הטיהור האתני של פלסטין (ספר)
 | |
| הוצאה | |
|---|---|
| מקום הוצאה | לונדון |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | ספרי נובמבר |
| תאריך | 2020 |
הטיהור האתני של פלסטין הוא ספר עיון שחיבר ההיסטוריון אילן פפה ופורסם באנגלית בשנת 2006, בהוצאת One World Oxford. בשנת 2020 יצאה לאור מהדורה של הספר בעברית, בהוצאת ספרי נובמבר.
במהלך מלחמת העצמאות של מדינת ישראל, נמלטו מבתיהם או גורשו מבתיהם בסביבות 720,000 ערבים פלסטינים, מתוך אוכלוסייה של 900,000 שגרו בשטח שבו הוקמה המדינה. הסיבות והגורמים לעזיבת האוכלוסייה הערבית שנויות במחלוקת, ונתונים לוויכוח בין היסטוריונים. במילותיו שלו, פפה ביקש להציג את פרדיגמת הטיהור האתני ולהשתמש בה כדי להחליף את פרדיגמת המלחמה, כבסיס למחקר האקדמי של התקופה ולדיון הציבורי לגביה.
התזה של הספר היא שהמעבר הכפוי של פלסטינים לעולם הערבי, היווה מטרה של התנועה הציונית ויעד לאופי הרצוי של המדינה היהודית העתידית. לדברי פפה, הנכבה הפלסטינית ב-1948 נבעה מטיהור אתני מתוכנן של פלסטין שיושם על ידי ראשי התנועה הציונית, בעיקר דוד בן-גוריון ושאר עשרת חברי הוועדה המייעצת שלו, כפי שמכנה אותם פפה. בספר נטען כי הטיהור האתני הוצא לפועל באמצעות גירוש שיטתי של תושבים בכ-500 כפרים ערביים, וכן פיגועים שבוצעו בעיקר על ידי אנשי ארגון צבאי לאומי וההגנה נגד האוכלוסייה האזרחית. אילן פפה מתייחס גם לתוכנית ד' ול"תיקי הכפרים" (מידע מודיעיני שנאסף על כל כפר וכפר) כהוכחה לגירושים המתוכננים.
רקע מחקרי
הרעיון שאירועי 1948 היו תוצאות של גירוש מתוכנן כבר הוצע על ידי ההיסטוריונים וליד ח'אלדי במאמר שפרסם בשנת 1961 בשם Plan Dalet: The Zionist Master Plan for the Conquest of Palestine[1], ונור מסאלחה בספר שפרסם בשנת 1991, Expulsion of the Palestinians: The Concept of "Transfer" in Zionist Political Thought[2]. ההיסטוריון יואב גלבר פרסם מאמר בשנת 2006 בו הוא מבקר את הפרשנות של תוכנית ד' של וליד חלידי, בשם History and Invention. Was Plan D a Blueprint for Ethnic Cleansing?[3].
ההיסטוריון בני מוריס הציע כמה פרשנויות לעזיבת הפלסטינים בזמן המלחמה, בספר "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949" שבפרסם בשנת 1988. מוריס מפריך בספר הן את ההסבר המסורתי הישראלי והן את ההסבר המסורתי הפלסטיני לבעיית הפליטים. ההסבר הישראלי היה שמנהיגי ערב או מנהיגי הפלסטינים ציוו או יעצו לפלסטינים לנטוש את בתיהם, ואילו ההסבר הערבי היה שהגירוש נבע כתוצאה ממדיניות מכוונת של ממשלת ישראל וההנהגה הציונית. מוריס טוען ששני ההסברים נכונים חלקית, אבל לא כהסבר עיקרי. ההסבר העיקרי הוא שהמלחמה, מוראותיה והמחסור שהביאה הם שהניעו את הפליטים לעזוב את בתיהם.
מוריס טוען ש-700,000 פלסטינים שנסו מבתיהם ב-1947–1949 עזבו בעיקר בגלל ההתקפות הצבאיות הישראליות, החשש מפני ההתקפות שעמדו להתרחש, הגירושים והוראות של מנהיגים ערבים מקומיים. הוא טען שלא הייתה מדיניות אב מכוונת של גירוש, אולם הפיקוד הישראלי הבכיר נקט בגירושים לפי הצורך, במיוחד אחרי הפלישה הכלל-ערבית במאי 1948. הייתה זו עמדה שנויה במחלוקת כשמוריס כתב אותה לראשונה; העמדה הרשמית בישראל הייתה שהפלסטינים עזבו מרצונם, או תחת לחצם של מנהיגיהם או מנהיגי ארצות ערב. באותו הזמן, מוריס תיעד מעשים אכזריים שביצעו הישראלים, בכללם מקרי עינוי נשים. בספר מפה ובה מצוינים כ-370 כפרים וערים ערביים שננטשו ומתוארות הסיבות לנטישתם. הספר יצא באנגלית, בעברית, באיטלקית, ובהוצאה פיראטית בירדן בערבית.
