דוד שפס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוד שפס

דוד שפס (נולד בכ"ז בתשרי תש"ז; 22 באוקטובר 1946) הוא קלסיקאי ורב ישראלי.

קורות חייו

דוד שפס נולד בברוקלין, ניו יורק, אביו היה עורך-דין ואמו מעצבת פנים. למד ב-Swarthmore College בפנסילבניה, שם למד לימודים קלאסיים מן הפרופסורים מרטין אוסטוולד והלן נורת, נבחר לאגודת פי בטא קאפה, וסיים ב.א. ביוונית בהצטיינות יתרה ב-1967. בסוורתמור פגש את אשתו, מלכה קרמר (כיום פרופ' מלכה שפס מן המחלקה למתמטיקה באוניברסיטת בר-אילן), והם נישאו ב-1968. קיבל תואר שני (1970) ושלישי (1972) בפילולוגיה קלאסית מאוניברסיטת הרווארד. עבודת הדוקטור, שעסקה בזכויות כלכליות של נשים ביוון, נכתבה בהדרכתו של פרופסור גלן באורסוק.

שפס עלה לישראל ב-1972 כשהתמנה למרצה באוניברסיטת תל אביב. בשנת תשל"ט (1978) עבר לאוניברסיטת בר-אילן, שם נעשה מרצה בכיר בשנת תש"ם (1980) ופרופסור חבר בשנת תשס"א (2001) ועמד מספר פעמים בראש המחלקה ללימודים קלאסיים. שהה כעמית מחקר במרכז ללימודים הלניים בוושינגטון די. סי. בקיץ 1994 שימש כחבר מערכת כתב העת Scripta Classica Israelica בשנים 2000–2007. שפס הוסמך לרבנות ב-1976, שירת בצבא כרב והשתחרר ממילואים בדרגת סרן. היה הנציג הישראלי של ועידת אקדמאיים להגנה על בתי קברות יהודיים (Conference of Academicians for the Preservation of Jewish Cemeteries), ומלמד שיעור קבוע בבית כנסת ישראל הצעיר של פתח תקווה.

שפס כתב ספר ללימוד יוונית עתיקה ב-2 כרכים בשם "יופיותו של יפת" ב-1989; הספר מתעדכן מדי שנה. קיימים כמה ספרי לימוד חשובים בעברית, אבל הספר הזה הוא היחיד מבינם הכולל הסבר מקיף של הדקדוק היווני.

מחקריו

זכויות כלכליות של נשים ביוון העתיקה

ספרו הראשון, שהתבסס על עבודת הדוקטור, ושהפך להיות הספר הבסיסי על הנושא, נכתב בעקבות שאלתו של הקלסיקאי האוקספורדי ג'פרי דה סנט קרוא: "מה בדיוק היו זכויות הרכוש שמהן יכלה אישה אתונאית ליהנות?" תשובתו של שפס הייתה שעל פי החוק לא יכלה אישה אתונאית להיות בעלת רכוש כלל, מכיוון שבעל הבית (kyrios, קוריוס) היה בעל הרכוש, ובעל הבית מעצם הגדרתו היה גבר. אולם, מערכת חוקים פטרנליסטית וציפיות חברתיות נתנו בידן, אולי שלא במתכוון, כח מעשי לא מבוטל. למשל, הנדוניה ניתנת על ידי אבי האישה לבעל, כך שהאישה אינה נוגעת בה; אבל אם היא עוזבת את בעלה עליו להחזיר את הנדוניה. אם ניתנה לבעל נדוניה גדולה, אז הוא צריך להיזהר בכסף פן יצטרך להחזיר; וכדי שלא יבוא לידי כך, צריך להתנהג יפה לאשתו פן תעזוב אותו. גם בלי שהיא תאיים בעזיבה, החברה עצמה ציפתה מאיש שקיבל נדוניה גדולה שהוא יתנהג כלפי אשתו בהתאם. בדומה במקרה שאדם מת בלי בנים והשאיר בת, לא היא ירשה, אלא קרוב בשר של אביה; אבל היורש היה צריך לשאת אותה לאשה, והרכוש עבר לבניה מיד כששלמו להם שנתיים אחרי גיל הבגרות; ובינתיים חוקים חמורים הגנו עליה מפני התעללות. במקומות אחרים ביוון המצב החוקי נתנה יותר עצמאות לאשה.

