התפרקות צ'כוסלובקיה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
התפרקות צ'כוסלובקיה התרחשה ב-1 בינואר 1993, כאשר הפדרציה של צ'כוסלובקיה התפצלה לשתי מדינות עצמאיות - צ'כיה וסלובקיה.
רקע
עד מלחמת העולם הראשונה היו צ'כיה וסלובקיה תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. בעקבות התפוררותה של האימפריה במהלך המלחמה, חתמו נציגי הצ'כים והסלובקים ב-18 באוקטובר 1918 על הסכם פיטסבורג, בו הוחלט על הקמת רפובליקה משותפת.
במרץ 1939 הכריזו לאומנים סלובקים, בתמיכת גרמניה הנאצית, על הקמת הרפובליקה הסלובקית. זמן קצר אחר כך פלשה גרמניה לצ'כיה, ממנה כבר נטלה את חבל הסודטים בהסכם מינכן, והקימה את הפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. הרפובליקה הסלובקית, שזכתה להכרה רק מחלק ממדינות העולם, הצטרפה במלחמת העולם השנייה למדינות הציר.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה כבש הצבא האדום את צ'כוסלובקיה מידי הגרמנים, ולאחר תום המלחמה הוקמה הרפובליקה מחדש, כמדינה קומוניסטית וכחלק מהגוש המזרחי. במהלך האביב של פראג ב-1968 הונהגו בצ'כוסלובקיה רפורמות ליברליות, אך ברית המועצות פלשה למדינה כדי לדכאן. הרפורמה היחידה שנותרה על כנה, ונכנסה לתוקף ב-1969, נועדה לאפשר אוטונומיה רחבה יותר לסלובקים, באמצעות הפיכתה של צ'כוסלובקיה לפדרציה, המורכבת מהרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כית והרפובליקה הסוציאליסטית הסלובקית.
נפילת הגוש הקומוניסטי נתנה את אותותיה גם בצ'כוסלובקיה, וב-1989 התרחשה בה מהפכת הקטיפה, שהביאה לנפילת המשטר הקומוניסטי במדינה, כמעט ללא שפיכות דמים. ב-1990 נערכו במדינה בחירות חופשיות ראשונות לראשונה מאז שנות ה-30 של המאה ה-20. השינויים באופייה של המדינה הביאו גם לחשיבה מחודשת בשאלת השותפות בין הצ'כים לבין הסלובקים.
הפירוק
גם לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי נשמר המבנה הפדרטיבי של צ'כוסלובקיה, ולצד הפרלמנט הצ'כוסלובקי המשיכו לכהן גם בתי נבחרים בצ'כיה ובסלובקיה. ב-1992 ניהלו ראש ממשלת צ'כוסלובקיה ואצלב קלאוס (ששימש גם כראש ממשלת הרפובליקה הצ'כית) וראש ממשלת הרפובליקה הסלובקית ולדימיר מצ'יאר, מגעים בשאלת עתיד הפדרציה. החלופות שנבחנו הן הידוק הקשר בין הרפובליקות וכינון משטר ריכוזי יותר, יצירת קונפדרציה רופפת או היפרדות לשתי מדינות עצמאיות לחלוטין. ב-17 ביוני הציב בפניהם הפרלמנט הסלובקי עובדה מוגמרת, כשאימץ את הכרזת העצמאות הסלובקית. בעקבות ההכרזה, התפטר נשיא צ'כוסלובקיה, ואצלב האוול. קלאוס ומצ'יאר המשיכו במגעים, שמטרתם הייתה עתה להסדיר את הליכי ההיפרדות. ב-13 בנובמבר אישר הפרלמנט הצ'כוסלובקי חוק המסדיר את חלוקת הרכוש בין שתי המדינות, וב-25 בנובמבר אושר חוק שקבע שצ'כוסלובקיה תחדל להתקיים ב-31 בדצמבר ב-12 בלילה.
השלכות ההתפרקות
משפט בינלאומי
גם צ'כיה וגם סלובקיה לא נחשבו ליורשותיה של צ'כוסלובקיה מבחינת הדין הבינלאומי (בניגוד לרוסיה, למשל, שנחשבה ליורשתה של ברית המועצות לאחר פירוקה). על כן, עם פירוק המדינה, חדלה צ'כוסלובקיה להיות חברה באו"ם, ושתי המדינות התקבלו כחברות חדשות ב-19 בינואר. ב-19 במאי הודיעה סלובקיה למזכ"ל האו"ם כי היא רואה עצמה חתומה על כל אמנה שצ'כוסלובקיה הייתה חתומה עליה.
שטח
חלוקת השטח בין המדינות התבססה על הגבולות ההיסטוריים ביניהן. עם זאת, שינויים שחלו ברבות השנים הביאו לכך שבכמה מקומות עבר הגבול בתוך שטח יישוב מסוים ובמקומות אחרים חצו כבישים את הגבול החדש. בחלק מהמקומות סיכמו המדינות על תיקוני גבול קלים, ובמקומות אחרים פוצו תושבים שנפגעו מיצירת הגבול. חלק מהתושבים שרכושם נחצה בין המדינות המשיכו לסבול מבעיות ביורוקרטיות שנלוו לכך, אך עם הצטרפותן של צ'כיה וסלובקיה לאמנת שנגן ב-2004, הוקל מצבם.
