רבי דב בעריש מאושפיצין
 | |
| שער הספר "דברי צדיקים" | |
| לידה |
לא ידוע קשאנוב |
|---|---|
| פטירה | כ' בכסלו תקצ"ח |
| מקום קבורה | אושוויינצ'ים |
| השתייכות | רבני פולין |
| תחומי עיסוק | תלמוד, הלכה, חסידות, מוסר |
| רבותיו | החוזה מלובלין, ר' שלמה מקשאנוב |
| חיבוריו | דברי צדיקים |
רבי דב בעריש פרומר מאושפיצין (תאריך לידה לא ידוע - נפטר כ' בכסלו תקצ"ח, 18 בדצמבר 1837) היה רב ואדמו"ר חסידי בעיירה אושוויינצ'ים (אושוויץ) שבמערב גליציה. מתלמידי החוזה מלובלין.
ביוגרפיה
נולד בעיירה קשאנוב לאביו משה ואמו הענדל. למד תלמוד והלכה אצל ר' שלמה בוכנר מקשאנוב, ותורת הנסתר מפי החוזה מלובלין.[1] סופר עליו, כי למד מהחוזה מלובלין את מידת "התפשטות הגשמיות", הנחשבת בחסידות לדרגה רוחנית גבוהה במיוחד. היה תלמידו החשוב ביותר של ר' שלמה מקשאנוב, שהעיד עליו כי "כל מה שהיה לי, וכל מה שרכשתי אצל רבותי השקעתי בו, והוא קיבל וספג הכל ועוד הוסיף על כך". עוד אמר עליו רבו: "אם חלילה ידונו אותי בבית דין של מעלה לגיהנום, מובטחני שיהודי קטן זה, תלמידי החביב ר' בעריש, יוציאני משם ויכניסני לגן עדן".[2] בשנת 1828 בקירוב עבר לאושפיצין בעקבות הזמנתו של אחד מעשירי העיירה, ר' נטע טיברג, להיות המלמד של בנו.[1] פעם התארח בעיירה רבי עקיבא איגר ורבי דב בעריש היה היחיד שידע להשיב על קושייתו, ומאז התיידד עמו.
על אף שרבותיו הכירו בגדולתו, רבי דב בעריש עשה הכל כדי להימנע מפרסום ואף השביע את תלמידיו שלא ידברו בשבחו.[3] האדמו"ר רבי אריה לייב ליפשיץ, מייסד חסידות וישניצא, אמר, כי ר' בעריש ביקש להישאר צדיק נסתר: "ותפילתו תמיד שיישאר בין הצדיקים הנסתרים, וביקש מה' שלא יגלו אותו לשום צדיק בעולם, ובאמת צדיקי דורנו אינם יודעים עליו כלל." ואולם הוא עצמו הכיר בגדולתו של רבי דב בעריש ואמר עליו: "אני הכרתי ארבע מאות צדיקים, וצדיק כמוהו לא ראיתי, גדול הדור שאין כמוהו, ואף על פי כן הוא עניו גדול שאין כמוהו". האדמו"ר רבי משה בידרמן מלעלוב אף השווה את מעלתו הרוחנית לזו של החוזה מלובלין עצמו.[3]
תלמידיו ראו בו לא רק מורה הלכה ומדריך רוחני, אלא גם בעל מופת. בספר "שלושה עדרי צאן", שיצא לאור לאחר פטירתו, תיאר תלמידו, רבי מנחם מנלי סופר, אירועים שונים בהם הצליח רבי דב בעריש לרפא חולים שהרופאים נואשו מהצילם, בהם גם רופא אפיקורוס, שבזכות מקרה זה החליט לחזור בתשובה.
לאחר שהוכרה גדולתו נודע רבי דב בעריש כ"צדיק מאושפיצין" ואף הסכים לשמש כראש הקהילה, אולם אישור הממשלה התעכב והגיע רק לאחר פטירתו. אף על פי כן, בני העיר הוסיפו על מצבתו את התואר אב בית דין.[4]
אמרותיו
"אם יאמר לך אדם שיש לו אהבת ה' ואין לו אהבת ישראל – שקר יאמר, כי אהבת ה' גם כן אין לו, רק משטה את עצמו."
— שלושה עדרי צאן
ספריו
- דברי צדיקים - חידושים על התורה, נכתבו מפיו על ידי תלמידיו, זולקובה, תקפ"ו (1826)
צאצאיו
- הרב אריה צבי פרומר (הרב מקוז'יגלוב), שעמד בראש ישיבת סוכטשוב וישיבת חכמי לובלין.
- דב פרומר, פעיל ציבור, איש עסקים ונדבן, ממייסדי קריית שמואל.
קישורים חיצוניים
- דברי צדיקים באתר HebrewBooks
- הספר שלושה עדרי צאן
חצק'לה לכבוד שבת - הרב שלמה קרליבך שר ומספר על פי סיפור מאת ר' דב בעריש מאושפיצי על רבו ר' שלמה מקשאנוב, באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חיים וולנרמן, אביעזר בורשטין ושמעון גשורי, ספר אושפיצין, ירושלים, 1977, עמ' 95
- ^ "יומא דנשמתא", עלים לתרופה, שנה י"ב, גיליון תקס"ח, ט"ז אייר תשס"ז. ומפורש שם כי ר' בעריש היה קטן קומה.
- ^ 3.0 3.1 מנחם מנלי סופר, שלושה עדרי צאן, ה'תר"ץ, עמ' ל"ג-ל"ד
- ^ הקדמת המו"ל למהדורה השלישית של הספר "דברי צדיקים", ה'תרפ"ט
