מפלגת העם הגרמנית
| אידאולוגיות | מדינת לאום מדינתית, ליברליזם לאומי, ליברליזם כלכלי, שמרנות ליברלית |
|---|---|
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז-ימין |
| צבעים רשמיים | שחור, לבן, אדום |
מפלגת העם הגרמנית (בגרמנית: Deutsche Volkspartei, DVP) הייתה מפלגה לאומית-ליברלית ברפובליקת ויימאר. המפלגה דגלה בליברליזם כלכלי, שמרנות מדינית ודחייה מוחלטת של חוזה ורסאי, על ההגבלות ודרישות הפיצויים שהשית על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. מנהיג המפלגה היה גוסטב שטרזמן, שכיהן כיו"ר שלה במשך עשר שנים מהקמתה ועד מותו. שטרזמן כיהן כשר חוץ ששיקם את יחסי החוץ של מדינתו (ואף זכה בפרס נובל לשלום). עמדתו הבינלאומית הבכירה תרמה להעלאת קרנה של מפלגתו ולהשפעה גדולה יותר ממספר הצירים ששיגרה לרייכסטאג. שטרזמן כיהן כקנצלר גרמניה במשך תקופה קצרה אך מכרעת, בראש ממשלת קואליציה רחבה. לאחר מותו ב-1929 ספגה המפלגה מפלות קשות עד שנמחקה מהמפה הפוליטית.
אידאולוגיה
המפלגה תמכה בתיעוש, ערכי משפחה נוצריים יחד עם הפרדת דת ומדינה בעיקר בתחומי החינוך, התנגדות למדיניות רווחה וסובסידיות ממשלתיות ועוינות למרקסיזם (בו האשימה גם את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה).
בראשית ימיה התנגדה המפלגה לחוקת ויימאר ול"קואליציית ויימאר" שהייתה מורכבת מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, מפלגת המרכז הגרמנית והמפלגה הדמוקרטית הגרמנית. אולם, תחת הנהגתו המפוקחת של שטרזמן, התמתנה ואף שיתפה פעולה במארג הדמוקרטי המתהווה עם מפלגות מרכז ושמאל ברייכסטאג. לאחר מותו של שטרזמן ב-1929, החלה המפלגה לנטות יותר ויותר ימינה לכיוון הלאומני.
היסטוריה
בתקופה הקיסרות הגרמנית התקיימה המפלגה הליברלית הלאומית, שריכזה סביבה תעשיינים ובעלי הון ודגלה בליברליזם כלכלי ובלאומיות גרמנית לוחמנית ונחרצת בתחום יחסי החוץ. בתקופת המלחמה צידדה המפלגה בבניית צי מלחמה גדול, סיפוח שטחים לגרמניה ומלחמת צוללות בלתי מוגבלת. לאחר תבוסתה של גרמניה התפרקה המפלגה והפלג הימני-מרכזי שלה, בראשותו של שטרזמן, היה למפלגת העם הגרמנית (כאשר הפלג השמאלי שלה, יחד עם שברי-מפלגות פרוגרסיביות אחרות יצרו את המפלגה הדמוקרטית הגרמנית (Deutsche Demokratische Partei, DDP)).
לשיא השפעתה הגיעה המפלגה עם כינון ממשלה קואליציונית רחבה בראשותו של שטרזמן ב-13 באוגוסט 1923. על אף שהממשלה שרדה רק 102 יום, הייתה חשיבותה מכרעת בהשבת החוק והסדר למדינה, ששקעה בטירוף-מערכות עקב ההיפר-אינפלציה, תסיסה מהפכנית, שביתות ששיתקו את הכלכלה וסרבנות לשיתוף פעולה במישור הבינלאומי. בראש ובראשונה עצרה הממשלה את ההיפר-אינפלציה וייצבה את הרייכסמארק, המטבע הגרמני החדש. הפלגים הקומוניסטים בתורינגיה וסקסוניה דוכאו על ידי הצבא בראשות הנס פון זקט; תשלום הפיצויים לצרפת חודש והשביתה בחבל הרוהר הופסקה. חשיבות מיוחדת נודעה לדיכוי הפוטש במרתף הבירה במסגרתו נמנע מאדולף היטלר ואנשיו להשתלט על בכירי ממשלת בוואריה במרתף בירה במינכן ומשם להכריז על מהפכה. בנוסף החל שטרזמן לשתף פעולה עם העולם וארצות הברית הסכימה לתת לגרמניה הלוואות ותנאי אשראי נוחים. גם לאחר נפילת הממשלה המשיכה המפלגה להיות שותפה בכל הקואליציות ושטרזמן כיהן מטעמה כשר החוץ בכל ממשלות הרפובליקה עד 1929.
