אינקונבולה
אינקונבולה (מלטינית Incunabulum, וברבים Incunabula, מילולית "חיתולים" ובהשאלה "עריסה", "ערש", "השלבים הראשונים של החיים") הוא כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו משנת 1444 ועד שנת 1500.
בתקופה זו של הדפוס הודפסו באירופה כ-30,000 ספרים, חוברות, עלונים ודפים בודדים. הספרים הודפסו ב-18 השפות העיקריות של אירופה. מתוכם הודפסו כ-150 ספרים עבריים. ספרי האינקונבולה הם נדירים מאוד ומשום כך יקרים מאוד. הם נחשבים פריטים יוקרתיים באוספי ספרים, הן באוספים פרטיים והן באוספים ציבוריים. אספנים וציידי ספרים עתיקים מוכנים לשלם הון תועפות עבור ספרי האינקונבולה, וספרי הערש העבריים בכללם. קטלוג אינקונבולים בינלאומי מקוון של כל הספרים שהודפסו במאה ה-15 נערך ומנוהל על ידי הספרייה הבריטית.[1]
סקר דפוסי הערש
החוקרים פבר (Fevre) ומרטן (Martin) מצאו כי בחמישים השנים בין 1450 ל-1500 הודפסו בין 30 ל-35 אלף מהדורות של ספרים שייצגו בין 10 ל-15 אלף טקסטים שונים. בהם 3,000 ספרים העוסקים במדע. בכל מהדורה היו לכל היותר כ-500 עותקים ולפיכך העריכו החוקרים את מספר הספרים הכולל בכעשרים מיליון ספרים.[2]
אינקונבולים עבריים
ידועים היום כ-150 מהדורות שונות של דפוסי ערש עבריים, ובנוסף להם עוד כמה שלא ברור האם נדפסו לפני או אחרי 1500, וכן ידועים ספרים נוספים שנדפסו אך לא שרדו. לפי העדויות במקורות העבריים, מכל מהדורה הודפסו 200 עד 400 עותקים, בדומה למקובל בעולם הנוצרי. בחלק מהמקרים הודפסו חלק קטן מהעותקים על קלף ולא על נייר, וכנראה נמכרו במחיר גבוה יותר לבעלי ממון.
מעבר לכך שזו אחת השפות הראשונות שהדפיסו בהן, ואף אחת מ-10 השפות שהדפיסו בהן הכי הרבה עד שנת 1500, לדפוס העברי יש חשיבות מיוחדת - בכמה ערים, כמו גם בממלכת פורטוגל, הדפוס העברי היה הראשון ומי שהביא את ההמצאה החדשה למקום. כמו כן, זו האות הלא לטינית הראשונה שהדפיסו בה. דפוסי הערש העבריים יצאו לאור לפחות ב-17 ערים שונות, בארבע מדינות: איטליה, ספרד, פורטוגל והאימפריה העות'מאנית.
כיום מקובל לומר שהספרים העבריים הראשונים שהודפסו היו קבוצת דפוס רומא, אף על פי שאין הם מתוארכים. מהדורות הספרים של פירושי רש"י ורמב"ן לתורה, רלב"ג לדניאל וספר הערוך - כולם נדפסו על נייר עם אותו סימן מים, אותן אותיות ואותה מתכונת דף. אלה מתוארכים לשנים 1469-1470, אך לא ידוע מי בדיוק היה הראשון.
הספר העברי הראשון המתוארך הוא פירוש רש"י לתורה שהודפס בעיר רג'ו די קלבריה, שבדרום איטליה, בשנת רל"ה (1475)[3]. המדפיס השתמש בכתב הספרדי הבינוני בספר, ומדפיסי משפחת שונצינו אימצו אותו בהמשך עבור חלקי הפירושים בספרים שהדפיסו, ובעקבות זאת נודע בשם כתב רש"י, אף על פי שאין לו שום קשר לרש"י עצמו. במקביל לספר זה הודפס גם ספר ההלכה ארבעה טורים, שהדפסתו הסתיימה קצת אחר כך, אך לאור גודלו יש להניח שהתחילו עוד לפני הדפסת פירוש רש"י.
ב-1477 הודפסו לראשונה פסוקי תנ"ך - יחד עם פירוש רד"ק לתהלים. בספר זה גם נעשה ניסיון להדפיס את ניקוד הפסוקים, אך הוא נזנח אחרי העמודים הראשונים.
