הנרי גרני
 |
הנרי לוול גולדסוורת'י גרני (באנגלית: Henry Lovell Goldsworthy Gurney; 27 ביוני 1898 - 6 באוקטובר 1951), היה המזכיר הראשי האחרון של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. לאחר מכן שימש כנציב העליון הבריטי במלאיה. בתפקידו זה נהרג בעת שנורה ממארב של לוחמי גרילה קומוניסטים.
ביוגרפיה
שנותיו המוקדמות
גרני, יליד פוגהיל (Poughill), קורנוול, למד בקולג' וינצ'סטר (Winchester) ואחר כך באוקספורד, בה צוין כשחקן גולף ברמה לאומית[1]. גם בהמשך חייו היה חובב ספורט נלהב ששיחק טניס וגולף, ולימים, בארץ ישראל, הוא הקפיד על השתתפות יומית במשחק גולף[2]. ב-1924 נישא ונולדו לו בהמשך שני בנים. בין השנים 1920-1917 גרני שירת בצבא הבריטי ובשנת 1921 הוא הצטרף לשירות הקולוניאלי. הצבתו הראשונה מעבר לים הייתה בקניה. ב-1935 מונה לעוזר המזכיר הראשי בג'מייקה, תפקיד בו היה השני במדרג הקולוניאלי לאחר המושל. בין השנים 1938 ו-1944 היה גרני מזכיר ראשי במזרח אפריקה. בשנים 1944 עד 1946 היה גרני מזכיר קולוניאלי בחוף הזהב (כיום גאנה)[3].
מזכיר ראשי בארץ ישראל
בספטמבר 1946 נתמנה גרני לתפקיד המזכיר הראשי של ממשלת המנדט בארץ ישראל[3], השני במעלה בהירארכיה המנדטורית לאחר הנציב העליון, בהחליפו בתפקיד את סר ג'ון שו. הוא הגיע לארץ ישראל בתחילת אוקטובר 1946[4] ושימש בתפקיד המזכיר עד הפינוי הבריטי, וכך היה המזכיר הראשי האחרון של ממשלת המנדט. בתפקידו זה היה ידוע ביעילותו ובקור רוחו, וכיוון שכך, נהנה מאמון מלא של הנציב העליון, והיה עמוד התווך של המנהל הבריטי בארץ. הוא היה אחראי, בין היתר, לפירוק ולחיסול משטר המנדט בארץ, והכין את טיוטת תוכנית הנסיגה.[5] אופייה של מטלה זו היה, על פי תיאורו הציורי: "הוטל עלינו לנסר את הענף שישבנו עליו".[6] למעשה, הוא המריץ את משרדי הממשלה השונים להתחיל בהכנות לפינוי עוד לפני החלטת החלוקה, בהעריכו נכונה את כיוונן של ההתפתחויות הבינלאומיות. ואכן, על פי פרמטרים של כמות הציוד שהוצאה מול לוחות הזמנים המתוכננים, הפינוי התנהל בהצלחה, ואף מהר מן האומדנים הראשוניים.[5] אל התנועה הציונית רחש איבה, אם כי יחסו אליה היה קורקטי.[7] ובמידה מה, רגש זה היה הדדי. אחדים ממנהיגי היישוב סברו כי השפעתו בשנה האחרונה לשלטון המנדט עולה על זו של הנציב העליון, וראו את השפעתו כבעלת אופי מסוכן. דב יוסף אמר עליו: "פקיד ערמומי וזהיר, ראקציונר עד תוך תוכו, מעריץ את כח הזרוע העריצה, שאליה הצטרפו רגשות אנטישמיים" וזאב שרף הוסיף: "לא היו בו לא היושר ולא התמימות שבהם הצטיין הנציב העליון"[8] עם זאת, תמך גרני בתוכנית החלוקה, ואף המליץ להקים במהרה מדינה יהודית.[5] גרני היה אחד מאחרוני העוזבים ב-14 במאי 1948.
עם סיום שלטון המנדט, טס גרני מירושלים בלוקחו איתו את הדגל שהורד ממלון המלך דוד, בעוד הנציב העליון הפליג מחיפה.[9].
נציב עליון במלאיה
ב-1 באוקטובר באותה שנה גרני התמנה לנציב עליון במלאיה[10], בה הוכרז מצב חירום, עקב פעולות גרילה וטרור של הקומוניסטים כנגד השלטון הבריטי, בעלי מטעים ויריבים פנימיים. ב-6 באוקטובר 1951, במארב של לוחמי גרילה קומוניסטים, נורה גרני בפרייזר'ס היל (Fraser's Hill) בעת שנהג הסיע אותו עם אשתו במכונית, ונהרג. על פי עדות אחד ממנהיגי כוחות הגרילה, נראה שמארב זה לא נועד להתנקשות בנציב העליון, ותוצאה זו הייתה מקרית.
לקריאה נוספת
- מוטי גולני, ימים אחרונים: הממשל המנדטורי - פינוי ומלחמה, הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 2009. הספר מביא את יומנו של גרני שנכתב בירושלים בימים האחרונים של שלטון המנדט.
- דב יוסף, קריה נאמנה, ירושלים ותל אביב : הוצאת שוקן, תש"ך.
- תום שגב, ימי הכלניות, הוצאת כתר, 1999.
קישורים חיצוניים
- מזכיר ראשי חדש בארץ ישראל, דבר, 5 בספטמבר 1946
- קץ המנדט מאמר של איתן בר-יוסף בכתב העת "ישראל"
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים תום שגב, מנכ"ל המנדט, באתר הארץ- תמונתו באתר Sabrizain.org.
הערות שוליים
- ^ Noël Barber, The war of the running dogs, Collins, 1971, page 61
- ^ James R. Arnold, Jungle of Snakes, Bloomsbury Publishing USA, 2010, page 145
- ^ 3.0 3.1 נתמנה מזכיר חדש לממשלת ארץ ישראל, הצופה, 5 בספטמבר 1946
- ^ הגיע המזכיר החדש, הצופה, 2 באוקטובר 1946
- ^ 5.0 5.1 5.2 רוג'ר לואיס, סר אלן קנינגהם וקץ השלטון הבריטי בארץ-ישראל. בתוך: המאבק להקמת המדינה. מוסד ביאליק, ירושלים, 1992, עמ' 131 - 164.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, הוצאת כתר, 1999, עמ' 396.
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, הוצאת כתר, 1999, מקומות שונים,
- ^ ספר תולדות ההגנה, כרך ג', עמ' 1194
- ^ הנציב הפליג גרני בלונדון, דבר, 16 במאי 1948
- ^ גירני נתמנה נציב עליון במאלאיה, מעריב, 31 באוגוסט 1948
| המזכירים הראשיים של ממשלת המנדט | |
|---|---|
|
הנרי גרני34332175Q2918377