דה הבילנד קנדה דאש 7
 | |||||||||||
| המטוס בשירות חברת ארקיע | |||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס נוסעים | ||||||||||
| ארץ ייצור |
 קנדה | ||||||||||
| יצרן | DeHavilland Canada | ||||||||||
| טיסת בכורה | 27 במרץ 1975 | ||||||||||
| תקופת שירות | 3 בפברואר 1978 – היום (46 שנים) | ||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||
| נוסעים | 50-54 | ||||||||||
| יחידות שיוצרו | 113 | ||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
דה-הווילנד קנדה DHC-7, הידוע יותר בשם דאש 7, הוא מטוס בעל ארבעה מנועים מסוג טורבו פרופ אשר משמש לטיסות קצרות טווח והמסוגל להמריא ולנחות ממסלולים קצרים במיוחד (STOL). טס לראשונה בשנת 1975 ויוצר עד שנת 1988 כאשר חברת האם (דה-הווילנד קנדה) נקנתה על ידי בואינג ובהמשך נמכרה לבומברדיה אירוספייס. בומברדיה מכרה את זכויות הייצור והעיצוב ל"ויקינג אייר" בשנת 2006.
עיצוב ופיתוח
בשנות ה-60, חברת דה-הווילנד הייתה ידועה בעולם כחברה אשר מייצרת מטוסים המסוגלים להמריא ולנחות ממסלולים קצרים במיוחד. מטוס ה"דגל" שלהם היה הדאש 6, אך המטוס היה קטן ושירת בנתיבים משניים כאשר מטוסים אחרים שירתו בקווים העיקריים יותר בחברות התעופה המקומיות כמו הפוקר F27.
דה-הווילנד קנדה סברו כי בזכות הידע שלהם בייצור מטוסים המסוגלים להמריא ולנחות ממסלולים קצרים, יוכלו לייצר מטוס המסוגל להתחרות באופן ישיר בחברות האחרות ואף לעקוף אותן בגלל תכונה זו. היתרון הבולט שרצו ליצור הוא בכך שהמטוס יוכל לשרת בשדות תעופה קטנים יותר שמטוסים אחרים לא יוכלו לנחות בהם, במרכזי הערים ולכן חברות תעופה יעדיפו לרכוש את המטוס. הרעיון הראשוני היה לבנות מטוס המכיל 40 נוסעים ולטווחים של עד 400 ק"מ שיוכל להשתמש במסלולים של 600 מטר (2000 רגל).
לבסוף יוצר מטוס שהיה גדול יותר מהדאש 6 בעל ארבעה מנועים. צורתו הכללית נשארה זהה לדאש 6 עם תוספת של זנב גדול בצורת T, אשר נמצאה כעדיפה על מנת שההגה הגבוה לא יושפע מזרם האוויר החזק של המדחפים במהלך הטיסה. שינויים נוספים שבוצעו הם באף המטוס ובתא הטייס, בנוסף הוסיפו מערכת לדיחוס המטוס לצורך טיסה בגבהים גבוהים יותר מהדגם הקטן. כני הנסע הראשיים מתקפלים לתוך גומחה מיוחדת בשני המנועים הפנימיים והקדמי באף המטוס.
היסטוריה
הפיתוח החל בשנת 1972 והאב טיפוס הראשון טס ב-27 במרץ 1975. טיסות הניסוי עברו בהצלחה ללא תקלות מיוחדות. מסירת המטוס הראשון בוצעה ב 3 בפברואר 1978 לחברת Rocky Mountain Airways. מאה מטוסים נמסרו ב 1984 עד שהייצור הוקפא לצורך פיתוח המטוס החדש "דאש 8". 13 מטוסים נוספים נמסרו בין השנים 1984-1988 ואז נפסק הייצור כשחברת בואינג רכשה את חברת דה-הווילנד.
סדרת דאש 7-100 המקורית הגיעה בשתי גרסאות: הנוסעים (102) והמעורב, נוסעים ומטען (103) שהותקן בו דלת רחבה יותר לצורך העמסת המטען. בהמשך יוצרה סדרת ה-110 שהתאימה לדרישות התעופה הבריטית הכוללות את ה-110 וה-111 ולבסוף את סדרת 150 הכוללת מכלי דלק גדולים יותר ותא נוסעים משופר.