הספרים שאותם נטו להדפיס היו ספרים שזכו לביקוש באופן קבוע ונעשה בהם שימוש רב - כלומר ספרים שימושיים ללימוד בבית המדרש, לתפילה ולשימוש בבית הכנסת או לשימוש תדיר בקביעת מנהג והלכה כגון מקרא ופירושיו, ספרי תפילה (סידורים) וספרי הוראת הלכה פרקטיים. במשך שלושים שנות דפוס הערש העברי הודפסו 17 מהדורות של חומשים (חלקן עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י לתורה); 8 מהדורות של סידורים; 7 מהדורות של ספרי תהילים עם ברכת המזון ו-4 מהדורות של מחזורי תפילה, הגדה של פסח וחמש מגילות. קובץ ההלכה ארבעה טורים לא הודפס בשלמותו בפעם אחת, אך נמצאו 4 מהדורות של טור אורח חיים ומהדורות בודדות של אבן העזר, חושן משפט ויורה דעה כן נמצאו חמישה שרידי מהדורות של הדפסת פירוש רש"י על התורה ומהדורות בודדות של הדפסת מסכתות מן התלמוד - אלו שנלמדו בישיבות איטליה וספרד באותו זמן.
דפוסי איטליה
כמצוין לעיל, ראשיתו של הדפוס העברי באיטליה, סביב 1470, והיא מרחב ההדפסה העיקרי, עם כ-100 מהדורות מתוך 150 בתקופה זו. מלבד דפוסי רומא ורג'יו די קלבריה, יש לציין בין חלוצי הדפוס את דפוס אברהם כונת במנטובה, שפעל בשנות השבעים.
בשנות ה-80 הדפוס העברי עובר לשלב ממוסד יותר עם כניסת משפחת שונצינו לתחום. בני שונצינו הדפיסו כ-50 ספרים עד סוף המאה ה-15, והם גם אלו שהדפיסו לראשונה את התלמוד הבבלי. מאפייני מהדורת התלמוד שלהם, "צורת הדף" והשימוש באותיות ספרדיות מרובעות לטקסט התלמוד ובינוניות (כתב רש"י) לפירושים, אומצו על ידי מדפיסים אחרים והפכו לסטנדרט שמתקיים עד היום.
רק באיטליה הודפסו כבר בשלב זה גם ספרים שאינם מהנדרשים והשימושיים ביותר - בהם ספרי מדע וספרות יפה. בין הספרים שאינם ספרים שימושיים נמצאו ספרי מוסר שהיו ככל הנראה חביבים על הקהל. בהם שתי הדפסות של ספר "משל הקדמוני", המכיל סיפורים משעשעים בחרוזים, שנכתב על ידי הפילוסוף, הרופא והמקובל רבי יצחק בן שלמה אבן סהולה, נכתב בשנת 1281 והודפס לראשונה בשנת 1491 בעיר ברישא באיטליה והיה הספר העברי הראשון שהכיל ציורים. בדפוס אברהם כונת שהוזכר, הודפסו "אבן בוחן" לר' קלונימוס בן קלונימוס, "חובות הלבבות" לר' בחיי אבן פקודה, ספר "בחינת עולם" לידעיה הפניני, ספר "נופת צופים" ליהודה מסר לאון וספר אלדד הדני.[4] ספר בחינת עולם הופק על ידי אשתו של אברהם, אשטלינה, והוא הספר הראשון בעולם שידוע שהודפס בידי אשה.
גם ספרי חול עבריים נדפסו בתקופה זו באיטליה, ביניהם "ספר המחברות" של עמנואל הרומי, הידוע כ"מחברות עמנואל", שהודפס לראשונה בשנת 1492.
חצי האי האיברי
שני הדפוסים הראשונים והחשובים היו בספרד, בה תקופת דפוסי הערש מסתיימת כמובן עם גירוש ספרד ב-1492. בגלל הגירוש רבים מדפוסי ספרד שרדו רק בעותק יחיד או בקטעים בלבד.
דפוס ואדי אל חיגארה (גואדלחרה) - כעשרה ספרים, החל מפירוש רש"י לתורה ב-1476. ביניהם ההגדה המודפסת הראשונה.[5]
דפוס אייחאר - של המדפיס אליעזר בן אלאנתיסי, שהוא הראשון שהיה לו דגל מדפיס, שכלל אריה עומד.
בפורטוגל הדפיסו בעיקר בליסבון (אישבונה) - למשל את פירוש התפילות של אבודרהם, וחומש עם רש"י.
