האריס וופורד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האריס וופורד
Harris Wofford
תצלום של וופורד מיוני 2014
תצלום של וופורד מיוני 2014
תצלום של וופורד מיוני 2014
לידה 9 באפריל 1926
ניו יורק, מדינת ניו יורק, ארצות הברית
פטירה 21 בינואר 2019 (בגיל 92)
וושינגטון הבירה, ארצות הברית
שם מלא האריס לואלין וופורד הבן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת ייל
אוניברסיטת הווארד
עיסוק פוליטיקאי, משפטן
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת זוג קלייר לינדגרן (1996-1948)
סנאטור מטעם מדינת פנסילבניה
8 במאי 1991 – 3 בינואר 1995
(3 שנים ו־34 שבועות)
→ ג'ון היינץ
מזכיר העבודה והתעשייה של פנסילבניה
23 במרץ 1987 – 8 במאי 1991
(4 שנים ו־6 שבועות)
תחת המושל בוב קייסי האב
→ ג'יימס נפר
טום פולי ←
יו"ר המפלגה הדמוקרטית בפנסילבניה
28 ביוני 1986 – 6 בדצמבר 1986
(23 שבועות ויום)

האריס לואלין וופורד הבן (באנגלית: .Harris Llewellyn Wofford Jr‏; 9 באפריל 1926 — 21 בינואר 2019) היה פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קהיליית פנסילבניה בין השנים 1995-1991[1]. וופורד היה תומך ידוע בשירות לאומי ובהתנדבות, ובשנים 1970–1978 היה נשיאה החמישי של מכלת ברין מאר. במהלך 1986 היה יושב ראש המפלגה הדמוקרטית בפנסילבניה, ולאחר מכן שירת כמזכיר העבודה והתעשייה בקבינט של המושל בוב קייסי האב. לאחר שירותו בסנאט וופורד המשיך בחיים הציבוריים עד למותו בראשית 2019.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

וופורד נולד בשנת 1926 במנהטן שבניו יורק, בנם של אסטל אליסון (לבית גרדנר) והאריס לואלין וופורד[2]. הוא היה נצר למשפחה דרומית אמידה ובולטת[3]. בגיל 11 ליווה את סבתו האלמנה בטיול חוצה-יבשות בן חצי שנה. הם בילו את ערב חג המולד בבית לחם, ביקרו בשאנגחאי זמן קצר לאחר שהצבא היפני הקיסרי כבש אותה, טיילו בהודו שם וופורד העריץ את מהטמה גנדהי וגם ביקרו ברומא, שם צפו בבניטו מוסוליני מכריז על פרישתה של איטליה מחבר הלאומים ובהפיכת האומה האיטלקית לאיטליה הפאשיסטית[3]. במהלך לימודיו בבית הספר התיכון סקארסדייל, וופורד קיבל השראה מקריאותיו של העיתונאי קלרנס סטרייט (אנ') לייסוד ממשלה עולמית, והקים התאחדות סטודנטים בשם "הסטודנטים הפדרליסטיים". כשהיה בן 18 הארגון גדל עד כדי כך שכתב העת "ניוזוויק" ניבא כי ביום מן הימים יהא וופורד נשיא ארצות הברית[3].

הוא שירת בחילות האוויר של צבא ארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה והיה לבוגר מחזור 1948 באוניברסיטת שיקגו. לאחר שמונה חודשים בהם שהה בהודו על בסיס מלגה, אותם הקדיש למחקר על אודות גנדי שנרצח זה עתה, רעייתו קלייר והוא שבו לאמריקה. לאחר מכן הוא נרשם לבית הספר למשפטים באוניברסיטת הווארד, הסטודנט הלבן הראשון שנרשם לאוניברסיטה אפרו-אמריקאית זו. לאחר שנה סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל, שם קיבל תואר אקדמי במשפטים ביוני 1954. וופורד החל את דרכו בשירות הציבורי כעוזר משפטי של הכומר תיאודור הסבורג במועצת זכויות האזרח של ארצות הברית, תפקיד אשר מילא בשנים 1957–1959. בשנת 1959 התמנה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת נוטרדאם. הוא נמנה בין התומכים הראשונים של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח בשנות ה-50 של המאה ה-20, כשליווה את הפעיל ההודי רם מנוהר לוהיה בסיור בדרום ארצות הברית ב-1951, ובמרוצת הזמן הפך לידיד וליועץ לא-רשמי עבור מרטין לותר קינג[3].

