב"ביתן הקרמיקה" (אנ') (בטורקית: ‎‎Çinili Köşk)

אוסף המוזיאונים כולל יותר ממיליון פריטים כמעט מכל הציוויליזציות ברחבי העולם.

הרקע להקמת המוזיאון

במאה ה-19 נעשו מאמצים למודרניזציה באימפריה העות'מאנית. חלק מהמדינאים המובילים באימפריה נחשפו לרעיונות מערביים באמצעות חינוך וטיולים. הם הכירו את מוזיאון הלובר בפריז. בשנת 1869 מונה מנהל חדש למשרד החינוך האימפריאלי, והוחלט להקים מוזיאון באחריות המשרד. בעיות תקציב והתפטרותו של המנהל הביאו להשהיה בטיפול בנושא.

בשנת 1872 החליט שר החינוך אהמט ופיק פאשה (Ahmet Vefik Paşa) לחדש את הטיפול בהקמת המוזיאון. לשם כך הוא שכר את שירותיו של ד"ר פיליפ אנטון דטיר (Phillip Anton Dethier), שהיה ארכאולוג והיסטוריון גרמני. דטיר השקיע מאמצים בהקמת אוסף למוזיאון וקידם בכך את רעיון הקמתו. בשנת 1881 נפטר דטיר ובמקומו מונה לתפקיד הצייר והארכאולוג אוסמאן המדי ביי.

מבנים

מבנה המוזיאון נבנה באזור הגנים החיצוניים של ארמון טופקאפי. הוא הוקם בעקבות צו קיסרי משנת 1891 והיה המוזיאון הראשון שעסק באמנות טורקית. האוצר הראשון של המוזיאון היה אוסמאן המדי ביי. הצו הקיסרי שהגן על פריטי תרבות טורקיים נאכף, וכתוצאה מכך, מושלי מחוזות נהגו לשלוח אל המוזיאון ממצאים שנמצאו באזורים שלהם. בדרך זו הצליח המוזיאון להגדיל מאד את אוספו.

בשנת 1881 החלה בנייתו של המבנה הראשי. האדריכל היה Alexander Vallaury. בין השנים 1902 - 1908 נבנו תוספות לבניין שעיצבו את צורתו הנוכחית. הבניין בן שתי קומות, ועוצב בסגנון נאו-קלאסי. חזית המבנה עוצבה בהשראת סרקופג אלכסנדר וסרקופג הנשים הבוכות (Crying Women tombs), הכלולים באוסף המוזיאון. מבנה זה הוא אחד הבניינים המפורסמים באיסטנבול שנבנו בסגנון זה. בשל מחסור באולמות תצוגה נבנה במחצית השנייה של המאה ה-20 מבנה נוסף הצמוד אליו, שנקרא הבניין החדש. בניין זה, בעל שש קומות, נבנה בצדו הדרום-מזרחי של המבנה הישן. שתי הקומות הראשונות הן מתחת לאדמה ומשמשות כמחסנים. ארבע הקומות העליונות משמשות לתצוגה.

מבנה המוזיאון למזרח הקדום נבנה בשנת 1883 כבית ספר לאמנויות. בשנת 1935 הוסב המבנה לשימושו הנוכחי כמוזיאון. בשנת 1963 נסגר המבנה, ונפתח מחדש כמוזיאון בשנת 1974, לאחר שיפוץ ושיקום פנים המבנה.

מבנה "ביתן אריחי הקרמיקה", המשמש כמוזיאון לאמנות אסלאמית, נבנה בשנת 1472 על ידי הסולטאן מהמט השני. זהו אחד המבנים העתיקים באיסטנבול שנבנו בסגנון עות'מאני. בחזית המבנה מרפסת בעלת 14 עמודי שיש. האכסדרה מקושטת במוזאיקה עשויה אמייל. המבנה היה חלק מהמבנים בגני ארמון טופקאפי. בין השנים 1891-1875 שימש המבנה כמוזיאון האימפריאלי, לפני שהאוסף עבר למבנה המרכזי לאחר שבנייתו הסתיימה. בשנת 1953 נפתח המבנה כמוזיאון לאמנות טורקית ואסלאמית. בשלב מאוחר יותר שולב במסגרת המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול.

בשנת 1991, במלאת 100 שנים להקמתו, קיבל המוזיאון את פרס המוזיאון של מועצת אירופה (European Council Museum Award). הפרס ניתן במיוחד עבור השיפוצים שבוצעו באולמות הקומה הראשונה בבניין הראשי ועבור תצוגות חדשות בבניינים האחרים.

