הוגו השלישי, מלך קפריסין

הוגו השלישי, מלך קפריסין
Hugues III de Chypre

לידה	1235 קפריסין
פטירה	24 במרץ 1284 (בגיל 49 בערך) קפריסין
מדינה	ממלכת קפריסין
בת זוג	איזבל ד'איבלין
מלך קפריסין 24 בדצמבר 1264 – 1284 (כ־19 שנים) → הוגו השני, מלך קפריסין ז'אן הראשון, מלך קפריסין ←
הוגו הראשון, מלך ירושלים 24 בספטמבר 1269 – 1275 (כ־5 שנים) → קונראד השלישי, מלך ירושלים שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה ←

הוגו השלישי מלך קפריסין (בצרפתית: Hugues III de Chypre; ‏1235 - 24 במרץ 1284), המכונה "הגדול", היה מלך ממלכת קפריסין הצלבנית משנת 1267 ומלך ממלכת ירושלים משנת 1268 תחת השם הוגו הראשון מלך ירושלים.

הוא נולד לאיזבל דה ליזיניאן ואנרי מפואטרי - אנטיוכיה בשנת 1235 ושינה את שמו מהוגו מפואטרי להוגו דה ליזיניאן עם מות אביו בשנת 1276.

מלך קפריסין

משנת 1261 הוא שימש כעוצר להוגו השני, מלך קפריסין, ועם מות אמו הפך לעוצר בממלכת ירושלים בעוד השלטון בממלכה הירושלמית נותר בידי מועצת אצילים בשליטת משפחת איבלין. עם מותו של הוגו השני בשנת 1267 עבר הכתר להוגו דה ליזיניאן, והוא הוכתר ב-24 בדצמבר 1267 כהוגו השלישי.

מלך ירושלים

עם מותו של אנרי הראשון מלך קפריסין - ששימש כמחזיק כתר פיקטיבי עבור מלך פיקטיבי שמינה עוצר בן משפחת איבלין לשלוט בירושלים, עלה לכיסא המלוכה הקטין הוגו השני, מלך קפריסין ואת השלטון באי ניהלה למעשה הנסיכה פלזאנס מקפריסין, בעוד ממלכת ירושלים ממשיכה להיות בשליטת מועצת האצילים המקומית בשליטת משפחת איבלין. על התקופה האחרונה לקיום המדינה אמר פרופסור יהושע פראוור כי "אינה אלא גסיסה ממושכת וחסרת תוחלת". בשנת 1261 מתה פלזאנס והחזקה על כתר ירושלים עברה לאיזבלה דה ליזיניאן ועם מותה בשנת 1264 החזיק בתואר הריק בנה של פלזאנס הוגו השני, מלך קפריסין עד למותו בשנת 1267. בשנת 1268 נהרג קונרדין ושושלת המלכים הפיקטיביים של ירושלים נעלמה. בכל תקופה זו שלטו בארץ אצילי מפלגת הברונים המקומיים בתהליך ששלל ממלכת ירושלים שלטון מרכזי ואיפשר אנרכיה מוחלטת בחסות החוק. הצדדים הניצים על הכתר עצמו החזיקו בתואר שהוגדר על ידי היסטוריון של התקופה "שאין בידו כוח ולא פיקוד ואין הוא אלא צל".

הוגו השלישי ניצל את ההזדמנות ההיסטורית ואיחד את כתר ממלכת ירושלים עם כתר קפריסין. ביום 24 בספטמבר 1269 נערכה הכתרתו של הוגו השלישי כמלך ירושלים בקתדרלה של העיר צור, על מנת לבסס את מעמדו בממלכת ירושלים חיתן הוגו את אחותו מרגריטה מאנטיוכיה לז'אן ממונפורט שהיה חלק ממפלגת האצילים המקומית. באותה שנה נפלה אנטיוכיה בידי ביברס ובא הקץ על נסיכות אנטיוכיה הצלבנית במרחץ דמים איום, והוגו השלישי הגיע להסכם עם ביברס על שביתת נשק עבור העיר עכו. שנה לאחר מכן הופיע דמות חדשה בפוליטיקה של ממלכת ירושלים ומסעי הצלב שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה שבתור מחריב בית המלכות של פרידריך השני ראה עצמו כטוען לכתר ממלכת ירושלים.

בשנת 1271 כבש ביברס את המבצר הצלבני האדיר של קראק דה שבלייה - הגדול במזרח התיכון. באפריל ובחודש יוני כבש את המבצר הטבטוני מונפורט והותיר את ממלכת ירושלים עם מספר מבצרים על חוף הים והעיר עכו. כך אחזה בצלבנים רוח של יאוש, המסדרים הצבאיים שהיו היחידים בעלי אמצעים להגן על הממלכה נמנעו מיוזמה צבאית, ובעת הופעת צבא מוסלמי מול מצודות וערים העדיפו הנוצרים להציל את נפשם באופן זמני ולעבור לעיר נוצרית אחרת ולקבל הסכם כניעה המוצע להם. כך נחתמים הסכמים של שביתות נשק שאין למוסלמים כל כוונה לקיימם ואין לנוצרים כל יכולת לאכפם. יוצא דופן היה ההסכם שנחתם באפריל 1272 בקיסריה בין ביברס והוגו השלישי מלך ירושלים למשך 10 שנים שבדרך פלא אכן כובד ונתן לממלכת ירושלים תקופת חסד של שקט יחסי.

