גידול דגי נוי
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, תחביר לקוי, שגיאות זכר-נקבה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת, תחביר לקוי, שגיאות זכר-נקבה. |
גידול דגי נוי הוא תחביב פופולרי, שבו חובבים מגדלים דגים באקווריום בבית או לחלופין בבריכה בגינה.
תוחלת החיים של הדגים נעה לרוב בהתאם לגודלם, ככל שהדג גדול יותר כך תוחלת החיים שלו ארוכה יותר, לדגי נוי קטנים באורך של סנטימטרים בודדים על פי רוב תוחלת חיים של כשנתיים - שלוש, בעוד שדגים גדולים, ממשפחת הקרפיונים לדוגמה יכולים לחיות כ־20 שנים ויותר בתנאי מחיה טובים.
מקורות גידול דגי הנוי
דגים גודלו כמזון בבריכות במשך אלפי שנים. הצבעוניים שבהם הפכו לעיתים לחיות מחמד ולא למזון. תרבויות רבות, עתיקות ומודרניות, שמרו על דגים אלו למטרות דקורטיביות.
בימי קדם, גידלו השומרים דגים בבריכות, לפני הכנתם לארוחות. תיעוד נוסף של גידול דגים נמצא באמנות המצרית העתיקה בחפירות העיר אוקסירינכוס, שבה נמצאו בריכות בתוך אחד המקדשים.
באופן דומה, באסיה גידלו אורז ביחד עם גידול דגי מים מתוקים המתאימים לאכילה, כולל סוגים שונים של שפמנון וקרפיון. רבייה סלקטיבית של קרפיון ליצירת דגי הקוי (ביפן) והזהב (בסין) החלה לפני יותר מ-2,000 שנה. בתקופת שושלת סונג נהגו הסינים לגדל דגי זהב בביתם בתוך כלי חרס.
באירופה של ימי הביניים, גידול קרפיון בבריכות היה מנהג קבוע של אחוזות ומנזרים, כחלופה לבשר בימי חג, כאשר בשר היה אסור באכילה מטעמים דתיים.
דגים ימיים נוספים גודלו באופן דומה במשך מאות שנים. עשירי הרומאים נהגו לגדל דגי-צמד עם דגים אחרים בבריכות מים מלוחים. התאולוג הנוצרי טרטוליאנוס כתב שהסנטור אסיניוס סלר שילם 8,000 מטבעות עבור קיפון גדול במיוחד. הפילוסוף קיקרו כתב כי עו"ד קווינטוס הורטנסיוס בכה כאשר הדג האהוב עליו מת.[1]
האדם הראשון שהרבה דגים טרופיים באירופה היה פייר קרבונייר, שהקים את אחד מהאקווריומים הציבוריים הראשונים בפריז בשנת 1850,[2] ובשנת 1869 היה הראשון שגידל דגי מקרופוד מיובאים, ומאוחר יותר מינים נוספים. בשנת 1875 הוענקה לקרבונייר מדליית זהב של "האגודה הקיסרית הצרפתית" על מחקר ורבייה של דגים טרופיים באקווריום מים מתוקים, ועל ההצלחה שלו בהצגת מיני דגים טרופיים לצרפת.[3]
סוגים של מערכות גידול דגי נוי
התחביב הוא תחום רחב מאוד אשר מחולק לשלושה תחומים ספציפיים, בהתאם לסוג המים, הדגים ומקורם: מים מתוקים, מליחים ומלוחים.
מים מתוקים
אקווריום מים מתוקים הוא התחום הפופולרי ביותר בתחביב, אף חנויות חיות מחמד פשוטות לעיתים קרובות מוכרות מגוון של דגים מתוקים, כגון דג זהב, גופים וסקלר. בעוד רוב האקווריומים במים מתוקים מכילים מינים שממעטים להתרבות בשבי או שמכילים רק זכרים הצבעוניים יותר מנקבות, רבייה באקווריום היא דבר פופולרי. דגים כגון מולי וגופי, הם בין הדגים המתרבים הכי בקלות בשבי, אך באופן קבוע גם מתרבים הרבה סוגים אחרים של דגי ציקלידים, שפמנון, חריתיים, קרפיוניים, נאוויתיים, ועוד.
מגדלים רבים נוהגים להקים אקווריומי מים מתוקים שבו הדגש הוא על צמחי מים, כמו גם דגים. אקווריומים אלו כוללים עיצובים שונים כמו "עיצוב הולנדי" עיצוב הכולל קבוצות שונות של צמחים המסודרים בקבוצות בסדר סימטרי, העיצוב נקרא על של האירופאי הראשון שעיצב כך. בשנים האחרונות, אחד האנשים הכי פעילים והמוכרים בעיצובי אקווריומי הצמחייה שלהם היה היפני טקאשי אמאנו.
גידול בבריכות במובנים מסוימים דומה לאקווריום מים מתוקים, אבל בדרך כלל הרבה יותר גדול, חשוף סביבה מזג האוויר. באזורים הטרופיים, דגים טרופיים יכולים להיות כל הזמן בבריכות גן. אך באזורים קרים או חמים, דגים כגון דגי זהב, קוי, יוכלו לחיות בה.