וופורד גדל על ברכי הנצרות האפיסקופלית, אך המיר את דתו לנצרות קתולית בשנות ה-80 של המאה ה-20.

בממשל קנדי

וופורד פגש לראשונה את ג'ון פיצג'רלד קנדי ​​בשנת 1947 במסיבה בביתה של קלייר בות' לוס בקונטיקט. הקריירה הפוליטית של וופורד החלה בשנת 1960 כאשר קנדי ​​ביקש ממנו להצטרף ללמסע הבחירות הנשיאותי שלו בבחירות לנשיאות שהתיקימו באותה השנה שלו ולעבוד עם סרג'נט שרייבר למען זכיית הדמוקרטים ב"קולות הכושים"[3].

כאשר מקטין לותר קינג נכלא זמן קצר לפני הבחירות, שכנעו וופורד ושרייבר את קנדי ​​להתקשר לרעייתו של קינג, קורטה סקוט קינג, שהתמודדה עם היות בעלה נידון לעבודת פרך בבית סוהר בג'ורג'יה בגין עבירת תנועה זניחה בשעה שהייתה בשלבי היריון מתקדמים. שיחת הטלפון בין קורטה סקוט קינג לסנאטור קנדי הובילה את מרטין לותר קינג להמיר את תמיכתו בריצ'רד ניקסון, סגן הנשיא ומועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, בקנדי. בעקבות שיחת הטלפון, וופורד ועוזרים אחרים בסגל של קנדי ​​ניסחו פמפלט שהאדיר את השיחה והודפס על נייר כחול שכונה "הפצצה הכחולה". כ-2 מיליון עותקים הופצו, בעיקר דרך כנסיות אפרו-אמריקאיות, והדבר סייע רבות לניצחונו של קנדי בקרב האוכלוסייה האפרו-אמריקאית[4].

בשנת 1961 מונה וופורד בידי קנדי לעוזר מיוחד עבור הנשיא לענייני זכויות האזרח. בבית הלבן כיהן כיושב ראש הקבוצה התת-ממשלתית לזכויות האזרח. וופורד היה שותף לייסוד חיל השלום ושימש כנציג המיוחד של חיל השלום באפריקה ומילא את תפקיד מנהל פעולות החיל באתיופיה. ב-1964 מונה למנהל-עמית של חיל השלום, ומילא את התפקיד עד 1966. בשנת 1965 הוסיף לקחת חלק פעיל במצעדים מסלמה למונטגומרי. ספר זיכרונותיו של וופורד, "על בְּנֵי קנדי ומלכים: להיות הגיוני משנות השישים", מפרט את שנותיו בתנועה לזכויות האזרח והקמת חיל השלום[5][6].

באקדמיה ובמגזר הפרטי

בשנת 1966 עזב וופורד את הפוליטיקה של ארצות הברית כדי להיות נשיא אוניברסיטת מדינת ניו יורק באולד וסטברי. במהלך כינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית בשיקגו, וופורד סיכן את הקריירה שלו כאשר נעצר במחאה נלהטת נגד אלימות משטרתית. בשנת 1970 הוא התמנה לנשיא מכללת ברין מור שבפנסילבניה, ומילא תפקיד זה עד 1978. לאחר שירותו האקדמאי במכללת ברין מור, וופורד הצטרף אל משרד עורכי הדין "Schnader Harrison Segal & Lewis" שבפילדלפיה. לאחר שהעביר שבע שנים בקליניקה משפטית פרטית בפילדלפיה, כיהן וופורד כיו"ר המפלגה הדמוקרטית בפנסילבניה מיוני עד דצמבר 1986. במרץ 1987 מונה על ידי מושל פנסילבניה בוב קייסי האב למזכיר העבודה והתעשייה של המדינה[7].

