הגדוד השלישי של הבריגדה היהודית
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| שיוך |
 צבא יבשה |
| סוג | חיל רגלים |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1942–1945 (כ־3 שנים) |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | מתנדבים |
הגדוד השלישי של הבריגדה היהודית היה אחד משלושת גדודי חיל הרגלים של הרגימנט הארץ-ישראלי בחטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה היהודית).
הרקע להקמת הגדוד
מאבקו המדיני של היישוב בימי מלחמת העולם השנייה התמקד ב-3 עניינים מרכזיים: עלייה, הקמת יחידות צבא עבריות להשתתפות במלחמה ומאבק במגמות האנטי ציוניות של הממשל הבריטי.[1] מלחמת העולם השנייה שינתה את סדרי העדיפויות גם בתחום הצבאי: ההנהגה הציונית רצתה לשלב את הכוח הצבאי היהודי במערכה נגד "הציר". מיד עם פרוץ המלחמה הציעה הסוכנות היהודית תוכנית לגיוס יהודים מארץ ישראל ליחידות יהודיות במסגרת הצבא הבריטי. הממשלה הבריטית דחתה הצעות אלו וגייסה רק כמה עשרות בעלי מקצועות מיוחדים. המדיניות הבריטית עצרה כל יוזמה להקמת חטיבה יהודית מחשש שהדבר ירגיז את המדינות הערביות שהיו ספקיות הנפט העיקריות של בריטניה. שלטונות המנדט עשו כל שביכולתם לשבש את ההתגייסות היהודית. ביחסם תחילה הם הלכו צעד אחד קדימה אבל חזרו שני צעדים אחורה. הם שלחו את הפלוגות למשימות שמירה במחנות שבויים ובשדות תעופה מרוחקים. הציוד שניתן לחיילים היה מיושן והם עסקו בעיקר בשמירה ובאבטחת מתקנים ברחבי הארץ. זאת בעוד שפניהם של חיילי הגדוד השלישי היו להבסת גרמניה הנאצית. פניהם היו לחזית ולא לעורף. המפנה ביחס השלטונות הבריטיים כלפי הבריגדה הגיע רק בהתהפך גלגלי המלחמה לקראת סופה, כאשר תוקפו של ה"איום המתמיד" בעולם הערבי פג מקצת. בעת שהותם בלטרון נצטווה מפקד הגדוד על ידי המפקדים הבריטיים להוציא לאור את עיתון הפלוגה. עם קבלת הודעה זו, שלטונות הצבא הכירו בו כגדוד חי"ר יהודי לכל דבר, על שפתו סמלו ודגלו.[2] חיילי הבריגדה היהודית העידו שההחלטה על מגן דויד צהוב שיהיה תג הבריגדה התקבלה בשל הצורך להתנגד להשפלה שסימל הטלאי הצהוב, להתריס כנגדה ולהפכו לסמל של גאווה לאומית.[3][4]
עם שינוי יחס השלטונות הבריטים, הוחל ביולי 1943 בהקמת המפקדה של הגדוד השלישי, ולוטננט קולונל מונטגומרי נתמנה כמג"ד. לסגנו מונה מייג'ור לאו קוסט, שהיה מפקד פלוגה 28. עם הקמת המפקדה הוחל בהשלמת תקני הנשק בפלוגות לפי התקן החדש במסגרת הגדוד. בסוף דצמבר 1943 הוחל במינוי מש"קים יהודים לפלוגות.
