גינתר ליטיינס

גינתר ליטיינס
Günther Lütjens

גינתר ליטיינס
לידה	25 במאי 1889 ויסבאדן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	27 במאי 1941 (בגיל 52) האוקיינוס האטלנטי, כ-900 קילומטרים ממערב לברסט
השתייכות
תקופת הפעילות	1907–1941 (כ־34 שנים)
דרגה	אדמירל
תפקידים בשירות
מפקד הסיירת הכבדה אדמירל היפר מפקד האוניות שרנהורסט וגנייזנאו במבצע הפלישה לנורווגיה מפקד אוניות המערכה ומפקד הצי (Flottenchef) מפקד הכוח הימי במבצע ריינאיינבונג
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)
עיטורים
צלב האבירים של צלב הברזל צלב הברזל דרגה ראשונה צלב הברזל דרגה שנייה עיטור בית הוהנצולרן עם חרבות

גינתר ליטיינס (Günther Lütjens;‏ 25 במאי 1889 - 27 במאי 1941) היה אדמירל בצי הגרמני במלחמת העולם השנייה, שנודע בעיקר כמפקד השייטת הגרמנית במבצע "ריינאינבונג" (Rheinübung), פשיטתן של אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק והסיירת הכבדה פרינץ אויגן לאוקיינוס האטלנטי, פשיטה דרמטית שבמהלכה הוטבעה סיירת המערכה הבריטית אה"מ הוד, והסתיימה בהטבעתה של ביסמרק.

קריירה מוקדמת

ליטיינס נולד ב-25 במאי 1889 בויסבאדן, בירת מדינת הסה בגרמניה. הוא התגייס לבית הספר הימי של הצי הגרמני הקיסרי בקיל בשנת 1907. כפרח קצונה צעיר שירת על הסיירת הקלה אה"מ (אוניית הוד מלכותו, Seiner Majestät Schiff) פְרֵיַה (Freya), ועבר אימוני ים בסיסיים בשיוט בים התיכון. לאחר שהוסמך לקצונה שירת עד 1910 על אוניית המערכה אלזאס (Elsaß), אונייה מסוג פרה דרדנוט; בשנים 1910 – 1913 שירת כקצין על הסיירת המשוריינת אה"מ קניג וילהלם (König Wilhelm), אונייה מיושנת שהוסבה לאוניית הדרכה. ב-1913 הועלה לדרגת סגן.

החל מ-1913 שימש ליטיינס כקצין בספינות טורפדו. ב-1914 כבר היה מפקדה של ספינה כזו. בזמן מלחמת העולם הראשונה היה מוצב בשייטת ספינות טורפדו שבסיסה היה בחוף פלנדריה, בבלגיה, שנכבשה בידי הגרמנים בתחילת המלחמה. במהלך המלחמה השתתף בפשיטות שונות בתעלת למאנש ובהתקפות על דנקרק. לקראת סוף המלחמה הועלה ליטיינס לדרגת קורבטנקפיטן (Korvettenkapitän) המקבילה לדרגת לייטננט קומנדר (Lieutenant Commander) בצי הבריטי, רב-סרן.

בשנת 1921, עם תחילת ארגונו מחדש של הרייכסמרינה, הצי הגרמני בתקופת רפובליקת ויימאר, חזר ליטיינס לצי בדרגת קומנדר (Commander), המקבילה לדרגת סגן-אלוף. והמשיך בשירותו בשייטות ספינות הטורפדו, ואף פיקד על כמה מהן. הוא שירת בתפקידי מטה שונים, וב-1934 קיבל את הפיקוד על הסיירת הקלה קרלסרוהה (Karlsruhe).

עם עלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, החל גם הצי להתחדש, ושמו השתנה לקריגסמרינה. ב-1936 מונה ליטיינס לראש אגף כוח אדם בצי; ב-1937 מונה למפקד זרוע ספינות הטורפדו, והועלה לדרגת סגן אדמירל. בנובמבר 1938 היה ליטיינס אחד משלושת האדמירלים היחידים שמחו בכתב נגד מאורעות ליל הבדולח.

מלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם השנייה היה ליטיינס מפקד כל הכוחות הקלים של הצי הגרמני: ספינות טורפדו, משחתות, וסירות מהירות. ב-1 בינואר 1940 הועלה ליטיינס לדרגת Vizeadmiral, תת-אדמירל. באפריל 1940, במבצע וזראיבונג (Weserübung, תרגיל הוזר), המערכה בנורווגיה, פיקד ליטיינס על כוח החיפוי הימי הרחוק בים הצפוני, שייטת שכללה את סיירות המערכה שרנהורסט וגנייזנאו. במהלך המבצע נתקלה השייטת בסיירת המערכה הבריטית אה"מ רינאון (Renown) אך הקרב שהתפתח לא היה מכריע.

ביוני 1940 התמנה ליטיינס למפקד אוניות המערכה ולתפקיד מפקד הצי (Flottenchef) השלישי, התפקיד השלישי במעלתו בצי הגרמני, המקביל למפקד צי הבית (Home Fleet) בצי הבריטי. קודמו בתפקיד, תת-אדמירל וילהלם מרשל (Wilhelm Marschall) ניהל ויכוחים רבים עם הפיקוד הגרמני העליון בסוגיית עצמאותו של מפקד הצי בעת פעולות בים. בעת המערכה בנורווגיה הבין מרשל, שהיה על סיפונה של שרנהורסט, שבעלות הברית נסוגות. הוא התעלם מההוראות ניתנו לו, ועל פיהן אסור היה לו להיכנס לקרב עם אוניות מלחמה בריטיות. הוא הורה לשרנהורסט ולגנייזנאו לתקוף את נושאת המטוסים אה"מ גלוריוס, שהוטבעה יחד עם שתי המשחתות שליוו אותה. יחד עם הצלחה זו, ספגה שרנהורסט טורפדו מצוללת בריטית ותיקונה נמשך עד סוף אותה שנה. בשל החריגה מההוראות הודח מרשל מתפקידו; ליטיינס היה נחוש שלא לחזור על משגה זה, ולמלא את פקודותיו במלואן.

מבצע ברלין

ליטיינס פיקד על שייטת ובה שתי סיירות המערכה, שרנהורסט וגניזנאו. מטרת הכוח הייתה פשיטה על נתיבי הסחר הימי של בריטניה, במטרה לנתק אותה ממקורות האספקה והתגבורת שלה. בדצמבר 1940 החלו ההכנות ליציאתן לאוקיינוס האטלנטי, וב-28 בדצמבר נעשה ניסיון ראשון, אך סערה כבדה מנעה את יציאתן לים. ב-22 בינואר יצאו שוב שתי האוניות לים, למבצע "ברלין". לכוח הגרמני ניתנה הוראה להימנע ממגע עם אוניות מלחמה בריטיות, ולהתמקד בתקיפת אוניות סוחר. ב-5 בפברואר עברו האוניות הגרמניות דרך מצר דנמרק, בין איסלנד לגרינלנד, ונכנסו לאוקיינוס האטלנטי.

השיירה הראשונה שאותה ניסו האוניות הגרמניות לתקוף הייתה HX-108, שהפליגה מקנדה לבריטניה. ה"אחיות" זיהו את השיירה ב-8 בפברואר, במרחק של 28 ק"מ מהן. הכוח הגרמני ניגש לתקיפה, אך משהתקרבו אל השיירה הסתבר שבין אוניות המלחמה המלוות הייתה אוניית המערכה הבריטית אה"מ Ramilies. על פי הוראותיו, הורה ליטיינס לאוניות הגרמניות לנתק מגע. הוא חשש שהבריטים ידעו כעת ש"האחיות" נמצאות בים, אך בפועל הבריטים הבחינו רק באונייה אחת וטעו בזיהויה.

ב-22 בפברואר הוכיחו האוניות הגרמניות את כוחן, כאשר הצליחו ליירט שיירה שהייתה בדרכה חזרה מבריטניה לארצות הברית, והטביעו חמש אוניות סוחר (בהן שתי מיכליות) בתפוסה של למעלה מ-25,000 טון.