טורקיה
בתחומי האימפריה העות'מאנית הודפס ספר עברי אחד - ארבעה טורים, באיסטנבול (קושטא) על ידי האחים נחמיאס ב-1493. כיוון שהאחים חידשו את פעילות ההדפסה שלהם רק ב-1503, היו שטענו כי התאריך שנכתב בספר הוא טעות סופר, ולמעשה לא מדובר בדפוס ערש.
הסליחות מאביניון
בשנת 2015 הועלתה הטענה שבדפוס עברי החלו כבר באביניון, יותר מעשרים שנה לפני הדפסת הספרים הראשונים בעברית, ושנים ספורות לפני הדפסת המקרא על ידי גוטנברג. אם כך היה, זה נעשה באותיות של פרוקופ ולדפוגל (אנ') מפראג, אשר יש הטוענים שהמציא או החל בדפוס לפני גוטנברג.[6]
ב-1891 כתב האב רקין חוברת בה הביא תעודות משפטיות שנמצאו בארכיון העיר אביניון שבפרובנס, שעל פיהן ביקש לטעון כי הדפוס הומצא שם על ידי ולדפוגל ולא על ידי גוטנברג.[7] בין המסמכים נאמר גם שהיהודי דווין דה קדרוסה למד מולדפוגל את אמנות הכתיבה המלאכותית, ואף רכש ממנו 27 אותיות עבריות חרוטות בעופרת, לצורך הדפסת פיוטים. בתמורה לאותיות הדפוס הבטיח דווין לולדפוגל שילמד אותו את מלאכת צביעת הבדים. הסכם זה לא כובד והגיע לבית המשפט.[8][9][10]
עד שנת 2015 לא נמצאה ראיה שנעשה שימוש כלשהו באותיות אלו.[10] בשנת 2015 הביא סוחר ספרים ירושלמי למפעל הביבליוגרפי בראשות יצחק יודלוב שני גליונות מודפסים שנעשה בהם שימוש ליצירת כריכה עבור ספר אחר שהודפס בפראג בשנת 1515. בגליונות אלו נמצאו 32 עמודים מודפסים בעברית של סליחות, ויש הטוענים כי אלה הודפסו על ידי קדרוסה באביניון, בין השנים 1444-1446. אם טענה זו נכונה, הרי שהדפוס הומצא שם ולא על ידי גוטנברג, וגליונות הדפוס המוקדמים ביותר הם בעברית.
פרופ' מלאכי בית אריה, מנהל הספרייה הלאומית לשעבר, צילם את הגיליונות במכשיר רדיו-טרמי וזיהה בהם סימן מים ייחודי (שלוש גבעות בתוך שני חישוקים) שיוצר על ידי מפעל הנייר בפבריאנו שבאיטליה. יצחק יודלוב, מנהל המפעל הביבליוגרפי, הסיק על פי סימני המים בגליונות ועל פי צורת האותיות והכתיבה (הטיפוגרפיה) שגליונות אלה הודפסו בשנת 1444-1446 באביניון, כלומר שנעשה שימוש באותיות אשר תיאר האב רקין 125 שנה קודם.[11] בשנת 2018 הביא אותו סוחר ספרים את הגליונות לבחינתם של משה רוזנפלד וישעיהו וינוגרד אשר הגיעו לאותה מסקנה. סימן המים אומת על ידי צוות מחקר בראשות משה רוזנפלד וד"ר אליקים קסאל בשיתוף עם צוות ארכיון מפבריאנו, כסימן מים שיוצר על ידי היצרן בפבריאנו בתחילת המאה ה-15.[12] לאחר שסוחר הספרים מכר את הספר הופיעו שמועות לפיהן הדפים מזויפים. הדפים נבדקו על ידי המכון הפורנזי בירושלים, בהנהלת אבנר רוזנגרטן, מומחה בתחום הזיוף ובכיר לשעבר במז"פ (המעבדה לזיהוי פלילי של המשטרה). רוזנגרטן בדק את החומר ממנו עשויים הדפים וקבע ב–2019: "לא מצאתי ראיה לזיוף".
עם זאת, סימני מים דומים מאוד נמצאו גם בדפים מאוחרים הרבה יותר ובספריה הלאומית דוחים את מחקריו: "עמדת הגורמים המקצועיים המוסמכים כיום בספריה היא שאין עדות לכך שהדפים הנדונים הם מספר שנדפס במאה ה–15". בית אריה הגיע בסופו של דבר למסקנה שלא סביר שהסליחות הודפסו באותן שנים או באביניון, וכמוהו גם פרופ' שמעון יקירסון, המומחה הבולט ביותר היום בתחום דפוסי הערש העבריים.
