דייוויד סטירלינג

סר דייוויד סטירלינג (אנגלית: David Stirling‏; 15 בנובמבר 1915 - 4 בנובמבר 1990) היה בעל אחוזה סקוטי, מטפס הרים, וקצין בצבא בריטניה במלחמת העולם השנייה, שהקים את יחידת הקומנדו הבריטית SAS.

שנותיו הראשונות

סטירלינג נולד בעיירה דיון שבמחוז פרת'שייר (ליד העיר סטירלינג) כארצ'יבלד דייוויד סטירלינג, למשפחת אצולה סקוטית קתולית. אביו ארצ'יבלד סטירלינג האב היה קצין בדרגת בריגדיר גנרל בצבא הבריטי. סטירלינג הבן התחנך במכללת אמפלפורת' שבצפון יורקשייר, ולאחר מכן במכללת טרינטי היוקרתית באוניברסיטת קיימברידג'. בתקופה זו סטירלינג נמשך דווקא למרוצי הסוסים בניומרקט וסולק מהלימודים. סטירלינג ניסה את מזלו כאומן בפריז, וכשנכשל חזר לסקוטלנד לעסוק באדריכלות, שוב ללא הצלחה. הוא החליט לנסות את כוחו ולהיות הראשון לכבוש את האוורסט, ולשם כך החל להתאמן בטיפוס בהרי הרוקי^[1].

מלחמת העולם השנייה וייסוד יחידת ה-SAS

באוגוסט 1939, בעקבות החדשות על מלחמה קרבה, קטע את אימוניו, שב לסקוטלנד והתגייס למשמר הסקוטי כקצין זוטר. לאחר זמן מה, בשנת 1940, התנדב לגדוד "קומנדו מספר 8" תחת פיקודו של סגן אלוף רוברט לייקוק. יחידה זו הפכה מאוחר יותר לחלק מ"כוח Z" (שכונה בהמשך "ליי-פורס"). ב-1 באוגוסט 1941 פורקה היחידה, אך סטירלינג נותר משוכנע ביתרונות לוחמת הקומנדו: לדעתו יכול היה כוח קטן האוחז ביתרון ההפתעה לגרום נזק גדול יותר מפלוגה שלמה^[2]. סטירלינג פנה עם רעיון זה לראש שרשרת הפיקוד. הוא התגנב למשרדי פיקוד המזרח התיכון בקהיר בניסיון לפגוש את מפקד הצבא במזרח התיכון, גנרל קלוד אוקינלק. במשרד פגש סטירלינג את סגן המפקד, גנרל ניל ריצ'י, שהתלהב מרעיונו והתיר לסטירלינג להרכיב לעצמו כוח מיוחד תחת השם המטעה "חטיבת שירות האוויר המיוחדת" (SAS).