בשנת 2008 פרסמה ההיסטוריונית רוזמרי אסבר את הספר Under the Cover of War: The Zionist Expulsion of the Palestinians, בו היא מסכימה עם אילן פפה, ומביאה טיעונים חדשים ממסמכים בריטיים, כדי לתמוך בתזה לפיה גירוש הפלסטינים היה פעולה מתוכננת של ראשי היישוב היהודי[4].
עיקרי הספר
הספר מעלה את הטענה כי לצד הקמת מדינת ישראל, הוביל סיום מלחמת העצמאות לאחת ההגירות הכפויות הגדולות בהיסטוריה המודרנית. כ-700 אלף בני אדם גורשו מבתיהם באיומי נשק, אזרחים נטבחו ומאות כפרים פלסטינים נהרסו בכוונת מכוון. אף על פי שהאמת על הגירוש ההמוני עוותה ודוכאה באופן שיטתי, אילו היה הדבר מתרחש במאה ה-21 הרי שהכל היו מסכימים כי מדובר בטיהור אתני.
טענתו המרכזית של פפה היא שהגירוש ההמוני של הפלסטינים, תוך מחיקת מאות כפרים, לא הייתה תוצאה בלתי-מכוונת של המלחמה כפי שטוענת ההיסטוריוגרפיה הציונית. אלא זה היה מבצע מתוכנן מראש שהובילה ההנהגה הציונית במטרה לפנות את הארץ מתושביה הילידיים. פפה משתמש במושג הטיהור האתני בהתאם להגדרה המקובלת במשפט הבינלאומי: "מדיניות מוגדרת הננקטת בידי קבוצת אנשים שמטרתה לעקור באופן שיטתי משטח מסוים קבוצת אנשים אחרים, על יסוד מוצאה הדתי, האתני או הלאומי. מדיניות זו כרוכה באלימות"[5].
פפה עוקב בספר אחרי התגבשותו של רעיון הטיהור האתני בחוגי ההנהגה הציונית החל בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 ועד 1948, ולאחר מכן הוצאתו לפועל בשטח מדצמבר 1947 ועד ינואר 1949. הוא ממקם את תחילת התהליך עם ההיערכות הצבאית של היישוב הציוני וגיבושם של "תיקי הכפרים" בידי ש"י (שירות ידיעות), שירות המודיעין של ארגון "ההגנה", שעל בסיסו קמו שירותי הביטחון והמודיעין של מדינת ישראל. הפרויקט כלל מיפוי ואיסוף חומר מודיעיני על כל כפר וכפר פלסטיני לטובת תכנון צבאי. במקביל להכנות אלה, ויתרה ההנהגה הציונית במחצית השנייה של שנות ה-30 על הניסיונות להגיע לפשרה עם הפלסטינים, ואימצה את התפיסה לפיה טיהור אתני של הארץ הוא הפתרון היחיד למה שכינתה "הבעיה הדמוגרפית" ולקושי ברכישת אדמות.
עיקרו של הספר הוא הדיון בגיבושה וביישומה של תוכנית ד' ליצירת רצף טריטוריאלי בין כלל היישובים היהודיים, תוך כיבוש אזורי הכפר הפלסטיניים וגירוש תושביהם. לטענת פפה, הטיהור האתני החל בהתקפות על כפרים כבר בדצמבר 1947, עוד בטרם נסוגו הבריטים ולפני גיבושה הסופי של תוכנית ד'. ביצועה של התוכנית יצא לפועל במרץ 1948, וכלל את כיבוש הערים בהם הייתה אוכלוסייה ערבית גדולה: טבריה, חיפה, צפת, ירושלים, עכו ויפו. עד סיום המנדט הבריטי, במאי 1948, השיגה כבר התוכנית את יעדה, ומאות אלפי פלסטינים גורשו אל מחוץ לגבולות הארץ. המלחמה בין ישראל למדינות ערב, החל ממאי 1948 ועד הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות התנהלה לאחר שהטיהור האתני כבר הושלם בחלקו הגדול, ולכן אינה סיבתו.