המצאת המטבע והמונטיזציה של יוון העתיקה

טענתו המרכזית של הספר היא שהמצאת המטבע אינה חידוש טכנולוגי, אלא חידוש רעיוני. מן האפוס הקדמון עולה שביוון עד שלא הומצא המטבע, למטרות שבשבילנו הן השימושים השונים של הכסף נועדו, כרגיל במצב של "כסף פרימיטיבי", חפצים שונים. אמצעי תשלום אחיד לא היה קיים, והסחר המקומי היה סחר חליפין. כמדד ערך שימש השור, ודיברו על "שריון תשע-שורי" או "שפחה עשרים-שורית". לשמירת ערך שימשו, בעיקר, חצובות ויורות של ברונזה. לתשלומים טקסיים כגון נדוניה או כופר הנותן היה בוחר חפצים המתאימים למצב. עם המצאת המטבע, כל השימושים האלה מתאחדים, ובפעם הראשונה בהיסטוריה, המושג "כסף" כולל את כל השימושים האמורים, וכל החפצים שבעולם נחשבים כשוויי כסף ונתונים להמרה בכסף, רעיון הנשאר עד ימינו. התפיסה החדשה נכנסה בהדרגה לתחומים השונים של החיים: במסחר היא אומצה מיד; על הפוליטיקה ועל המלחמה היא השתלטה רק כעבור בין מאה למאתיים שנה; בחקלאות העתיקה היא לעולם לא תפסה מקום דומיננטי.

הספר זכה בפרס ע"ש אריה קינדלר (פרס כספי לספר הנומיסמטי הטוב ביותר שנכתב על ידי ישראלי), תש"ע.

מדריך למחקר קלאסי

בהתרסה נגד התמקצעות היתר הגוברת בתחום, שפס כתב מדריך לתלמידי מחקר האמור להקנות להם כלים בסיסיים להתמודדות בכל התחומים הכלולים בלימודים הקלאסיים והשימושיים להם: היסטוריה, ארכאולוגיה, פפירולוגיה, נומיסמטיקה, ביקורת ספרות, ביבליוגרפיה ועוד. הספר, שאין לו אח ורע בדור הנוכחי, אומץ מיד בתוכניות רבות, והפך לאחד הספרים הבסיסיים בהוראת תלמידי מחקר.

אודות מאמריו

האישה שמוזכרת הכי פחות

שפס הוכיח שבבתי משפט באתונה לא היה מנומס להזכיר את השם של אישה. אישה תמיד הוזכרה כאשתו של פלוני, אמו של פלוני, בתו של פלוני. שמה של האישה לא ----- אחר. בעקבותיו פרופ' אלן סומרסטיין הוכיח מתוך הקומדיה האטית שהתופעה הזאת הגיעה לכל רובדי חיי היום יום. [1]

המצאת המטבע בלוד, הודו וסין

במאמר שפס עומד על כך שהמטבע הומצא בשלושת המקומות המדוברים בעוד שמקומות אחרים, לא פחות מפותחים מבחינה כלכלית, לא המציאו מטבעות ואפילו לא מהרו להשתמש בהם אחרי שהומצאו. הוא מסביר את המיוחד במקומות האלה בכך ששלושת המקומות הללו עברו תקופה של מלחמות ארוכות ומתנודדות בין מדינות שהתחרו ביניהן על הגמוניה. במצב הזה מתכות יקרות (כסף בלוד ובהודו, ארד בסין) עברו, מן הסתם בדרכים אלימות, מאליטות שנהנו עד אז במונופול על המתכות האלה לידי חיילים שהעדיפו להשתמש בהם בכמויות קטנטנות לצרכים בסיסיים. המצאת המטבע נתנה אפשרות לשימוש במטבעות האלה גם לתשלום לחיילים וגם להתפתחות שווקים קמעונאיים, המתחילים להופיע בעדות הארכאולוגית יחד עם המטבעות. [2] [3] [4]

