דניאל עמית
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה.
דניאל עמית (5 במאי 1938 - 4 בנובמבר 2007) היה פיזיקאי ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית, שם יסד את המרכז לחישוביות עצבית ובאוניברסיטת לה ספיאנצה ברומא. היה מחלוצי המחקר בנושא חישוביות עצבית (חקר רשתות עצביות). כמו כן היה פעיל ומעורב בחוגי השמאל בישראל.
ביוגרפיה
עמית נולד בלודז' שבפולין לאשר ורוזה פרוידנליך, שמשפחתה הייתה בעלת חרושת לטקסטיל בעיר. אחיו היחיד רמי הוא נוירולוג ילדים החי היום בארצות הברית. משפחתו ברחה מפולין דרך איטליה וטורקיה והגיעה לישראל בשנת 1940. הם הצליחו לקבל סרטיפיקט שיאפשר להם להגיע לישראל בזכות רכוש שסבו של עמית רכש בארץ. הוא התגורר בתל אביב ולמד בתיכון גאולה. את שמו עיברת ל"עמית" כשהיה בתיכון בעקבות שורה מספר של מנחם בגין. בתיכון החל לממש את משיכתו לפיזיקה, כאשר עשה במקום בחינת בגרות עבודה בנושא פיזיקה.
את אשתו, דליה, שהייתה מפיקה ועורכת משדרי ספרות ותרבות ברשת א', ומתרגמת מאיטלקית, הכיר בתיכון ונישא לה בשנת 1957. בשנת 2005 סבל משבץ אולם כעבור חודשיים כבר חזר לעבודתו. ב-4 בנובמבר 2007 התאבד. עד לימיו האחרונים עסק במחקר וכתב מאמרים. היה אב לשניים ובהם יהלי עמית, פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטת שיקגו.
קריירה אקדמית
לאחר לימודי התיכון החל עמית לימודי עתודה אקדמית. הוא השלים תואר ראשון באוניברסיטה העברית בין השנים 1956 ל-1959 בפיזיקה ומתמטיקה ומייד עשה תואר שני במכון ויצמן בהנחיית יגאל תלמי. את שירותו הצבאי עשה בממר"ם, שירת בדרגת סגן (אקדמי) והיה בצוות שבנה את המחשב הראשון. בין השנים 1963 ל-1966 סיים דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטת ברנדייס בהנחיית פרופסור יוג'ין גרוס. בשנת 1966 נסע לפוסט-דוק באוניברסיטת קורנל.
הוא חזר ארצה והחל ללמד באוניברסיטה העברית בשנת 1967. בשנת 1969 חזר לארצות הברית ולימד שנתיים באוניברסיטת ברנדייס. בשנת 1973 מונה לפרופסור חבר ובשנת 1978 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1991 יצא לגמלאות מהאוניברסיטה העברית אולם המשיך להיות בקשר עמה. הוא הצטרף באותה שנה לסגל המחלקה לפיזיקה של אוניברסיטת לה ספיאנצה ברומא כפרופסור מן המניין (בשנת 1999 התאזרח באיטליה). הוא היה חוקר אורח באימפריאל קולג' בלונדון בשנת 1989. בשנים 1988–1989 היה פרופסור אורח באוניברסיטת רומא. בין השנים 1984 ל-1987 היה ראש מכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית. בשנים 1982–1983 היה עמית מחקר בהמכון למחקר מתקדם. הוא היה העורך המייסד של כתב העת המדעי "Network: Computation in Neural Systems" בהוצאת Informa.
בשנת 1978 יצא ספרו "Field Theory, the Renormalization Group and Critical Phenomena", הנחשב לספר לימוד יסודי בתורת השדות הקוונטית. הספר נערך במהדורה חדשה בשנת 2002.
בשנת 1989 יצא ספרו "Modeling Brain Function: the World of Attractor Neural Nets" בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג', שהיה לספר יסוד בתחום החישוביות העצבית.
בשנת 2008 ערך המכון ללימודים מתקדמים סדנה בת שלושה ימים "מתפישה לפעולה ובחזרה", לזכרו של עמית.
לאחר מותו מתקיימת מדי שנה באוניברסיטה העברית הרצאה לזכרו, בה מחולקות מלגות לשני סטודנטים מצטיינים בנושא חישוביות עצבית.
