דוד ששון ושות'

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משרדי דוד ששון ושות' בשאנגחאי סין ב-1908
דוד ששון (יושב) ובניו אליהו דוד, ואלברט (עבדאללה) דוד.

דוד ששון ושות' בע"מ (באנגלית: David Sassoon & Co., Ltd) (בשנים הראשונות נקראה "דוד ששון ובניו" "David Sassoon & Sons") הייתה חברת סחר בין-לאומית שפעלה במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 בעיקר בהודו, סין ויפן.

היסטוריה

הוקמה ב-1832 בבומביי (כיום מומבאי) שבהודו, על ידי דוד ששון (1792–1864), איש עסקים יהודי בגדאדי שהגיע לגור בבומביי.[1] החברה הוקמה בבית ספירה קטן ברחוב תמרינדי 9, ועסקה בתחילה בפעילות בנקאית והשקעות בנכסים.[2] בהמשך החלה להשקיע בסחורות כמו מתכות יקרות, משי, מסטיקא, תבלינים, צמר וחיטה. והתמחתה במסחר בינלאומי בחוטי כותנה הודית, ובמסחר באופיום בבומביי ובסין. כשמסחר זה קודם משמעותית בעקבות מלחמת האופיום הראשונה וחוזה נאנקינג שנחתם בעקבותיה בשנת 1842, אשר כלל את פתיחת נמל שאנגחאי ליבוא מאנגליה.[3][4] וסייע להובלה מהירה של האופיום. דייוויד ששון ושות' הפעילו צי של אניות קליפר בין המדינות.[5]

בתקופה זו חברת דייוויד ששון ושות' התרחבה, והקימה סניפים בקולקטה שבהודו ובקראצ'י שבפקיסטן, בהונג קונג (בסביבות 1843), ובסביבות 1845 גם בקנטון, שאנגחאי והנקאו (אנ') שבסין, בקובה נגסאקי ויוקוהמה שביפן, במפרץ הפרסי (בבגדד) ובבריטניה (בלונדון ובמנצ'סטר). כל סניפי החברה היו סגורים בשבתות ובמועדי ישראל.[6][3] וכן הקפיד על נתינת מעשרות מכל רווחי החברה.[7]

כמו אצל בני משפחת רוטשילד באירופה, הציב גם דוד ששון את בניו הרבים כראשי הסניפים של החברה ברחבי העולם.[4][1] כשהוא נשאר הבעלים היחיד של העסק. בשנת 1852, בנו עבדאללה ששון (1818–1896) הצטרף אליו כשותף בחברה, ובהמשך הצטרף גם בנו השני אליאס דוד ששון (1820–1880) כשותף.[8][3]

במהלך שנות ה-60 שלטו דייוויד ששון ושות' במסחר באופיום בין הודו לסין. על ידי רכישת יבול האופיום ישירות מהיצרנים ההודים, ועקפה את המתחרים הבריטיים שהשיגו את האספקה דרך מתווכים. חברת דנט ושות' (אנ') ששלטה בעבר בסחר האופיום ההודי-סיני, פשטה את הרגל ב-1867, וחברת ג'ארדינס מתיסון (אנ'), בתחילת שנות ה-70, הפחיתה את פעילותה באספקת אופיום והתמקדה יותר בביטוח והובלה מסחרית ברחבי הודו וסין.[9] בתקופה זו דייוויד ששון ושות' שלטו בכ-70% מנפח המסחר באופיום הודי.

בשנת 1867, שלוש שנים לאחר מותו של מייסד החברה, התנתק בנו השני, אליאס דוד ששון, מהחברה המשפחתית עקב סכסוך בינו לבין אחיו האחרים.[3] והקים משרד משלו, בשם "ED Sassoon & Co.", והחל לסחור בפירות יבשים, ננקין (אנ'), מתכות, תה, משי, תבלינים וקמפור ממשרדים צנועים בבומביי ושנגחאי.[10] חברתו הצליחה מאד, ובהתקופה האדוארדית מחזור עסקיו היה פי שניים עד שלושה (1.25 מיליון לירה שטרלינג עד 1.5 מיליון ליש"ט), יותר מההון הנומינלי של דייוויד ששון ושות' (0.5 מיליון ליש"ט).[11]