תצוגה

המבנה הראשי הישן - מחולק לשתי קומות. בקומה הראשונה מוצגים קברים מפורסמים ביניהם סרקופג אלכסנדר, סרקופג הנשים הבוכות, קבר אחשדרפן, קבר מליקיה, קבר טבניט (Tabnit) שנמצא בבית הקברות של מלכי צידון. בקומה זו גם תצוגה נרחבת של פיסול מהתקופה הארכאית ועד התקופה הרומית. בקומה העליונה נמצאת תצוגה של ממצא קטן מאבן וחרס כגון סירים, כלים, פסלי מטרה קוטה כ-800,000 מטבעות עות'מאניים, חותמות, קישוטים, מדליות ועוד. בקומה זו שוכנים גם משרדי האוצרים וספרייה המכילה כ-70,000 ספרים.
המבנה הראשי החדש - התצוגה מתפרסת על פני ארבע קומות המאורגנות כתערוכות. הקומה הראשונה מוקדשת לתקופות באיסטנבול, והתצוגה נקראת "Istanbul for Ages". הקומה השנייה מוקדשת לאנטוליה וטרויה והתצוגה נקראת "Anatolia and Troia for Ages". הקומה השלישית מוקדשת לתרבויות הסובבות את אנטוליה: קפריסין, סוריה וארץ ישראל. קומה אחת מוקדשת לתרבויות הסובבות את איסטנבול והיא מוקדשת לממצאים מתרקיה, ביתיניה וביזנטיון. תערוכה זו נפתח בשנת 1998 והיא נקראת "“Surrounding Cultures of Istanbul”. בנוסף בחלק מהקומה הראשונה מוקדש למוזיאון הילדים וליצירות אדריכליות.
המבנה למזרח קדום - בבניין יש תצוגות של ממצאים מאנטוליה, מסופוטמיה, יצירות אמנות ממצרים העתיקה ויצירות ערביות, ממצאים מערב הסעודית ותימן. הממצאים הייחודיים במבנה זה הם: פסלו של נרם-סין מלך אכד, הסכם קדש והפסל מזינג'ירלי (Zincirli, ממלכת שמאל, עיר חתית בדרום-מזרח אנטוליה). במבנה זה נמצא גם "ארכיון הלוחות" הכולל 75,000 תעודות בכתב יתדות
"ביתן הקירמיקה" - המבנה כולל 6 חדרים וטרקלין בגודל בינוני. התצוגה כוללת כלים מחרסינה וקרמיקה מהתקופה הסלג'וקית והעות'מאנית. אוסף המוזיאון כולל כ- 2,000 יצירות אמנות.^[1]

ממצאים מארץ ישראל

כתובת השילוח שהתגלתה על ידי קונרד שיק בשנת 1880 בנקבת השילוח בירושלים
ממצאים מהאתר הארכאולוגי מרשה שנחפר בשנת 1889 על ידי הארכאולוגים הבריטים פרדריק ג'ונס בליס ורוברט מקאליסטר, מטעם הקרן לחקירות ארץ ישראל
כתובות תחום גזר, כתובות 1 ו-2 שהתגלו ליד תל גזר על ידי שארל קלרמון-גנו בשנים 1874-1873
לוח גזר, נמצא בשנת 1908 בתל גזר על ידי רוברט מקאליסטר.
הכתובת מסורג בית המקדש התגלתה בשנת 1871 על ידי שארל קלרמון-גנו
מכתבי תענך - לוחות בכתב יתדות שהתגלו בתל תענך בשנים 1903–1904

ממצאים חשובים אחרים

עותק אחד של חוזה השלום של קרב קדש שנחתם בשנת 1274 לפנה"ס בין רעמסס השני שליט האימפריה המצרית לבין מוותליש השני שליט האימפריה החתית
לוחות חרס בכתב יתדות שנמצאו בחתושש
סרקופג אלכסנדר שנמצא בצידון
הסרקופג של תבנת
הסרקופג של הנשים האבלות, נמצא בצידון.
אריחים מזוגגות מעוטרות מהפנל של שער אישתר בבבל
תערוכת מוצגים מטרויה
האובליסק של המלך האשורי אדד-ניררי השלישי (Adad-nirari III) שמלך במאה ה-8 לפנה"ס
חלקי פסלים ממקדש זאוס שנמצא בפרגמון בטורקיה
ראשי נחש מעמודי "נחושתן" ששכנו בהיפודרום קונסטנטינופול
חלקים ממקדש אתנה באסוס (Assos), טורקיה
עותק מחוקי חמורבי נמצא בעיר ניפור, שימש כנראה בבית ספר ובתי משפט.