הספר גם עוסק בפעולות הטיהור שנעשו בתקופת הממשל הצבאי על ערביי ישראל, בין השנים 1948–1966, ובמאמצים של הממסד הישראלי למחיקת זכר הנכבה מאז.
ביקורות
ביקורות על הגרסה באנגלית
הספר קיבל ביקורות עמיתים חיוביות בירחונים אקדמיים שונים:
אורי רם, מאוניברסיטת בן-גוריון, במאמר ב-Middle East Journal, כתב כי "פפה מספק כאן ספר חשוב ונועז ביותר המאתגר את ההיסטוריוגרפיה הישראלית", כמו גם את "הזיכרון הקולקטיבי ועוד יותר חשוב מזה את המצפון הישראלי"[6].
ההיסטוריון יורגן ינסהאוגן מאוניברסיטת אוסלו כתב ב-Journal of Peace Research, בעודו מכנה את הספר "קריאה טובה", כתב שפפה אינו מדייק בטענה שהגירוש המתוכנן מראש של פלסטינים היה "הסיבה למלחמה", ולא רק "היבט אחד של תוכניות המלחמה השונות".
ההיסטוריון אפרים נימני, המתמחה בחקר הלאומיות וסכסוכים אתניים, שבח את פפה ב-Journal of Palestine Studies, על "אופיו הפולמוסי" של הספר, אך טוען שהמנהיגים הציוניים לא היו האחראים הבלעדיים לטיהור האתני: ”אם כן, גם אם הכרונולוגיה של פפה נכונה, ואין סיבה לפקפק בכך, הספר אינו מספק הסבר מספק לטיהור האתני של פלסטין. לא משנה כמה קפדני היה התכנון של מנהיגי היישוב, זה לא היה מועיל ללא שרשרת חריגה של אירועים בינלאומיים (רצח העם של יהדות אירופה, תחילת המלחמה הקרה, סגירת שערי הדמוקרטיות הליברליות במערב לפליטים יהודים, אמנציפציה של מושבות בצפון אפריקה, וכן ההגמוניה של המודל של מדינת הלאום האתנית כנתיב היחיד לשחרור לאומי)”[7].
ההיסטוריון בני מוריס פרסם ביקורת בשבועון "ניו ריפבליק" בו כתב: ”במקרה הטוב, פפה הוא אחד ההיסטוריונים הרשלנים בעולם; במקרה הגרוע הוא אחד הפחות ישרים. למען האמת הוא נמצא ככל הנראה במקום טוב באמצע”[8].
איאן בלאק, עורך המזרח התיכון של העיתון "הגרדיאן", סקר את הספר וכינה אותו: "קטלוג של הפחדה, גירוש וזוועות". הוא גם ציין כי פפה ”עושה שירות רע להבנה ההיסטורית, על ידי התעלמות ממצב הרוח והמניעים של היהודים, זמן קצר לאחר סיום המלחמה שבה הושמדו שישה מיליון על ידי הנאצים”[9].
ביקורות על הגרסה בעברית
הגרסה של הספר בעברית יצאה 14 שנים אחרי הגרסה באנגלית, וכללה עדכונים ושינוי ניסוח, בעקבות המשך המחקר וביקורות על הגרסה באנגלית.
העיתונאי והסופר רן אדליסט כתב על הגרסה בעברית: ”הספר החשוב בתולדות הסכסוך היהודי־פלסטיני מציב בפנינו מראה שחורה”, והוסיף, ”ספרו של פרופ' אילן פפה, "הטיהור האתני של פלסטין", מכריח את הקורא לא רק להזדעזע אלא גם לחשוב ולשאול שאלות כמו: האם צדק בן גוריון, וכיצד נתמודד כיום עם הידע הזה”[10].
הסוציולוג תום פסח מאוניברסיטת תל אביב כתב: ”בספרו של אילן פפה על הנכבה, שתורגם באחרונה לעברית, יש כשלים לא מעטים. אך הוא חשוב מאוד לקריאה, בעיקר מכיוון שהוא קושר בין המשך הסכסוך לבין מניעת שיבת הפליטים – קשר שאי ההבנה שלו דן את כולנו להמשך האלימות”[11].