גם חברת דייוויד ששון ושות' המשיכה להתפתח, וב-1872 העבירו את המשרד הראשי של החברה מבומביי ללונדון (רח' לידנהול 12) כדי לקבל גישה טובה יותר לשוקי ההון והמידע הבינלאומיים.[12] עד למעבר החברה ללונדון, נכתבו מכתבי החברה השונים בערבית-בבלית, בכתב עברי. אך לאחר שעברו ללונדון התחילו לכתוב את המכתבים באנגלית.[13]

מבט אווירי של רציפי ששון
אניית הקיטור "Chusan", שנבנה ב-1851 עבור P&O, נקנתה על ידי סניף שנגחאי של דייוויד ששון ובניו ב-1861

ב-1874 הקים דייוויד ששון חברה בת חדשה בבומביי, "חברת הטוויה והאריגה ששון", שהחזיקה בהודו שבעה מפעלי כותנה.[14][15] בשנת 1872–1875, בנתה החברה את "רציפי ששון", בנמל בומביי, שם היו המבדוקים המסחריים הראשונים בבומביי, שנקרא בשמם "הדוק הששוני (באנגלית: The Sassoon Dock) שסייעו בביסוס הסחר הבינלאומי בכותנה הודית. בהמשך קנתה מהם ממשלת הודו את הנמל, והקימה במקום נמל מודרני שנקרא "נמל בומביי" (Bombay Port Trust).[16] בשנת 1883 עברה החברה לעסקי ייצור משי כשהקימה את ″Sassoon & Alliance Silk Mill Co. Ltd.″. המשרד רכש גם נכסים נרחבים בהונג קונג,[1] קנטון וצפון סין.[17] דייוויד ששון ושות' פעלו גם כסוכנים של חברות רבות אחרות ממזרח אסיה. והתעסקו בביטוחי אש ובביטוח ימי, עבור חברות שונות.

למרות שדייוויד ששון ושות' דבק במורשת המסחרית של החברה,[18] הוא היה מעורב גם בפעילות בנקאית.[19] והיה חלק חלק מקבוצה של סוחרים בריטיים שהקימו ב-1865 את חברת HSBC - "תאגיד הבנקאות הונג קונג ושנגחאי", וגם היה גורם מרכזי בהקמת "הבנק הלאומי אנגלו קליפורניה" (מאוחר יותר נקנה על ידי "בנק קרוקר נציונל (אנ'))".[20] וב-1889, כשהוקם הבנק של האימפריה הפרסית (אנ') הוא מומן בין השאר על ידי דייוויד ששון ושות'.[21]

בנו של דייוויד ששון סר אלברט ששון, ירש את אביו, והרחיב את עסיקיו בלונדון, וב-1890 קיבל מהמלכה ויקטוריה תואר "ברון".[3] ב-1894 לאחר מות אחיו סלימאן, שניהל את העסקים הבינלאומיים של החברה, ניהלה אשתו פרחה בת ה-38, את העסקים, עד שהודחה על ידי משפחתה שלא ראו בעין יפה שאשה מנהלת את החברה.[3]. פרחה עברה עם משפחתה ללונדון עד למותה שם בשנת 1936.[22] את ההחברה ניהל בפועל בנו של אלברט מאשתו הראשונה, אדוארד ששון, שהיה גם פוליטיקאי בריטי, וירש מאביו את תואר הברון.[23][1] ותחת הנהגתו התאגדה החברה בשנת 1901 כחברה בע"מ, עם הון של 500,000 לירה שטרלינג. לא הייתה הנפקה ציבורית, אבל לראשונה ניתנו מניות למנהלי חברות מובילים שלא השתייכו למשפחת ששון. הארגון מחדש היה נחוץ עקב הגברת הפעילות הן בהודו והן בסין, ומעל לכל בעקבות האתגרים ההולכים וגדלים של היצרנים היפניים.[24]

בשנת 1907 חתמה בריטניה על אמנה המסכימה לחסל בהדרגה את יצוא האופיום לסין במהלך העשור הבא, וסין הסכימה לחסל את הייצור המקומי במהלך אותה תקופה. בעקבות הסכם זה נסוג דוד ששון ושות' מסחר האופיום, ובסופו של דבר הפסיק אותו לחלוטין, למרות שמשך זמן רב זו הייתה הפעילות העיקרית של החברה.[25] בשנים אלו היו לחברה 13 בתי חרושת לאריגים בהודו, בהם העסיקו כ-700 יהודים, (16.5% מיהודי הודו באותו זמן), ובמקביל היו להם בתי יציקה לברזל ופלדה וייצאו עפרות ברזל ופלדה לאנגליה ולארצות הברית.[26]

