הכלכלה הישראלית בין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים

הכלכלה הישראלית ידעה בין מלחמת ששת הימים (1967) למלחמת יום הכיפורים (1973) צמיחה גדולה ביותר, שהחליפה את המיתון העמוק בו שקע המשק בשנת 1965.

הכלכלה הישראלית לפני מלחמת ששת הימים

אחרי צמיחה כלכלית מהירה מתחילת שנות החמישים עד למחצית הראשונה של שנות השישים, הכלכלה הישראלית נקלעה למשבר. הפסק הזרמת כספי השילומים מממשלת גרמניה גרם לגירעון גדול בתקציב המדינה, ולעליית האינפלציה לשיעור של 6% - 7% בין השנים 1965 ל-1966. ראש הממשלה, לוי אשכול, ושר האוצר, פנחס ספיר, ניסו לבלום את האינפלציה באמצעות הקטנת תקציב המדינה והעלאת מסים. למרות הצלחת צעד זה בבלימת האינפלציה, באותן שנים הסתיימו פרויקטים גדולים של המדינה שדרשו עובדים רבים: הקמת נמל אשדוד, השלמת המוביל הארצי והרחבת מפעלי ים המלח. בעקבות הקטנת תקציב המדינה והקטנת הביקוש לעובדים, המשק הישראלי האט את פעולתו ונכנס למיתון עמוק. שיעור האבטלה עלה ל-10%, ולראשונה עלה מספר היורדים מהארץ על מספר העולים. המיתון הגיע לשיאו בתקופת ההמתנה: במהלך שלושת השבועות בין ה-15 במאי וה-5 ביוני, המדינה התכוננה למלחמה, והציבור נכנס לחרדה. המשק הישראלי הקפיא את פעולתו, מכיוון שרוב הגברים בגיל העבודה התגייס למילואים. התקופה הסתיימה עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בה ניצח צבא ישראל את צבאות ערב תוך שישה ימים בלבד וכבש חבלי ארץ נרחבים מעבר לקו הירוק. עם סיום מלחמת ששת הימים, הסתיים באחת המיתון והחלה צמיחה וגאות כלכלית.

הצמיחה הכלכלית

לאחר הניצחון הגדול, הציבור היה מצוי באופוריה, וצפה עתיד חיובי. הרגשה חיובית זאת באה לידי ביטוי במשק הישראלי: הממשלה החליטה לפתח את "השטחים המוחזקים", ולשם כך הייתה זקוקה לעובדים רבים. העלייה מברית המועצות האיצה את הצמיחה הכלכלית, ובו בזמן מלחמת ההתשה הביאה לגידול בתקציב הביטחון. למרות הצמיחה המהירה של המשק, ושיעורי אינפלציה של 4% לקראת סוף שנות השישים, עתיד היה המצב להשתנות בתחילת שנות השבעים.

שנות השבעים

לקראת תחילת שנות השבעים, נמשכה הצמיחה המהירה במשק. אך בו בזמן, עם הגדלת הגירעון בתקציב המדינה, עלתה האינפלציה לרמה דו ספרתית, כשהיא הגיעה ל-10% בשנת 1970, ול-13% בשנת 1971. למרות זאת, הצמיחה הכלכלית המשיכה כקודם, כשרוב הגירעון ממומן מהגדלת המס ומהלוואות.

בשנות השבעים התפתח מנגנון "ביטוח ההצמדה". באמצעות מנגנון זה, נתנה הממשלה סובסידיה בגובה האינפלציה למוצרי יסוד. ביטוח ההצמדה גרם לתהליך שרשרת אינפלציוני. ברגע שעלו המחירים, הממשלה הייתה מחויבת להגדיל את הסובסידיות, מה שהגדיל את הגירעון בתקציב, הוסיף שהגביר את האינפלציוני, והוביל לעליית מחירים. בשנת 1972, ירדה האינפלציה לרמה של 12%.

סיום הגאות

הגאות הגיעה לסיומה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה חייבה הגדלה נוספת בתקציב הביטחון. בו בזמן פרץ משבר האנרגיה, אשר הוביל לעליית מחירי הנפט. האינפלציה בשנת 1973 עלתה ל-20%, והמשיכה לגדול במשך השנים הבאות. תקציב הממשלה התנפח לממדים חסרי תקדים, והתוצר עלה רק ב-3%. החוב החיצוני הגיע ל-38% מהתמ"ג בשנת 1973.

רבים מצביעים על מדיניות כלכלית זאת כגורם חשוב להתגברות האינפלציה בישראל.