הבחירות הפדרליות בגרמניה (נובמבר 1932)
| |||||||||||
הבחירות הפדרליות בגרמניה | |||||||||||
6 בנובמבר 1932 | |||||||||||
שיעור ההצבעה | 80.6% | ||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מועמד | אדולף היטלר | אוטו ולס ארתור קריספיין האנס פוגל | |||||||||
מפלגה | המפלגה הנאצית | המפלגה הסוציאל-דמוקרטית | |||||||||
מספר הקולות | 11,737,021 | 7,247,091 | |||||||||
מספר המושבים | 196 | 121 | |||||||||
שינוי במושבים | 34 | 12 | |||||||||
אחוזים | 33.1% | 20.4% | |||||||||
שינוי באחוזים | 4.2% | 1.2% | |||||||||
הזוכה: אדולף היטלר |
ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של גרמניה |
חוקה ונשיאות
הרשות המבצעת
חלוקה מנהלית
|
בחירות פדרליות נערכו בגרמניה ב-6 בנובמבר 1932. שיעור ההצבעה של המפלגה הנאצית ירד בארבעה אחוזים לעומת הבחירות הפדרליות בגרמניה (יולי 1932) (אנ'), בעוד שחלו עליות קלות עבור המפלגה הקומוניסטית של גרמניה ומפלגת העם הלאומית הגרמנית. התוצאות היו אכזבה גדולה עבור הנאצים, שאיבדו 34 מושבים ושוב לא הצליחו להקים ממשלת קואליציה ברייכסטאג. הבחירות היו הבחירות החופשיות וההוגנות האחרונות בגרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון ב-1933.
רקע
הקנצלר פרנץ פון פאפן, חבר לשעבר במפלגת המרכז הגרמנית, שלט ללא תמיכה פרלמנטרית בהסתמכות על חקיקה שהוציא הנשיא פאול פון הינדנבורג לפי סעיף 48 של חוקת ויימאר. עם זאת, ב-12 בספטמבר 1932 נאלץ פאפן לבקש מהינדנבורג לפזר את הפרלמנט כדי להקדים את הצעת אי-האמון שהציגה המפלגה הקומוניסטית, שצפויה הייתה לעבור מאחר שהנאצים היו צפויים לתמוך בה בשל רצונם לבחירות חדשות.
תוצאות
מפלגה | קולות | % | ± | מושבים | ± | |
---|---|---|---|---|---|---|
המפלגה הנאצית | 11,737,021 | 33.09 | −4.18 | 196 | −34 | |
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה | 7,247,901 | 20.43 | −1.15 | 121 | −12 | |
המפלגה הקומוניסטית של גרמניה | 5,980,239 | 16.86 | +2.54 | 100 | +11 | |
מפלגת המרכז הגרמנית | 4,230,545 | 11.93 | −0.51 | 70 | −5 | |
מפלגת העם הלאומית הגרמנית | 2,959,053 | 8.34 | +2.43 | 51 | +14 | |
מפלגת העם הבווארית | 1,094,597 | 3.09 | −0.14 | 20 | −2 | |
מפלגת העם הגרמנית | 660,889 | 1.86 | +0.68 | 11 | +4 | |
השירות העממי הסוציאל-נוצרי | 403,666 | 1.14 | +0.15 | 5 | +2 | |
מפלגת המדינה הגרמנית | 336,447 | 0.95 | −0.06 | 2 | −2 | |
מפלגת האיכרים הגרמנית | 149,026 | 0.42 | +0.05 | 3 | +1 | |
מפלגת הרייך של מעמד הביניים הגרמני | 110,309 | 0.31 | −0.09 | 1 | −1 | |
הליגה החקלאית | 105,220 | 0.30 | +0.04 | 2 | 0 | |
המפלגה הגרמנית-הנוברית | 63,966 | 0.18 | +0.05 | 1 | +1 | |
מעמד הביניים הרדיקלי | 60,246 | 0.17 | +0.15 | 0 | 0 | |
הליגה החקלאית התורינגית | 60,062 | 0.17 | חדש | 1 | חדש | |
מפלגת האיכרים והחקלאים הנוצרית-לאומית | 46,382 | 0.13 | −0.12 | 0 | −1 | |
מפלגת הצדק העממית | 46,202 | 0.13 | +0.02 | 0 | −1 | |
מפלגת הפועלים הסוציאליסטית של גרמניה | 45,201 | 0.13 | −0.07 | 0 | 0 | |
רשימת פולין | 32,988 | 0.09 | 0.00 | 0 | 0 | |
למען הינדנבורג והאפיפיור | 27,752 | 0.08 | חדש | 0 | חדש | |
פנסיונרים, נפגעי אינפלציה ובעלי כספים לפני המלחמה | 15,727 | 0.04 | 0.00 | 0 | 0 | |
מפלגת הכלכלה החופשית של גרמניה | 11,002 | 0.03 | 0.00 | 0 | 0 | |
אחר | 46,347 | 0.13 | – | – | ||
סך הכל | 35,470,788 | 100.00 | – | 584 | ||
קולות כשרים | 35,470,788 | 99.20 | ||||
קולות פסולים/פתק לבן | 287,471 | 0.80 | ||||
סך כל הקולות | 35,758,259 | 100.00 | ||||
מצביעים רשומים/שיעור ההצבעה | 44,374,085 | 80.58 |
לאחר הבחירות
לאחר הבחירות דחק פאפן בהינדנבורג לתת לו להמשיך לשלוט בתקנת חירום. עם זאת, ב-3 בדצמבר הוא הוחלף על ידי שר ההגנה שלו, קורט פון שלייכר, שניהל שיחות עם האגף השמאלי של המפלגה הנאצית בראשות גרגור שטראסר בניסיון להגיע להסכמה. תוכניותיהם נכשלו כאשר היטלר פיטר את שטראסר ופנה לפאפן לשיחות קואליציוניות. פאפן השיג את הסכמתו של הינדנבורג להקים את הקבינט של היטלר ב-30 בינואר 1933.
הבחירות היו הבחירות החופשיות וההוגנות האחרונות של כל גרמניה לפני עליית הנאצים לשלטון ב-30 בינואר 1933. מאז הבחירות במרץ 1933 היה במדינה דיכוי מסיבי, במיוחד נגד פוליטיקאים מהמפלגות הקומוניסטית והסוציאל-דמוקרטית. הבחירות החופשיות הבאות לא נערכו עד 1949 בגרמניה המערבית ו-1990 בגרמניה המערבית. הבחירות החופשיות הבאות בכל גרמניה התקיימו בדצמבר 1990, לאחר איחוד גרמניה מחדש חודשיים מוקדם יותר.
קישורים חיצוניים
35477603הבחירות הפדרליות בגרמניה (נובמבר 1932)