אוספים עיקריים
| ספרייה | מיקום | פריטים | כותרים |
|---|---|---|---|
| ספריית מדינת בוואריה | מינכן | 20,000 | 9,756 |
| הספרייה הבריטית | לונדון | 12,500 | 10,390 |
| הספרייה הלאומית של צרפת | פריז | 12,000 | 8,000 |
| ספריית הוותיקן | קריית הוותיקן, רומא | 8,600 | 5,400+ |
| הספרייה הלאומית של אוסטריה | וינה | 8,000 | |
| ספריית המדינה של וירטמברג | שטוטגרט | 7,000 | |
| הספרייה הלאומית הרוסית | סנקט פטרבורג | 7,000 | |
| הספרייה הבודליינית | אוקספורד | 6,755 | 5,623 |
| ספריית הקונגרס | וושינגטון די. סי. | 5,600 | |
| הספרייה הממלכתית של רוסיה | מוסקבה | 5,300 |
באוסף דפוסי הערש העבריים שבספרייה הלאומית בירושלים יש 100 הדפסות שונות של כותרי ספרים ב-194 עותקים; חלקם שלמים, חלקם פגומים, ומקצתם כוללים דפים אחדים בלבד.[13]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מנחם כשר ויעקב מנדלבוים, שרי האלף, ניו יורק תשי"ט
- פרץ תשבי, דפוסי ערש (אינקונבולים) עבריים באיטליה קריית ספר ס' (1985), מס' 17, עמ' 893–900
- שמעון יקירסון, קטלוג האינקונבולים העבריים מאוסף ספריית בית המדרש לרבנים באמריקה, בית המדרש לרבנים באמריקה, ניו יורק וירושלים תשס"ד-תשס"ה
- פרץ תשבי, "האינקונבולים העבריים בישראל", קריית ספר, נט, ד (תשמ"ד), עמ' 946–958
- L. Favre and H.J. Martin, The Coming of the Book, London 1984
- Adri K. Offenberg, Hebrew Incunabula in Public Collections: a First International Census (in Collabration with C. Moed-Van Walraven), DeGraaf Publishers, Nieuwkoop 1990
קישורים חיצוניים
- ראשיתו של הדפוס העברי בארץ ישראל, מאתר "דעת"
- רשימת מאמרים על אינקונבולה באתר רמב"י
אינקונבולים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ קטלוג אינקונבולים בינלאומי מקוון
- ^ זאב גריס, הספר העברי - פרקים לתולדותיו, מוסד ביאליק, 2015. עמ' 50
- ^ אולם, ישנה עדות על חומש עם פירוש רש"י שנדפס על קלף בליסבון שנתיים קודם לכן, בשנת רל"ג (1473), ראה: י"ש שפיגל, 'עדויות על ספרי דפוס בלתי ידועים', עלי ספר, א (תשל"ה), עמ' 165.
- ^ זאב גריס, הספר העברי - פרקים לתולדותיו, מוסד ביאליק, 2015. עמ' 53-50
- ^ הגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה
- ^ על פי מחקרו של האב רקין. וראו להלן
- ^ Origines de l'imprimerie en France (Avignon, 1444)
- ^ (באנגלית) כשהדפוס כמעט הומצא בעברית דוד יעקבסון, 18 במרץ 2021 (טיימס אוף איזראל)
- ^ (בצרפתית) ספרו של האב רקין "תולדות הדפוס בצרפת" P. Requin, Origines de l'imprimerie en France (1891). (באתר גוגל לספרים). על דיווח התעוד הזה של רקין נודע לחוקרים מספרו (באנגלית) של ססיל רות משנת 1957 יהודים בשנות הרנסאנס עמודים 8–167 (הקישור לכרטסת הספרייה הלאומית)
- ^ 10.0 10.1 מאמר בעיתון היומי של סקרמנטו שבקליפורניה ארצות הברית על המאמר של רקין, והדפוס העברי הראשוני באביניון (אתר העיתונות של אוניברסיטת קליפורניה)
- ^ מחקר ביבליוגרפי על ידי המכון לביבליוגרפיה ממוחשב על הספר העברי הראשון
- ^ המחקר המשותף של המכון הביבליוגרפי וארכיון פבריאנו
- ^ גליה ריצ'לר-גרבלר וגילה פריבור, "יצירתו של אוסף דפוסי הערש העבריים בספרייה הלאומית בישראל", עיונים בתקומת ישראל, כרך 26 (2016). עמ' 175
38560324אינקונבולה