ניסיונו הראשון לבצע פעולת תקיפה באמצעות צניחה היה כושל למדי; נהרגו ונפצעו לוחמים רבים, והמשימה לא בוצעה. סטירלינג חזר לבסיס היחידה ב'כברית', הסיק את המסקנה ושינה את שיטת העבודה: מעתה היחידה לא תגיע ליעדה בצניחה אלא בנסיעה על ידי שימוש-קבע בשירותיה של היחידה קבוצת המדבר ארוכת הטווח, יחידת עילית אחרת שהתמחתה בפשיטות עמוקות מעבר לקווי האויב במדבר, בדרך כלל למטרות מודיעין. הוא פנה במהירות לארגן פשיטות על שדות תעופה ונמלים בשיטה פשוטה זו. לוחמי היחידה לא השתמשו בהתחפשות לחיילים גרמניים ואיטלקים אלא לעיתים רחוקות, בדרך כלל הם פשוט הגיחו מהמדבר, הסתננו לתוך שדה תעופה או מתקן צבאי אחר, הניחו את פצצותיהם ונעלמו כלעומת שבאו. פעם או פעמיים נסעו לוחמי היחידה ישירות דרך עמדות ביקורת של האויב, כשהם משתמשים בכישוריהם הלשוניים של לוחם זה או אחר כדי להטעות את השומרים. סטירלינג זכה להערכה רבה מפקודיו ומפקדיו. דיוויד לויד- אוואן מן הקמא"ט אשר היה לבסוף למפקדה וולדימיר "פופסקי" פניאקוב, מפקדו של צבאו הפרטי של פופסקי העריכו אותו ואת כישוריו כמפקד עד מאוד, ושמחו להצטרף לכל מבצע ומפעל שהוציא אל הפועל. כן זכה סטירלינג להערכה מצד הגנרל ארווין רומל שכתב עליו ביומנו כי ”למבצעים מסוג זה נערכים על ידי הקומנדו בפיקודו של קולונל סטירלינג. אנשי קומנדו אלה, אשר פעלו מבסיסי אל-כופרה ושקע קטארה, הרחיקו לפגוע, לעיתים, עד לתוך תוכה של קירנאיקה וגרמו שם למהומה ניכרת והחרידו באופן חמור את האיטלקים”^[3]. כן זכה סטירלינג להערכתם של הגנרל מונטוגומרי ווינסטון צ'רצ'יל. זה האחרון המליץ, לאחר שפגש בסטירלינג בקהיר, לגנרל אלכסנדר להפוך את היחידה לרגימנט של קבע^[4]. בינואר 1943 נפל סטירלינג בשבי הגרמנים. רומל כתב על כך ביומנו כי ”כך איבדו הבריטים את מפקדה המוכשר עד מאד ובעל כושר הסתגלות הרב ביותר של קבוצת המדבר אשר הרבתה להזיק לנו יותר מכל יחידה בריטית אחרת בעצמה דומה”^[5]. הוא נמלט ונתפס ארבע פעמים עד שהגרמנים העבירו אותו לטירת קולדיץ השמורה, שם נשאר עד סוף המלחמה. לאחר נפילתו בשבי, תפסו אחיו ביל וסגן אלוף פאדי מיין את הפיקוד על יחידת הקומנדו שלו.

בחמישה עשר החודשים לפני נפילתו בשבי השמידה יחידתו מעל 250 כלי טיס בעודם על הקרקע, מאות כלי רכב, ועשרות מצבורי אספקה, כבישים ומסילות ברזל.

לאחר המלחמה

סטירלינג שוחרר מהשבי באפריל 1945 ובשנת 1946 הוא היגר לדרום רודזיה, בה עבד כמהנדס השקיה^[6] ותייר את האזור בחיפוש אחר פתרונות פוליטיים לאזור. בשנת 1949 הוא הקים את ארגון הקפריקורן שפעל לשיתוף פעולה בין גזעי באפריקה. בשנת 1950 הוא פרסם ביחד עם וילסון חוברת שתיארה את המצב באפריקה מדרום לסהרה וקרא לפיתוח כלכלי של האזור על ידי הגירה מסיבית של לבנים אליה, תוך שמירה על אזורי מחיה עבור השחורים. לטענתם, פתרון זה היה שונה מהותית מהאפרטהייד אותו הם גינו בחריפות^[7]. בשנת 1954 הוא פרסם מודעה גדולה בעיתונות שקראה לסיום ההפרדה הגזעית, לדבריו לא בגלל שהיא לא הייתה מוצדקת בעבר, כאשר השחורים המשכילים היו מעטים, אלא בגלל שהנסיבות השתנו^[8].

בשנת 1959 הוא פרש מנשיאות הקפריקורן לאחר שאחיו התרושש ולא יכל לתמוך בו כלכלית^[9].

סטירלינג חשש מכוחם של איגודים מקצועיים, וב-1975 הקים ארגון מתנדבים בשם "GB75" אשר נועד לעזור למדינה במקרים של שביתה.

הוא קיבל תואר אבירות בשנת 1990 ומת כשנה לאחר מכן, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-75.

מצבת זיכרון של ה-SAS, בדמותו של סטירלינג, הוצבה בשנת 2002 קרוב לעיר מולדתו.

