היהודי הנודד
היהודי הנודד או היהודי הנצחי, (מכונה גם "אחשוור"[1]) הוא שמה של דמות מאגדת עם נוצרית.
בימי הביניים התעוררה אגדת היהודי הנודד, שהייתה והתקבלה כמטפורה ליהודים. ברוב גרסאות האגדה, היהודי הנודד היה סנדלר בשם אחשוורוש שסירב לאפשר לאותו האיש לנוח על כסאו בדרכו לצליבה, ולכן אותו האיש הענישו בקללה, שלעולם לא ימות או ימצא מנוחה אלא ינדוד סובל בעולם עד לחזרתו של אותו האיש ביום הדין הסופי. בדרך כלל, המצב הארור הזה התפרש לאמור שאחשוורוש יכפר על חטאיו בנדידה וקבצנות ממושכת עד שבסופו של דבר אותו האיש יגאל אותו באחרית הימים.[2] הנדודים המתמידים של היהודי מוגברים לאור פחדו מגילוי זהותו האמיתית על ידי הנוצרים, דבר הגורם לו לעבור ממקום למקום ללא הרף ולחוסר יציבות או שגשוג.[3]
אם כי במקורות מסוימים, יש הטוענים כי היהודי הנודד הוא בעצם ממלא מקומו ומגלם דמותו של אותו האיש, שבעבר היהודים התנכלו לו והיום הנוצרים או המוסלמים מתנכלים לו. וכי חוסר יציבות זו ונדודיו נועדו בעצם להזהיר אחרים שאם לא יסייעו, יתנו עבודות או תרומות ובעצם לא ילמדו מלקחיו של אותו סנדלר עם אותו האיש לאחר עזיבתו של היהודי הנודד את אותו מקום או אפילו במהלך שהותו שם, המקום יקלע לבזיזות, מחלות, פרעות ואסונות.
מקורות האגדה
אזכור ראשון בכתב לסיפור היהודי הנודד מופיע במידע שנרשם בכנסיית סנטה מאריה דה פראריה שבבולוניה, ובו דווח על נזירים שפגשו את היהודי הנודד בארמניה בשנת 1223. בשנים שלאחר מכן הופיע הסיפור בכתביהם של היסטוריונים אחדים, והתפשט במערב במאה השלוש עשרה על ידי חיבורו של הנזיר מתאוס מפאריס.
אחת האגדות מספרת שכאשר הובל אותו האיש למוות ועל כתפו הצלב הכבד, ביקש לפוש בביתו של יהודי, אך זה גרשו וזירזו ללכת לקראת גורלו. אותו האיש הגיב על כך ואמר לו: אני אלך, ואולם אתה היהודי תהיה נע ונד בארץ עד שובי. לפי נוסח אחד של האגדה, היה אותו יהודי סנדלר ירושלמי ושמו אחשוורוש או בנוסח אחר אחשוור; ולפי נוסח אחר- שומר ביתו של פילאטוס ושמו קרתפילוס.
הסיפור זכה לתפוצה רבה במגילה בת ארבעה עמודים, שנדפסה ככל הנראה בליידן בשנת 1602 על ידי כריסטופר קרוצר; אך לא נתגלה אף מדפיס בשם זה, ומקום הדפסת המגילה ויוצרה לא נתגלו מעולם.
האגדה פשטה במהרה ברחבי גרמניה, בלא פחות מ-8 מהדורות בשנת 1602; בסך הכל הופיעו בגרמניה כ-40 מהדורות לפני סוף המאה ה-18. ידוע על כ-8 מהדורות בהולנדית ופלמית; הסיפור עבר במהרה גם לצרפת. המהדורה הצרפתית הראשונה הופיעה בבורדו בשנת 1609, ובאנגליה בשנת 1625 כפארודיה. המגילה תורגמה לשפות הדנית, השוודית והצ'כית.
דיווחים על הופעתו כביכול של היהודי הנודד
בספרו "אטלס להיסטוריה יהודית" מונה מרטין גילברט כארבעים מקומות שבהם נערכו, לכאורה, מפגשים עם היהודי הנודד.
מקומות מפגש (לא רק לפי גילברט): המבורג 1547; ספרד 1575; וינה 1599; ליבק 1601; פראג 1602; לובק 1603; בוואריה 1604; איפרס 1623; בריסל 1640; לייפציג 1642; פריז 1644; סטמפורד 1658; אסטרכן 1672; פרנקנשטיין 1676[דרוש מקור]; מינכן 1721; אלטבך 1766; בריסל 1774; ניוקאסל 1790. ההופעה האחרונה שצוינה התרחשה בארצות הברית בשנת 1868 כאשר הוא נצפה מבקר מורמוני בשם אוגריידי.
אגדות מקבילות או קשורות לסיפור היהודי הנודד
במיתולוגיה היוונית סיזיפוס נענש על בגידתו בזאוס ומקבל עונש נצחי של סחיבת אבן במעלה ההר, מה שמזכיר את עונש הגלות של היהודים לאחר בגידתם בישו.
דמות נוספת שנחרץ גורלה לנדוד מצויה באגדה האירית על ג'ק והמגדלור.
ייתכן וההשראה לאגדות אלו היא על פי המסופר בספר בראשית, על כך שקין נענש באופן דומה כאשר נגזר עליו ללכת לארץ נוד (שמה רומז למילה "נדודים"), לנדוד על פני הארץ ולעולם לא לקצור את פירות עמלו.
ההולנדי המעופף
ישנו קשר חזק בין אגדת היהודי הנודד לבין האגדה על ההולנדי המעופף, עובדה שעליה עמד היינריך היינה.
קפטן של ספינה הקרויה "ההולנדי המעופף" שהפליגה ב-1681 סירב לסגת מפני הסערה, והיה נחוש להמשיך ולהקיף את כף התקווה הטובה גם אם המסע ימשך עד יום הדין. גורלה של הספינה, אם כן, נחרץ על-פי האגדה להפליג לנצח. "ההולנדי המעופף" נראית לעיתים מרחוק מנצנצת באור רפאים. אם ספינה אחרת תנסה ליצור איתה קשר ינסה צוות הספינה לשלוח מסרים לקרקע לאנשים שמזמן אינם בין החיים.
בסילמריליון של ג'.ר.ר. טולקין מופיעה דמותו של אארנדיל המלח, שהרהיב עוז להפליג אל מעבר לגבולות העולם המוכרים לבני האדם והגיע אל ארצות האלמוות שמעבר להם; כעונש, נגזר עליו לשוט בספינתו ברקיע, ככוכב, עד שיעמוד לדין עם יתר הברואים בקץ הימים (אם כי על פי גרסאות מוקדמות של הספר, מילא אארנדיל שליחות נוספת בטרם בא הקץ, במלחמה האחרונה במורגות).
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היהודי הנודד |
- "היהודי הנודד", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- אלי אשד,שיר הנודד הנצחי, 9 בנובמבר 2003
- היהודי הנודד - המסע לארץ הקודש, אפליקציה סלולרית, 20 בינואר 2016
הערות שוליים
- ^ במקור "אחשוורוש", אם כי לא ברור הקשר בין אחשוורוש ממגילת אסתר לדמותו של היהודי הנודד.
- ^ Hurwitz, S. "Ahasver, The Eternal Wanderer: Psychological Aspects." Ed. Galit Hasan-Rokem and Alan Dundes. The Wandering Jew: Essays in the Interpretation of a Christian Legend. Bloomington: Indiana UP (1986). P.222.
- ^ Tichelaar, Tyler Richard. The Gothic wanderer: from transgression to redemption. University Microfilms, 2003.
31771290היהודי הנודד