מים מלוחים
אקווריום מים מלוחים דורש צרכים מסוימים ודרישות נוספות שלא קיימות כלל באקווריומי מים מתוקים, ובעלי החיים שבו בדרך כלל יקרים יותר. כתוצאה מכך, ענף זה נוטה למשוך יותר מגדלים מנוסים. אקווריום מים מלוחים יכול להיות יפה ביותר, בשל ריבוי צבעים וצורות של אלמוגים ושל הדגים המאכלסים אותם. דגי ים מאזורים טרופיים מצריכים קירור מאחר שהם לא יכולים לגדול בטמפרטורת החדר. המגדל יהיה חייב לספק לדגים טמפרטורה נמוכה באמצעות מיקום במקומות קרירים (כגון מרתף) ובמידה ורוצה לגדל אותם בחדר יצטרך לספק להם מערכת קירור באמצעות מקרר.
מגדלי אקווריום מים מלוחים לעיתים קרובות ינסו לשחזר שונית האלמוגים באקווריום שלהם, באמצעות כמויות גדולות של סלעים חיים, סלעים נקבוביים מצופים אצות קרולינה, ספוגים, תולעים ושאר אורגניזמים ימיים קטנים. גידול אלמוגים, כמו גם שרימפס, סרטנים, קווצי עור, רכיכות יתווספו מאוחר יותר, לאחר שהאקווריום יקבל וותק, כמו גם מגוון רחב של דגים קטנים. אקווריום המכיל בתוכו רק דגים ללא אלמוגים נקרא לפעמים 'אקווריום מרינה'.
מים מליחים
אקווריום מים מליחים משלב אלמנטים מסוגים אחרים, עם מליחות מסוימת המשלבת בין זה של מים מתוקים ומי ים. דגי מים מליחים מגיעים מבתי גידול שונים עם המליחות, כגון סביבת מנגרובים ושפכי נהרות, ולא יכולים לשגשג במים מתוקים לזמן רב. אף על פי שאקווריום מים מליחים אינם מוכרים למגדלים חסרי ניסיון, מינים רבים מעדיפים מים מליחים, כולל מספר מינים של מולים, גובים רבים, ונפוחיתיים רבים, מונו וסקטים.
תחזוקת אקווריום
אקווריום אידיאלי משחזר את האיזון בטבע בתוך מערכת סגורה של אקווריום. בפועל, זה כמעט בלתי אפשרי לשמור על איזון מושלם. כדוגמה, יחסי טורף-נטרף כמעט ובלתי אפשריים לשימור אפילו באקווריום הגדול ביותר. בדרך כלל, מגדל האקווריום חייב לשמור באופן פעיל על האיזון במערכות האקולוגיות שקיימות באקווריום.
יצירת מערכת מאוזנת קלה יותר בנפחים גדולים יותר של מים מקטנים והשינויים בה פחות קיצוניים, לדוגמה: מותו של דג במיכל 10 ליטר גורמת שינויים דרמטיים במערכת, בעוד מוות של אותו דג ב-400 ליטר באקווריום שמכיל דגים רבים עשוי להיגרם רק שינוי קטן. מסיבה זו, חובבים מעדיפים לעיתים קרובות מיכלים גדולים ככל האפשר, שכן הם דורשים פחות תשומת לב אינטנסיבית. אותו מושג נכון גם על מערכת הסינון, ועל מערכות חיצוניות (מחוץ למיכל) בפרט. ככלל, ככל שהמערכת סינון גדולה יותר בהתאם לאקווריום אותו היא מסננת, כך היא תהיה מסוגלת יותר לשמור על מערכת יציבה. מערכות סינון חיצוני מספקת גם יתרון נוסף של הגדלת נפח המים הכולל לשם דילול השפעה של שינויים. לדוגמה, אקווריום חיצוני של 190 ליטר עם מסנן שמכיל 40 ליטר, יוצר 230 ליטר מים במערכת, ועלייה של מעל עשרים אחוז.
באקווריום מתבצעים מספר רב של מחזורים ביוגיאוכימיים; חמצן מומס נמצא על פני קו המים ונכנס אליהם על ידי משאבת אוויר או תנועה כלשהי על פני המים כמו גלים בסביבה טבעית, והפחמן הדו-חמצני מתמוסס לאוויר. מחזור הפוספט, ומיחזור אקולוגי, שבו גופרית וברזל- יסודות קורט המזינים את המערכת ומגיעים מהמזון יוצאים כפסולת. טיפול נאות במחזור החנקן, יחד עם אספקת מזון מאוזנת ומסה ביולגית יציבה, בדרך כלל מספיקים כדי לשמור על מחזורים אלו באיזון.
תנאי מים
החומרים המומסים במים הם אולי ההיבט החשוב ביותר של תנאי המים. תוכן המלח, או מליחות, הוא הערך הכי בסיסי ומהווה סיווג של תנאי המים: אקווריום מים מתוקים (מליחות של 0.5 PPT), המדמה סביבה של אגם או נהר; מים מליחים (מלח ברמה של 0.5 עד 30 PPT), המדמים סביבות ביניים בין מים מלוחים ומלוחים, כגון שפכי נהרות; מים מלוחים (רמה של 30-40 PPT), המדמה סביבה של אוקיינוס או ים. מלח בריכוזים גבוהים יותר משמש לגידול אורגניזמים מסוימים שחיים ברמות מליחות גבוהות במיוחד.
מספר תכונות מים אחרות נובעות מחומרים מומסים במים וחשובים לדימוי מדויק של סביבות טבעיות. במים מלוחים ה־PH בה בדרך כלל אלקלית, בעוד במים מתוקים ה־PH משתנה בהתאם למיקום המים.