תכונות הדאש 7 לא תרמו להצלחה המסחרית של המטוס. רב המטוסים שנרכשו על ידי חברות הופעלו בשדות תעופה ראשיים, שבהם תכונת ההמראה ונחיתה הקצרה לא באה לידי ביטוי. בנוסף בגלל שלדאש 7 היו ארבעה מנועים, פעולות האחזקה למטוס עלו פי שניים מהמטוסים הרגילים (בעלי שני מנועים). שדות התעופה הקטנים שלשמם נוצר המטוס המשיכו להשתמש בדאש 6 הקטן יותר
בנוסף להזמנות מחברות התעופה האזרחיות, דאש 7 הוזמן גם לשימושים צבאיים. 2 הראשונים הוזמנו לכוחות הביטחון הקנדיים שהיו צריכים מטוס המסוגל להוביל נוסעים ומטען בין הבסיסים שלהם באירופה, מטוסים אלה קיבלו את השם CF [1]
צבא ארצות הברית מפעיל מספר מטוסי דאש 7 כמטוסי ביון ומעקב, האלה קיבלו את השם EO-5C (RC-7B לפני 2004) [2] under the Airborne Reconnaissance Low program.
פיתוח מטוס בעל שני מנועים החל בשנת 1978, בדגם דאש 8. ייצור הדאש 7 הגיע לבסוף ל-113 יחידות שארבעה מהן התרסקו ואחד פורק לצורך חלפים, שאר המטוסים נמצאים בשירות פעיל.
המטוס בישראל
חברת ארקיע הפעילה בתחילת שנות השמונים ועד 2010, 13 מטוסים מסוג דאש 7 שהיו העיקריים בצי המטוסים שלה. הם שירתו את הקווים הפנימיים של החברה משדה דב לאילת ולחיפה. בנוסף הפעילה קווים מראש-פינה, קריית שמונה, יטבתה ובן-גוריון.
דגמים
- DHC-7-1
- אב טיפוס, נבנו שניים.
- DHC-7-100
- תצורת נוסעים עם 54 מקומות ישיבה (משקל המראה מרבי של 43,000 ליברות / 19,504 ק"ג)
- DHC-7-101
- תצורת "קומבי" (נוסעים ומטען ביחד) עם 50 מקומות ישיבה ודלת מטען קדמית שמאלית רחבה (משקל המראה מרבי של 43,000 ליברות / 19,504 ק"ג)
- DHC-7-102
- תצורת נוסעים עם 54 מקומות ישיבה (משקל המראה מרבי של 44,000 ליברות / 19,960 ק"ג)
- DHC-7-103
- תצורת "קומבי" (נוסעים ומטען ביחד) עם 50 מקומות ישיבה ודלת מטען קדמית שמאלית רחבה (משקל המראה מרבי של 44,020 ליברות / 19,970 ק"ג)
- DHC-7-110
- זהה לדגם DHC-7-102 אך עם שינויים לדרישות התעופה בבריטניה
- DHC-7-111
- זהה לדגם DHC-7-103 אך עם שינויים לדרישות התעופה בבריטניה
- DHC-7-150
- גרסה משופרת עם אפשרות להעמסת משקל גבוה יותר, הגדלת כמות הדלק ושיפור תא הנוסעים
- DHC-7-150IR
- נגזר מגרסת ה-150 ונמסר לפטרול הארקטי הקנדי לצורך פיקוח ובקרה על זיהום הקרחונים.
- CC-132
- יוצר לצבא קנדה, נגזר מהדגמים, 102/103
- EO-5B
- יוצר לצבא ארצות הברית נגזר מדגם ה-102
ראו גם
ניתן להשוות ל
קישורים חיצוניים
- The Dash 7 Homepage (באנגלית)
- de Havilland DHC-7 Dash-7 (באנגלית)
- merchav-aviri
- יואב זיתון, אחרי 30 שנה: ארקיע נפרדת מהדאש 7 המיושנים, באתר ynet, 8 במרץ 2010
הערות שוליים
- ^ "de Havilland CC-132 Dash 7." Canada's Air Force, April 6, 2004. Retrieved: August 27, 2008.
- ^ "Non-Standard DOD Aircraft Designations." designation-systems.net. Retrieved: October 18, 2009.
24793135דה הבילנד קנדה דאש 7