דב פייגין

דב פייגין
לידה	1907; לוגנסק, האימפריה הרוסית
פטירה	2000 (בגיל 93 בערך); ישראל
לאום	ישראלי
תחום יצירה	פסל
זרם באמנות	אופקים חדשים

דב פייגין (באנגלית: Dov Feigin‏; 1907–2000), פסל ישראלי יליד האימפריה הרוסית, מחברי קבוצת אופקים חדשים.

ביוגרפיה

דב פייגין נולד בלוגנסק שבאימפריה הרוסית (כיום אוקראינה) בשנת 1907. אביו, שהיה חייט, שלח אותו ללימודים בבית ספר עממי רוסי ופעם בשבוע ללימודים בחדר. בבית הספר התגלה כישרונו האמנותי והוא קיבל שיעורי ציור. בשנת 1920 עברה המשפחה לעיר הומל בה התוודע פייגין לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1924 נעצר פייגין באשמת השתייכות לתנועה בלתי לגאלית ונידון למאסר של שלוש שנים. עם שיחרורו בשנת 1927, עלה לארץ ישראל והצטרף ל"קיבוץ השומר הצעיר מס.ס.ס.ר" שהפך לקיבוץ אפיקים.

בשנות השלושים עבר לתל אביב ואף נסע ללמוד פיסול ב"אקול דס אר דקורטיף" בפריז. עם שובו לארץ בשנת 1937, הצטרף פייגין לאגודת הציירים והפסלים בישראל והציג בתערוכות רבות בארץ.

יצירותיו משנות ה-30 והארבעים כללו נושאים של דיוקנאות ודימויים מסורתיים אחרים כגון "אם וילד". סגנון הפיסול הושפע מן האמנות המודרניסטית הצרפתית של ראשית המאה ה-20, כגון עבודותיהם של אוגוסט רודן, מאיול, בורדל ואחרים.^[1] דוגמה לכך אפשר למצוא בעבודות כדוגמת הפסל "לזכר ילדים נהדרים" (1944). החל ממחצית שנות ה-40 החלה עבודתו של פייגין לעבור תהליך של הפשטה. הדבר התאפיין בגיבוש סגנון מונומנטלי יותר לעיצוב הדמויות ובגישה "ארכאית" לעיצובן. כך הדבר ב"אנדרטה לנופלים במלחמת השחרור" (1949) ובפסלי הראש שיצר.

עם פרישתה של קבוצת אמנים מן מאגודת האמנים והקמת קבוצת אופקים חדשים חתם פייגין על גילוי הדעת של הקבוצה והשתתף בכל התערוכות של הקבוצה עד לשנת 1963.

עבודתו המוקדמת של פייגין מושפעת מן האמנות הכנענית שהשפיעה על אמנים נוספים כגון יצחק דנציגר. בעבודות כגון 'ראש' (1949), האנדרטה לזכר בני רחובות (1949) או 'הפורטת על הנבל' (1946) ניכרת הנטייה יצירה של דמות כבדה מסוגננת ומעוגלת ולפישוט צורת דמות האדם.

בשנת 1956 החל פייגין לפסל בברזל בהשפעת הפיסול המודרניסטי של אמנים כגון פאבלו פיקאסו, חוליו גונזאלס ואחרים. בתחילה כרישום בחלל בעזרת חוטי ברזל מולחמים. עבודות כגון 'ציפור', 'מעוף' או 'אלומות', כולן משנת 1956, מציגות התפתחות מהירה מיצירה קווית ליצירה הבנויה ממשטחים היוצרים קומפוזיציה דינאמית. מגמה זו תתחזק ביצירת עבודות כמעט חסרות נפח, עשויות מיריעות מתכת גזורות ומקופלות דוגמת 'חיה' (1958).

עם השתכללות סגנונו הפיסולי של פייגין הופכת יצירתו למופשטת יותר. הוא הרבה ליצור עבודות למקומות ציבוריים כגון קירות פיסוליים לאונייה הנוסעים "שלום" (1963), קיר באנדרטת יד קנדי (1966), תבליט על בניין בית הספר אורט בכפר סבא (1967), פסל בגן העצמאות בתל אביב (1982).

ב-1979 שיחק בסרט "פרשת וינשל" בבימויו של אברהם הפנר.