ה"אחיות" המשיכו בדרכן, כשהן מתדלקות ממיכליות גרמניות שהמתינו להן; באזור שבו פעלו לא היה כיסוי אווירי בריטי, ולפיכך לא התגלו. הן המשיכו כעת דרומה, מתוך כוונה ליירט את השיירות הדרומיות, שהפליגו מבריטניה לגיברלטר ולפריטאון שבסיירה לאון. ב-6 במרץ הבחינו האוניות בשיירה נוספת, אך לאחר זמן קצר הסתבר שהשיירה מלווה, גם הפעם, באוניית מערכה. הפעם המדובר היה באוניית המערכה אה"מ "מלאיה" (Malaya); למרות שהייתה זו אוניית מערכה שהושקה ב-1915, העדיפו האוניות הגרמניות שלא להיכנס עמה לקרב. ואולם, במקום זאת הן הודיעו לצוללות גרמניות שהפליגו בסביבה על מיקומה של השיירה. בלילה שבין 8 ל-9 במרץ תקפו הצוללות U-124 ו-U-105 את השיירה, הטביעו 6 אוניות סוחר ופגעו קשות ב"מלאיה".

ב-16 במרץ תקפו האוניות הגרמניות שש עשרה אוניות סוחר בריטיות ואחרות, בתפוסה כוללת של למעלה מ-80,000 טון; האוניות הוטבעו או נלכדו. לאחר הצלחה זו פנו האוניות הגרמניות לברסט, בצרפת; המטרה הייתה לאפשר לאוניות תיקונים דרושים, אך גם ליצור הסחה שתאפשר לסיירות הכבדות אדמירל היפר ואדמירל שר לעבור גם הן לאוקיינוס. בברסט היו האחיות אמורות להמתין לאוניית המערכה ביסמרק ולסיירת הכבדה פרינץ אויגן, שהיו אמורות לצאת בתוך כמה שבועות לגיחה לאוקיינוס האטלנטי. ליטיינס היה אמור לפקד על ארבע האוניות, במבצע ששמו ריינאינבונג (Rheinübung) . ב-22 במרץ נכנסו האוניות לברסט, לאחר שהשלימו מסע בן יותר מחודשיים ולמעלה מ-17,800 מיל ימי (קרוב ל-33,000 ק"מ), בו הטביעו ולכדו, יחד ולחוד, 22 אוניות בתפוסה של למעלה מ-113,000 טון. הייתה זו הצלחה ללא תקדים לאוניות שטח גרמניות.

מבצע "תרגיל הריין" (Rheinübung)

התוכנית המקורית למבצע "תרגיל הריין" נועדה לשייטת בת ארבע אוניות – שרנהורסט, גנייזנאו, ביסמרק ופרינץ אויגן (אוניית האחות של ביסמרק, טירפיץ לא הייתה מוכנה עדיין, ולכן לא נכללה במבצע) – בפיקוד ליטיינס, שתפשוט על נתיבי השיט באוקיינוס האטלנטי. ואולם, שתי ה"אחיות" נפגעו בהתקפות בלתי פוסקות של חיל האוויר הבריטי, ולא היו יכולות להצטרף למבצע. לפיכך, יצאו למבצע רק ביסמרק ופרינץ אויגן.

שתי אוניות השטח הגרמניות הפליגו מסביב לאיסלנד, ונתקלו בשייטת בריטית כאשר חצו את מצר דנמרק. השייטת הבריטית הייתה מורכבת מאוניית המערכה אה"מ פרינס אוף וויילס וסיירת המערכה אה"מ הוד. בקרב הקצר שהתפתח הטביעה ביסמרק את אה"מ הוד על כל צוותה כמעט, ופגעה באה"מ פרינס אוף וויילס שבע פעמים, פגיעות שגרמו לנזק רב והכריחו את האונייה הבריטית לנתק מגע. ליטיינס לא רדף אחריה משום שרצה לעמוד בהוראותיו שדרשו הימנעות מעימות עם כוחות שווים או חזקים יותר של האויב אלא אם כן כפה האויב עימות זה. ביסמרק נפגעה גם היא בקרב ואיבדה דלק, וליטיינס החליט שעליה להפליג לברסט, בצרפת, כדי לתקן את הנזק ולתדלק מחדש. הוא הורה לפרינץ אויגן להמשיך בעצמה לפשיטות על אוניות הסוחר.

ביסמרק הצליחה לחמוק מהאוניות הבריטיות, אך הגרמנים לא היו מודעים לכך. הם המשיכו לקלוט אותות שסימנו מכ"ם בריטי באזור, אך לא ידעו שההחזרים חלשים מדי מכדי שיקלטו. ליטיינס היה סבור, כאמור, שמיקומו ידוע לבריטים, ולכן הרשה לעצמו לשדר תשדורת רדיו ארוכה לברלין, בניגוד לדעתו של מפקד האונייה. התשדורת נקלטה על ידי הבריטים וסייעה להם באיכון מיקומה של ביסמרק. בסופו של דבר נתגלתה האונייה על ידי מטוסים שיצאו מצפון אירלנד.