השפעתו על צה"ל

מייסד סיירת מטכ"ל, רב-סרן (לימים תא"ל) אברהם ארנן קרא את הספר "מפקד הרפאים" שכתבה הסופרת וירג'יניה קואלס והתרשם ממנו עמוקות. דמותו של סטירלינג, כפי שעלתה מדפי הספר, ויחידת ה-SAS אותה הקים והוביל בפשיטות על עורף האויב במדבר המערבי, הרשימו אותו עמוקות, והשפיעו על חזונו לגבי סיירת מטכ"ל אופייה וייעודה. ארנן קבע את המוטו שטבע סטירלינג - "המעז מנצח" כמוטו של היחידה, ואף תלה כרזה הנושאת את המשפט במשרדו^[10]. גם מפקדים אחרים ביחידה ובצה"ל הושפעו מן הספר, ובהם אהוד ברק ועוזי דיין^[11] וכן יוני נתניהו שעליו סופר כי ידע את הספר בעל- פה^[12]. דני רהב וולף, מוותיקי הצנחנים אשר פיקד על סיירת שקד סיפר לידיד כי שאף להידמות לסטירלינג^[13]. הספר "מפקד הרפאים" ניתן במשך שנים רבות כשי לבוגרי מסלול הלוחם בסיירת מטכ"ל^[14] וביחידת שלדג, שמייסדה ומפקדה הראשון, מוקי בצר, הושפע אף הוא מדמותו של סטירלינג^[15]. עם השנים ניתן הספר כשי גם למפקדים בחיל הרגלים וללוחמים ביחידות מובחרות אחרות.

לקריאה נוספת

וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים - הוצאת משרד הביטחון, 2002, תירגום: יעקב גולדמן

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים

מדיה וקבצים בנושא דייוויד סטירלינג בוויקישיתוף

ביוגרפיה (באנגלית)
עופר אוגש, הרפתקה בחולות הסהרה, באתר nrg‏, עופר אוגש שהוביל טיול ג'יפים במדבר המערבי מספר על דיוויד סטירלינג, 14 בנובמבר 2006
אמיר אורן, ועדת טירקל - טלסקופ בעין עיוורת, באתר הארץ, שר האוצר יובל שטייניץ מספר על סטירלינג בישיבת הממשלה, 19 ביוני 2010

הערות שוליים

^ Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, page 6
^ וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. עמוד 20.
^ וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. עמוד 215.
^ וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. עמוד 265.
^ וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. ההתחלה, עמוד 11.
^ Michael Oliver West, The rise of an African middle class, Indiana University Press, 2002, page 196
^ Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, page 10
^ Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, page 79
^ Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, pages 23-24
^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. אברהם ארנן, החולם והמייסד, עמוד 27.
^ חן קוטס- בר, "להחזיר בכל מחיר: יש חוזה בין המדינה לחייל", nrg מעריב, ‏ 25/6/2010.
^ גד שמרון, המוסד והמיתוס, כתר ספרים 1996, סיירת מטכ"ל, עמוד 134.
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים אמיר אורן, בסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון, באתר הארץ.
^ משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000, הכשרת הלוחם ביחידה, עמוד 21
^ מיכל דניאלי, ‏פעילות מבצעית מעבר לקווי האויב: יחידת שלדג, באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 ביולי 2011‏.

[1] Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, page 6

[2] וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. עמוד 20.

[3] וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. עמוד 215.

[4] וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. עמוד 265.

[5] וירג'יניה קואלס, מפקד הרפאים, הוצאת מערכות משרד הביטחון הוצאה לאור, 1958. ההתחלה, עמוד 11.

[6] Michael Oliver West, The rise of an African middle class, Indiana University Press, 2002, page 196

[7] Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, page 10

[8] Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, page 79

[9] Richard Hughes, Capricorn, The Radcliffe Press, 2003, pages 23-24

[10] משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000. אברהם ארנן, החולם והמייסד, עמוד 27.

[11] חן קוטס- בר, "להחזיר בכל מחיר: יש חוזה בין המדינה לחייל", nrg מעריב, ‏ 25/6/2010.

[12] גד שמרון, המוסד והמיתוס, כתר ספרים 1996, סיירת מטכ"ל, עמוד 134.

[13] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים אמיר אורן, בסוף ימיו, אחרי נתק של 20 שנה, דני וולף שוב דיבר עם אריאל שרון, באתר הארץ.

[14] משה זונדר, סיירת מטכ"ל, כתר ספרים, 2000, הכשרת הלוחם ביחידה, עמוד 21

[15] מיכל דניאלי, ‏פעילות מבצעית מעבר לקווי האויב: יחידת שלדג, באתר ‏מאקו‏‏, ‏1 ביולי 2011‏.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]