"קשיות" מודדת את מודד את כמות התוכן המינרלי המומס, מים קשים או רכים עשויים להיות מועדפים בהתאם לסוג הדגים שנבחר לגדל. מים קשים בדרך כלל אלקליים, בעוד מים רכים בדרך כלל נייטרלים או חומציים. התוכן האורגני המומס והגזים המומסים גם הם גורמים חשובים.
אקווריומים ביתיים משתמשים בדרך כלל במי ברז המסופקים דרך רשת אספקת המים המקומית שלהם. בגלל הכלור המשמש לחיטוי אספקת מי שתייה לצריכה אנושית, לא ניתן להשתמש במי ברז באופן מיידי. בעבר, היה ניתן "לטהר" את המים ופשוט לתת להם לעמוד במשך יום או יומיים, דבר שגורם לכלור להיעלם. עם זאת לאחרונה, החלו רשויות המים להשתמש בכלוראמין לחיטוי המים משום שנשאר יותר זמן במים ופעולתו אפקטיבית יותר. על מנת לטפל בבעיה קיימים תוספים בשם 'אנטי כלור' המסירים כלור וכלוראמין ומאפשרים להשתמש במי ברז. אקווריום מים מליחים או מלוחים דורש תוספת של תערובת של מלחים ומינרלים נוספים.
במערכות מתקדמות יותר נהוג לשלוט אף באלקליניות המים, קשיותם וריכוז החומר האורגני בהם. זה יכול להתבצע על ידי תוספים כגון סודיום ביקרבונט כדי להעלות את ה-pH. חלק מהמגדלים משתמשים באוסמוזה הפוכה לטהר את המים, אמצעי נוסף אך הרבה פחות נפוץ ממנו הוא בעזרת דיוניזציה. לעומת זאת, אקווריום ציבורי עם נפח מים גדול צריך לעיתים קרובות לאתר לעצמו מקור מים טבעי (כגון נהר, אגם או אוקיינוס) כדי לקבל גישה קלה למים הדורשת טיפול מינימלי בלבד.
טמפרטורת המים מהווה את הבסיס לאחד משני הסיווגים החשובים ביותר באקווריום: טרופי לעומת מים קרים. רוב הדגים ומיני צמחים יכולים לסבול רק טווח מוגבל של טמפרטורות מים: אקווריום טרופי שבו שומרים על טמפרטורה ממוצעת של כ 25 °C, דגים טרופיים הם בין הפופולריים ביותר. ומים קרים שבו מקפידים לשמור על טמפ' נמוכה מטמפ' החדר. אחר מהדברים החשובים ביותר, הוא טווח טמפרטורת עקביות; רוב האורגניזמים אינם מורגלים לשינויים פתאומיים בטמפרטורות, דבר אשר יכול לגרום הלם ולהוביל למחלות. טמפרטורת המים יכולה להיות מווסתת על ידי מד חום וחימום.
זרימות באקווריום גם הם דבר חשוב בעיקר במערכת המדמה מערכת אקולוגית טבעית. הדגים עשויים להעדיף זרימות כמעט לא מורגשות עד מהירות, המדמות זרמים. תנועת מים יכול להיות נשלט באמצעות אוורור מן משאבות אוויר, ראשי כח, משאבות ותכנון של זרימת מים (כגון מיקום מערכת סינון נקודות של כניסה ויציאה).
מחזור החנקן
דגים הם בעלי חיים היוצרים פסולת אחרי שהם מעכלים את המזון, אשר בו המגדלים צריכים לטפל. דגים, חסרי חוליות, פטריות וחיידקים מסוימים מפרישים חנקן בצורת אמוניה (או לחלופין אמוניום במים חומציים) אשר מפורקת על ידי מחזור חנקן. אמוניה מופקת גם באמצעות הפירוק של הצמח והפרשות בעלי חיים, כולל צואה ופסולת אחרת. מוצרי פסולת חנקן הופכים רעילים לדגים ולתושבי אקווריום אחרים מעל ריכוז מסוים..
התהליך
מיכל מאוזן היטב מכיל אורגניזמים המפרקים את הפסולת שמייצרים הדגים. האמוניה במיכל עוברת מטבוליזם על ידי חיידקי ניטריפיקציה המפרקים את האמוניה לניטריט. גם הניטריט רעיל מאוד לדגים בריכוזים נמוכים, אך פחות מן האמוניה. חיידקים נוספים, מסוג Nitrospira, ממירים את ניטריט לניטראט.(חיידקי Nitrobacter נחשבו בעבר למילוי תפקיד זה, והם מופיעים בערכות של "מזרזי סייקל", ואילו מבחינה ביולוגית הם יכולים למלא באופן תאורטי את אותה נישה כמו ניטרוספירה, אך לאחרונה נמצא כי Nitrobacter אינם נוכחים ברמות ניתנות לאיתור באקווריום. אך Nitrospira קיים בשפע.)תהליך זה מכונה בקרב החובבים כתהליך ה'סייקל'.
באקווריום צמחייה, צמחי מים יכולים לצרוך אמוניום וחנקה כחומרים מזינים ולהסיר אותם מן עמודת מים בעיקר דרך העלים . אך יכולים גם לצרוך חלק מן החומרים מזינים דרך השורשים שלהם, בתוך או על המצע או באמצעות שורשי אוויר הנמצאים בעמודת המים. בנוסף, חנקן וחומרים מזינים אחרים, זמינים עבור ספיגת שורשים על ידי פירוק החומר האורגני במצע כמו גם פירוק של בוצה. בעוד כמויות קטנות מאוד של עלים נרקבים עשויים להתפרק במחזור החנקן ולשמש כחומר מזין לאקווריום צמחייה, בפועל מגדלים רבים נוהגים לגזום ולהסיר כמויות ניכרות של עלים רקובים.
