פאראטי
| |||
 | |||
| מדינה / טריטוריה |
ברזיל  | ||
|---|---|---|---|
| שטח | 928.47 קמ"ר | ||
| אזור זמן | UTC -3 | ||
| pmparaty.rj.gov.br paratyonline.com | |||
 | |||
פאראטי היא שימור של התיישבות של האימפריה הפורטוגזית והאימפריה הברזילאית. בעיר חיים כ-36 אלף תושבים והיא ממוקמת בקוסטה ורדה, ברזיל. המרכז ההיסטורי של העיר וכן חלקים מהיער האטלנטי השוכנים באזור פאראטי הוכרזו כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו בשנת 2019. אתר המורשת העולמית נקרא "פאראטי ואיליה גראנדה" והוכנס לרשימה בשל עמידתו בקריטריונים 5 ו-10.
גאוגרפיה
העיירה שוכנת במפרץ איליה גאנדה שמכיל איים טרופיים רבים המתנשאים לגובה של כ-1,300 מטר. מאחורי היערה יש יערות טרופיים, הרים ומפלי מים. זו העיר הדרומית ביותר וכן העיר המערבית ביותר במדינת ריו דה ז'ניירו.
פאראטי נחשבת לציון דרך היסטורי לאומי לפי ארגון IPHAN. יותר מ -80% משטחה מוגן על ידי מספר יחידות שימור:
אקלים
הטמפרטורה בפאראטי נעה בין 16 מעלות צלזיוס ל37 מעלות צלזיוס. החודש הרטוב ביותר בפאראטי הוא פברואר. החום בפאראטי ממותן בידי רוח ימית המאפשרת ירידת משקעים בחודשי הקיץ.
סמלים עירוניים
דגל
דגל פארטי אומץ ב-12 באוגוסט 1967. צבע הזהב מסמל כוח, הכסף מייצג תמימות, האדום מייצג אומץ, הכחול מייצג שלווה, והצבע הירוק מייצג שפע.
אדום, לבן וכחול הם שלושת הצבעים ששימשו באופן מסורתי לקישוט הבתים ההיסטוריים של העיר. הצבעים מוצגים בשלושה פסים אנכיים, כשבמרכזם מעיל נשק. הכוכב הלבן הגדול על הפס האדום מסמל את המחוז הראשון של העיר, ועל הפס הכחול שני כוכבים קטנים מייצגים את המחוזות השני והשלישי. שלושת הכוכבים ממוקמים בצורה משולשת, כמחווה לנוכחות החזקה של מסדר הבונים החופשיים בארכיטקטורה של העיר. הכתר מייצג את המסורות המלכותיות שגילו את הארץ וייסדו את המדינה העצמאית. הסיבה האמיתית לירוק היא הבית הפורטוגלי של בראגאנסה וצהוב לבית האוסטרי של הבסבורג (דום פדרו הראשון ודונה לאופולדינה).
סמל
- הרבע הירוק מייצג את שבט הגוארני, התושבים הראשונים בפאראטי .
- הרבע באדום מייצג חותם ששימש בתקופה הקולוניאלית לאימות מסמכים רשמיים.
- הרבע הלבן מתייחס לשפת הטופי שממנה מגיע שם העיר.
- הרבע הכחול מייצג את הסגנון הארכיטקטורי שבו העיר נבנתה.
היסטוריה
הכפר נוסד בשנת 1597.[1] והוקם רשמית כעיירה על ידי קולוניסטים פורטוגלים בשנת 1667, באזור מאוכלס על ידי עמים ילידים ביבשת אמריקה.
אנשי גואיאנאס, שבט אינדיאני שהמתגורר במקום בו נמצאת כיום העיר כינו את כל האזור "פאראטי". בשפת השבט "פאראטי" פירושו "נהר דגים". השם "פאראטי" אומץ בידי הפורטוגלים.
שביל הזהב
לאחר גילוי מכרות הזהב העשירים בעולם בשנת 1696 בהרי מינאס ז'ראיס, הפך פאראטי לנמל ייצוא זהב לריו דה ז'ניירו ומשם לפורטוגל. הבהלה לזהב שבאה לאחר מכן הובילה להקמת "קמיניו דו אורו" (בעברית: "שביל הזהב"), דרך של כ-1200 קילומטרים הסלולה באזורים תלולים עם אבנים גדולות, שחיברה את פאראטי לדיאמנטינה דרך אורו פרטו וטירדנטס (אנ'). השביל שימש לא רק לצורך הובלת זהב אלא גם לצורך העברת אספקה, כורים ועבדים אפריקאים ברכבת פרדות מעל ההרים לאזורי כריית הזהב ומהם. בשני קטעים של שביל זהב בוצעו חפירות ארכאולוגיות ליד פאראטי וכיום הם מהווים יעד תיירותי. בגלל התקפות של פיראטים שפקדו את האיים והמפרצונים של מפרץ אנגרה דוס רייז על ספינות עמוסות זהב הופסק השימוש בשביל הזהב. את שביל הזהב החליפה דרך יבשתית ממינס גיר לריו דה ז'ניירו, שהייתה בטוחה יותר לשימוש. באוגוסט 2004 הציעו להכניס את שביל הזהב לרשימת אתרי המורשת העולמית, אך הוא לא התקבל לרשימה.
אבנים בשביל הזהב
שביל הזהב
נוף משביל הזהב
תחייה כלכלית
הפעילות הכלכלית של העיר התחדשה בזכות הסחר בקפה בעמק נהר פריבה דו סול בתחילת המאה ה-19, והוחלט לבנות רכבת שתגיע מפאראטי לריו דה ז'ניירו בזמן קצר יותר ובמחיר נכוך יותר. העיר עברה פרחה כלכלית שוב לקראת סוף המאה ה-19, בזכות משקה הקשאסה, אם כי במידה קטנה יותר מבעבר. בשל כך, השם "Paraty" הפך לשם נרדף לקאצ'אצה באותה התקופה. מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 עיקר הכלכלה בפאראטי מתבססת על דיג, תיירות וחקלאות (בעיקר של בננות, מניהוט וקני סוכר).