ב-25 במאי, בשעה 11:25, קיבל ליטיינס תשדורת מאדולף היטלר, ובה ברכה ליום הולדתו. אחד מהניצולים מביסמרק, גרהרד יונאק (Gerhard Junack), אימת את סלידתו של ליטיינס מהיטלר, וסיפר שהאדמירל הסתפק בקימוט פיסת הנייר ודחיסתה לכיסו. בשלב זה של המרדף היו לביסמרק סיכויים רבים להצליח ולחמוק מהבריטים הרודפים אחריה, אך ליטיינס ראה את הדברים באור עגום, כפי שהשתקף מנאום שנשא בפני צוות האונייה. ליטיינס אמר למלחים שהאויב ינסה לתקוף אותם בדרכם; "העם הגרמני איתכם, ואנו נילחם עד שקני תותחינו יאדימו ועד הפגז האחרון. לנו, מלחים, זוהי שאלה של ניצחון או מוות".

למחרת, 26 במאי, הותקפה האונייה על ידי מטוסים בריטיים שהוזנקו מנושאת המטוסים אה"מ ארק רויאל. טורפדו אחד פגע במערכת ההיגוי של האונייה, ומכאן ואילך לא ניתן היה כמעט לשלוט ולתמרן בה. צוללים שהורדו אל המים לא הצליחו לתקן את הנזק בשל הגלים הגבוהים. צוות האונייה הצליח להשתלט מחדש על תמרון האונייה על ידי שינוי במהירותם של המדחפים, אך בדרך זו ירדה מהירותה של האונייה לשבעה קשרים. במשך הלילה הותקפה האונייה ללא הרף על ידי משחתות בריטיות, שירו לעברה טילי טורפדו. ב-26 במאי, בשעה 23:58, שידר ליטיינס למפקדת הצי את השדר הבא:

אל הפיהרר של הרייך הגרמני. אנו נילחם עד הסוף מתוך אמון בך, פיהרר שלי, וביטחוננו המוצק בניצחונה של גרמניה.

היטלר השיב בשעה 1:53:

אני מודה לך בשם האומה הגרמנית כולה – אדולף היטלר. לצוות אוניית המערכה ביסמרק: גרמניה כולה איתכם. מה שניתן להיעשות ייעשה. מסירותכם לתפקיד תחזק את עמנו במאבקם על קיומם.

מעט לפני הקרב האחרון שלח ליטיינס בקשה לצוללת שתאסוף את יומן המלחמה של ביסמרק. בשידור האחרון הוסיף ליטיינס: "האונייה אינה ניתנת יותר לתמרון. נילחם עד הפגז האחרון. יחי הפיהרר".

אוניות המערכה הבריטיות אה"מ המלך ג'ורג' החמישי ואה"מ רודני, בליווי סיירות ומשחתות, גרמו לביסמרק נזק כבד. כל המבנה העילי של האונייה נהרס כמעט לגמרי, אך חדרי המנועים עדיין פעלו, אף על פי שהתמלאו בעשן. מלחי ביסמרק טוענים שהאונייה הוטבעה על ידי צוותה; הצי הבריטי טוען שהאונייה הגרמנית הוטבעה בידי אוניותיו. כך או אחרת, 2,106 מאנשי הצוות הגרמני טבעו בים, ורק 118 נמשו על ידי האוניות הבריטיות, שחששו להישאר במקום זמן רב מדי מחשש לתקיפת צוללות גרמניות. ליטיינס היה אחד מאותם שנהרגו בקרב, כנראה באחד ממטחי תותחי 14 האינץ' של אה"מ המלך ג'ורג' החמישי שפגעו בגשר הפיקוד והרגו רבים מקציניה הבכירים של ביסמרק.

אוניות על שם ליטיינס

משחתת הבונדסמרינה גינתר ליטיינס

הבונדסמרינה, הצי של גרמניה המערבית, קרא לסדרה של משחתות נושאות טילים מונחים על שם ליטיינס. האונייה הראשונה בסדרה, גינתר ליטיינס, הושקה ב-11 באוגוסט 1967, ויצאה משירות ב-18 בדצמבר 2003.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גינתר ליטיינס בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25534262גינתר ליטיינס