היסטוריה
עם כניסת איטליה למלחמה ביוני 1940, הסתמן השינוי בעמדת השלטון הבריטי. באוקטובר 1940 אישרה ממשלת בריטניה תוכנית להקמת כוח יהודי לוחם בן 10,000 אנשים. מימוש התוכנית נדחה בשל התנגדות בשלטונות הבריטיים להקמת כוח יהודי לוחם. המערכה למען צבא יהודי עברה מן הארץ לזירה הציבורית בבריטניה ובארצות הברית. בעקבות לחץ דעת הקהל במדינות אלו, נענתה הממשלה הבריטית והודיעה באוגוסט 1942 על הסכמתה להקמת רגימנט פלשתינה א"י, שיהיה מורכב מיהודים וערבים. בסוף 1942 אורגנו יחידות אלו ב-3 גדודי חי"ר. היהודים הגבירו את לחצם, ולבסוף, בספטמבר 1944, החליטה הממשלה הבריטית להקים "חטיבה יהודית לוחמת" (חי"ל). היא הייתה מורכבת מ-3 גדודי חי"ר ומיחידות תותחנים ושירותים. מספר מגויסיה הגיע ל-5,000 חיילים. רוב קציניה היו יהודים ועל מדיה היה תג בצבע כחול לבן. היא נשלחה לחזית האיטלקית והספיקה להשתתף בקרבות בחודשים מרס-אפריל, לפני כניעת הצבא האיטלקי.[1]
הגדוד לא נטל חלק פעיל במאבק על הסמל ועל הדגל. מפקדי הגדוד סברו כי אין להתנגש עם הפיקוד הבריטי אם אין הדבר הכרחי, כי יחסים מתוחים עם הפיקוד עלולים להביא להחלטה על פירוק הגדודים ועל שחרור מהצבא, ואז שכרו ייצא בהפסדו.[5]
אפיוני הגדוד
הגדוד השלישי בבריגדה היהודית הורכב משתי פלוגות שרוכזו באזור חיפה.
המאפיינים העיקריים של הגדוד באו לידי ביטוי בהרכב הדמוגרפי שלו. הקבוצה הראשונה הייתה קבוצה של מבוגרים, שהמניע העיקרי להתנדבותם היה הדאגה לגורל הארץ ולגורל היישוב בו. לקבוצה השנייה השתייכו "כפויי גיוס", אלה שהתגייסו כתוצאה מפעולות האכיפה להתגייס לצבא הבריטי שניהלו אז מוסדות היישוב. אבל לצד כל אלה בלטה הקבוצה של "מתנדבי גיוס", מרביתם בוגרי גימנסיות, סטודנטים ופלמ"חינקים שנמאסה להם הישיבה בבסיסי הפלמ"ח בזמן שביבשת אירופה מתחוללת מלחמת העולם השנייה.
תחילת הדרך לחזית - בורג' אל ערב
לאחר שהבריטים החליטו על הקמת הבריגדה, הם היו מעוניינים שהיא תיטול חלק בקרבות. לפיכך פעלו מערכות ההדרכה בקצב מזורז.[6] הקצינים והמש"קים נשלחו מהגדוד לקורסים באיטליה ומרביתם רכשו את המקצוע הנדרש.[7]
ערב ההכרזה על הקמת החי"ל, קיבל הגדוד פקודה לנסוע ממקום החנייה בחיפה ובירושלים למצרים והיה הראשון להגיע לשטח הכינוס של הבריגדה בבורג' אל-ערב, מערבית לאלכסנדריה שבמצרים. ריכוז אנשי החטיבה בבורג' אל ערב התבצע לשם ארגונה והרכבתה מחדש למערך של בריגדה לוחמת, לקראת כניסתה לאיטליה. במקום הוקם מחנה אוהלים של הבריגדה.[8] הגדוד התארגן לקראת יציאה לחזית וחיכה לה. בשלב זה הגדוד צויד באמצעי לחימה. בפרק הזמן בין ההתארגנות בבורג' אל ערב לבין ההגעה לפיוג'י שבאיטליה, הגדוד התאמן ללחימה. יחד עם זאת היחידה סבלה ממחסור בכוח אדם.[9]
היציאה לאיטליה ושלב ההכשרה לחזית
בנובמבר 1944 הפליג הגדוד יחד עם 2 הגדודים האחרים לטרנטו שבאיטליה. עם צאת הבריגדה לאיטליה היה חשש שהאויב יעשה מאמץ מיוחד כדי לפגוע ביחידה צבאית זאת, אשר סימלה את העובדה שלמרות מה שעשו הנאצים לעם ישראל, לא נשברה רוחו. לכן נעשו סידורים מיוחדים להסוות את יציאתה של החטיבה לדרכה. יעד הנסיעה היה סוד כמוס. החיילים עלו על אוניות תובלה שהצטרפו לשייטת הצבא המוקפת במשחתות בריטיות,[8] ורק כשעלו לאוניות נמסר להם יעד ההפלגה. לבסוף הם נחתו בנמל טרנטו שבאיטליה.[10] בפברואר 1945 הורתה מפקדת הצבא הבריטי באגן הים התיכון למטה הבריגדה להתארגן ליציאה לחזית. הוראה זו הפתיעה, משום שנדרש כחודש עד להשלמת סדרות האימונים. הפקודה לתזוזה ניתנה רק בשבוע השלישי, ועד אז הבריגדה השלימה תרגיל עוצבתי וחפיפת הקו.[11] אחד ממפקדי הגדוד, אפרים בן ארצי, נקרא למטה היחידה והצטווה לנסוע למטה בעלות הברית כדי להכין את קבלתה של הבריגדה בחזית ולארגן את קבלתה. בחיפושיו הגיע לעיר פיוג'י. מטרנטו המשיכו אנשי הגדוד לעיר פיוג'י, ששימשה כבסיס בו החלו סדרת אימונים לקראת כניסתם לחזית. כמפקד נתמנה יהודי שהושאל מהצבא הקנדי, לוי בנג'מין. בריגדיר בנג'מין היה איש חיל ההנדסה אך ללא ניסיון קרבי.
