הרפיה (עוף)
 הרפיה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| תת־משפחה: | הרפיות |
| סוג: | הרפיה |
| מין: | הרפיה דרום אמריקאית |
| שם מדעי | |
 Harpia harpyjaליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
עיט הרפיה (שם מדעי: Harpia harpyja) הוא עוף דורס ממשפחת הנציים, החי ביערות הגשם הטרופיים שבמרכז ודרום אמריקה. נמנה עם העיטים הטרופיים, ומהווה את המין היחיד בסוגו. מין זה תואר לראשונה על ידי ליניאוס, שקרא לו Vultur harpyja ב-Systema naturae בשנת 1758. הוא נקרא על שם ההרפיות מן המיתולוגיה היוונית, והוא הציפור הלאומית של פנמה. הרפיה היא העוף החזק ביותר מבין העופות הדורסים בעולם.
תיאור פיזי
ההרפיה היא העוף הדורס הגדול ביותר באמריקה (חוץ מהקונדוריים שאוכלים נבלות). היא גם נמנית עם העיטים הגדולים החיים כיום, בממוצע שנייה רק לעיטם שטלר ודומה במידותיה לעיט הפיליפיני. עיט האסטי שחי בניו זילנד ונכחד, היה גדול ממנה כדי 40%.
אורך גופה של ההרפיה כ-90 ס"מ, מוטת כנפיה כ-210 ס"מ ומשקלה כ-8 ק"ג, אך עשוי להגיע כדי 9 ק"ג ובשבי אף יותר. צבע גבה שחור, בטנה לבנה פרט לפס שחור על חזה, וראשה אפור. הנקבות גדולות כדי שליש מהזכרים.
מבנה גופה של ההרפיה מותאם ליערות הטרופיים בהם היא חיה: זנבה ארוך מאוד לשם ניווט מדויק בין העצים, כנפיה רחבות מאוד וקצרות יחסית לדורס כה גדול. על ראשה ציצית המתרוממת כשהיא נדרכת או שומעת רעש.
אף כי העיטם הענק גדול ממנה, ההרפיה נמנית עם הדורסים החזקים ביותר הודות למבנה גופה, מקורה וכמובן טפריה. אצבעותיה מסוגלות להפעיל לחץ עצום ואורכו של הטופר האחורי הוא כ-65 מ"מ, ובמקרים מסוימים מגיע אף ל-12 ס"מ. לשם השוואה, לעיט הזהוב, שידוע כאחד הדורסים החזקים ביותר בממלכה ההולארקטית, ישנו טופר אחורי שאורכו בממוצע כ-55 מ"מ[1]. המקור צר, בינוני באורכו, מאונקל ורב-עוצמה, מותאם לקרוע נתחי בשר מטרף גדול וחזק כקופים ועצלנים.
תזונה וקינון
ההרפיה ניזונה בעיקר מיונקים החיים על עצים. משקל הטרף מגיע על פי רוב עד לחצי ממשקלה היא, וכולל חוטמנים ומכרסמים שונים, אך בזכות כוחה הרב היא מסוגלת גם ללכוד טרף כקופים, עצלנאים ומזאמות, שגודלם ככלבי רועים. היא עשויה גם לתקוף עופות.
הקן גדול ונבנה על צמרותיהם של עצים גבוהים. גודל התטולה הוא בדרך כלל שתי ביצים, אך לאחר בקיעתה של הביצה הראשונה מתעלמים מהשנייה וזו לא בוקעת. בני הזוג מגדלים גוזל אחד מדי 2–3 שנים. הגוזל כשיר לעוף לאחר כ-6 חודשים, אך הוריו ממשיכים להאכילו גם במשך 6–10 חודשים נוספים. ההורים תוקפניים ביותר כלפי פולשים ועשויים להתקיפם אם יתקרבו.
שימור וקשרים עם האדם
ההרפיה נרדפה בעבר על ידי בני אדם, עקב האגדות שהופצו עליה לפיהן היא נוהגת לחטוף ילדים ולשאתם לקינה. כיום, הסכנה העיקרית המאיימת עליה היא כריתת יערות המהווים את בית הגידול שלה, בנוסף לקצב הריבוי הנמוך שלה הכולל גוזל אחד מדי 2-3 שנים. הדבר גרם להיעלמותה מחלקים נרחבים של אמריקה הדרומית, וכיום היא מצויה בעיקר ליד שפך האמזונאס. מצבה מוגדר כ-"קרוב לסיכון", וה-"Peregrine Fund" הגדירה כעוף שעל מנת לשמרו בטבע יש לנקוט בגרעין רבייה ושחרור לטבע.
קישורים חיצוניים
- הרפיה, באתר ITIS (באנגלית)
- הרפיה, באתר NCBI (באנגלית)
- הרפיה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- הרפיה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- הרפיה, באתר GBIF (באנגלית)
- סרטונים ב-Internet Bird Collection המתארים את הדורס
- מידע ב-"Peregrine Fuund".
הערות שוליים
- ^ http://www.iwokrama.org/forest/images/talons.jpg טפרים מעופות דורסים שונים בעולם, מימין לשמאל: בז נודד, עקב אדום-זנב, אוח וירג'יניה, עיטם לבן-זנב, עיט זהוב והרפיה; מתוך האתר הבא.
34010510הרפיה (עוף)