שמירה על מחזור החנקן
אף על פי שנקרא "מחזור החנקן" על ידי חובבים, המחזור אינו מוחלט: חנקן חייב להיות מוסף תמידית (בדרך כלל בעקיפין, דרך האוכל) להפך לחנקות ולקיים את מחזור החנקן.
חובבים מתחילים בדרך כלל מפעילים אקווריום שבו עדיין לא קיים המחזור, דבר שיכול לגרום לתמותת דגים ולמחלות, אחת מהדרכים להתמודד עם הבעיה היא להחליף מים באופן קבועה וכך לדלל את כמות החנקות במים עד התבססות המערכת וריבוי החיידקים.
בפילטר באקווריום קיים סינון ביולוגי: 'מדיות' המיועדות במיוחד ליישוב על ידי חיידקי הניטרפיקציה.
בנוסף קיים גם סינון כימי: פחם פעיל וחומרים אחרים, כגון סופח אמוניה המפסיקים לפעול כאשר כל הנקבוביות שלהם מלאות, ולכן רכיבים אלה צריך להיות מוחלפים מעת לעת.
באקווריומים חדשים לעיתים קרובות יש בעיות הקשורות למחזור החנקן עקב חוסר חיידקים מועילים, אשר ידוע כ-"תסמונת האקווריום החדש". לכן, מיכלים חדשים צריך להתבסס לפני שמתחילים לאכלס אותם עם דגים. ישנן שלוש גישות בסיסיות: ללא דגים, "המחזור השקט", ואכלוס איטי.
- מיכלים העוברים סייקל ללא דגים פועלים באופן הבא; המגדל מוסיף אמוניה כדי להאכיל את החיידקים. במהלך תהליך זה, אמוניה, ניטריט וניטראט נמדדות כל הזמן על מנת למדוד התקדמות.
- ה"מחזור השקט" כולל הוספת צמחים מהירי גדילה , ומסתמך על היותם צורכי חנקן, בינתיים המיכל מתמלא בחיידקים הצורכים את החנקות העודפות. מחקרים מצביעים על כך שצמחים כאלה יכולים לצרוך חנקני פסולת ביעילות כה רבה את האמוניה, הניטריט והניטראט. שימוש בשיטה זו לא מאפשר מעקב של כמות החיידקים באקווריום על פי כמות החנקות במים, מאחר שחלק מן החנקות נצרכות על ידי הצמחים.
- "אכלוס איטי" תהליך שבו מאכלסים דגים חזקים בהתחלה המסוגלים להתמודד עם כמות האמוניה הגבוהה שתהיה עד שבאקווריום יש מספיק חיידקים ולאחר מכן מאכלסים בהדרגתיות דגים כל שבועיים עד לאכלוס מלא.
הוספת דגים רבים מהר מדי גורם לזה שלחיידקים אין מספיק זמן בשביל להתבסס בתוך הפילטר מה שיכול לגרום לרמות אמוניה גבוהות. זה לא תמיד קטלני אבל יכול לגרום למוות של הדגים באקווריום. כמה ימים לאחר הוספת הדגים הראשונים לתחילת תהליך הסייקל, חשוב לעקוב אחר הדגים כדי לחפש סימנים של אמוניה גבוהה. סימנים אלה כוללים חוסר תנועה, חוסר תיאבון, דלקת, אדמומיות על זימים, סנפירים, הגוף, ולעיתים הדג מתנשף בכבדות על פני המים. האחרון יכול להיות גם לייחס לחוסר אוורור, אשר יכול להיות מנוטרל על ידי הפעלה של משאבת אוויר .
אוכלוסיית הבקטריות הגדולה ביותר מתגוררת בפילטר. לפעמים, ניקוי הפילטר מספיק כדי לשבש את האיזון של החיידקים. השיטה הטובה ביותר היא להשתמש במים מהאקווריום כשמנקים את הפילטר בשביל לנקות את הפסולת הנמצאת בו, שיטה נוספת היא לנקות כל פעם רק חצי אחד של הפילטר בכל פעם וכך לאפשר לחצי השני שנותר עם חיידקים לאכלס את החצי שניקו.
תכולת המיכל
מסה ביולוגית היא מדד לנטל שהוטל על המערכת האקולוגית של האקווריום על ידי תושביה החיים. מסה ביולוגית גבוהה יותר מייצגת אקולוגיה מורכבת יותר, מה שהופך את שיווי משקל קל יותר לחוסר איזון. שטח פני המים שנחשף לאוויר מגביל את החמצן הנמס. אוכלוסיית החיידקים המחמצנים מוגבלת על ידי המרחב הפיזי הזמין, הכולל את כל המשטחים באקווריום, כגון פני השטח הפנימיים, פני השטח של מצע סלע וכל חפץ כגון סלעים גדולים או פיסות עץ.
גודל מיכל וכמות הדגים שבו
כמות הדגים המאכלסים את האקווריום קשורה לנפחו.[4] קיימים מספר גורמים מגבילים לכמות הדגים שניתן לאכלס במיכל כוללים את הזמינות של חמצן במים ואת הקצב שבו הפילטר יכול לעבד פסולת. חובבים משתמשים במספר כללי אצבע להערכת גודל האוכלוסייה; הדוגמאות להלן הם למיכל מים מתוקים בעל דגים קטנים. דגי מים מתוקים גדולים יותר זקוקים לנפחים גדולים בהרבה. כמה מהחובבים טוענים כי הגדלת עומק המים מעבר למינימום מסוים אינה משפיעה על הקיבולת, משום שהדגים לא מנצלים את כל השטח.
