הארי לוק
הארי צ'ארלס לוק (באנגלית: Harry Charles Luke; 1884–1969). המזכיר הראשי של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל וממלא מקום הנציב העליון בימי מאורעות תרפ"ט. נחשב בעיני היישוב היהודי לעוין בגישתו כלפיו, וכמי שנוטה לטובת הצד הערבי.
ראשית חייו
הארי לוק נולד בשנת 1884 באנגליה כבן למשפחה יהודית בשם לוקאץ' מהונגריה, שהיגרה לבריטניה והמירה דתה.
לוק למד באיטון ובאוניברסיטת אוקספורד. בתום לימודיו פנה לשרת בשירות הקולוניאלי הבריטי. בשנים 1908–1911 שימש כמזכירם הפרטי של המושל הבריטי של המושבה סיירה לאון ושל מושל ברבדוס. בשנת 1911 הגיע לוק לראשונה למזרח התיכון, לקפריסין, שם שירת כמזכירו האישי של המושל הכללי ולאחר מכן כעוזר המזכיר של מושל קפריסין.
בשנת 1913 הוציא לוק לאור את ספרו "בפאת המזרח". הספר יצא לאור תחת שמו הקודם "הארי צ'ארלס לוקאץ'". במרוצת השנים כתב עוד ספרים רבים שהתפרסמו בשמו, הארי צ'ארלס לוק.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 שירת כקצין מילואים בצי המלכותי הבריטי מול חופי סוריה ולאחר מכן בחזית הדרדנלים. בשנת 1918 שירת כמושל העיר פמגוסטה בקפריסין. בשנים 1919–1920 שימש כקצין פוליטי במטהו של אדמירל בריטי באזור איסטנבול והים השחור. במשך מספר חודשים בשנת 1920, ימי מלחמת האזרחים שהתחוללה ברוסיה ובאזורה לאחר המהפכה הרוסית, שימש כנציב העליון בגאורגיה, בארמניה ובאזרבייג'ן.
בארץ ישראל
בשנת 1920 הגיע לוק לראשונה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ התמנה לעוזרו של מושל ירושלים רונלד סטורס. במשרה זו החזיק עד לשנת 1924.
תוך כדי מילוי תפקידו כעוזר מושל מחוז ירושלים התמנה לוק לחבר בוועדת הייקראפט שמונתה בשנת 1921 לחקירת אירועי מאורעות תרפ"א. לוק היה הרוח החיה של הוועדה, שמסקנותיה היו כי אמנם הערבים פתחו במאורעות, אולם ההתפרצות נבעה מחששם האמיתי לפגיעה בפרנסתם מצד היהודים בגין השתלטות היהודים על אדמותיהם. מסקנות הוועדה חיזקו את הקיצונים הערבים.
בשנת 1922 פרסם לוק, ביחד עם איש ממשל בריטי נוסף של שלטון המנדט, אדוארד קית-רוץ' מדריך לארץ ישראל ("The handbook of Palestine"), שהיה מדריך מפורט לכל הנושאים הקשורים לארץ ישראל ולתושביה.
בשנת 1924 יצא לוק את ארץ ישראל לשם מילוי תפקיד קולוניאלי בכיר במושבה סיירה לאון, שבה שירת כבר קודם לכן בין השנים 1908 - 1911.
בשנת 1928 חזר לוק לארץ ישראל וב-19 ביולי 1928 נתמנה למזכיר הראשי של ממשלת המנדט, התפקיד השני בחשיבותו לאחר הנציב העליון. החל ממספר ימים לאחר מכן, עם עזיבתו של הרברט פלומר את ארץ ישראל בסוף יולי 1928, כיהן כנציב עליון בפועל עד בואו של הנציב החדש, ג'ון צ'נסלור, אשר בואו לארץ ישראל התעכב. על תקופה זאת נכתב עם סיומה בעיתון דבר[1]:
- "ימים שחורים שמעטים היו לנו כמותם מראשית השלטון האנגלי בארץ ישראל".
גם לאחר בואו של ג'ון צ'נסלור לארץ ישראל בדצמבר 1928, השלטון בארץ ישראל היה נתון למעשה בידיו של לוק שכן צ'נסלור לא היה בקיא עדיין בענייני ארץ ישראל, וסמך על לוק שהיה מומחה לענייני המזרח, ובמיוחד לבעיית המקומות הקדושים והסכסוכים בין העדות. לוק אף כתב על כך בשנת 1927 ספר בשם "נביאים, כהנים ופטריארכים - שרטוטים של הכתות בארץ ישראל ובסוריה".