בפעילות הבריגדה היהודית באיטליה ניתן להבחין בשלושה שלבים: השלב הראשון החל ב-3 במרץ 1945. הבריגדה עברה בו אל תחת פיקוד דיביזיית חיל הרגלים ההודית (בדיוויזיות ה"הודיות" שליש חיל רגלים היו יחידות בריטיות רגילות, ובחיל התותחנים ובחילות המקצועיים שיעורן היה אף גבוה יותר). המגמה הייתה להחליף את הבריגדה המשוריינת השנייה הבריטית שהחזיקה בגזרה שממערב לנתיב 16, מדרום לאלפונסינה (אנ') ומצפון לרוונה. השלב הראשון הסתיים ב-24 במרץ, בו הוחלפה הבריגדה על ידי יחידות מקבוצת הקרב (אי') האיטלקית קראמונה. ("קבוצת קרב" בפי האיטלקים הייתה מעין דיוויזיה מוקטנת אשר כללה כרגיל שני רגימנטיים רגליים בלבד. בעוצמתה הממשית ניתן אולי להשוותה למחצית דיוויזיה בריטית רגילה). הבריגדה עברה אל תחת פיקוד הקורפוס העשירי, מדרום לפאנזה. בכך התחיל השלב השני בפעילות הבריגדה בחזית איטליה והוא נמשך מה-27 במרס ועד ל-15 באפריל 1945. השלב השלישי בפעילות הבריגדה נמשך מ-15 באפריל ועד 22 באפריל 1945. בתקופה זאת שימשו גדודי חיל הרגלים כעתודת הקורפוס העשירי, ואילו מפקדת הבריגדה קיבלה את הפיקוד על צוות הקרב המיוחד, שהוקם לתכלית מסוימת וכונה בשם "מאק -גרפ".[12]
ב-27 בפברואר 1945 יצאה החטיבה היהודית הלוחמת לתפיסת נקודה בחזית האדריאטית, וכעבור כמה ימים הגיעה לרוונה. מכאן הוחל במשלוח הגדודים צפונה מרוונה ודרומית לעיירה אלפונסינה, שעל נהר הסניו, בה החזיקו כעת הגרמנים. הגדוד השלישי חנה ליד הכפר רוסי והיווה את חיל העתודה של החטיבה, בהחליפו מזה שבוע את הגדוד השני[8]. באותו יום הגדוד הוזנק, פתח בירי מרגמות וקטל את עמדות האויב.[13]
הקרב על לה-ג'ורג'טה
במרץ 1945 נע הגדוד צפונה לכיוון החזית והגיע לקטע המערבי ביותר של החזית, לכפר רוסי. הקרקע בגזרה זו הייתה מישורית והאויב הגרמני המשיך להילחם בחזית. ב-11 במרץ 1945 החליף הגדוד השלישי את הגדוד השני בחזית.
ב-19 במרץ 1945 השתלטו 2 סיורים של הגדוד על שלוש עמדות שתפסו הגרמנים בשטח ההפקר. אחד מהסיורים היה סיור למטרות מודיעין בפיקודו של הקצין דוד-אנטוני ואן-גלדר. הם שבו לראשונה 12 חיילים גרמנים. אחד מהם נהרג מאש הגרמנים במהלך תנועת הגדוד חזרה לעמדותיו. ב-20 במרץ 1945 השתתף הגדוד בטיהור הכפר לה ג'ורג'טה. ב-24 במרץ 1945 הועבר הגדוד מהחזית המישורית בגזרת אלפונסינה לאזור הררי ומבוצר, שם חנתה דיביזיית הצנחנים הרביעית הגרמנית.