מגדלים מנוסים מסייגים כללים אלו, משום שהם לא מתייחסים לנושאים חשובים אחרים כגון קצב הצמיחה, רמת הפעילות, התנהגות חברתית, וכדומה.[7]ברגע שהמיכל מתקרב לכמות הדגים המרבית שהוא יכול לאלכס השיטה הטובה ביותר היא להוסיף את שאר הדגים על פני תקופה של זמן, תוך פיקוח על איכות המים.
כמות הדגים יכולה להיות משופרת על ידי תנודה של פני המים וזרימת מים באמצעות אוורור, אשר לא רק משפר את חילופי חמצן, אלא גם את הפירוק של חומרי פסולת. כמות הדגים יכולה לגדול יכול גם עם תוספת של סינון חיצוני אשר מגביר את הנפח הכולל של המים במערכת.
גורמים אחרים
קיימים משתנים נוספים המשפיעים על קיבולת מיכל. דגים קטנים יותר צורכים יותר חמצן לכל יחידה של משקל הגוף מאשר דגים גדולים יותר. דגים ממשפחת האנבאסיים יכולים לנשום חמצן אטמוספירי, וצריכים פחות שטח (עם זאת, חלק טריטוריאלי, ולא יסבול צפיפות). בארבים דורשים יותר שטח מאשר טטרה של בגודל דומה. נוכחות של חומרי פסולת נחשבת גם היא כמשתנה, הפירוק צורך חמצן שהיה יכול להיות זמין לדגים. חמצן מתמוסס פחות בקלות במים חמים יותר, ואילו מים חמים הדגים פעילים יותר, מה שגורם שהם צורכים יותר חמצן.
תעשיית דגי הנוי
גידול דגי הנוי ברחבי העולם עומד על היקף של מיליארדי דולרים בשנה. שוק דגי הנוי הגדול ביותר הוא בארצות הברית, כשאחריה אירופה ויפן. ב-1993 מצאה לשכת האוכלוסין של ארצות הברית כי 10.6% מבתי האב בארצות הברית מחזיקים בבעלותם דגי נוי של מים מתוקים או דגי ים, עם ממוצע של 8.8 דגים לכל משק בית. ב-1993, ערך השוק של דגי הנוי בארה " ב היה 910 מיליון דולר.[8] בשנת 2002, נתוני המפקד הצביעו על כך שמוצרי האקווריום והדיג היוו 684 מיליון דולר.
ספקי הדגים
מ-1989 עד 1992, כמעט 79% מדגי נוי של כל ארצות הברית יובאו מדרום מזרח אסיה ויפן. סינגפור, תאילנד, הפיליפינים, הונג קונג ואינדונזיה היו חמש המדינות המייצאות. דרום אמריקה הייתה אזור הייצוא השני בגודלו, המהווה 14% מהשווי השנתי הכולל. קולומביה, ברזיל ופרו היו הספקים העיקריים.[דרוש מקור]
בשנת 1992, כ-200 מיליון דגים בשווי 44.7 מיליון יובאו לארה "ב. דגים אלה מורכבים מ-1,539 מינים שונים ; 730 מינים של מים מתוקים ו-809 מינים של מים מלוחים. דגי מים מתוקים היוו כ-96% של הנפח הכולל ו-80% מסך ערך היבוא. 32 מינים מהם עלו מעל 10,000 דולר. המינים המיובאים ביותר היו של מים מתוקים והיוו 58% מסך ערך היבוא. המינים הפופולריים ביתור היו מינים של גופי, ניאון טטרה, פלאטי, דג קרב, אוכלי אצות סיאמים, ודג זהב. בהתחשב ב-91.9 מיליון משקי בית בארצות הברית בשנת 1990, יוצא ש-9.7 מיליון הם מגדלי דגים. 8.8 דגים לכל משק בית מרמזים על סך אוכלוסיית הדגים באקווריום של כ-85.7 מיליון, דבר המצביע על כך שאוכלוסיית דגי האקווריום בארצות הברית מסופקת רק מדגים מיובאים.
ממבחינה היסטורית, דגים וצמחים עבור האקווריומים המודרניים הראשונים נאספו מן הטבע והובלו (בדרך כלל על ידי הספינה) לאירופה ולאמריקה. בתחילת המאה ה-20 מינים רבים של דגים טרופיים קטנים יוצאו מנאוס, ברזיל; בנגקוק, תאילנד; ג'קרטה, אינדונזיה; האנטילים ההולנדיים; כלכותה, הודו; ומדינות טרופיות אחרות. היבוא של דגי טבע, צמחים וחסרי חוליות לאקווריום ממשיך היום ברחבי העולם. מינים רבים לא עברו בהצלחה רבייה בשבי. במדינות מתפתחות רבות, המקומיים מתפרנסים על ידי איסוף דגימות של זנים חדשים עבור סוחרי דגי נוי המוכרים אותם לשוק.