בסנאט של ארצות הברית

דיוקן רשמי של וופורד בסנאט

ב-4 באפריל 1991 הלך לעולמו ג'ון היינץ, הסנאטור הבכיר של פנסילבניה, במהלך תאונה אווירית והותיר את מושבו בסנאט של ארצות הברית בלתי-מאויש. על פי החוק המדינתי, מושל פנסילבניה נדרש למנות ממלא מקום עד שניתן יהיה לקיים בחירות מיוחדות. לאחר ששקל את מועמדותם של אישים פוטנציאליים אחדים, ביניהם נשיא קרייזלר לי איאקוקה שמיאן לתפקיד, מינה המושל קייסי את וופורד למושב ב-8 במאי 1991[8]. בעבר שקל להתמודד לתפקיד, אך מעולם לא חשב שההזדמנות בת-השגה. לפיכך, נהפך וופורד לדמוקרט הראשון שייצג את פנסילבניה בסנאט מאז שעזב ג'וזף קלארק (אנ') את תפקידו בשנת 1969.

בבחירות המיוחדות, שהתקיימו בנובמבר 1991, ניצב וופורד בפני דיק ת'ורנברג, מושל פנסילבניה לשעבר והתובע הכללי של ארצות הברית בממשלי הנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' הרברט ווקר בוש. וופורד ות'ורנברג נבחרו על ידי ועידות מפלגותיהם מכיוון שהרִיק במושב חל בזמן מאוחר מדי בשביל לקיים בחירות מקדימות. וופורד יצא למסע הבחירות כשהוא מפגר בסקרים, כך שרוב הפרשנים הניחו כי אין לו סיכוי לנצח. ואכן, בשלב מסוים הסקרים הפנימיים שלו הצביעו על הפסד בפער של כארבעים אחוז. למרות זאת, הניצחון הסוער של וופורד על המושל לשעבר בכעשרה אחוזים הפתיע רבים, ותואר מאוחר יותר כאינדיקציה לסיכויי הניצחון של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש בבחירות 1992 לנשיאות[9]. וופורד גרף 1,860,760 קולות שהם 55% מקולות הבוחרים, ות'ורנברג גרף 1,521,986 קולות שהם 45%.

מסע הבחירות של וופורד נוהל בידי פול בגאלה וג'יימס קארוויל, והצלחתם הדרמטית הביאה אותם לתשומת לב לאומית. הקמפיין של וופורד התבסס על הבטחה לביטוח בריאות ממלכתי, ולפי חוק מדע המדינה ג'ייקוב האקר מאוניברסיטת ייל, סייע להביא את הרפורמה במערכת הבריאות האמריקאית לדיון לאומי[10]. סוגיות כדוגמת בריאות הציבור וכלכלת ארצות הברית עמדו גם הן בבסיס הניצחון של ביל קלינטון בבחירות לנשיאות בשנת 1992. בשנת 2015 התאונן הפרשן השמרני ראש לימבו על וופורד באומרו: "שירותי בריאות כזכות – אתה יודע מי התחיל את קו החשיבה הזה? בחור בשם האריס וופורד, שהיה סנאטור מפנסילבניה"[11][12].

על אף שבסופו של דבר בחר קלינטון בסנאטור אל גור כעמיתו למירוץ בבחירות הנשיאותיות של 1992, וופורד נמנה בין מועמדיו הסופיים של קלינטון לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית[13]. בבחירות 1994 התמודד וופורד לתקופת כהונה מלאה בסנאט. ביחס של 47%-49% הפסיד לריק סנטורום, חבר בית הנבחרים של ארצות הברית[14]. בחירות אמצע אלו היו "המפכה הרפובליקנית", בה נחלו הדמוקרטים הפסדים דרמטיים בשני בתי הקונגרס.

בערוב ימיו

וופורד נואם ביוני 2014

בין השנים 1995–2001 כיהן וופורד כמנכ"ל התאגיד לשירות לאומי וקהילתי, סוכנות ממשלתית של הממשלה הפדרלית של ארצות הברית המנהלת את מיזם "AmeriCorps" ותוכניות התנדבות אחרות. משנת 2001 ישב וופורד מועצות מנהלים של מגוון מוסדות צדקה וארגוני שירות אזרחי, בהם הארגון "Points of Light". הוא היה נאמן במרכז מרטין לותר קינג ג'וניור לשינוי חברתי לא-אלים. בשנת 2005 פגש וופורד את הסנאטור הצעיר ברק אובמה, והשניים התיידדו. ב-4 בינואר 2007 נכח וופורד בהשבעתו לתפקיד של הסנאטור בוב קייסי, אשר הביס את סנטורום בבחירות האמצע של 2006[15]. ב-3 בינואר 2013 ליווה וופורד בשנית את קייסי לטקס השבעתו השני של קייסי במליאת הסנאט.

