היער הלאומי וילאמט
 | |
| הנהר ברייטנבוש ביער הלאומי וילאמט | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 1 ביולי 1933[2] |
| כניסה בתשלום | חינם |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 6,790.75 [1] קמ"ר |
| מיקום | |
| מיקום | מחוזות ליין, לין, דאגלס, מריון, קלקאמאס וג'פרסון, אורגון |
היער הלאומי וילאמט (באנגלית: Willamette National Forest) הוא יער לאומי של ארצות הברית במרכז מדינת אורגון בארצות הברית, המשתרע על שטח בן 6,790 קמ"ר ברכס קסקייד, אחד היערות הלאומיים הגדולים ביותר בארצות הברית. מעל ל-1,540 קילומטרים רבועים משטח היער מוגדרים רשמית כאזור טבע בראשיתי המנוהלים על ידי המערכת הלאומית לשימור אזורי טבע בראשיתי, והם כוללים שבע פסגות עיקריות. כמו כן מוגדרים כמה נהרות העוברים ביער כנהרות פראיים ונופיים לאומיים. היער קרוי על שם נהר הווילאמט, שמקור מימיו ביער. היער מנוהל על ידי שירות היערות של ארצות הברית, כשהמשרד המנהל את היער שוכן ביוג'ין. משרדים נוספים של שומרי היער שוכנים ביישובים מקנזי ברידג' (McKenzie Bridge), מיל סיטי (Mill City), וסטפיר (Westfir) וסוויט הום (Sweet Home).[3]
היער נמצא במרכז מחלוקת ציבורית בין תעשיית העץ לתומכי איכות הסביבה בנושא ההגנה על תת-המין הצפוני של לילית מנוקדת (Strix occidentalis caurina) המצוי בסיכון. תומכי איכות הסביבה טוענים כי חלקים גדולים מהיער בוראו במשך שנים רבים תוך כדי יצירת איום על בעלי חיים מוגן בחוק פדרלי. מנהלי תעשיית העץ טוענים כי היער מסוגל לספק תעסוקה לחוטבי עצים ובמקביל לשמש גם כבית גידול לחיות הבר. מאפריל 1994 נקבע המדיניות כלפי היער באמצעות "תוכנית היער של צפון מערב" (Northwest Forest Plan), המגבילה, אבל לא אוסרת, כריתת עצים בבית הגידול של הלילית המנוקדת. למרות המחאות מתבצעת ביער כריתת עצים נרחבת, ואפשר לראות תוך כדי נסיעה ביער שטחים רבים שבוראו.
היער משתרע לאורך 160 קילומטרים לאורך המורדות המערביים של רכס קסקייד במערב אורגון. הוא משתרע מאזור הר ג'פרסון, מזרחית לסיילם ועד לרכס קלאפויה (Calapooya Ridge) המשמש קו פרשת המים בין אגני הניקוז של הנהרות וילאמט ואומפקווה. מרבית היער (כ-61%) שוכן בתחומי מחוז ליין, אבל שטחים נרחבים נוספים מהיער שוכנים במחוזות לין, דאגלס ומריון, כמו גם שטחים קטנים במחוזות קלקאמאס וג'פרסון.
גאוגרפיה
גובה היער נע בין 460 מטרים מעל פני הים בקצה המערבי של היער עד כמעט 3,200 מטרים בפסגת הר ג'פרסון, הפסגה השנייה בגובהה באורגון. שבע פסגות מרכזיות של רכס הקסקייד שוכנות בתחומי היער: הר ג'פרסון, הר וושינגטון, ג'ק בעל שלוש אצבעות (Three Fingered Jack), פסגת דיאמונד (Diamond Peak) ושלוש אחיות (Three Sisters). כמו כן שוכנים בתחומי היער כמה אגמי הרים גבוהים. הנהרות מקנזי (McKenzie) והמזלג הצפוני והדרומי של נהר הווילאמט (North Fork Middle Fork Willamette River) מוגדרים נהרות פראיים ונופיים.
אקלים
על היער הלאומי וילאמט יורדים בשנה בין 2,000 ל-3,800 מילימטרים משקעים שמקורם בזרם אוויר לח מהאוקיינוס השקט שנתקל בהתקררות אדיאבטית כשהוא מתרומם מעל רכס קסקייד. מרבית המשקעים יורדים בצורת שלג, המצטבר במקומות הגבוהים מאוקטובר עד אפריל. הגשם והשלג שנמס מתנקזים לנהרות מקנזי (McKenzie), וילאמט וסנטיאם (Santiam), הזורמים מהיער ומספקים מי שתייה באיכות גבוהה לערים יוג'ין, סיילם, קורוואליס ואולבני. בתחומי היער זורמים מעל ל-2,400 קילומטרים של נהרות ונחלים ויש בו מעל ל-375 אגמים.