רווחת בעלי חיים
דגים רבים מוחזקים לעיתים בתנאים לא מתאימים על ידי מגדלים חסרי ניסיון, אשר לעיתים קרובות מגדלים דגים רבים מדי במיכל אחד, או מוסיפים דגים מהר מדי לאקווריום לא בוגר, והורגים רבים מהם. זה נתן לתחביב מוניטין רע בין כמה קבוצות צב"ח, כגון PETA, המאשימים את המגדלים שמטפלים באקווריום שהם מתייחסים לדגים כמו צעצועים זולים שאפשר להחליף כאשר הם מתים.[9]
דגי זהב ודגי קרב בפרט, לעיתים קרובות גודלו בקערות קטנות או אקווריומים קטנים מדי בשביל הצרכים שלהם.[10] במקרים מסוימים, דגים הוחזקו בכל מיני אובייקטים לא הולמים כגון "AquaBabies" ,"מיקרו אקווריום", ו"דג באגרטל", אשר בכולן מתגוררים דגים החיים במים לא מסוננים ובלתי מספיקים.[11][12] זה האחרון משווק לפעמים כמערכת אקולוגית שלמה, כי הצמח כלול בצוואר האגרטל. כמה מוכרים טוענים שהדגים אוכלים את שורשי הצמח. עם זאת, דגי קרב הם טורפים הזקוקים למזון חי או מזון יבש. הם לא יכולים לשרוד על שורשי צמחים. בעיה נוספת היא כי הצמח לפעמים חוסם את המעבר של דג הקרב אל פני המים. הדג הוא ממשפחת האנבאסיים וצריך לנשום אוויר אטמוספירי, כדי להימנע מחנק.
מוצרים כאלה מכוונים עבור אנשים המחפשים מתנה לא שגרתית. ומגדלים רבים פועלים לגנות את התופעה. באופן דומה, הענקת דג זהב כפרסים בירידים נחשב לדבר מסורתי בחלקים רבים של העולם, אך כיום יש ביקורת על תופעה זאת. בשנת 2004 בריטניה הוציאה מחוץ לחוק פרסים של בעלי חיים כגון דג זהב.[13]
השימוש לחיות טרף כדי להאכיל טורפים דגים כמו דגי פיראנה גם מפנה ביקורת.
הנדסה גנטית בדגים
הנדסת דגים כדי להפוך אותם לאטרקטיביים יותר נחשבת כשנויה במחלוקת. מבחינה היסטורית, צביעה מלאכותית של דגים הייתה נפוצה- דגים שקופים במיוחד, להם הזריקו לעיתים קרובות צבעי ניאון. המגזין הבריטי ,"Fish Fish Practition", פעל למען הסרת הדגים מהשוק על ידי חינוך קמעונאים ומגדלים לסיכון של הדגים ולאכזריות הנובעת מכך, כמו גם לבעיות הבריאותיות שהדבר גורם.[14]
ב-2006 פרסם מגזין הדגים הסינגפורי "FishFish" מאמר שחשף את הטכניקות לביצוע ניתוחים קוסמטיים על דגי אקווריום, ללא הרדמה, הזנב מנותק וצבע מוזרק לגוף.[15] המאמר כלל גם את הראיות המתועדות הראשונות שהוכיחו כי לדגי התוכי מוזרק צבע. בהונג קונג ספקים מציעים שירות שבו דגים יכולים להיות מקועקעים עם לוגו החברה או הודעות באמצעות לייזר צבע, בבריטניה הדגים נמכרו בשם 'גורמי קליידוסקופ'.[16]
דגים היברידיים כמו הציקלידים פלוואר-הורן ותוכי דם בפרט שמבנה גופו מונע ממנו לשחות רגיל ומקשה עליו לאכול ולהתרבות. הדאגה הגדולה ביותר עם דגים היברידיים זה שהם יכולים להתרבות עם מינים אחרים, מה שהופך את זה קשה עבור חובבים המנסים לזהות ולהרבות מינים מסוימים. קיימים מספר מוטציות קיצוניות ביותר, בעיקר זנים של דגי זהב המהונדסים כל כך מה שמונע מן הדגים שחייה, ראייה, או האכלה כראוי.
דגים מהונדסים גנטית כגון דגים זוהרים צפויים להיות זמינים יותר ויותר, במיוחד בארצות הברית ובאסיה. אף על פי שדגים זוהרים לא נפגעים מהשינויים הגנטיים שלהם, הם נשארים בלתי חוקיים במקומות רבים,[17] כולל האיחוד האירופי, אם כי לפחות חלק מהם הוברחו לאיחוד האירופי, ככל הנראה מטייוואן, דרך הרפובליקה הצ'כית.[18]
בישראל, בעקבות עצומה בנושא, נאסר למכור דגים צבועים.[19]
רביית דגים
רביית דגים הוא אתגר שמושך מגדלים רבים. בעוד מינים מסוימים מתרבים באופן חופשי באקווריום, רוב המינים דורשים תנאים מיוחדים לפני שהם יתרבו. הרוב המכריע של הדגים מטילים ביצים, שמהם בוקעים דגיגים היוצאים קטנים מאוד, וצריכים מזון חי או תחליפים כדי לשרוד. מספר לא מבוטל של דגי אקווריום פופולריים הם בעלי חיים המייצרים מספר קטן של צאצאים גדולים יחסית. אלה בדרך כלל אוכלים מזון רגיל מן הקרקע מיד.
