גימנסיון
גימנסיון (ביוונית עתיקה: γυμνασιον) היה מוסד חינוכי מיוחד שהיה נפוץ ביוון העתיקה, ובהמשך גם בעולם ההלניסטי, ובו התחנכו בניהם של האזרחים. במוסד זה הושם דגש מיוחד על איזון ושילוב הרמוני בין הגוף (ענפי ספורט) והרוח (מוזיקה שכללה את האמנויות החופשיות). חניכי הגימנסיון הוכשרו לקראת קבלת תואר האזרחות בפוליס.
חינוך וחינוך גופני
החברה ההלנית הקדומה, ובמיוחד זו האתונאית, העלתה על נס את החינוך בכלל והחינוך הגופני בפרט כאמצעי להקניית אזרחות טובה ומועילה. כלומר, דרך לצייד את הנער בסגולות גופניות ומעלות נפשיות כאלה, על מנת שיוכל, בבוא העת, לעמוד לשירות המדינה - עיר המדינה ("פוליס").
האתונאים בפרט הציבו לפניהם את החינוך בכלל כיעד הכרחי ומיוחד במינו, ומתוך כך ראוי לו להיות יזום, מתוכנן וממומן על ידי רשויות הפוליס. האתונאים שאפו להנחיל את האיזון המושלם ("איידוס" ביוונית) וההרמוניה האידיאלית בין גוף לרוח, בין החוסן הגופני לבין בריאות הנפש (שכללה חוכמה, בינה ונימוסים).
תפיסה זו חוזרת בגלגולים שונים במרוצת כל התקופה הקלאסית, ופילוסופים מפורסמים תמכו בה. לדעתו של אפלטון (427-347 לפנה"ס), למשל, נועדה הגימנסטיקה (דהיינו, החינוך הגימנסיוני) להעניק יופי לגוף על מנת שישמש כלי מתאים לנפש ובעזרתה יכיר האדם טוב יותר את גופו ואת רוחו על כל המשתמע מכך.
לוקיאנוס, פילוסוף סקיתי בעל תרבות יוונית, כתב ב-600 לפנה"ס לערך את השורות הבאות:
"אם תתאמץ ללמוד פעם כיצד לנהל מדינה שתחנך אזרחים מעולים, אזי תסכים גם אתה לתרגילים (הגופניים) הללו ותעריכם כמונו... כי כל עיקר הכוונה איננה לתחרויות, לפומביות ולפרסים שאפשר לזכות בהם. ואת אלה הלוא יכולים להשיג רק מעטים (בכל תחרות נרשם רק מנצח אחד), כי אם לטובה הצומחת מהן לרפובליקה (הדמוקרטיה האתונאית) ולאזרחיה בני-החורין. הכוונה היא לתחרות האחרת, הכללית, של כל האזרחים הטובים, שלהם אין זר הדפנה (פרס שחולק במשחקים הפיתיים בדלפוי) קורץ בסופה, כי אם הפרס הנעלה, הכולל בקרבו את כל הדרוש להרגשת האושר של האדם. כלומר, החופש והחירות לכל אזרח ואזרח כפרט ולכל המדינה (הפוליס) בכלל... אנו שמים לב בעיקר לכך, שאזרחינו יהיו מוכשרים בגופם, חזקים ברוחם ובנויים לתפארת, מכיוון שאנו משוכנעים כי רק בעזרת כך יהיו מסוגלים לנהל את ענייני הכלל בעתות שלום על הצד הטוב ביותר, ובימי מלחמה - להגן ולשמור על חופש המדינה ועל אושרה..." (מתוך "דו-שיח על הגימנסטיקה").