ארכיטקטורה
פאראטי ידועה ברחובותיה מרוצפי האבנים ברובע המרכז ההיסטורי. רבים מהמבנים ההיסטוריים בפאראטי מתוחזקים באופן מיטבי. חלק ניכר מהארכיטקטורה של העיר לא השתנתה במשך למעלה מ-250 שנה. אסור להשתמש בכלי תחבורה כמו מכוניות או משאיות בחלק זה של העיר וניתן לנוע שם רק באופן רגלי או באמצעות אופניים. רכבים מנועים מותרים ברובע ההיסטורי רק ביום רביעי לצורכי משלוחים. סוסים ועגלות הם מראה נפוץ מאוד בפאראטי ומשמשים לעיתים קרובות לתנועה ברחבי העיר.
כנסיות
כנסיית סנטה ריטה
כנסיית סנטה ריטה היא הכנסייה הישנה ביותר בפאראטי. בנייתה הושלמה בשנת 1722. כיום נמצא שם המוזיאון לאמנות קדושה.
כנסיית בנדיקטוס ה"קדוש"
כנסייה זו נבנתה ושימשה את העבדים האפריקאים של פאראטי החל משנת 1725. הכנסייה נבנתה בסגנון פשוט וכפרי. בכל שנה בשבוע הראשון של דצמבר מתקיימות בכנסייה זו חגיגות סאו בנדיטו.
כנסיית דה נוסה סנהורה דאס דורס
בניית כנייסה זו מתוארכת לשנת 1800. כנייסה זו שימשה בעיקר את הנשים העשירות בחברה. על הבנייה פיקח הכומר אנטוניו חאבייר דה סילבה בראגה. בניין הכנסייה שופץ מאוחר יותר בשנת 1901.
הכנסייה הראשונה של גבירתנו
הכנסייה הגדולה ביותר בפאראטי. האדמה שעליה עומדת הכנסייה נתרמה בשנת 1646 בידי אישה בשם מריה ז'קום. בניית הכנסייה הושלמה בשנת 1873.
כנסיית בנדיקטוס הקדוש
שכונות
פאראטי מחולקת ל-12 שכונות:
- Caboré
- Centro Historico
- Fátima
- Ilha das Cobras
- Jabaquara
- Mangueira
- Parque Imperial
- Parque Ypê
- Patitiba
- Portal de Paraty
- Saudade
- Vila Colonial
תרבות ותיירות
העיירה ידועה בפסטיבלים המקומיים שלה בתאריכים קדושים קתוליים ובפסטיבל הג'אז המתקיים בה בכל חודש מאי מאז שנת 2009. פסטיבלים אלו מביאים אליה תיירים רבים.
אתר מורשת עולמית
| מדינה |
ברזיל |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי וטבעי בשנת 2019, לפי קריטריונים (5) ו-(10) | |
פאראטי הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 2019. אתר המורשת העולמית נקרא "פאראטי ואיליה גראנדה" והוכנס לרשימה בשל עמידתו בקריטריונים 5 ו-10.
השופטים נימקו את ההחלטה על כך שהאתר עונה על קריטריון (5): ”The Cultural Landscape of Paraty is an outstanding testimony of human interaction with the environment. Since prehistoric times, human groups have lived in interaction with the landscape and have exploited the natural land and water resources that characterize the region and frame the built territory, producing settlements and giving cultural significance to natural features, evolving but keeping the most important natural elements.”
על קריטריון (10) אמרו השופטים: ”This section of the Atlantic Forest represents the greatest richness of endemism for vascular plants within the hotspot with some 36 species of rare plants, 29 of which are endemic to the site. Among the rare plants of the site are species of herbaceous plants, epiphytes, shrubs and trees, which occupy specific habitats of forest environments and sandbanks, as well as along water courses. With records of 450 species, birds represent 60% of the endangered species of vertebrate fauna identified for the property. Paraty and Ilha Grande - Culture and Biodiversity is home to 45% of all the Atlantic Forest’s avifauna including 57% of the total of endemic bird species for the hotspot.”
תחבורה
ניתן להגיע לשדה התעופה פאראטי מריו דה ז'ניירו או מסאו פאולו באמצעות מסוק שכור או מטוסים מסחריים ופרטיים קטנים מכיוון שכיום אין טיסות סדירות אליו. אפשרות נוספת של תחבורה היא הגעה דרך הים באמצעות סירת מפרש או ספינת שייט מריו דה ז'ניירו, אנגרה דוס רייז ואיליה גרנדה. כמו כן, פאראטי מחוברת לריו דה ז'ניירו ולסאו פאולו דרך כביש BR-101.
מרחק מערים ברזילאיות אחרות
- אנגרה דוס רייז (אנ') - 95 ק"מ
- בלו הוריזונטה - 572 ק"מ
- קרגואטובה (אנ')- 126 ק"מ
- ריו דה ז'ניירו - 236 ק"מ
- סאו פאולו - 330 ק"מ
- יובאטובה (אנ')- 74 ק"מ
גלריה
ספינה באילחה קומפרידה
כנסייה קולוניאלית
רחוב פאראטי
_080.jpg)
קישורים חיצוניים
- Paraty and Ilha Grande – Culture and Biodiversity, UNESCO, World Heritage
הערות שוליים
- ^ "CANS 2013 – Paraty, Brazil". unicamp.br. נבדק ב-8 באוקטובר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
  | |
|---|---|
|
