המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל

המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה או משבר 1951 הוא משבר כלכלי שפקד את המשק הישראלי ושיאו בשנת 1951.

הגורמים למשבר

כאשר הוחלפה הלירה הארץ ישראלית (לא"י) בלירה הישראלית עם קום המדינה נקבעו שערי חליפין עם שאר המטבעות, הוחלט ששוויו של המטבע החדש יהיה שווה ערך לשוויה של לירה שטרלינג אחת. עד מהרה התברר שהשערים שנקבעו לא ריאלים- לירה ישראלית אחת הייתה שווה פחות מלירה שטרלינג. במהלך השנים נמנעה המדינה לשנות את שער החליפין (פרט לשינוי זעיר בספטמבר 1949). המניע נבע בעיקר מהרצון למנוע את התגברות האינפלציה (שהייתה גבוהה באותו זמן) ולשמר את המחירים הנמוכים של מוצרי הצריכה כחלק ממדיניות הקיצוב.

התוצאה הייתה שמירה על שער חליפין נמוך כדי לא להגדיל את החריגה בתקציב. הנזק המרכזי היה המשמעות שיש לדבר לגבי מאזן התשלומים (מדד המסכם את כל ההוצאות במטבע חוץ כנגד כל ההכנסות ממטבע חוץ). במצב שנוצר היה למטבע ערך גבוה ביחס למטבעות אחרים והתאפשר יבוא זול עליו שילמה המדינה במטבע חוץ. היצוא לעומת זאת, עליו מקבלת המדינה תמורה במטבע חוץ נחלש, שכן בשל שער החליפין היצואנים מקבלים פחות תמורה (במטבע חוץ) על מוצרי היצוא (שיוצרו בתוך המדינה, במטבע מקומי). עד למדיניות הכלכלית החדשה, נמשך המצב הזה ובמציאות נוצרו כמה וכמה שערי חליפין ביניהם היה על המדינה לתמרן. ריבוי השערים גרם בלבול רב, ופגע קשות ביכולת התכנון של המשק (שכן אף אחד לא יודע על פי איזה שער חליפין יקנו מוצרי היבוא) ולחצים שונים שהופעלו כדי לקבל שער חליפין שיגביר את הרווח מעיסקאותיהם.

המשבר ופתרונו

מדיניות שער החליפין יצרה גירעון במאזן התשלומים שהיה צורך לכסות. המימון הגיע בחלקו הקטן ממגביות שנאספו בקרב יהודי חו"ל ומיתרות השטרלינג - סכום כסף שהיה שייך למדינה והוקפא אצל ממשלת בריטניה, שהסכימה לשחרר אותו רק ב־1949. מכיוון שמקורות אלו לא כיסו את כל הגירעון החלה המדינה ללוות כספים לטווח קצר מהבנקים ומגורמים כלכליים אחרים. בשלב מסוים הבינו המלווים שמצבה של המדינה מדרדר וכי ההלוואה כוללת סיכון גדול מדי ולכן הפסיקו להלוות כסף למדינה. כתוצאה מכך הגיעה הממשלה למצב בו אין בידה מספיק יתרות של מטבע חוץ ונוצר חשש ממשי לתפקוד המדינה.

המשבר גם לווה במשבר מקביל - מדיניות הקיצוב הלכה והתמוטטה בשל דעת הקהל שהובעה בבחירות המקומיות של נובמבר 1950. בבחירות אלו זכתה אמנם מפא"י - מנהיגת הצנע, אך הציונים הכלליים יריביה שדרשו את ביטול הצנע, היו רחוקים ממנה רק כדי אחוזים בודדים. כתוצאה מכך בוטל משרד האספקה והקיצוב והוקדמו הבחירות הכלליות ליולי 1951. במהלך הבחירות הכלליות איבדה מפא"י מנדט אחד, והציונים הכלליים התחזקו מאד ועלו משבעה לעשרים מנדטים. תוצאות הבחירות הכלליות שמו קץ למדיניות הצנע והביאו לידי קבלת המדיניות הכלכלית החדשה, בה דגל שר האוצר, אליעזר קפלן.