שימור
יש שני מקורות עיקריים של דגים עבור אקווריומים: לכידה בטבע או ריבוי שבי. מחקרים של האו"ם מראים כי למעלה מ-90% מדגי האקווריום של מים מתוקים הם ריבוי שבי, בעוד שכל הדגים הימיים וחסרי החוליות נלכדים בטבע. מינים ימיים אחדים גודלו בשבי, אך רק לעיתים רחוקות החליפו את הסחר בדגים מהטבע.[20][21] מינים שנתפסו בטבע סיפקו תעסוקה רבה לתושבים באזור שלרוב חסרי אמצעים.[22]
דגי מים מלוחים בדרך כלל פחות גמישים במהלך ההובלה מאשר דגי מים מתוקים, מספר גדול מהם מת לפני בכלל שהגיע לחנויות. למרות הסחר ותפיסות הדגים בטבע מדובר באיום קל על שוניות אלמוגים לעומת הרס בתי גידול, דיג למזון, ושינויי האקלים, מקומות בו המסחר פורח עלולה להיות בעיה רצינית במקומות ספציפיים כגון הפיליפינים ואינדונזיה שבו רוב האיסוף הוא בוצע. לתפוס דגים בטבע יכול להקטין את גודל האוכלוסייה שלהם, ולגרום להם להיות בסכנת הכחדה באזורים מסוימים, דבר שקרה עם המנדרין.
איסוף
בתאוריה, דגי שונית צריכים להיות דוגמה טובה של משאב מתחדש המעודד דייגים לשמור על שלמות ומגוון של בית הגידול הטבעי: יותר ויותר דגים יכולים להיות מיוצאים מן שוניות נקיות מאשר כאלה מזוהמות או שבהם התבצע דיג יתר. עם זאת, מה שקורה במציאות בדומה לענפים דומים כגון ציד פרווה, כריתת עצים, או דיג שחווים את "הטרגדיה של נחלת הכלל".
הדגים נתפסים על ידי רשת, מלכודות, או ציאניד.[23] איסוף משלחות יכול להיות ארוך ויקר, ולא תמיד מצליח. הדג יכול גם להיות נפגע במהלך איסוף או המשלוח; שיעורי התמותה במהלך המשלוח גבוהים. רבים מהדגים נחלשים עד כדי עקה ונעשים חולים.
בעיות אחרות כוללות הרעלה של שוניות אלמוגים שאינם המינים המיועדים, דלדול של מינים נדירים מבית הגידול הטבעי שלהם, ופגיעה במאזן האקולגי בכך שמוציאים מין מן המערכת. בנוסף, טכניקות דיג הרסניות נוגעות לאיכות הסביבה ולחובבים כאחד. יש כבר ניסיונות של רבייה בשבי ותוכניות ואישורים עבור הדגים שניצודו. בשנת 1997 שני שלישים של מגדלים אמריקאים שנסקרו העדיפו אלמוגים מריבוי שבי ויותר מ-80% סבורים כי יש לתפוס רק דגים בכמות המאפשרת להם להתרבות למושבה יציבה. מדי שנה, 30 מיליון דגים מ-1,400 מינים נסחרים, וכ-16 מיליון מינים מיובאים לארצות הברית. לסחר זה יש ערך גלובלי מוערך של למעלה מ-800 מיליון דולר.[24]
ציאניד
ציאניד הוא רעל המשמש לשתק את הדגים ולהקל את תפיסתם. דייגים נוהגים לפזר ציאניד באוקיינוס, כדי להקל על התהליך של התפיסה ברשת. הוא יכול לגרום לנזק בלתי הפיך ולפגוע בדגים שנתפסו כמו גם דגים, יונקים, זוחלים או חסרי חוליות שנותרו מאחור. סיטונאים מסוימים מפרסמים שהם נמנעים מבעלי חיים שנתפסו בציאניד. בפיליפינים, דיג עם שימוש בציאניד גרמו לירידה דרסטית בדגי האקווריום, דבר שהוביל את המדינה להפסיק את השימוש בציאניד.
רבייה בשבי וחקלאות ימית
דג קרב סיאמי (splendens Betta) היה הראשון שהתרבה בהצלחה בצרפת בשנת 1893. עם הזמן הטכניקות לרבייה בשבי אט אט השתפרו. רבייה בשבי לאקווריומים התרכזה בעיקר בדרום פלורידה, סינגפור, הונג קונג, בנגקוק, עם תעשיות קטנות יותר בהוואי ובסרי לנקה. ריבוי שבי של אורגניזמים ימיים כבר בפיתוח מאז אמצע 1990. גידול מינים של מים מתוקים מתקדם יותר מאשר מינים מלוחים. נכון לעכשיו, רק כמה מיני מים מלוחים התרבו בהצלחה, כולל ליצן, אלמוגית ואנג'לים ננסיים.
חקלאות ימית יכולה לעזור בהפחתת ההשפעות על דגי טבע, בין אם באמצעות מכירה של מינים מהשבי או על ידי שחרורם כדי לחדש מלאי טבעי. תוכניות הרבייה עוזרות לשמר מינים שהפכו נדירים או נכחדו בטבע, בעיקר את הציקלידים מאגם ויקטוריה.
כמה מינים הפכו גם חשובים כחיות מעבדה. ציקלידים ומולים חשובים במיוחד למחקרים על למידה, הזדווגות והתנהגות חברתית. חובבים יכולים גם לשמור ולבחון דגים רבים שלא נלמדו לפני כן, ובכך לספק נתונים אקולוגיים התנהגותיים יקרי ערך.
רבייה בשבי הפחית את המחירים עבור חובבים, אבל בעלי חיים מתורבתים נשארים יקרים יותר כמו דג הקרב. גידול סלקטיבי גרר גם וריאציה של מינים בעלי מראה מגוון יותר.