ההתקפה על לה ג'ורג'טה הייתה פעולה קטנה ומוגבלת ללא חשיבות היסטורית, אבל לחיילי הבריגדה הייתה זאת נקודת מפנה: לראשונה כוח של לוחמים יהודים במדים, על סמלם ועל דגלם ותחת פיקוד יהודי, תקף כוח גרמני ויכול לו.[14]
החייל משה מלמן, שנהרג מאוחר יותר, מתאר את ההד שעשתה פעולה זו:
"את ההד שעשתה פעולה זו קשה לתאר. כשבאנו למקום הייתה כאן חזית שקטה. שני הצדדים, מסיבות מובנות, היו שבעי רצון מהשקט, וכל פעולה לא נעשתה. פרט ליריות מעטות משני הצדדים על מנת להודיע "חי אנוכי", לא היית שומע כל רעש ויכולת לשכוח כל מלחמה כאן. ואנו שינינו את הקו. עברנו מהבלגה למעשה. "פעולה!" דרשו הבחורים והם הלכו מחיל אל חיל: פטרול ראשון משמיד כליל פטרול אויב, שני לוקח שבויים באמצע היום לאור השמש. שתי פעולות אלו הרימו את קרננו ושמנו נישא בפי כל החילות שבסביבה. כל מכונית שלנו שהייתה עוברת בדרך נעצרה על ידי בני-הברית, והשאלה הראשונה הייתה: 'האם אתם מהיחידה היהודית?' ולתשובתך החיובית השיב גל של מחמאות ותשבחות עם 'יישר כח'".[15]
הדליקה על נהר הסניו
בימים האחרונים של חודש מרץ 1945 הועברה הבריגדה לזירה אחרת, מערבית לגזרת אלפונסינה, והתמקמה בעיר בריזיגלה. ההחלטה על העברתה נתקבלה במסגרת ההיערכות הכללית של כוחות בעלות הברית, לקראת המתקפה הסופית על הכוחות הגרמנים באיטליה. בגזרה זו התמקמה דיביזיית צנחנים גרמנית שעברה כמה טבילות אש.[16]
באפריל 1945 החלו בעלות הברית במתקפה האחרונה, שבמסגרתה הוטל על הבריגדה לצלוח את נהר הסניו ולבצע התקפה מוגבלת על המוצבים הגרמניים שמצפון לו, לצורך הסחה ממאמץ ההבקעה העיקרי וכדי להשתלט בהמשך על הרכסים שמצפון לסניו ממול לגזרה. ב-11 באפריל 1945 כונס הגדוד השלישי והתארגן במהירות לקראת ההתקפה. בשעות הצהריים החלה פלוגה שלו לחצות את הסניו, בעוברה דרך ראש גשר. משימתו של הגדוד השלישי הייתה לכבוש את הכפר מונטה גביו במעלה הרכס שמצפון לסניו. ההתקדמות הייתה איטית בשל התנגדות הכוח הגרמני. הגדוד התחפר בכפר הקטן אוסאנו. למחרת, ב-12 באפריל 1945, כבש הגדוד את רכס מונטה גביו. הגדוד המשיך וכבש את הכפר מונטה קאזאלה. ב-14 באפריל 1945 רוכז הגדוד באזור בריזיגליה מדרום לסניו ולמעשה סיים שם את חלקו במתקפת בעלות הברית.[17]
בלילה שבין ה-4 ל-5 באפריל חצו חיילי הבריגדה את נהר הסניו לגדה הצפונית. באותו לילה אירע אסון בגדוד השלישי: בניין ששימש כעמדה התפוצץ. עוצמת ההתפוצצות הייתה כה עזה שהבניין נשרף כליל. 5 לוחמים נספו באסון והם: סגן דוד-אנטוני ואן-גלדר, סרג'נט משה מלמן ושלושת הטוראים משה שיפר, משה-ארנסט ואדל ויצחק סימא. 4 חיילים קבורים בקבר אחים בבית הקברות הצבאי ברוונה. לאחר מאמצים רבים, החיילים שהיו בחוץ הצליחו להוציא את סרג'אנט משה מלמן, שהיה אבוקה בוערת, ובדרך למפקדה נפטר מפצעיו. החייל היחיד שהצליח להינצל היה החובש שנכווה קשות אבל ניצל. לא הייתה אפשרות לכבות את הדליקה ולהציל את הלוחמים. בתחקיר שניערך לאחר האירוע נקבע שמקור השריפה היה פנימי ולא חיצוני.[18] אירוע זה, שהוזכר בכל שלושת גדודי הבריגדה, היה אירוע טראומתי לחטיבת הבריגאדה ובפרט לחיילי הגדוד השלישי.
