גורגורה
 | |
| צילום לווין של אגם טאנה. חצי-האי גורגורה נמצא בצידו הימני של האגם. | |
| מדינה |
 אתיופיה |
|---|---|
| מחוז | צפון גונדר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 4,783 (2005) |
| אזור זמן | UTC +3 |
גורגורה (געז ጎርጎራ ובעבר ጐርጐራ; פורטוגזית Gorgorra) הוא חצי אי וכפר בצידו הצפוני של אגם טאנה בצפון אתיופיה. חצי האי שרוחבו המרבי כ-15 ק"מ והבולט מרחק של 9 ק"מ אל מימי האגם, מהווה יעד תיירותי בשל כך ששוכנים בו מספר מנזרים. בכפר שבו מעגן קטן, התגוררו בשנת 2005 כ-4,800 תושבים. קו מעבורת מקשר בין הכפר גורגורה לבהר דר על הגדה הדרומית של האגם.
המתחם המלכותי
חשיבותו ההיסטורית העיקרית של חצי האי גורגורה, היא בכך שבו הקים הקיסר סוסניוס, אשר שלט במדינה בין השנים 1607–1632, מתחם מלכותי מבוצר שלו. קיסרי השושלת הסולומונית, שסוסניוס נמנה עימה, חיו חיי נוודות, ולא ייסדו עיר בירה קבועה. קיסרי אתיופיה החלו מתמקדים בחופי אגם טאנה לשם הקמת "עיר בירה" זמנית, לפחות בתחילת המאה ה-17, וייתכן שכבר במחצית השנייה של המאה ה-16. לפי האגדה, הבתולה נגלתה לקיסר דווית השני (שלט 1507-1540), ובישרה לו כי בירתו המבורכת בידי שמיים תוקם במקום ששמו מתחיל בצליל "ג", או ליתר דיוק, בהברה "גו". אגדה זו הייתה כה מושרשת בראשית המאה ה-17, עד כי היא הביאה לבחירתה של גורגורה כאתר להקמת חצר המלוכה, כמו גם גוזרה ששירתה את הקיסר סרצה דנגל, אביו של סוסניוס, ופאסיל גמב בגונדר שהוקם על ידי בנו של סוסניוס, הקיסר פאסילידס.
במקום שכנו שני ארמונות ששניהם הוקמו על ידי פדרו פאיש. הראשון הוקם ב-1614, והאחר, יחד עם כנסייה אשר לא שרדה, הוקם בין השנים 1618–1620. שרידי המתחם המבוצר של סוסניוס שוכנים לחוף האגם, כ-10 ק"מ דרומית-מערבית לכפר. וכך נכתב על הארמון המוקדם מבין השניים ועל מלאכת הקמתו:
"...שם פ. פאיש החליט להקים עבורו (עבור הקיסר) ארמון בהתאם לסגנון האירופי, כדי לשכנעו ולהראות לאתיופים, שכל שהם סיפרו אודות ארמונותיה ומנזריה של אירופה, לא היה בלתי-אפשרי, כפי שהם סברו. הוא החל במלאכה כשאיתר מחצבה ובה אבן לבנה טובה מאוד, ועל כן שם הורה על הכנת פטישים, קורנסי-עץ... וכל יתר כלי העבודה הדרושים, וטיפל בכך בעצמו; (הוא) הנחה את אנשי המלאכה החדשים לחפור, לחצוב ולעצב את האבנים לחומר בנייה; וכך עשה גם לכל חומרי הנגרות והמחברים. הוא נדרש לסיד אך לא איתר אבן המתאימה להכנתו, ועל כן עשה שימוש במחברים עשויים צפחה. הוא הקים קירות גבוהים וחזקים, ציפה את צידם הפנימי ואת צידם החיצוני באבנים רבועות, מעוצבות ומחוברות זו לזו היטב; וכך עם סיום הקמת המבנה, הוא יכול היה לשרת כל נסיך באירופה כאחוזה כפרית. בין היתר, היה חדר נאה שאורכו כ-50 רגל ורוחבו כ-15 רגל, ובאותה קומה חדר שינה מרובע, וגרם מדרגות מרווח במרכז, (שהוביל) מהקומה התחתונה אל העליונה, וממנו (גרם) נוסף שהעפיל אך הגג השטוח של המבנה, ועליו (על הגג) הותקן מעבר הליכה. בראש גרם המדרגות היה חדר, דומה לתא, אותו אהב הקיסר עד מאוד, שכן ממנו נשקף לעיניו מראה עד למרחוק אל כל האגם הגדול ואל הארץ הסמוכה לו, מבלי שהוא עצמו נגלה לעין איש... מבנה זה הפליא את כל בני חבש, אשר באו ממרחקים לצפות בו, ואשר הפתיעם מכל הוא הקומה העליונה, ולא היתה ברשותם מילה לתארה ועל כן כינו אותה 'ביבת לבית', היינו, בית על-גבי בית".[1]
פאיש עצמו תיאר את הכנסייה שהקים:
"שמתי את ליבי עד כמה הקיסר ביקש לראות דוגמה לכנסיותינו ולאופן בו הן בנויות. לכן ניסיתי לבנות כנסייה טוב ככל שיכול הייתי. היא בנויה כולה מאבן גזית. היא היתה קטנה, 72 כפות אורכה[2] ו28 כפות רוחבה, אך זהו רק האולם המרכזי של הכנסייה. מחוץ לכנסייה שוכנת גם קפלה, 32 כפות אורכה ו-24 כפות רוחבה. קפלה זו וחדר המלבושים בנויים מאבן לבנה טובה מאוד. דלתות חזית הכנסייה וצדדיה מעוטרים בשמונה עמודים, וכותרותיהם, בסיסיהם והאפריז מסותתים כה טוב, עד כי כל הרואה אותם אומר כי לא הוכנו על פני הארץ, אלא במרומים. בית המקהלה (הוא) יצירת נגרות עץ טובה".[3]
לאחר מות סוסניוס, המתחם המלכותי בגורגורה ננטש.
אתרים אחרים
רוב המנזרים סביב אגם טאנה ועל האיים שבו, הוקמו על ידי הישועים לקראת סוף המאה ה-16 או בתחילת המאה ה-17, אם כי קהילות נוצריות פעלו באזור אף קודם לכן. בחצי האי גורגורה עצמו שוכנים שלושה מנזרים עיקריים - דברה סינא מריאם, שהכנסייה שבו נוסדה בשנת 1608, מנדבה מדהאנה עאלם ובירגידה מריאם. מריאם גמב, הקתדרלה הקתולית שהקימו הפורטוגזים בחצי האי בשנת 1627, נעזבה ונהרסה לאחר שסוסניוס גירש את הישועים מהארץ, ולא נותרה במקום קהילת מאמינים אשר תתחזק את המבנה. המנזרים, לעומת זאת, אויישו על ידי נזירים השייכים לכנסייה האתיופית ולכן שרדו.
במלחמת העולם השנייה חנה בגורגורה כוח צבאי איטלקי שמנה כ-1,500 חיילים, והיווה חלק מקו ההגנה לפני קרב גונדר שהתרחש בין ה-13 ל-27 בנובמבר 1941. הקרב שהסתיים בתבוסה איטלקית הכריע את המערכה באתיופיה, וסיים למעשה את הכיבוש האיטלקי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Ethiopia, the unknown land, Stuart Munro-Hay, I.B.Tauris publishers, 2008 מסת"ב 9781860647444. עמ' 170.
- ^ כף היא מידה עתיקה השקולה לרוחב כף יד ללא האגודל.
- ^ מונרו-היי, עמ' 171