מינים פולשים
בעיות חמורות יכולות להתרחש כאשר דגים שגדלו במקור בבריכות או באקווריום משתחררים בטבע. בעוד דגים טרופיים לא יכולים לשרוד באקלים קיצוני, הם יכולים לשגשג במים דומים לבית הגידול הטבעי שלהם. מינים שאינם תושבי המקום אשר הופכים למבוססים נקראים מינים פולשים. דוגמאות לדגים פולשים במים מתוקים כוללים ציקלידים שונים בפלורידה, דגי זהב במים ממוזגים, ודגי חתול. מינים פולשים יכולים לשבש את בתיהם החדשים על ידי טריפה, או על ידי תחרות במינים מקומיים.
טיפול הומני בדגים
בחודש ינואר 2011 מועצת מחוז מאווי העבירה צעד הדורש מדייגי דגי נוי לאמץ שיטות הומניות להכנת דגים להובלה לשוק. התקנות מתייחסות לנוהלי התפיסה והמשלוח, כולל איסור גזיזת הסנפירים על הדגים כדי להגן על שקיות הפלסטיות, להוציא מחוץ לחוק ניקוב של שלפוחית הציפה של הדגים, אשר מאפשר לצוללנים לעלות במהירות לפני השטח ולאסור על "הרעבה" של הדג, להגביל את כמות הדגים בשקית כדי למנוע תמותה של הדגים מהפסולת שהם מפרישים. התקנות מחייבים גם דיווחים על מקרי המוות על בעלי החיים שהם שולחים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Advanced Marine Aquarium Techniques, by Jay Hemdal
- Aquarium Atlas, vol. 1, by Hans A. Baensch and Rudiger Riehl מסת"ב 1-890087-12-2
- Brackish Water Fishes, by Frank Schäfer מסת"ב 3-936027-82-X
- The Conscientious Marine Aquarist, by Robert Fenner (2001) מסת"ב 1-890087-02-5
- Chapman, F.; Sharon A. Fitz-Coy; Eric M. Thunberg; Charles M. Adams (במרץ 1997). "United States of America Trade in Ornamental Fish". Journal of the World Aquaculture Society. 28 (1): 1–10. doi:10.1111/j.1749-7345.1997.tb00955.x.
{{cite journal}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Radio 4 - The Roman Way". BBC. נבדק ב-2018-12-04.
- ^ Jacques Teton,, Revue Aquarama, 1988.
- ^ "Séance générale du 7 janvier 1876", in Bulletin de la Société d'Acclimatation, 3ème Série, Tome III, 1876, p.36-37.
- ^ "How many fish can you keep in your tank?". AquaDaily. 23 ינו' 2009. אורכב מ-המקור ב-2011-07-24. נבדק ב-26 פבר' 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ulrich Baensch, Tropical Aquarium Fish, Tetra, 1983
- ^ Peter Scott, The Complete Aquarium, Dorling Kindersley, 1996, מסת"ב 0-7513-0427-1
- ^ Chris Andrews, Adrian Exell, & Neville Carrington, The Interpet Manual of Fish Health, Salamander Books, 1988, מסת"ב 0-86101-368-9
- ^ Sfetcu, Nicolae (2014-05-03). Fish & Fishing (באנגלית). Nicolae Sfetcu.
- ^ "Fish in Tanks? No, Thanks! | Companion Animal Factsheets | Companion Animals | The Issues". PETA. נבדק ב-2016-05-20.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-21 בדצמבר 2005. נבדק ב-4 בנובמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Abuse:". Boeing_dude.tripod.com. נבדק ב-2016-05-20.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-16 במאי 2006. נבדק ב-4 בנובמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "UK | Magazine | R.I.P. Prize Goldfish in a Bag". BBC News. 2004-07-14. נבדק ב-2016-05-20.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-17 בדצמבר 2008. נבדק ב-20 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-15 ביוני 2006. נבדק ב-3 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-11 באפריל 2006. נבדק ב-19 במאי 2006.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "GloFish® FAQ". Glofish.com. אורכב מ-המקור ב-2013-05-12. נבדק ב-2016-05-20.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-8 באפריל 2007. נבדק ב-22 באפריל 2007.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ משרד החקלאות אישר הבוקר (יום ד') בוועדת החינוך של הכנסת שני תיקונים חשובים לתקנות צער בעלי חיים, באתר משרד החקלאות ופיתוח הכפר, 30 באוקטובר 2013
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-19 במאי 2006. נבדק ב-5 בנובמבר 2005.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "From Ocean to Aquarium" (PDF). Unep.org. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2009-07-07. נבדק ב-2016-05-20.
- ^ "MarLifeUse". Wetwebmedia.com. 1994-02-14. נבדק ב-2016-05-20.
- ^ CC, Baldwin; BB, Collette; LR, Parenti; DG, Smith; VG, Springer (1996). "Collecting fishes". In: MA Lang, CC Baldwin (Eds.) the Diving for Science…1996, "Methods and Techniques of Underwater Research". Proceedings of the American Academy of Underwater Sciences (Sixteenth annual Scientific Diving Symposium). אורכב מ-המקור ב-2008-10-26. נבדק ב-2018-07-26.
- ^ Bruckner, A.W.; Roberts, G. Proceedings of the International Cyanide Detection Testing Workshop. NOAA Technical Memorandum NMFS-OPR-40 (PDF). National Oceanic and Atmospheric Administration. p. 9.CS1 maint: Extra text: authors list (link)
34184027גידול דגי נוי