גימנסטיקה בחינוך
הנער היווני ובעיקר האתונאי, החל את פרק חינוכו מגיל שבע בשני מוסדות חינוך, שעל-פי-רוב היוו מכלול אחד. הוא למד בשני המוסדות במקביל, עד גיל 16. בהם הראשון - "פלאייסטרה", או בית ספר להיאבקות. היה זה בניין יווני טיפוסי בעל חצר פתוחה במרכז, ובכנפיו חדרי סיכה, עיסוי, רחצה ומלתחה. היוונים ייחסו חשיבות עליונה לענף ההיאבקות, אשר סימל עבורם את מגוון הקווים המייחדים את כל הענפים גם יחד. השני - "דידאסקליאום", או בית ספר למוזיקה (מקצועות שהמוזות מופקדות עליהם) כגון קרוא וכתוב, חשבון, פרוזה, שירה ומוזיקה. מקצועות אלה תאמו, יחד עם ההיאבקות, את החתירה לקראת האיזון ההרמוני בין גוף לנפש. ביטוי קצת מאוחר לממד זה עולה מדברי אפלטון: "ופרט למוזיקה (הכוללת את האמנויות היפות) חייבים נערינו להתחנך גם בתחום הגימנסטיקה... האחת (האחרונה) יוצרת מזג של קשיחות ופראות ואילו השנייה - מזג של רכות ונשיות (עידון)... צריך שתהיה הרמוניה בין השתיים" (מתוך "המדינה", ג' 403 ואילך).
הנערים שסיימו את חוק לימודיהם בגיל 16 פנו להמשך חינוכם במסלול השני, הגימנסיוני, עד גיל 18. בגימנסיון, מוסד שהעמיד במרכזו את התרבות הגופנית (מבלי לזנוח את החינוך הרוחני-המוזיקלי), התאמנו הנערים, התחנכו והתחרו בענפי ספורט שונים.
שמו של הגימנסיון נגזר מ"גימנוס" (עירום ביוונית, ובמשמעות הרחבה יותר מובנו "תרגיל שלמענו מתערטלים"). כיון שהאימונים והתחרויות נערכו בעירום מוחלט. היה זה בהתאם לשאיפת הפגנת החוסן הגופני בהרמוניה פיזית ועל מנת לחשל את הגוף. הסופר לוקיאנוס התייחס לכך כשאמר: "כדי שיאצלו על עצמם (הספורטאים) את הכבוד הזה, עליהם להיראות עירומים קבל עם נכבד ורב, ואז תרבה דאגתם לגוף ולשמירה על מצבו התקין. כל החותר בשקידה לניצחון יהיה ראוי להופיע בלי בושה בגופו המעורטל".
נימוק נוסף להתמודדות בעירום היה, שהם בקשו להפריד בין הספורט לבין הקרביות, ומתוך כך דגלו ב"טוהר הנשק" - להתמודד זה עם זה ללא פריטי לבוש, שעלולים להסתיר בקפליהם כלי נשק.
הגימנסיון והפוליס
במהלך הזמן הפך הגימנסיון לחלק בלתי נפרד מן החינוך והווי עיר הפוליס. זה הגיע עד כדי כך, שלא ייתכן קיומה של עיר פוליס ללא גימנסיון. בשלב זה נשא הוא צביון של מוסד חינוכי, בחינת חובה לריבוד אזרחי. כלומר, לא יזכה אדם באזרחות העירונית, על כל היתרונות הטמונים בה, אם לא יתחנך בגימנסיון.
הגימנסיון נבנה על פי רוב בסמוך למים זורמים ולחורשת עצים על מנת להעניק תנאים אופטימליים לחניכים, וזאת בסיסמת "נפש בריאה בגוף בריא". מבנה זה שימש ביטוי נאמן לתנופה האדריכלית היוונית הקלאסית, בבחינת ניצול מירב הנתונים הטופוגרפיים לטובת המתקן. בדרך כלל הגימנסיון נבנה על צלע של הר לאורך טראסות רחבות, כשעל גבי מפלסים אלה נפרש המבנה הארכיטקטוני שכלל פלאייסטרה, גימנסיון, מסלול ריצה, מרחצאות ועוד.
לעיתים הקימו ערים מבוססות וגדולות מספר גימנסיונים בתחומן, ואף ייעדו אותם לשכבות גיל שונות. דבר זה נבע מתוך רגשי תחרותיות בין-עירונית ורדיפת תהילה.