בימי מאורעות תרפ"ט
לוק מילא תפקיד ראשי במהלך האירועים שהובילו לפרוץ מאורעות תרפ"ט, בחודש אוגוסט 1929. הרקע לפרוץ המאורעות היה סכסוך מתמשך בין היהודים לערבים בשאלת זכויות התפילה ליד הכותל המערבי. הכותל מקודש ליהודים ואילו הערבים המוסלמים קידשו את רחבת הכותל שנקראה בפיהם "אל בוראק" על שם סוסו של הנביא מוחמד שהנביא נהג לקשור אותו, לפי אמונתם, באותה רחבה. המופתי חאג' אמין אל חוסייני הסית את הערבים בטענה שהיהודים המתפללים ברחבת הכותל מחללים את קודשי האסלאם. לוק, כמומחה לענייני המקומות הקדושים מצא בעניין הכותל עילה להצר את צעדי היהודים ולעורר נגדם את הערבים. בזאת חבר אל המופתי ואל הוועד הפועל הערבי להפרתה של אווירת השקט ששררה בארץ במשך שנים אחדות לאחר תום מאורעות תרפ"א. הדעות בקרב ההנהגה הציונית היו חלוקות, האם מעשיו של לוק נבעו משנאת ציון, או שהיה חדל אונים. דוד בן-גוריון תיאר אותו כמוג לב.
בחודש אב תרפ"ט, הלכה ההסתה הערבית וגברה. האווירה הלכה והתחממה. צעיר יהודי נדקר בתגרה שפרצה בין יהודים וערבים, על כדורגל שנפל בחצר ערבית, ולאחר כמה ימים מת מפצעיו. בה בעת גברה ההסתה הערבית. הופצו שמועות כי היהודים עומדים ביום שישי 23 באוגוסט לתקוף את מסגדי הר הבית. ביום חמישי, שלפני כן פנו נציגי ההנהגה הציונית ללוק והביעו בפניו את דאגתם מן המצב. לוק הרגיע אותם באומרו כי כוחות הביטחון הבריטיים נקטו בצעדי כוננות. נציגי היהודים ביקשו מלוק כי המשטרה תפרוק את הערבים הבאים להתפלל בהר הבית מאלות ומסכינים. לוק השיב להם כי צעד זה יכול להיות מסוכן משום שהוא עלול לעורר את חמתם של אנשים הנושאים אלות "ללא כוונת זדון". באותו יום נעשה ניסיון נוסף לשמור על השלום. לביתו של לוק הוזמנו שלושה מראשי ההנהגה הציונית בראשותו של יצחק בן צבי ושלושה מנציגי הוועד הפועל הערבי. הצדדים לא הגיעו לידי הסכם, אך הוחלט לדחות את העניין לימים אחדים. נציגי הערבים הבטיחו כי למחרת, ביום שישי, יטיפו במסגדים לשלום.
ביום שישי 23 באוגוסט פרצו המאורעות. המוני ערבים מן הכפרים וממדבר יהודה נהרו למסגדי הר הבית כשהם נושאים עמם אלות, סכינים ופגיונות. בחוזרם מן התפילה, בתום הטפה מסיתה במיוחד של המופתי, החלו הערבים לנוע לעבר השכונות היהודיות במטרה לטבוח ביהודים. לוק מיהר להזמין אליו בטלפון את המופתי ודרש ממנו להרגיע את הרוחות. המופתי התייצב בפני ההמון, אך במקום להרגיע הגביר את התסיסה. למחרת פשטו הפרעות על פני כל הארץ ונמשכו שבוע ימים. בימי המאורעות נהרגו 133 יהודים ומאות נפצעו. האירוע החמור ביותר היה בעיר חברון בה נטבחו 66 יהודים והאוכלוסייה היהודית עזבה את העיר לצמיתות. בצפת נרצחו 18 יהודים ביום האחרון למאורעות, 29 באוגוסט. ארגון ההגנה הצליח במשאביו הדלים להגן רק על חלק מהשכונות בערים ועל חלק מיישובי הארץ.
מיד עם פרוץ המאורעות פנו נציגי ההנהגה הציונית בראשותו של בן צבי אל מפקד משטרת המנדט אלן סונדרס בבקשה לגייס יהודים כשוטרים מוספים ולתת בידיהם נשק. סונדרס נעתר אך למחרת, כשנוכחו מנהיגי היהודים לראות כי הוא מתחמק מקיום הבטחתו, פנו אל לוק. לוק דחה את דרישתם אך הסכים למצער לגיוסם ולחימושם של 18 חיילים יהודים משוחררים. אליהם הצטרפו 23 יהודים נתינים בריטיים שנענו לקריאתו של מפקד משטרת ירושלים להתנדב כשוטרים מוספים. הרב הראשי לארץ ישראל אברהם יצחק הכהן קוק אף התקשר אל לוק במהלך יום השבת ודרש ממנו לדכא את המתפרעים הערבים. לוק ענה שאין לו פקודה לעשות כן, והרב קוק ענה "אני נותן לך פקודה כזו!". לוק לא נענה לבקשה, וכשנפגשו לוק והרב קוק באירוע רשמי לאחר זמן, סירב הרב קוק ללחוץ את ידו של לוק, מכיוון ש"הייתה מגואלת בדם יהודים".