בינואר 1996 נפטרה רעייתו קלייר בגיל 69, לאחר מאבק בלוקמיה, והשניים היו נשואים מאז 1948[16].

ב-21 בינואר 2019 נפטר וופורד בגיל 92 בוושינגטון הבירה מסיבוכים שאירעו כתוצאה מנפילה[17]. כ-1,000 איש השתתפו בטקס האשכבה שלו שהתקיים ב-3 במרץ 2019, באודיטוריום קרמטון שבאוניברסיטת הווארד.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האריס וופורד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ דאריל קוט, Ex-Sen. Harris Wofford, civil rights activist, dies at age 92, באתר UPI‏, 23 בינואר 2019 (באנגלית)
  2. ^ MISS GARDNER BRIDE OF HARRIS L. WOFFORD; Bishop Gailor Officates at Wedding of Daughter of Mr. andMrs. Isaac B. Gardner., באתר הניו יורק טיימס, 7 ביולי 1992 (באנגלית)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 ג'ייסון זנגלר, The Man Who Was Everywhere, באתר The New Republic‏, 21 בנובמבר 2014 (באנגלית)
  4. ^ איילין וו, Harris Wofford, civil rights activist who helped Kennedy win the White House, dies at 92, באתר וושינגטון פוסט, 22 בינואר 2019 (באנגלית)
  5. ^ OF KENNEDYS AND KINGS: Making Sense of the Sixties, באתר Kirkus Reviews‏, 26 ביוני 1980 (באנגלית)
  6. ^ אלן ל. מילר, The Kennedy era: a new interpretation; Of Kennedys and Kings: Making Sense of Sixties, by Harris Wofford. New York: Farrar, Straus & Giroux. $17.50., באתר Christian Science Monitor‏, 11 באוגוסט 1980 (באנגלית)
  7. ^ אנדרו סידמן, Harris Wofford, civil rights leader, JFK adviser, and U.S. senator from Pa., dies at 92, באתר The Philadelphia Inquirer‏, 22 בינואר 2019 (באנגלית)
  8. ^ בריאן ניילור, Harris Wofford, Former Senator, Civil Rights Activist, Dies At 92, באתר NPR‏, 22 בינואר 2019 (באנגלית)
  9. ^ מייקל דיקורסי הינדס, THE 1991 ELECTION; WOFFORD WINS SENATE RACE, TURNING BACK THORNBURGH; G.O.P. GAINS EDGE IN TRENTON, באתר הניו יורק טיימס, 6 בנובמבר 1991 (באנגלית)
  10. ^ וורן רוג'אס, 100 Years on the Front Lines of History, באתר Roll Call‏, 2 במרץ 2016 (באנגלית)
  11. ^ בנג'מין וופורד, Harris Wofford Was a Towering American. He Was Also My Grandfather., באתר Washingtonian‏, 3 במאי 2019 (באנגלית)
  12. ^ Times Frets: Health Care Not a Right?, באתר המופע של ראש לימבו, 16 באפריל 2015 (באנגלית)
  13. ^ גוון אייפיל, THE 1992 CAMPAIGN: Democrats; CLINTON SELECTS SENATOR GORE OF TENNESSEE AS RUNNING MATE, באתר הניו יורק טיימס, 10 ביולי 1992 (באנגלית)
  14. ^ רוברט ד. מקפאדן, Harris Wofford, 92, Ex-Senator Who Pushed Volunteerism, Is Dead, באתר הניו יורק טיימס, 22 בינואר 2019 (באנגלית)
  15. ^ טום קרי, Chance to enjoy foes' defeat on opening day, באתר NBC News‏, 4 בינואר 2007 (באנגלית)
  16. ^ Clare Wofford, 69, College Official, באתר הניו יורק טיימס, 5 בינואר 1996 (באנגלית)
  17. ^ מארק לוי, Harris Wofford, rights activist and senator, dies at 92, באתר AP‏, 23 בינואר 2019 (באנגלית)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31678211האריס וופורד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=האריס_וופורד&oldid=1839990"