ב-1 במאי 1274 כינס האפיפיור גרגוריוס העשירי את מועצת הכנסייה השנייה של ליון, שבה הכריז על מסע צלב חדש, ועל גיוס אמצעים למימונו בצורת מיסים שיוטלו על כל המאמינים ברחבי אירופה (18 במאי של אותה שנה). הוא קיבל הבטחה מקיסר האימפריה הביזנטית כי יעשה ככל שביכולתו לסייע להצלחת משימה זו. ב-1275, פיליפ השלישי מלך צרפת, ודודו, שארל מאנז'ו, הכריזו על השתתפותם במסע הצלב. כחלק מההכנות למסע הצלב מכרה מריה מאנטיוכיה את זכויותיה לשארל הראשון מאנז'ו תמורת 4000 ליברות של טור ושארל קיבל בברכת האפיפיור את התואר מלך ירושלים - אף על פי שתואר זה כבר היה בידי הוגו השלישי מקפריסין שניסה לשנות את רוע הגזירה - ללא הצלחה. בשנת 1276 מת גריגוריוס העשירי ועימו התפוגגה תוכנית מסע הצלב והתקווה האחרונה להצלת ממלכת ירושלים. באותה שנה, בסערה של רוחות ותככים עזב הוגו השלישי את עכו מינה בה עוצר ממשפחת איבלין וכתב איגרות לאפיפיור ולמלכי אירופה בהן הוא מתלונן על האנרכיה השוררת בעכו ומבקש את עזרתם בהצלת ממלכת ירושלים.

תקופת שלטונו של שארל מאנז'ו

בקיץ 1277 הגיע לעכו נציב מטעם שארל מאנז'ו, ותפס את השלטון בעיר ובממלכת ירושלים. שנה מאוחר יותר הופיע הוגו השלישי וניסה שוב לתפוס את מושכות השלטון בנחיתה בעכו עם צבא קפריסאי. בתחילה הצליח המלך הקפריסאי להטות לצידו את אצילי העיר ואת אנשי הקומונה הימית של פיזה אך המסדרים הצבאיים עמדו מהצד, ובחלוף ארבעה חודשים הודיעו לו אצילי קפריסין כי פקעה חובתם הפיאודלית לשרת את הוגו מחוץ לתחומי האי. הוגו חזר לקפריסין והכריז מלחמה על נכסי מסדר הטמפלרים, במאבק שנמשך 3 שנים נמחקו כל נכסי המסדר בקפריסין.

מותו של הוגו השלישי

שארל שלט בעריצות בנאפולי ובסיציליה. הוא הציב בהן חיילים, נזירים וכמרים, אצילים ובירוקראטים צרפתים והטיל מיסים כבדים על האוכלוסייה המקומית. זה היה הרקע להתקוממות נגד הצרפתים בסיציליה שהחלה בפלרמו ב-29 במרץ 1282 ונודעה בשם "ערבית סיציליאנית". בהתקוממות זו נרצחו צרפתים רבים בסיציליה. שארל קיבץ את כוחותיו בקלבריה, נחת במסינה והטיל עליה מצור אך ללא הצלחה. הסיציליאנים קראו לפדרו השלישי לקחת לידיו את השלטון בממלכת סיציליה. ב-30 באוגוסט 1282 פדרו השלישי נחת בסיציליה עם צבאו וכעבור חמישה ימים הוכרז למלך סיציליה. שארל נאלץ לסגת לקלבריה ואיטליה נסחפה למלחמת כל בכל שבסופה התפצלה איטליה ומעמדו של שארל מאנז'ו התרופף בארץ הקודש ונציגו בארץ נקרא לשוב לאיטליה. את מושכות השלטון תפס אד פואלשיין סינישאל ממלכת ירושלים - מינוי של שארל מאנז'ו.

הוגו השלישי החליט לנצל את המצב החדש ובאוגוסט 1283 נחת הוגו השלישי בביירות עם צבא קפריסאי וצעד לכוון צור. בדרכו לעיר נפגש הוגו עם חברי הקהילה היהודית של צור שיצאו לקראתו עם ספר תורה. הוא לא הגיע לעכו ונפטר ביום 24 במרץ 1284.

הוא היה נשוי לאיזבלה מאיבלין ונולדו להם 11 ילדים, הבכור שבהם יוכתר כז'אן הראשון מלך קפריסין וירושלים ואנרי שיהיה המלך האחרון של ממלכת ירושלים.

ראו גם

• היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת

• יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

• Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 מסת"ב 0521061628
• Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוגו השלישי, מלך קפריסין בוויקישיתוף

הערות שוליים

הקודם: קונרד השלישי, מלך ירושלים

מלכי ירושלים 1268–1277

הבא: שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26382739הוגו השלישי, מלך קפריסין