בתאריך 11 באפריל 1945 סיימה הבריגדה את תפקידה במלחמת העולם השנייה על גדות נהר הסניו שבצפון איטליה.
פעילות נוספת של חיילי הגדוד השלישי
בצד פעולות הרכש, נטלו חיילי הגדוד חלק במבצעי ההברחה וההעפלה. כל אלה לאחר שחיילי הגדוד הוצבו בקו החזית בנטלם חלק בפעילות מבצעית ענפה ומגוונת. האיש אשר הכין את חיילי הגדוד לקרב ופיקד עליהם היה המג"ד קולונל גופטון סלמונד. הקולונל שימש כמודל חיקוי לחייליו, והוא שתרם רבות לגיבוש הרוח המיוחדת ערב הכניסה לקווי החזית ובפעילות הגדוד לאחר המלחמה.
לקריאה נוספת
שאול דגן, הבריגדה היהודית -הגדוד השלישי, תל אביב: איגוד החיילים המשוחררים - ועד הגדוד השלישי, הקרן הישראלית ע"ש תד אריסון תשנ"ו 1996
שלמה שמיר, שלושה ניסים ודגל עברי, הוצאה פרטית 2014, מסת"ב 978-965-555-748-0, 329 עמ', סיפורה של החי"ל במבט היסטורי: עובדות, אגדות, והערכה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נתנאל קצבורג, יעקב שביל, אהרון אריאל, מהכרזת בלפור עד להחלטת האו"ם, האנציקלופדיה העברית, כרך ו' ארץ ישראל, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, ספרית הפועלים, תשנ"ג, עמוד 799
- ↑ יואב גלבר, כרך ב, תולדות ההתנדבות - המאבק לצבא עברי, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשמ"א, עמ' 537–540
- ↑ "לדעתי הולם מאוד שיחידה מיוחדת מאותו גזע שסבל עינויים בל יתוארו מידי הנאצים תזכה לייצוג כיחידה נפרדת בין הכוחות שנאספו להכנעתם הסופית" (וינסטון צ'רצ'יל, 20 בספטמבר 1944)
- ↑ מערך שיעור בנושא הבריגדה ומבצע הכפילים, באתר יד ושם
- ↑ שלמה פרנקל, ספר הגדוד השלישי, תל-אביב: איגוד החיילים המשוחררים-ועד הגדוד השלישי, אלול תשנ"ו-ספטמבר 1996, עמ' 382–383
- ↑ דגן, עמ' 135
- ↑ דגן, עמ' 145
- ^ 8.0 8.1 8.2 יהודה סלוצקי, ספר תולדות ההגנה, תל אביב: עם עובד, 1978, עמ' 785
- ↑ דגן, עמ' 115
- ↑ דגן, עמ' 111
- ↑ דגן, עמ' 148
- ↑ סגן אלוף יצחק בראון, עם העשור לכניסת הבריגדה לחזית: הבריגדה המוגברת היהודית באיטליה, מערכות פ"ט-צ, תשט"ו 1955, עמ' 64
- ↑ דגן, עמ' 158
- ↑ אשר דישון, הגדוד השלישי של הבריגדה היהודית ועד הגדוד השלישי של הבריגדה היהודית, תשס"ה, עמ' 27–28
- ↑ משה מלמן, החייל בפעולה, במחנה הנוער גיליון ג', ניסן אייר תש"ו, עמ' עמוד 14–15
- ↑ דגן, עמ' 182
- ↑ הגדוד השלישי, באתר מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
- ↑ יואב גלבר, כרך ב, תולדות ההתנדבות. כרך ב'-המאבק לצבא עברי, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשמ"א, עמ' 564
הגדוד השלישי של הבריגדה היהודית40629157Q131850947