גלאצו ויסקונטי השני
גלאצו ויסקונטי השני (באיטלקית: Galeazzo II Visconti; סביב 1320 - 4 באוגוסט 1378) היה שליט פאביה ומערב לומברדיה מבית ויסקונטי והיה אביו של ג'אן גלאצו ויסקונטי, שהיה דוכס מילאנו הראשון.
תולדות חייו
גלאצו נולד במילאנו לבית ויסקונטי. אביו היה שליט מילאנו, סטפאנו ויסקונטי. האב נפטר כאשר גלאצו היה בן שבע. השלטון בעיר נמסר לידי דודו, ג'ובאני.
בשנת 1343 ערך גלאצו מסע צליינות לארץ ישראל. בשנת 1345 הפך אותו דודו ג'ובאני לשליט בולוניה. ב-1350 נשא לאשה את ביאנקה מסבויה. עם מותו של ג'ובאני ב-1354 ירש גלאצו את השלטון על מילאנו יחד עם אחיו מתאו וברנבאו ויסקונטי. לפי התכנון המקורי בחלקו של גלאצו נפלו האדמות המערביות והעיר פאביה, השלטון במילאנו עצמה אמור היה להתחלק לסירוגין בין האחים לפי תקופות. ב-1355 הורעל מתאו בזמן ארוחת ערב, ככל הנראה על ידי אחיו. גלצאו ירש את חלקו של מתאו (לודי, פיאצ'נצה, פארמה ובולוניה) וביצר את כס שלטונו בפאביה. ברנבאו נותר שליט יחיד על מילאנו.
ב-1356 הוביל גלאצו את הצבא המשותף לו ולאחיו כנגד משפחות אסטה מפרארה וגונזגה ממנטובה.
בניגוד לאחיו הרצחני היה גלאצו פטרון אמנות ומדע. הוא היה פטרונו של פטררקה ומייסד אוניברסיטת פאביה. אך עם זאת היה שותף לפרסום תוכנית העינויים של אחיו ה-quaresima[1].
חייו הפרטיים
גלאצו היה מסור ונאמן לרעייתו. את שערו הזהוב לא סיפר ונהג לקלוע בו צמות ארוכות.
בתו, ויולנטה, נישאה לליונל מאנטוורפן, דוכס קלרנס (בו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה). טקס הנישואין נערך ברוב פאר במילאנו והחגיגות נמשכו מספר חודשים. במסגרת החגיגות הוגשו המנות לשולחן מוזהבות באמצעות משחה של חלמון, זעפרן וקמח מעורב בעלי זהב אמיתיים. למוזמנים חולקו מתנות כגון סוסים, כלבי ציד, שריונות, גלימות יקרות ועוד. עם המוזמנים נמנו המשוררים פטרקה וג'פרי צ'וסר וההיסטוריון ז'אן פרואסאר[2]. במשך חמש שנים שילם גלאצו 10,000 פלורינים בחודש על מנת לכסות את הוצאות החתונה, פרט לנדוניה בת 200,000 פלורינים זהב. ארבעה חודשים בלבד לאחר החתונה, מת ליונל בעודו באיטליה. לאחר מכן נישאה ויולנטה למרקיז ממונפרה שהיה בן שבע-עשרה ונהג לחנוק במו ידיו משרתים סוררים. לאחר מותו נישאה לבן-דודה (ברנבאו), לודביקו ויסקונטי. היא נפטרה בגיל 31.
בנו, ג'אן גלאצו ויסקונטי נישא לאיזבל לבית ולואה, בתו של ז'אן השני, מלך צרפת.
לקריאה נוספת
- ברברה טוכמן, ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפורענויות, דביר, 1995 עמ' 243-246 גרסה מקוונת, Google Books
- ג'ון אדינגטון סימונדס, Renaissance in Italy: The age of despots עמודים 136-137
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק, עמוד 244
- ^ ברברה טוכמן, ראי רחוק עמ' 245-246