ב-1930 פירקה המפלגה את קואליציית הרוב של הרמן מילר עקב חילוקי דעות עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. המפלגה הייתה המפסידה הגדולה של הבחירות שהתקיימו לאחר מכן ואיבדה 15 מתוך 45 המושבים שלה. לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 וחיקוק חוק ההסמכה, חדלה המפלגה להתקיים.
חברים לשעבר במפלגה היו בין מייסדי המפלגה הדמוקרטית החופשית ב-1948.
מצב בבחירות הכלליות ברפובליקת ויימאר
| בחירות | אחוז | מושבים ברייכסטאג |
|---|---|---|
| 19 בינואר 1919 | 4.43 | 19 |
| 6 ביוני 1920 1920 | 13.87 | 62 |
| 4 במאי 1924 | 9.20 | 45 |
| 7 בדצמבר 1924 | 10.07 | 51 |
| 20 במאי 1928 | 8.71 | 45 |
| 14 בספטמבר 1930 | 4.75 | 30 |
| 31 ביולי 1932 | 1.18 | 7 |
| 6 בנובמבר 1932 | 1.86 | 11 |
| 5 במרץ 1933 | 1.10 | 2 |
מקור: נתוני הבחירות לרייכסטאג ברפובליקת ויימאר
יחס ליהודים
בניגוד[1] למפלגות ימין אחרות, כגון מפלגת העם הלאומית הגרמנית, לא היה במפלגת העם הגרמנית יסוד אנטישמי מובהק. יתרה מזו, בתקופת הקיסרות הייתה תמיכה מסורתית של יהודים מהמעמד הבורגני האמיד במפלגה הליברלית הלאומית, ממנה צמחה מפלגת העם. מצע המפלגה כלל יסודות ליברליים כמון חופש הדת, המצפון והאמונה, אך הדגיש מאידך את ביסוס התרבות של העם הגרמני על יסודות נוצריים. כן טענו פרסומים של חברי מפלגה שהיהדות היא תרבות ואיננה גזע. ב-1919 הצהיר בגלוי נציג המפלגה ברייכסטאג שהיא תילחם בעוז נגד גילויי שנאה מכלילים נגד "אזרחים גרמנים בעלי האמונה היהודית" ושטרזמן (שיחד עם בכירים נוספים במפלגה כגון הוגו שטינס, היה ידיד אישי של המדינאי היהודי הבכיר ולתר רתנאו) טען שליברל איננו יכול להיות אנטישמי. מספר יהודים כיהנו כנציגי המפלגה בשלטון המקומי, הבכיר והידוע בהם היה מקס ורבורג. בתעמולת הבחירות שלה לפרלמנט של פרוסיה ב-1921 כינתה מפלגת העם הלאומית הגרמנית את מפלגת העם בבוז "מפלגה יהודית". עם זאת, רוב האלקטורט היהודי, פרט לחברי איגודי חיילים משוחררים (בפרט ברית חיילי החזית היהודים) ותעשיינים עשירים, נטה בדרך-כלל שמאלה ולא נמנה עם מצביעי המפלגה. יהודים חברי המפלגה הצטיינו בפטריוטיזם גרמני מודגש, שלילת הציונות וסלידה מיהדות מזרח אירופה.
למרות ההצהרות הברורות ברמת ההנהגה, כבר מראשית דרכה של המפלגה פעלה ההנהגה המקומית בדרג הנמוך באורח שונה. בעוד שבהמבורג התקבלו יהודים במפלגה בעין יפה, סניפים מסוימים שלה, כגון בפרנקפורט, חברו כבר ב-1928 לגוש ימין שכלל את המפלגה הנאצית בנושאים מקומיים, למורת רוחו הגלויה של שטרזמן. לאחר מותו של שטרזמן, פרישת ההנהגה הליברלית הוותיקה ועליית הדור הצעיר ועקב התחרות הגוברת עם מפלגת העם הלאומית הגרמנית, רבו גילויי האנטישמיות במפלגה, עד שב-1932 חברה לגוש הימין הלאומני.
חברים מפורסמים
- גוסטב שטרזמן, יו"ר המפלגה, קנצלר ושר-חוץ מטעמה וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1926
- מקס פלאנק, פיזיקאי גרמני, זוכה פרס נובל לפיזיקה ב-1918
- הנס פון זקט, מפקד הרייכסווהר (צבא גרמניה)
- הוגו שטינס, תעשיין ומולטי-מיליונר
- מקס ורבורג, בנקאי יהודי, חבר הרייכסבנק
קישורים חיצוניים
- אודות המפלגה (בגרמנית)
- מפלגות פוליטיות ברפובליקת ויימאר, אתר הבונדסטאג
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ הפסקה מבוססת על Jews and the German State: The Political History of a Minority, 1848-1933 עמ' 225-235; 287-288
29613369מפלגת העם הגרמנית