במרכז הגימנסיון נמתח מסלול הריצה, ובכנפיו נמצאו חדרים שנועדו לסיכת הגוף, לעיסוי, לרחצה, למלתחות, לחדרי אחסון לעזרים ולאביזרי ספורט. חדרים אלה היו פתוחים לחזית, על מנת שצופים יוכלו להתבונן במתאמנים. החצר המרכזית כוסתה בחול עדין לנוחיות המתאבקים.
כאמור, הגימנסיון שימש תנאי הכרחי לקבלת אזרחות, ומתוך כך עמד הוא בסימן הכשרת החניך לתפקוד אזרחי טוב יותר ויעיל יותר. בהיותו מוסד ציבורי היה נתון תחת שרביט פיקוחו של ממונה מטעם הציבור, ה"גימנסיארכס". אדם זה היה אחראי על מהלך האימונים, התחרויות ואחזקה שוטפת של הגימנסיון. כמו כן פרש חסותו על צוות המאמנים והמדריכים שהופקדו על הפעילות המגוונת של החניכים, כשלכל ענף ספורטיבי יועד מאמן מקצועי.
השמן תפס מקום חשוב בחיי הגימנסיון וחלוקתו לחניכים הייתה מתפקידיו היותר מכובדים של ה"גימנסיארכס". העובדה שחדרים רבים בגימנסיון נועדו לאחסון שמן מדברת בעד עצמה. השמן נועד לעיסוי הגוף וקנה לו מקום חשוב במיוחד בהווי המתאבקים (ההיאבקות תפסה את מקום הבכורה מבין ענפי הספורט הקלאסיים), ואשר על כן הם נקראו גם בשם "אלה המשמנים את עצמם". טרם צאתם לתחרות נהגו לסוך גופם בשמן, שנועד להבליט את שריריהם ולהקשות על היריב ללפות אותם, ולהפך - מה שקידם מאוד את פיתוח המיומנויות בהיאבקות. לאחר התחרות, כדי לבטא את ממד הידידות שבהתמודדות, נהג כל זוג מתאבקים לסוך בשמן, זה את גופו של זה, תוך כדי עיסוי משחרר ומרפה.
אפביון
לאחר שעמדו בהצלחה בבחינות, הגופניות והמוזיקליות כאחת, פנו בוגרי הגימנסיון להתחנך במוסד גבוה ובכיר בשם "אפביון", למשך שנתיים (עד גיל 20). משמעות השם אפביון הייתה "מוסד הצעירות" (אפבוי ביוונית פירושו בני הנעורים). האפביון הועמד תחת פיקוח המדינה (הפוליס), ומתוך שנועד להכשיר את בוגריו לקראת קבלת סטטוס האזרחות, ובכללה - היכולת לעמוד על משמר העיר, הקנה הגימנסיון גם מיומנויות צבאיות. עם זאת המשיכו החניכים לספוג מערכות של לימודים מתקדמים בסימן ההרמוניה בין גוף לנפש.
בשנתם הראשונה שרתו האפבוי ביחידות של חיל מצב במבצרים שונים, ובשנת השירות השנייה שלהם הופקדו על הגנת גבולות הפוליס. עם סיום שירותם, ולאחר שעמדו בהצלחה בבחינות, זכו הבוגרים ברומח, מגן, כובע מיוחד וגלימה מטעם המדינה. הבוגרים נשבעו אמונים לפוליס בטקס מרשים, ובסיומו הוענקה להם האזרחות כדת וכדין.
הגימנסיון כמועדון קשישים
בוגרי הגימנסיון והאפביון נהגו לשמור על כושרם הגופני, באופן עצמאי, על ידי פעילות ספורטיבית בגימנסיון העירוני. היה זה בבחינת מועדון "אקסקלוסיבי" לאזרחים, ששימשו בו גם אלמנטים ספורטיביים וגם חברתיים ותרבותיים. לעיתים העמידה העיר לרשות הקשישים גימנסיון מיוחד, נפרד. כדי לבטא את הקשר ההדוק בין הגימנסיון לאזרחות הפוליס, נקראו האזרחים גם בשם "אנשי הגימנסיון".
הרומאים סלדו מן הגימנסיון, אך זה השתלב במסגרת המתקן הרומי המפורסם - בית המרחץ.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| תרבות יוון העתיקה | |
|---|---|
|
26836440גימנסיון