פעילות פוליטית
עמית היה פעיל מרכזי בחוגי השמאל והשמאל הרדיקלי בישראל החל משנות השישים ועד ליום מותו, והוא היה מעורב בהקמת וקידום יוזמות ופעילויות שונות למען קידום השלום וההידברות בין היהודים לערבים. את פעילותו הפוליטית החל בעת שלמד לדוקטורט בארצות הברית במחאת הסטודנטים נגד מלחמת וייטנאם. הוא היה ממקיימי תנועת שמאל ישראלי חדש. באמצע שנות השבעים החל (יחד עם אורי אבנרי ומתי פלד) ליצור קשרים עם אינטלקטואלים יהודים מצרים בפריז, אשר קישרו אותו לנציגי אש"ף באירופה, בעת שנאסר לישראלים לבוא בקשר עם אנשי אש"ף. כמו כן כשהיה בישראל יצר קשרים עם ראשי ערים בגדה המערבית.
בשנת 1972 היה עמית אחד ממייסדי האגודה לזכויות האזרח.
עמית, שהאמין בתפקיד הציבורי של איש האקדמיה בחברה דמוקרטית, השתתף מספר פעמים בקריאות לחרם אקדמי, שעלו לו לעיתים ביחסיו האישיים עם לא מעט מעמיתיו למקצוע. בשנת 1977 החליטה האוניברסיטה העברית להעניק ד"ר של כבוד למילטון פרידמן. מכיוון שפרידמן היה שותף לקבוצת יועצים כלכלים אמריקאים שעזרו בייעוץ לרודן הצ'ילאני פינושה מחה עמית נגד הביקור. הוא כתב מכתב לנשיא האוניברסיטה באותה העת, אברהם הרמן, ושלח העתק לשאר הפרופסורים.
בשנות השמונים היה ממייסדי הוועד הישראלי לסולידריות עם אוניברסיטת ביר זית. עם תחילת מלחמת לבנון הראשונה אנשי הוועד הקימו את הוועד נגד מלחמת לבנון, שהפגין נגד המלחמה. הוא סירב להשתתף במלחמת לבנון ומשום כך נשפט למחבוש וישב כ-21 ימים במאסר. הוא התנגד להסכמי אוסלו, מכוון שחשב אותם לעמומים מדי וחשש שהם יובילו למניפלוציות של שני הצדדים ולא לשלום אמיתי ולפתרון ארוך טווח. הוא הקים וניהל את הוצאת הספרים "מפרש" בירושלים שעסקה בהוצאת ספרות פלסטינית וערבית מתורגמת וספרים העוסקים במחשבה ליברלית ושמאלית.
בשנת 1988, לאחר החלטת ממשלתו של יצחק שמיר לגרש מהארץ את מוברק עווד, מייסד "המרכז הפלסטיני ללימודי אי-אלימות" במזרח ירושלים קרא להחרים את הכנס הישראלי במדעי המוח. הקריאה הזאת עוררה רבים מחבריו למקצוע נגדו. את תמיכתו בחרם אקדמי על ישראל הסביר לכתבת הארץ, "כדי שהמדינה שלנו תבין שלמעשים שלנו יש תוצאות ושאנחנו לא מעל לחוק. ישראל חתומה על הסכמים לשיתוף פעולה אקדמי עם האיחוד האירופי שבהם היא מתחייבת, בין השאר, לא להפר זכויות אדם. מאחר שיש הפרות של זכויות אדם ההסכמים עם האירופים צריכים להתבטל. אי אפשר להפריד בין מדע לפוליטיקה מכל מיני סיבות שבראשן אפשר לשים את הכותרת הירושימה".
הוא תמך בתנועת הסרבנות לשירות בשטחים, "אומץ לסרב" ופעל לגייס תמיכה וכספים לארגון. כמו כן תמך ביוזמת ז'נבה. בבחירות ב-2005 תמך בעמיר פרץ ושב במיוחד לארץ כדי להצביע לו, אולם התאכזב מאוד ממעורבותו במלחמת לבנון השנייה.
בשנת 2005 היה ממארגני סימפוזיון שעסק בזיהום הימים והקשר בין דתות לאיכות סביבה אשר נערך בתמיכת הפטריארך האקומני האורתודוקסי.
בשנת 2007 הוענק לו' לאחר מותו, פרס על שם רמאל רמאל על ידי עמותת Euroscience.
מספריו
- מכניקה סטטיסטית, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, בשנת 1982.
תורגם לאנגלית:
- Statistical Physics: An Introductory Course (Paperback), World Scientific Publishing Company (December 1999)
לקריאה נוספת
- Daniel Amit (1938–2007), by prof Nicolas Brunel, Network: Computation in Neural Systems, 2008, Vol. 19, No. 1
קישורים חיצוניים
- דף ניחומים
- ראיון עמו (באנגלית)
- מתוך ומחוץ לעין הסערה, על ספרו של פרופ' חיים הררי, מאת דניאל עמית.
- מאמריו באתר הגדה שמאלית
- מספר מכתבותיו, בכת העת The New York Review of Books
- הרצאה לזכרו, באוניברסיטה העברית
- התכתבות בין עמית לבין העורך של Physical Review
27023279דניאל עמית