היער האטלנטי

שמורות הטבע של דרום-מזרח היער האטלנטי

**אתר מורשת עולמית**
	מפל קוריצ'יבה
מדינה	ברזיל
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1999, לפי קריטריונים 9, 10

היער האטלנטי (בפורטוגזית: Mata Atlântica) הוא אזור הכולל יער גשם טרופי, סוואנה ויערות מנגרובים, המשתרע לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי בברזיל, בין מדינת ריו גראנדי דו נורטי לבין מדינת ריו גראנדי דו סול. במערב מגיע היער עד פרגוואי ופרובינציית מיסיונס שבארגנטינה.

היער כולל שישה סוגים של יערות:

רסטינגה - יערות אלה מצויים בסמוך לחופים, על דיונות שקרקעותיהן התייצבו.
היערות האטלנטיים הלחים - יערות טרופיים המצויים אף הם בסמוך לחופים.
היערות האטלנטיים הנשירים למחצה - יערות אלה מצויים יותר בפנים הארץ, וכשם שמעיד שמם, חלק מהעצים הגדלים בהם משירים את עליהם בעונה היבשה.
היערות האטלנטיים היבשים - יערות אלה נמצאים עוד יותר בפנים הארץ, בסמוך לאזורי הקאטינגה והסראדו.
יער עננים - מאפיין את אזור סרה דו מאר ואת הרמות של דרום ברזיל. עם העצים האופייניים ליער זה נמנים אראוקאריה ועצים ממשפחות העריים וההדסיים.
סוואנה - הסוואנות הן בעיקר באזורים הגבוהים של היער האלנטי.

ייחודו של היער האטלנטי בכך שהוא מכיל צמחייה טרופית במרחק רב מקו המשווה, דרומית אף מחוג הגדי, והוא הוכרז בשל כך כשמורה ביוספרית.

מאז התקופה הקולוניאלית, מצוי היער בנסיגה מתמדת, בשל הקמת ערים וברוא יערות כדי לפנות מקום למטעים (בעיקר של קני סוכר). בעבר השתרע על פני כ-1,250,000 קמ"ר, שהם כ-15% משטחה של ברזיל, וכיום נותרו ממנו רק כ-90 אלף קמ"ר, שהם כ-8% משטחו המקורי.

החי והצומח

היער האטלנטי מאופיין במספר רב של מינים אנדמיים: כ-70% ממיני העצים, כ-85% ממיני הפרימטים ו-39% ממיני היונקים ביער לא חיים בשום מקום אחר בעולם.

עד כה זוהו בתחומי היער כ-55 אלף מיני צמחים (כ-22% ממיני הצמחים בעולם), מהם כ-18 אלף צמחים אנדמיים, 524 מיני יונקים (מהם 131 אנדמיים), 1,622 מיני עופות (מהם 191 אנדמיים), 517 מיני דו-חיים (מהן 294 אנדמיים), 468 מיני זוחלים (מהם 172 אנדמיים) ולמעלה מ-3,000 דגי מים מתוקים. לפי ההערכות, חיים ביער בין 10 ל-15 מיליון מיני חרקים.

כמה מבעלי החיים ביער מצויים בסכנת הכחדה, ובהם קוף עכביש צמרירי, שאגן חום, ארבעה מיני טמרין, אוצלוט והרפיה.

אתר המורשת העולמית

בנוסף להכרזה על שמורה ביוספרית, הוכרזו בשטח היער שמורות טבע רבות. 25 מהן, המשתרעות על פני שטח מצטבר של כ-4,700 קמ"ר בשטחיהן של מדינות סאו פאולו ופרנה, הוכרזו בשנת 1999 כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו. השמורות כוללות:

שמונה פארקים מדינתיים: פאריקוורה-אבאישו; ז'קופיראנגה; איליה דו קרדוסו; קרלוס בוטליו; פיקו דו מקומבי; אינטרוואלס; לאורסאס; ואלטו ריביירה.
שש תחנות אקולוגיות: ז'וריה-איטאטינס; שוואס; גואראקקאבה; איליה דו מל; שיטואה; וגואראגואקו.
שישה אזורי חיות בר: סראס דו קורדיירו, פאראטיו, איטפואה אה איטינגה; סראס דו ארפירדו אה טומבאדור; מנגואס; סרה דו איטאפיטאנגי אה מאנדרה; איליאס אוסאניקאס; איליה קומפרידה.
שני פארקים מדינתיים המוגדרים גם כאזורי שימור תיירותיים: רוברטו אה לאנגה ופאו אוקו.
אזור השימור התיירותי סרה דה גראסיוסה.
השמורה הפרטית סלטו מוראטו.
פארק לאומי אחד - הפארק הלאומי סופראגי.