אזרחות
כל אחת מהמדינות החדשות העניקה אזרחות לתושביה. סלובקיה אפשרה לאזרחיה להחזיק באזרחות כפולה עד 2010, אך מקצתם ניצלו אפשרות זו. עם הצטרפותן של צ'כיה וסלובקיה לאיחוד האירופי ב-2004, פחתה משמעותה של האזרחות הנפרדת, שכן אזרחי המדינות רשאים לבקר ולעבוד בכל אחת ממדינות האיחוד.
אחת הסוגיות שנותרו במחלוקת לאחר הפירוק היא מעמדם של הצוענים שחיים בצ'כיה אך נולדו בסלובקיה ובאופן רשמי היו רשומים כתושבים בסלובקיה. חוק האזרחות הצ'כי מ-1992 הקנה אזרחות למי שנולד על אדמת צ'כיה, ואילו לתושבים שאינם ילידי צ'כיה הוצבו דרישות נוספות, שכללו תושבות של 5 שנים לפחות, היעדר עבר פלילי ותשלום אגרות בסכומים גבוהים. צוענים רבים לא עמדו בתנאים אלה. מנגד, גם ממשלת סלובקיה סירבה להעניק אזרחות למי אינם תושביה. בלחץ האיחוד אירופי תיקנה צ'כיה את חוק האזרחות שלה ב-1999 וב-2003, והצוענים זכו לאזרחות.
רכוש
רכושה של צ'כוסלובקיה התחלק בין צ'כיה לבין סלובקיה ביחס של 1:2, בהתאם ליחס שבין אוכלוסיות המדינות. מספר סוגיות הקשורות לאופן החלוקה, כגון יתרות הזהב של המדינה שאוחסנו בפראג, נותרו במחלוקת, אך כולן נפתרו בתוך מספר שנים.
סמלים לאומיים
בהתאם לחוק שהסדיר את הפירוק, אף אחת מהמדינות החדשות לא הורשתה להשתמש בסמלים לאומיים ששימשו את צ'כוסלובקיה. הסמל וההמנון לא עוררו בעיות. סמל צ'כוסלובקיה שילב אריה, המזוהה עם צ'כיה, וצלב כפול, המזוהה עם סלובקיה, ועם היפרדות המדינות אימצה כל אחת מהן סמל חדש הכולל רק את המאפיינים המזוהים עמה. המנון צ'כוסלובקיה הורכב אף הוא מקטע צ'כי ומקטע סלובקי, וקטעים אלה פוצלו והיו להמנון צ'כיה והמנון סלובקיה.
עם זאת, שאלת הדגל הציבה קשיים בפני צ'כיה. מאז 1990 השתמשה הרפובליקה הצ'כית בדגל בוהמיה, המזכיר במראהו את דגל פולין. לקראת הפירוק חיפשה צ'כיה דגל חדש, ובסופו של דבר, על אף ההסכם עם סלובקיה, החליטה לאמץ את דגל צ'כוסלובקיה כדגלה שלה. המהלך לא עורר התנגדות בסלובקיה, שמצדה בחרה דגל משלה.
מטבע
בסמוך לאחר הפירוק המשיך הכתר הצ'כוסלובקי לשמש כהילך החוקי בשתי המדינות. ב-8 בפברואר 1993 אימצו המדינות שני מטבעות נפרדים, הכתר הצ'כי והכתר הסלובקי. בתחילה היה ערכם זהה, אך עם הזמן שוויו של הכתר הצ'כי היה גבוה יותר, בקרוב ל-30%. בשנת 2009 הצטרפה סלובקיה לגוש האירו, בעוד שבצ'כיה ממשיך הכתר הצ'כי להיות ההילך החוקי.
שפה
אמצעי התקשורת בצ'כוסלובקיה השתמשו באופן שווה בשפות הצ'כית והסלובקית (אם כי סרטים זרים דובבו כמעט אך ורק לצ'כית). כתוצאה מכך ומהדמיון הרב בין השפות, יכלו רוב הצ'כים והסלובקים להבין איש את שפת רעהו, אף אם לא דיברו אותה. לאחר הפירוק, חדלו ערוצי הטלוויזיה הצ'כיים להשתמש בשפה הסלובקית כמעט לחלוטין, בעוד ערוצי הטלוויזיה הסלובקיים ממשיכים לשדר גם בצ'כית. משכך, לצעירים סלובקים היכרות דומה לשל הוריהם עם השפה הצ'כית, ואולם ידיעת הסלובקית בקרב הצ'כים מצטמצמת ככל שנוקפות השנים.
36068035התפרקות צ'כוסלובקיה