צמחייה ובעלי חיים
מין העץ הדומיננטי בעיר הוא אשוח דאגלס, העץ הרשמי של מדינת אורגון. אשוח דאגלס הוא מקור חשוב לעץ בארצות הברית. היער כולל חורשות של יערות ראשוניים, בהם עצים בגובה מעל ל-90 מטרים, בין העצים הגבוהים ביותר בעולם, כשקוטר גזעם יכול לנוע בין מטר ל-2.5 מטרים. מחקר של שירות היערות מ-1993 העריך שסך גודל השטח של יערות ראשוניים בתחומי היער הוא 2,407 קילומטרים רבועים.[4]
מעל לתריסר מיני מחטניים אחרים נפוצים ביער וכוללים: ארז אדום מערבי (Thuja plicata), קלוצדרוס מפושק (Calocedrus decurrens), טקסוס פסיפי (Taxus brevifolia), אורן לבן מערבי (Pinus monticola), אורן הזפת (Pinus ponderosa), צוגה מערבית (Tsuga heterophylla), צוגה הררית (Tsuga mertensiana) וכמה מינים של אשוח. היער הלאומי וילאמט הוא ביתם של למעלה מ-300 מינים של דגים וחיות בר, כולל תת-המין הצפוני של הלילית המנוקדת, עיטם לבן-ראש, אלתית גמלונית, טרוטת השור (Salvelinus confluentus), נברן אדום גב דרומי (Myodes gapperi), גרגרן ומינים נוספים של בעלי חיים בסיכון.
היסטוריה
ראשיתו של היער הלאומי וילאמט בספטמבר 1893 בהכרזה של גרובר קליבלנד, נשיא ארצות הברית. הכרזה זו באה בתגובה למספר עצומות מאזרחים בני המקום שדרשו להגן על רכס קסקייד. שמורת היער רכס קסקייד השתרעה מנהר הקולומביה כמעט עד הגבול עם מדינת קליפורניה. בין 1893 ל-1897 נוהלה שמורת יער קסקייד בעיקר כשמורת טבע.
"חוק ההקצבות האזרחיות השונות" (Sundry Civil Appropriations Act) הקצה כספים לניהול שמורות היער הלאומיות וקבע מטרות ניהול. מטרות ניהול אלו כללו: "...וידוא תנאים נוחים לזרימת נחלים, ולהבטיח אספקה שוטפת של עץ לשימושם ולתועלתם של אזרחי ארצות הברית", הגנה על היערות בפני חורבן משריפה וביזה, ופיתוח משאבי מינרלים, בין שאר הסעיפים. החוק הוביל לקביעת גבולות שמורת היער, מינוי מפקחים, וחלוקת היער לחלקות בפיקוחם של שומרי יערות. בין שומרי היערות הראשונים הנודעים של האזור שעתיד היה להיות היער הלאומי וילאמט היו אדי מוריס (Addie Morris) וסיי בינגהאם (Cy Bingham).
ב-1908 חולקה שמורת היער קסקייד לארבע יערות לאומיים: היער הלאומי אורגון (Oregon National Forest), היער הלאומי קסקייד, (Oregon National Forest) היער הלאומי אומפקווה והיער הלאומי קרייטר (Crater National Forest). ב-1911 הוקם היער הלאומי סנטיאם (Santiam National Forest) מחלקים מהיער הלאומי אורגון והיער הלאומי קסקייד. היער הלאומי דשוטס נוצר מהחלקים המתנקזים לנהר דשוטס. ב-1933 אוחדו היער הלאומי סנטיאם והיער הלאומי קסקייד על מנת ליצור את היער הלאומי וילאמט.
התקופה בין 1905 ל-1933 אופיינה במנהל מבוזר של היער במערב רכס הקסקייד. הגבולות המנהליים של היערות והחלקות הפנימיות נקבעו בצורה מדויקת יותר. שירות היערות עשה מאמצים לטפח יחסים עם הקהילות המקומיות ועם החברות שהשתמשו ביער. הייתה זו תקופה של תכנון נרחב של פעילויות נופש במערב הקסקייד. הוקם ארגון להתמודדות עם שריפות. נקבעו זיכיונות לכרייה, והחלה מכירה סיטונאית גדולה של קורות עצים ליד היישובים דטרויט ואוקרידג' באורגון.