עם מותו של סר אדוארד ששון ב-1912 דודו פרדריק דייוויד ששון (1853–1917), בנו הצעיר של דוד ששון, היה לאדם הדומיננטי בחברה. לאחר מותו של פרדריק ששון ב-1917 דוד גבאי (1865–1928), בן דוד, הפך ליושב ראש החברה עד למותו ב-1926.[27] לאחר מותו של גובאי, הסתיימה המעורבות הישירה של משפחת ששון בניהול חברת דוד ששון ושות'. והשתתפותו של סר פיליפ ששון (1888–1939) בניהול החברה כיו"ר, הייתה סמלית בלבד, למרות שהחזיק גם במניות בחברה.[28]

בדור הרביעי של משפחת ששון, היה מפורסם סיר אליס ויקטור ששון, בנו של אדוארד, שירש מאביו את תואר ה"ברון", הקים ב-1920 חברה בהודו בשם "א. ד. ששון ושות', סוחרים ובנקאים", ובשנת 1930 נרשמה החברה בהונג קונג עם הון עצמי של מיליון לירה שטרלינג. הוא העביר את עסקיו מהודו לסין, והחזיק בחברה גדולה של סוסי מרוץ. כשסין הפכה לקומוניסטית העביר את עסקיו לאיי בהאמה שם מת בשנת 1961.[29]

לאחר מלחמת העולם השנייה דייוויד ששון ושות' ירדה מאד בהיקף פעילותה, וב-1982 נמכרה החברה תמורת כ-2 מיליון פאונד לחברה הלונדונית של הברוקר טוני רוד, (אנ'). אך למרות שהחברה נשלטה במלואה על ידי ראד, דייוויד ששון ושות' המשיכו לפעול באופן עצמאי ממשרד בהיימרקט, בווסט אנד של לונדון.