מאידך המשיך לוק במדיניותו העוינת. הוא הורה על סגירת העיתונות העברית והפסקת קשרי הטלפון לחו"ל והציבור בארץ נאלץ היה להזון רק מההודעות הרשמיות של ממשלת המנדט (שידורי רדיו לא היו עדיין בארץ באותה עת). ביום השישי למאורעות כשהנציב העליון צ'נסלור הגיע לארץ, ולוק עמד בפני סיום תפקידו כנציב עליון בפועל, טען לוק בפני באי כח היהודים כי היהודים הם שתקפו ראשונים את הערבים במקומות רבים, לדוגמה בצפת. כשנציג היהודים דרש כי ממשלת המנדט תשלם פיצויים ליהודים שנפגעו במאורעות, השיב לוק כי היהודים אוספים כספים רבים בחו"ל ואין צורך להעמיס זאת על הממשלה.
בהיותו בארץ ישראל שמר לוק בקפדנות את סוד מוצאו היהודי. בשנת 1928 בא אליו אחד מאנשי היישוב על מנת למסור לו מכתב מקרוב משפחה המשותף לשניהם. שהיה מדינאי בהונגריה. לוק קיבל אותו בנימוס ורק בסוף השיחה ביקש ממנו לוק שלא יגלה את סוד מוצאו היהודי, לפחות כל עוד הוא, לוק, מכהן בארץ ישראל. את דבר מוצאו היהודי של לוק חשף ברבים הסופר אביגדור המאירי, לאחר תום המאורעות, בחוברת של כתב העת "המחר".
כרבים מאנשי הממשל הבריטי השאיר אחריו לוק יומן וכמו רבים מאנשי הממשל הקולוניאלי, בוגרי אוקספורד, ידע את אמנות השיחה. בין היתר אירח בביתו בירושלים את הסופר רודיארד קיפלינג ואת חיים ויצמן.
במלטה ובפיג'י
בחודש יוני 1930 הסתיים תפקידו של לוק בארץ ישראל. הוא עבר למלטה ובמשך 7 שנים עד לשנת 1938 הוא שימש כסגן המושל הכללי של האי. במלטה, שלא התקיים בה סכסוך בין עמים ועדות כבארץ ישראל (ובה ככל הנראה היה לוק משוחרר מן הקונפליקט הפנימי שבין מוצאו היהודי לבין מילוי תפקידו הקולוניאלי כנגד אוכלוסייה יהודית), זכה לוק לאהדת בני האי. לוק מצדו גמל לבני מלטה בכותבו ספר על ההיסטוריה של מלטה.
מ-16 בספטמבר 1938 עד 21 ביולי 1942 כיהן לוק כמושל האי פיג'י וכנציב עליון של בריטניה במושבותיה במערב האוקיינוס השקט.
שארית חייו
בשנת 1942 פרש לוק מן השירות הקולוניאלי הבריטי ועסק בענייני ציבור; בין השנים 1943–1946 היה חבר המועצה לקשרי חוץ של הכנסייה האנגליקנית ובין השנים 1955–1965 כיהן כנשיא "הליגה של מלטה" (Malta League) אשר נוסדה בבריטניה בשנת 1942, כשהאי היה נתון להפצצות כבדות ובלתי פוסקות מן האוויר של חיילות האוויר הגרמני והאיטלקי, כמחווה של סולידריות ותמיכה של בני העם הבריטי בבני האי.
הארי צ'ארלס לוק נפטר בשנת 1969 בהיותו בן 85 שנה.
מספריו
- On the Fringe of the East. 1913
- 1922 .The Handbook of Palestine
- Prophets, Priests and Patriarchs - sketces of the sects of Palestine and Syria. 1927
- The handbook of Palestine and Trans-Jordan. 1930
- Malta - an account and appreciation. 1950
ראו גם
הערות שוליים
- ^ י. שוכמן, עם החלופים בנציבות, דבר, 6 בדצמבר 1928
| המזכירים הראשיים של ממשלת המנדט | |
|---|---|
|