הנשים ביוון בתקופת המלחמה

שפס הוכיח שעל אף העובדה שנשים לא השתתפו השתתפות פעילה במוסדות הפוליטיות של המדינה היוונית, בזמן המלחמה, הן תמכו מאד במאמץ המלחמתי, לפעמים עוד יותר מן הגברים. [5]

מיזם טכנולוגי

שפס היה בין חלוצי השימוש במחשבים במדעי הרוח בישראל. בשנים תש"מ-תשמ"ז הוא פיתח גופן להדפסת יוונית עתיקה – כולל פרוצדורה להדפסת "ניקוד" (הטעמות, נשימות, ואיוטה סובסקריפטום) – בזמן שאפילו ביוון הדפיסו מחשבים רק באותיות לטיניות (ורק באותיות גדולות). עם הגופן הזה הוא היה הראשון לסרוק חומר מודפס ביוונית (חשבונות מנהלי המקדש בדילוס בתקופה שבין 314 ל-167 לפנה"ס, המשתרעים על מאות עמודים ומוקפים חומר בשפות אחרות) לטקסט (בעזרת הסורק האופטי הטקסטואלי הראשון, Kurzweil Optical Scanner, ובעזרת מענק מן האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים), ופיתח תוכניות לניתוח החומר הכלכלי הרב הכלול בכתובות. הפיתוח המהיר של תוכנה כבר יישן את התוכניות האלה, אבל החומר הנצבר שימש לו במחקריו הכלכליים והיווה בסיס למאמריו ולספרו על המצאת המטבע.

ספרים שכתב

1. Economic Rights of Women in Ancient Greece (Edinburgh University Press, ’79). (Chosen as part of the American Council of Learned Societies’ “Humanities E-Book” [program, now available at http://quod.lib.umich.edu/cgi/t/text/text-idx?c=acls;cc=acls;view=toc;idno=heb04300.0001.001].)

2. יופיותו של יפת, a first-year course in Ancient Greek for speakers of Hebrew (Faculty of the Humanities, Bar Ilan University, ’89; second experimental edition, ’95; third edition ’02).

3. The Invention of Coinage and the Monetization of Ancient Greece (University of Michigan Press, Ann Arbor, ’04).

4. Handbook for Classical Research (Routledge, London/New York 2011).

ספרים שערך

1. Classical Studies in Honor of David Sohlberg (Bar Ilan University Press, Ramat Gan, ’96) (עם רנון קצוף ויעקב פטרוף).

2. Law in the Documents of the Judaean Desert (Brill, Leiden/Boston, ’05) (עם רנון קצוף).

הערות שוליים

  1. “The Woman Least Mentioned: Etiquette and Women’s Names,” Classical Quarterly 27 (N.S.) (’77), 323-30.
  2. “The Invention of Coinage in Lydia, in India, and in China (part I)”, Bulletin du Cercle d’Études Numismatiques 44 (’07), 281-300.
  3. “The Invention of Coinage in Lydia, in India, and in China (part II), ibid., 313-22.
  4. “The Monetization of the Marketplace in Athens”, in Jean Andreau, Pierre Briant and Raymond Descat, edd., Économie Antique. Prix et formation des prix dans les économies antiques (Entretiens d’archéologie et d’histoire III) (Saint-Bertrand-de-Comminges, ’97), 91-104.
  5. “The Women of Greece in Wartime,” Classical Philology 77 (’82), 193-213.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0