באחר תקופה נמכרה החברה ל-UBS משווייץ. ונכסי החברות באסיה נמכרו מאוחר יותר על ידי UBS ל-Sassoon & Co, בית השקעות שהוקם על ידי אחיו הצעיר של דייוויד ששון, ג'וזף ששון (1795-1872). כיום J. Sassoon Financial Group LLC היא הזרוע המחזיקה במשפחת ששון. Continuation Trust מחזיקה ומנהלת את נכסי המשפחה, וג'וזף ששון וששון ושות' היא זרוע ההשקעות והבנקאות העסקית שלה. מתן שירותי ניהול השקעות, בנקאות מסחרית ושירותי ייעוץ גלובליים ללקוחותיה. המשרד משקיע בטכנולוגיית חומרים מרוכבים, חקלאות ואבטחת מזון, לוגיסטיקה, אנרגיה, כרייה וטכנולוגיה ושירותים פיננסיים במזרח ובדרום הים התיכון, בדרום אמריקה, באסיה ובאפריקה. עם זאת, החברה שומרת על מיקוד חזק בשווקים בארצות הברית ובשוק הישראלי, המהווים 60% מנכסי הפורטפוליו שלה.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 קהילת המסחר המזרחית בהונג קונג בספר רשמים מהמאה העשרים מהונג קונג, שנחאי ונמלים אחרים של סין, בהוצאת London Lloyd's Greater Britain Pub. Co 1908, עמוד 224 (באנגלית)
  2. ^ Peter Stansky: ″Sassoon - The worlds of Philip and Sybil″, Yale University Press, New Haven/ London 2003, p. 5; מסת"ב 0-300-09547-3
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 נצחיה יעקב, משפחת ששון: הבגדדים שסחרו עם העולם כולו, באתר ynet, 5 באפריל 2023
  4. ^ 4.0 4.1 "Jonathan Goldstein (Editor): "The Jews of China", Volume One, M.E. Sharpe Publisher, Armonk/ London 1999, p.145, מסת"ב 0-7656-0103-6
  5. ^ David Faure (Editor): "Society - A Documentary History of Hong Kong", Hong Kong University Press, Hong Kong 1997, p.125, מסת"ב 962-209-393-0
  6. ^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל ומשפחת ששון בבומביי, יהודי בבל בתפוצות פרק רביעי, ירושלים, 1985, עמ' 82, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  7. ^ באתר האנציקלופדיה היהודית
  8. ^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל ומשפחת ששון בבומביי, יהודי בבל בתפוצות פרק רביעי, ירושלים, 1985, עמ' 73–74, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  9. ^ Geoffrey Jones: ″Merchants to Multinationals - British Trading Companies in the Nineteenth and Twentieth Centuries″, Oxford University PressOxford 2007, p.41, מסת"ב 978-0-19-829450-4
  10. ^ Stanley Jackson: ″The Sassoons - Portrait of a Dynasty″, Second Edition, William Heinemann Ltd., London 1989, p.48 and 51, מסת"ב 0-434-37056-8
  11. ^ Stanley Chapman: The Rise of Merchant Banking, Routledge, London/ New York 2006, p.131, מסת"ב 978-0-415-48948-5
  12. ^ Geoffrey Jones: ″Merchants to Multinationals - British Trading Companies in the Nineteenth and Twentieth Centuries″, Oxford University PressOxford 2007, p.51, מסת"ב 978-0-19-829450-4
  13. ^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל ומשפחת ששון בבומביי, יהודי בבל בתפוצות פרק רביעי, ירושלים, 1985, עמ' 67, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  14. ^ Vijay K. Seth: "Ascent and Decline of native and colonial Trading - Tale of Four Indian Cities", SAGE Publications India Pvt Ltd., New Delhi 2019, p.50, מסת"ב 978-93-532-8085-7
  15. ^ Madhavi Thampi: "India and China in the Colonial World", Social Science Press, London/ New York 2017, p.40; מסת"ב 978-1-138-10269-9
  16. ^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל ומשפחת ששון בבומביי, יהודי בבל בתפוצות פרק רביעי, ירושלים, 1985, עמ' 75, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  17. ^ David Faure (Editor): "Society - A Documentary History of Hong Kong", Hong Kong University Press, Hong Kong 1997, p.125, מסת"ב 962-209-393-0
  18. ^ Stanley Jackson: ″The Sassoons - Portrait of a Dynasty″, Second Edition, William Heinemann Ltd., London 1989, p.140, מסת"ב 0-434-37056-8
  19. ^ Stanley Chapman: "The Rise of Merchant Banking", Routledge, London/ New York 2006, p.132, מסת"ב 978-0-415-48948-5
  20. ^ Stanley Chapman: "The Rise of Merchant Banking", Routledge, London/ New York 2006, p.135, מסת"ב 978-0-415-48948-5
  21. ^ Opium Traders and Their Worlds-Volume Two: A Revisionist Exposé of the World's Greatest Opium Traders 2008. ראה בעמ' 27 מסת"ב 978-0-595-61326-7
  22. ^ יפה בניה, הפמיניסטית היהודייה שנשכחה: פרחה ששון, תלמידת החכמים הבגדדית, באתר ynet, 25 בינואר 2020
  23. ^ מילון הביוגרפיה הלאומית, 1885-1900
  24. ^ Stanley Jackson: ″The Sassoons - Portrait of a Dynasty″, Second Edition, William Heinemann Ltd., London 1989, p.119, מסת"ב 0-434-37056-8
  25. ^ David Faure (Editor): "Society - A Documentary History of Hong Kong", Hong Kong University Press, Hong Kong 1997, p.125, מסת"ב 962-209-393-0
  26. ^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל ומשפחת ששון בבומביי, יהודי בבל בתפוצות פרק רביעי, ירושלים, 1985, עמ' 98, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  27. ^ Peter Stansky: ″Sassoon - The worlds of Philip and Sybil″, Yale University Press, New Haven/ London 2003, p.19-21, מסת"ב 0-300-09547-3
  28. ^ Stanley Jackson: ″The Sassoons - Portrait of a Dynasty″, Second Edition, William Heinemann Ltd., London 1989, p.219, מסת"ב 0-434-37056-8
  29. ^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל ומשפחת ששון בבומביי, יהודי בבל בתפוצות פרק רביעי, ירושלים, 1985, עמ' 90, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דוד ששון ושות'40248555Q16208486

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דוד_ששון_ושות%27&oldid=2865241"