ההיסטוריון אדם רז, המתמחה בהיסטוריה פוליטית של תנועת העבודה ועורך שותף של כתב העת "תלם" של קרן ברל כצנלסון, כתב ביקורת על הספר בעיתון "הארץ", בה בין היתר כתב: ”מסקנתי מקריאת התרגום לעברית של ספרו... היא שפפה משקר או שהיד הכותבת על המקלדת עושה כרצונה. הספר, שעוסק במלחמת העצמאות/נכבה בדגש על גירוש הפלסטינים, מכיל טעויות ומניפולציות רבות, שקשה לבחור היכן להתחיל את הדיון בו”. בנוסף כתב: ”בקרב הקהלים שבהם פפה נחשב לכוכב לא אוהבים לדבר על רשלנותו, שכן המטרה חשובה יותר מהמהימנות ההיסטורית”[12].
פפה ביקש להגיב על הביקורת של אדם רז, אך עורך הארץ אלוף בן, סירב לפרסם אותה, והיא פורסמה באתר "העוקץ". במאמר התגובה כתב פפה בין היתר: ”אין לכותב ספר דרך להגיב על אמירות לגופו של אדם כגון "שקרן", מניפולטור" וכיוצא בזה. יש אולי להתפלא על עורך מוסף ספרים שמאפשר לשפת ביבים להשתרבב לתוך ביקורת ספרים. אולי העורך מקווה בכך להתאים את המוסף לרמת השיח הפוליטי בארץ ובכך אולי להגדיל את מספר הקוראים. לא אתבע את עלבונה של ה"אינטליגנציה" העולמית שעל פי רז מצבה עגום ביותר בשל ההוקרה וההערכה שאני זוכה לה בעולם. ההערכה הזו נובעת מכך שאני ורבים אחרים, משרטטים תמונה רחבה של תנועת התיישבות קולוניאלית, אשר ביצעה טיהור אתני, והקימה מדינת אפרטהייד. קוראינו משתכנעים בכך לא בשל כוח השכנוע שקיים בכתיבתנו או יפי סגנוננו, אלא משום שבאמתחתם ידע רב משלהם על מה שהציונות עוללה לפלסטינים וממשיכה לעולל להם”[13].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הספר "הטיהור האתני של פלסטין" באתר "ספרי נובמבר"
- אבישי גרוסמן, הטיהור האתני של פלסטין, ספרו של אילן פפה, סקירה של הספר באתר "זמן קיבוץ - כנס מדיה", 13 באפריל 2021
- אסף טלגם, בעקבות ספרו של אילן פפה על הטיהור האתני של פלסטין, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 6 במאי 2021
הערות שוליים
- ^ Plan Dalet: The Zionist Master Plan for the Conquest of Palestine. jstor, Middle East Forum, 37(9), 22–28, (November 1961).
- ^ סקירה של הספר: William B. Quandt, Expulsion of the Palestinians: The Concept of "Transfer" in Zionist Political Thought, 1882-1948 By Nur Masalha 235 pp, Institute of Palestine Studies, 1992, Foreign Affairs, Summer 1993 (באנגלית)
- ^ המאמר הופיע כנספח בספרו: Palestine 1948: War, Escape and the Emergence of the Palestinian Refugee Problem
- ^ Esber, R. (2008). Under the Cover of War: The Zionist Expulsion of the Palestinians. Arabicus Books & Media. ISBN 978-0981513171.
- ^ Timothy V. Waters, "On the Legal Construction of Ethnic Cleansing" (אורכב 06.11.2018 בארכיון Wayback Machine), Paper 951, 2006, University of Mississippi School of Law. Retrieved on 2006, 12–13
- ^ Ram, Uri (2008). "The Ethnic Cleansing of Palestine". Middle East Journal. 62 (1): 150–2.
- ^ Nimni, Ephraim (2010). "Point of Departure". Journal of Palestine Studies. 39 (3): 83–4. doi:10.1525/jps.2010.xxxix.3.83.
- ^ Benny Morris. The Liar as Hero, March 17, 2011
- ^ Ian Black, Divided loyalties, The Guardian, 6 בינואר 2007
- ^ רן אדליסט, הספר החשוב בתולדות הסכסוך היהודי־פלסטיני מציב בפנינו מראה שחורה, באתר מעריב אונליין, 27 בפברואר 2021
- ^ תום פסח, למה חשוב לקרוא עכשיו על הטיהור האתני של פלסטין, באתר "שיחה מקומית", 25 במאי 2021
- ^
אדם רז, טעויות למכביר ומניפולציות: "הטיהור האתני של פלסטין" הוא מחקר לא רציני, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2021
- ^ אילן פפה, התגובה שאלוף בן מסרב לפרסם, באתר "העוקץ", 19 באוגוסט 2021
הטיהור האתני של פלסטין (ספר)32546131