במהלך השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה הפך היער הלאומי וילאמט לנציג של הממשל הפדרלי בקהילות של מערב הקסקייד. נעשו מאמצים לשפר את התעסוקה ותנאי הכלכלה באמצעות חיל השימור האזרחי ובאמצעות יבולים מיערנות בת קיימא. במהלך מלחמת העולם השנייה, גבר קצב כריתת העצים מווילאמט במטרה לסייע למאמץ המלחמתי. בין 1942 ל-1945 נמכרו 1,320,000 מטרים מעוקבים של עץ שמקורם ביער.
השנים בין 1945 ל-1970 התאפיינו ביערנות וניהול יער אינטנסיביים. בתקופה זו חל גידול דרמטי בשימוש ביער לנופש, במכירת עצים, בניית סכרים, הקמת אתרי קמפינג, והשגחה על חיות הבר. זיכיונות למכרות נבדקו ביתר קפדנות. צומצם מרעה בקר באדמות היער ולמעשה הופסק לחלוטין בתקופה זו. ב-12 באוקטובר 1962 התחוללה סופה עזה שזכתה לכינוי "סופת יום קולומבוס של 1962" שגרמה לנפילה של עצים בנפח 330,000 מטרים מעוקבים והעצים מילאו את הנהרות. שנתיים אחר כך ב-1964 פגע קשה ביער השיטפון של שבוע חג המולד של 1964. שישה אתרי קמפינג נהרסו לחלוטין, ושבעה אחרים ניזוקו קשה. כבישים, גשרים וסוללות אבדו גם הם. חקיקת חוק אזורי הטבע הבראשיתי מוקדם יותר באותה שנה יצרה אזורי טבע בראשיתי חדשים ומחלוקת בנוגע לניהול השטחים החדשים. תקופה זו מתאפיינת גם בהקמת התנועה למען הסביבה ובגידולה. תנועה זו ידועה בעיקר בשל המחלוקת סביב שביל פרנץ' פיט (French Pete Trail) ב"אזור הטבע הבראשיתי של שלוש האחיות" (Three Sisters Wilderness).
ההיסטוריה של שירות היערות והיער הלאומי וילאמט אחרי 1970 התאפיינה בשינויים דרמטיים ובמחלוקות סוערות. מכירת העץ מווילאמט נמשכו בכמות של 1,800,000 מטרים מעוקבים מדי שנה במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20. עם זאת המחיר של העץ ירד פלאים וגרם לתעשיות עץ לפשוט רגל בתחילת שנות ה-80. העצים שלא נכרתו בתחילת שנות ה-80 נמכרו מחדש במחצית השנייה של העשור. חוק "סעיף 318" שהתקבל קונגרס של ארצות הברית הגדיל את כמות העץ שנמכרה מווילאמט בשנות ה-90 לקרוב ל-2,400,000 מטרים מעוקבים. לאחר מכן, הצטמצמו מאוד כמויות העץ שנמכרו. ב-1990 אושרה "תוכנית ניהול הקרקע ביער הלאומי וילאמט" (Willamette National Forest Land Management Plan). התוכנית שונתה ב-1993 בעקבות "התוכנית ליער הצפון מערבי" (Northwest Forest Plan). ב-1997 הייתה כמות העץ המתוכננת למכירה מווילאמט 310,000 מטרים מעוקבים.
אזורי טבע בראשיתי
כחמישית משטח היער הלאומי וילאמט (1,541 קילומטרים רבועים) מוגדרים רשמית כאזורי טבע בראשיתי, חלק מהמערכת הלאומית לשימור אזורי טבע בראשיתי, חלקם משמרים יערות ראשוניים:
- דיאמונד פיק (Diamond Peak Wilderness, מילולית "פסגת היהלום") – 212 קמ"ר, רובו שוכן ביער הלאומי דשוטס
- מידל סנטיאם (Middle Santiam Wilderness) – 35 קמ"ר
- מנז'רי (Menagerie Wilderness, מילולית "גן חיות") – 20 קמ"ר
- מאונט ג'פרסון (Mount Jefferson Wilderness, מילולית "הר ג'פרסון") – 450 קמ"ר בשותפות עם היער הלאומי הר הוד והיער הלאומי דשוטס
- מאונט וושינגטון (Mount Washington Wilderness, מילולית "הר וושינגטון") – 213 קמ"ר, בשותפות עם היער הלאומי דשוטס
- אופאל קריק (Opal Creek Wilderness, מילולית "ערוץ האופאל") – 82 קמ"ר
- תרי סיסטרס (Three Sisters Wilderness, מילולית "שלוש אחיות") – 981 קמ"ר בשותפות עם היער הלאומי דשוטס
- וולדו לייק (Waldo Lake Wilderness, מילולית "אגם וולדו") – 150 קמ"ר
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של היער הלאומי וילאמט- ההיסטוריה של היער הלאומי וילאמט
הערות שוליים
