פרננדו די נורוניה
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| נתונים מדיניים | |||||
| מדינה |
 ברזיל | ||||
 | |||||
פרננדו די נורוניה (בפורטוגזית: Fernando de Noronha) היא קבוצת איים הממוקמת באוקיינוס האטלנטי במרחק 360 ק"מ מחופי ברזיל ו-375 קילומטר צפונית-מזרחית לעיר נאטאל. האיים מהווים מחוז מיוחד (distrito estatal) במדינה הברזילאית פרנמבוקו.
גאוגרפיה
קבוצת האיים מהווה את פסגתו של רכס תת-מימי. הקבוצה כוללת 21 איים ואיונים שנוצרו כתוצאה מפעילות געשית. שטחו של הגדול באיים 18 קמ"ר, אורכו 10 ק"מ ורוחבו 3.5 ק"מ. האי המרכזי, על שמו קרויה קבוצת האיים תופס 91% משטח קבוצת האיים. הבסיס של האי שהוא הר געש רדום, נמצא 756 מטרים מתחת לפני הים. האיים הנוספים הם ראטה, סלה גינטה, סאבלודה וסאו ז'וסה, והאיונים לאאו וויובה.
אקלים האיים טרופי, ומתחלק לשתי עונות - העונה הגשומה (חודשים ינואר - אוגוסט) והעונה היבשה (שאר חודשי השנה). צמחיית האי המקורית נכרתה כולה על ידי המתיישבים השונים במקום. כיום מכוסה האי בעיקר שיחים ושרכים. האי מהווה אתר תיירות בשל מגוון בעלי החיים המצויים בו.
החי והצומח
סביב האיים מצויים דולפינים רבים, כלבי ים ואלבטרוסים. כמו כן באי מצויים שני זני ציפורים הייחודיים לאי - הנורוניה אלאניה (Elaenia ridleyana) והנורונהא ויראו (Vireo gracilirostris). שני זנים אלה מצויים באי הראשי, והנורונהא ויראו מצוי גם באי ראטה. כמו כן באי מצוי זן ייחודי של יונה - Zenaida auriculata noronha.
לאי הובאו לטאות מסוג טגו כדי שישמשו כאמצעי להדברה ביולוגית כנגד עכברים. הדבר גרם לבעיה משום שהלטאות פעילות במשך היום לעומת העכברים הפעילים בלילה. הלטאות עצמן, שאינן אוכלות את העכברים, הפכו למטרד באי.
בנוסף, במהלך התקופה שהאי שימש ככלא, נכרתו מרבית העצים באי והצמחייה הוסרה ממנו על מנת למנוע מאסירים נמלטים להסתתר. כתוצאה מכך נהרס האיזון האקולוגי באי. עשבים שהובאו לאי למטרת מזון לבקר יצאו מכלל שליטה וכיסו את כל פני האי תוך הרס הצמחייה המקורית שנותרה בו. כיום, בלא עצים, הפך האי צחיח ביותר.
היסטוריה
גילויו של האי לוט בערפל. שמו המקורי של האי היה "Ilha da Quaresma" - "אי התענית", המעיד על מועד גילויו. האי מוזכר ניצפה על ידי ספנים בשנים 1501, 1502 ו-1503. על פי הרוזן מסאנטארם האי התגלה על ידי גספאר דה למוס אשר נשלח לפורטוגל על גבי ספינת האספקה של ציו של פדרו קברל על מנת שידווח על גילוי ברזיל. היסטוריונים מודרניים משייכים את הגילוי למסע הגילויים של פרנאו די נורוניה. הראשון שתיאר את האי היה אמריגו וספוצ'י אשר הפליג בספינה פורטוגזית לברזיל בשנת 1503.
בשנת 1534 נכבש האי על ידי צי אנגלי ובשנת 1556 על ידי הצרפתים ששלטו בו עד שנת 1612, עת שבה השליטה בו לידי אנגליה. בשנת 1628 נכבש האי על ידי הולנדים, ובשנת 1630 על ידי צי פורטוגזי בפיקודו של רוי קלאזה בורגס. בשנת 1635 שב האי לשליטה הולנדית והם השתמשו בו כאתר לבית חולים לכוחותיהם ששלטו בצפון מזרחה של ברזיל. באותה עת נקרא האי בשם "פאבוניה" על שמו של מישאיל די פאו. בשנת 1655 נכבש האי בשנית על ידי פורטוגל שהחזיקה בו עד שנת 1736, עת ננטש האי ונתפס על ידי חברת איי הודו המזרחית הצרפתית ששינתה את שמו ל"אי יורש העצר" (או "אי הדופין" - Isle Dauphine). בשנת 1737 גורשו הצרפתים מהאי והשליטה בו שבה לידי פורטוגל, אשר החליטה לבצרו ולמנוע כיבושים נוספים. באי נבנו עשרה מוצבים באתרים אסטרטגיים למטרה זו - תשעה באי המרכזי ואחד באיליה די סאו ז'וסה (Ilha de São José). המוצבים קושרו במערכת דרכים שרוצפו באבן. מערכת ההגנה של האי תוכננה על ידי המהנדס הצבאי דיוגו דה סילוורה ולוזו. בשנת 1770 נוסד היישוב הראשון באי - הכפר וילה דוס רמדיוס.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, הפכו האיים למחוז פדרלי, ובאי נבנה כלא לאסירים פוליטיים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 התקין חיל האוויר של ארצות הברית ציוד טלמטריה באי, ששימש למעקב אחר טילים ששוגרו מהמרכז לניסויי טילים בכף קנוורל שבפלורידה[1]. בשנת 1988 הוכרז מרבית שטחי האיים (70%) הוכרזו כשמורת טבע. ב-5 באוקטובר 1988 בוטל השטח הפדרלי והאיים הפכו לחלק ממדינת פרנמבוקו. בשנת 2001 הכריז ארגון אונסק"ו על האיים כאתר מורשת עולמית.
תיירות
האי נחשב לאחד מאתרי הצלילה התיירותיים הטובים ביותר בברזיל. המים החמים מאפשרים לצמחייה תת-מימית ובעלי חיים ימיים רבים חיים בעומקים שבין 25 - 40 מטרים. ספינת מלחמה ברזילאית הוטבעה במקום בשנת 1987 על מנת לעודד תיירות צלילה לאתר.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של פרננדו די נורוניה- קובץ אודיו - תיאור החיים במקום
- פרננדו די נורוניה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
 | |
|---|---|
|
33891087פרננדו די נורוניה